בית אפרים אבן העזר חלק א קס

שני בנים שם הא' אורי ושם השני ברוך וזה האיש והאשה לא היו להם בנים מעולם ומסיק לאיסור והביא שם שו"ת פ"מ הנ"ל וגם כתב לחלק בין ההיא דפלגי' דיבורי' משום דשאני התם דאף מדינ' הוא דלא מהימן לגבי נפשי' דאין אדם מע"ר אבל לעולם יוכל להיות שאף על פי כן הדבר כולו אמת שפלוני רבעו לרצונו אלא דאנן לא מהימנינן לי' לשוי' נפשי' רשיעא כפי' רש"י שהתורה פסלה עדות קרובים ואדם קרוב א"ע אבל לעולם יוכל להיות שכל דבר אמת כו' והוא כדברי מכ"ת בזה אך כבר כתבתי בתשו' דז"א דכשאנו באים להאמין העדות א"א לנו להאמין שהוא העושה דאם לא כן איך נוציא זה להריגה על פי דבריו של זה שהוא רשע ובע"כ שאנו אומרים שמחצית הדיבור אמת ומחצית שקר וזהו ענין פלגינן דבורי' וכ"נ מהפ"מ סי' ס"ט והביאו שם בשו"ת הנ"ל וכבר ביארתי לדינא בזה אך בשו"ת מא"נ הנ"ל המציא חשש חדש דשמא כל דבריו אמת ואינה בעלה של זו שהרי אין לה בנים אלא אתרמויי אתרמי שמא כשמא הן בשם העיר הן בשם האשה ואביהם ואמם אע"ג דחשש רחוק הוא מ"מ בזה שאמר שיש להם בנים מוכח הכי והביא ראי' משו"ת גאונים בתראי בענין שאמר שהוא מן הראדנא ואמו מוויסקא שעלה על דעתו מחמת שבעלה לא היה דר בהראדנא כ"א בכפר הסמוך חששו שמא הי' ממקום אחר ששמו כך וחיישינן לתרי הראדני וויסקא אלא שמצאו היתר דעבידי לקרות לפרוודהא ע"ש מתא משא"כ בזה שהוסיפו לומר בשמו שהגיד לפניהם שיש לו ב' בנים ופירש שמותם מה שלהד"מ עכ"ל. ונלענ"ד דע"כ לא חשש לדבר אלא משום דהך מלתא א"א בשום אופן למיתלי בטעותא וכמבואר שם שמשמעות העדים שבעמד שלהם הגיד החולה לפניהם שמו ושם אביו ואמו ושם אביה ואמה ושם עירו ושם שני בניו וע"כ לומר מדהא ליתא הא נמי ליתא או שנאמר בנים הרי הן כסימנים דאחריני נינהו אע"פ שהוא רחוק מאוד משא"כ בנ"ד דהוא דבר שאפשר שיפול על לשונו שם שרה על שם חיה וכמו שאמר האמתלא לזה וכבר הבאתי שם בשם הר"ן שאם נראה שהוא זה אף על פי שיש סי' א' המכחיש אם הוא עשוי' להשתנות תולין בו וה"נ מסתברא דאין לתלות במציאות רחוק שיש עוד ראחמנוב בעולם הסמוך לשומסק ושאר ענינים בפרט שהי' מצויין במלבושיו כמלבוש מדינת פולין והדבר ידוע שבכל המלכות אין שם עיר ששמה ראחמנוב וסמוכה לשומסק רק זו ונצטרך לומר שבא ממקום רחוק מאד שאין ידוע לנו ובמדינה זו שינה מלבושיו הדבר פשוט שאין חוששין לזה וגם דהו"ל לפרש דבריו שהמקום רחוק מאוד גם מדברי העד שאמר שהוצרך לתת לו ידו לקיים הבטחתו שיודיע לאשתו מוכרח שעל מקום קרוב הידוע הי' מדבר ופשיטא דטפי תולין בטעות מלמתלי בענינים רחוקים כאלו והיינו נמי טעמא דשו"ת גאונים בתראי שהמציאו היתר שקרא עצמו ע"ש ראש הקהלה והממציא היתר ההיא הי' אא"ז הגאון המפורסם מ' מאניש חיות ז"ל אב"ד דק"ק ווילנא והסכימו לדבריו כמה גדולים אף על פי שקצת רחוק לומר כן כאשר באמת קצת חלקו עליו בזה וכמבואר ג"כ בשו"ת ב"ח החדשות מ"מ המתירין ס"ל דעל כל פנים האי מקרי בי' טפי מלומר שכוונתו להראדני אחר ובתשו' סי' הארכתי בדבריהם וא"כ כ"ש בנ"ד שאין להמציא חומרות ולעייל פילא בקופא דמחטא ותולין במצוי להקל: עוד מלתא בפומי האיר ה' עיני והמציא לי תשובה א' בשו"ת ת"מ הנ"ל סי' ע"א דאיתא שם עובדא קרובה לנ"ד שהיה מבואר בג"ע שמו ושם אביו ושם עירו ושם אבי' רק שהעד אמר שמתחלה הי' הוא והם תושבי ק"ק ליפווץ ובשעת הבריחה הי' בק"ק זאלקאווי האיש והאשה הנ"ל והיה דרים עמו חוץ לעיר בעלי' אחת והגיע העדות מק"ק דובנא לק"ק קאשטאנדינא ששם היתה האשה עומדת ונבהלה האשה מראות ואמרה כי מעולם לא עברה בק"ק זאלקאווא והוא מוכחש מפי האשה עצמה ולכן צידד שם מתחילה לחוש שמא הי' שם שני אנשים ששמם ושם אביהם כך וגם שם נשותיהם ושם אביהן שוה ואף על גב דדוחק לומר דאתרמי כל כי האי ובפרט שהאשה אומרת שידעה שבעלה הלך לזאלקאווי ולכולי האי ל"ח דאתרמי וכדאשכחן בפרק כל הגט כו' אמנם על כל אלה מחמת הריעותא דהכחשת האשה לכאורה לצדד לתרי שמואל ב"ר משה או כלך לדרך אחרת דמוכח הדבר דהעד הלז סהדא שיקרא הוא שהבע"ד בעצמו מכחישו אף על פי שאינו בגוף כמיתה אלא בפרט אחר שהעיד שהאשה שרה הלזו ברחה עם בעלה לעיר זאלקאווא וכיון שכן אפשר דדמי לע"א אומר מת כו' הא ליתא דהתם לכל הפחות איכא חד סהדא כו' אבל בנ"ד דליכא כ"א העד אברהם האשה מכחישתו אף על פי שאינו רק בפרט הליכת לזאלקאווא מ"מ הא מיהו לפי דבריה למד העד לשונו לדבר שקר ובהדי סהדי שיקרא ל"ל דכי היכא דמשקר בהליכתה לזאלקאווא ה"נ משקר בכל העדות כו': אמנם עגמה נפשי לעלובה אשה עגונה הלזו מצורף לזה מה שכתב הרמב"ם והרא"ש בתשובה כ צריך אדם לחפש אחרי צדדי היתר וכל המחמיר הרבה כו' ע"כ צדדתי ואבחר למצוא לה מרפה כו' הצד הראשון שצדדנו לחוש לתרי שמואל בר' משה מכח הכחשת האשה לעד אמינא אף דהכחשת האשה לעד הי' מביא לחשש זה מ"מ רואה אני דכל הנביאים המה הרבנים מהרק"א בדף קכ"א ומהרשד"ם התירו מטעם צירוף הוכחות דמי אתרמי הכי והכי גם מר"ן זקיני כו' גם מהרש"ך כו' כולם מרועה א' מימרא דר' ירמיה בגיטין ומהרי"ק שורש קפ"ד הרחיב וכו' וכ"ש בנ"ד דמיירי במיתה דקיל מנדון דר"י דמיירי בגט דאפשר לשלוח גט אחר וכמ"ש מהרי"ק כו' וכיון שכן אף שיש ריעותא מחמת הכחשת האשה אכתי ל"ח דאתרמי כך וראי' ממ"ש הרמב"ם בפ"ג מה"ג המביא גט כו' ומדברי הרמב"ם אילו הוכיח מהרי"ק דכל היכא דאיכא הוכחות אע"ג דאיכא דבר לגריעותא (לענ"ד אין גריעותא דהתם ראיה לגריעותא דנ"ד וצ"ע) ה"נ בנ"ד אף על גב דאיכא גריעתא דהכחשת האשה אכתי אין לחוש דלמא אתנייהו תרי כו' ומצד החומרא דמחמת הכחשת בע"ד נימא סהדא שיקרא הוא אמינא דגם בזה לא בחר ד' להכחיש מי שהוא מוחזק בכשרות מפני זה דמה דאתכחש לא הוה בגופא של עדות דלענין העדות הלז מה איכפת לן אם האשה הלכה עם בעלה לזאלקאווא או לא הלכה שם עיקר העדות הוא ששמואל מת: אמנם הליכת אשתו לזאלקאווא לא מעלה ולא מוריד וכיון דלא איכפת לענין העדות כלל הו"ל מלתא דלא רמיא כו' וכעין זה כתב הרא"ש בתשובה כלל נ"ט דכיון דלא איתכחש בגוף העדות דלא רמי עליה דסהד' כו': אמנם טעם הב' דהרא"ש ל"ש הכא כו' אם כן נחזי אנן אם הרא"ש חוזר בו מטעמא קמא כו' ואשכחן למהריב"ל ח"ג סי' ח' על עסק קידושין כו' הא קמן דמהריב"ל מצדד אצדויי כו' אמנם על האמת אף למה שמצדד מהריב"ל דוקא בנידון דהרא"ש דאפשר לומר דבכה"ג רמיא עליה מהא דאמרי' נקיי הדעת כו' אבל זולת זה הוה פשיטא ליה דלאו הכחשה הוא משום מלתא דלא רמיא בי' וא"כ בנ"ד דהכחשה במלתא דלא הוי מעיקר העדות הדרינן למ"ש הרא"ש דהוי מלתא דלא רמיא דכיון דעבר זמן בינתיים משעה שראה העד לשמואל הלז בזאלקאווא לזמן העדתו בב"ד על מיתתו אפשר ששכח וחשב במה שראה האשה שרה עם בעלה בליפאוויץ שפט ג"כ בדעתו שראה אותה עמו בזאלקאווא ומה גם שיש לשפוט עוד שפיטה אחרת דדלמא העד בהיותו עם שמואל הלז בשכונ' א' דלמא ראה שם אשה אחרת ואפשר שנכבדות מדובר בו בעד אברהם ואל אשת רעהו לא נשא עיניו וע"כ לא הביט היטב וסבר שהיא האשה הנזכרת וכדאמרי' האי צורבא מרבנן דאזיל כו' ואף שיאמר האומר שאין זה משפט ישר ולא שפיטה אמיתית מ"מ מסתייען ההיא דהרא"ש דהוי מלתא כו' כי יתד שלא תמוט הוא כו' נקטינן מכל המקובץ דלענ"ד יש להקל בזה דליכא למיחש לא לתרי שמואל כמ"ש וגם דלמא סהדא שקרא הוא דלענ"ד בחזקת כשרות הוא ומה שהאשה מכחישתו שלא עברה בזאלקאווא מעולם לאו הכחשה מיקרי אע"ג שהאמת אתה דכגון דא לא דייק העד כיון דלא מעיקר העדות וידעתי כי כך דעת עליון התייר הגדול הרב אלוף התורה מו' יוסף הכהן וגם דעתי הקלושה ככה נוטה בפרט כי העיון רב הוא כו' ושרי' להתנסב' לעלמא פי המדבר איש צעיר משה בנבשתי עכ"ל: