בית אפרים אבן העזר חלק א קנח

אמנם נראה דודאי רבה לא פליג אהך דינא דמיגו להוציא לא אמרי' רק דרבה ס"ל כיון שכבר אמר זה שטרא מעליא הוא ועי"ז היה יוצא זכאי בדינו אילולי שחזר והודה דשטר זייפא הוא וכיון שיש כאן מיגו להחזיק זכות הראשון שהיה לו ע"י טענה שטרא מעליא הוא אין זה קרוי להוציא רק להחזיק וע"ז פריך ליה רב יוסף בתרווייהו אמאי קא סמכת כו' ר"ל שהזכות שזכה בראשונה ע"י השטר לא נעשה מוחזק על ידו כיון שהשטר חספא הוא ולזה אמר הלכתא כרבה בארעא היכא דקיימא ארעא תיקום ופי' הרא"ש דכיון דקאמר שטרא מעליא זכה בקרקע שבידו ואף ע"ג דאמר אח"כ שטרא זייפא אמרינן מיגו להחזיק הקרקע שבידו והלכתא כוותיה דר"י בזוזי כו' ואע"ג דזכה בתביעתו כי אמר שטרא מעליא הוא מ"מ אכתי מחוסר גוביינא הוי כו' עכ"ל מבואר מזה דלענין קרקע כיון שע"י הטענה דשטרא מעליא זכה בקרקע תו מהני לי' האי מיגו דלא מפקינן מיניה וכן נלענ"ד בפי' דברי התוס' ד"ה והלכתא שהקשו על פי' רשב"ם מהא דאמרינן אוקי ארעא בחזקת בר שטיא ולכן כתבו ונראה לר"י דה"ט דהלכתא כו' משום דאמרינן מיגו לאוקמי ממונא ואית לן לאוקמי ארעא בחזקת מרא דקיימא השתא כו' עכ"ל ולכאורה קשיא דאכתי למה לא נילף מהא דאוקי בחזקת בר שטיא דבכה"ג הוי אפוקי ממונא מחזקת מרא קמא ולא נימא ביה מיגו ולפמ"ש א"ש דודאי לענין שנאמר דמחמת ספק מעמידין בחזקה קמייתא יש להעמיד בחזקת מרא קמא רק דר"י מפרש דלענין מיגו בזה אמרינן דאין מיגו זו באה להוציא רק להחזיק בזכות שזכה מקודם ע"י טענתו הא שטרא ואע"פ שטענת שקר היתה מועלת היא לענין זה שטענת אמת שאחרי' מחזקת הזכות הראשון שהיה להחזיק משא"כ במלוה שהזכות הראשון היה ג"כ להוציא דהא מחוסר גוביינא אז שפיר המגו שבאה להחזיק זה הו"ל מיגו להוציא וכמ"ש הרא"ש ז"ל: איברא שבדברי התוס' יש לפרש דר"ל כיון דאיכא מיגו דאי בעי אמר שטרא מעליא הוא ואי הוה אמר הכי היתה הקרקע נשארת בידו עי"ז כה"ג לא קרינן ליה מיגו להוציא שאם היה טוען טענת המגו היה מחזיק ולא מוצא משא"כ בהלואה שאף אם היה טוען טענת המגו אכתי מחוסר גביינא אך הרא"ש נראה דלא ס"ל הכי דמה בכך שאם היה טוען טענת המגו היה מחזיק מ"מ השתא מיהת שאומר אין שטרא זייפא כו' הוא בא להוציא במגו ולכך מפרש דהטעם שכבר זכה ע"י טענא דשטרא מעליא הוא ולכך מועיל המגו שאח"כ ולפ"ז נראה דדוקא בכה"ג אמרינן הלכתא כרבה בארעא משא"כ היכא שעדיין לא חידש בה דבר שיזכה על ידה רק בא להחזיק בקרקע שת"י ע"י מיגו והיא לו טענה ראשונה בקרקע זו שפיר אמרינן דלא אמרינן מיגו להוציא דקרקע בחזקת בעלים עומדת וזה עדיין לא זכה בו ומה מועילו שהקרקע ת"י וכן משמע ממ"ש הרא"ש לפי' ריב"ם אמאי קא סמכת להיות מוחזק בזה הקרקע כו' משמע דטעמא דרבה משום הכי הוא לפי שנעשה מוחזק ע"י השטר ועפי"ז פי' הרא"ש בסוף דבריו כן: ומעתה יפה כתב הכנה"ג בשם הריב"ם ואדרבה נהפוך הוא מ"ש בשם התוס' ד"ה והלכתא בשם ר"י וכן הרא"ש פליגי עליה דריב"ם בהא ולענ"ד אינו מוכרח בשיטת התוספות כמש"ל ומכ"ש בדברי הרא"ש שביאר להדיא דמיירי כגון זו שזכה בתביעתו ע"י מה שאומר תחלה שטרא מעליא הוא הא לא"ה גם הוא סובר דאמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת ואין יכול לזכות בה במגו ומצאתי בשו"ת מהרי"ט חלק ח"מ סי' ע"ה שכתב סברא כזו ליישב דברי הרשב"ם דלא תקשי עליה מהא דבר שטיא ע"ש ותמהני שלא הזכיר בזה מדברי הרא"ש אלו ולקצר אני צריך: ויצא לנו מזה דהטור דבכל דוכתא אזיל בשיטת הרא"ש אביו א"א לפרש דבריו בסי' ק"מ מטעם מגו שהיה אומר אינו יודע אם חטים או שעורים דלא היה מכחיש העדים והיה נאמן דז"א דבכה"ג שפיר הוה מיגו להוציא דקרקע בחזקת בעליה עומדת ול"ד להא דשטרא זייפא שהועמד בידו מתחלה ע"י טענה זו ועוד דהא לא אמרינן מיגו כה"ג דמיגו דא"י לאו מיגו הוא דאין אדם טוען ברצון א"י ומכ"ש בכה"ג שיאמר שהוא היה אוכל פירות השדה ולא ידע מאומה הלחם אשר הוא אוכל נראה פשוט דלא אמרינן מיגו דמצי למטען טענה כזו כלל: שוב עיינתי בס' קצה"ח סי' פ"ב וראיתי שם דברים תמוהים מ"ש להקשות על הש"ך שכתב דשטר איכא חזקה שטרא בידי מאי בעי להכחיש העדים וע"ז הקשה מחידושי הר"ן פ' ז"ב שהבאתי לעיל דלפי הש"ך מאי מייתי להיכא דליכא שטרא ע"ש ודבריו תמוהים דהר"ן שפיר מייתי ראיה דלא תימא דגם במנה ומאתים אע"ג דבע"ד אומר מנה אמרי' דהעדים טעו ולא נפסלו בזה וע"ז מייתי מההיא דנשבע וגובה מחצה ואי ס"ד דתלינן בטעות העדים א"כ התם נמי נימא דהעדים טעו ובאמת שלא פרע רק מחצה כמו שאומר הבע"ד והוא בכלל דבריהם דבכלל מאתים מנה ובזה אין הבע"ד וחזקה דשטרך בידי מאי בעי סותר כלל להעדים דהא באמת פרע רק מחצה ועכ"פ יהיה פטור משבועה אלא ע"כ דבכה"ג לא תלינן כלל בטעות העדים וזה נלענ"ד בדעת בעה"ת שהביא הש"ך שם ס"ק ל"ט בתירוץ הא' דכאן שמודה המחצה מן השטר מן הדין לא היה לו להחזיר שטרו כו' והש"ך השיג עליו מכמה סוגיות דמוכח מינייהו דאף שאומר שפרע מקצת אמרינן דלא מהימן מחמת הך חזקה ע"ש ולענ"ד דודאי ברור הוא דטענת פרעתי מקצתו לאו כלום הוא דהו"ל למכתב תברא ואף אם יטען שפרע לפני עדים והלכו להם לא מהימן דהרוצה לשקר כו' וגם שלא היה לו להניח העדים שיעברו מכנגד פניו עד שיתנו לו בכתב שובר על השט"ח אבל מה יעשה זה שאומר שפרע המחצה לפני עדים ומביא העדים לפנינו פשיטא שאין כאן סתירה כלל דהו"ל למכתב תברא שהרי הוא מביא אותם לפנינו שיעידו לו אלא שטעו בדבר ומעידין שפרעו כולו והלכך בכה"ג עכ"פ טענת ריעא הוא ולכך משתבע הלוה כנלענ"ד ברור: ועכ"פ מאי דקשיא ליה לקצה"ח על הר"ן לק"מ דהר"ן שפיר דייק דבשלמא אם נימא דבמנה ומאתים א"א לתלות בטעות העדים דבסך המעות ודאי דייקי א"ש הא דנשבע הלוה משום דהעדים נפסלו מפיו ולא תלינן בשכחת הבע"ד כדי לקיים דברי העדים משום דאם נקיים דבריהם שפרע כולו יהיה מתנגד לסברא דשטרא בידך מאי בעי דאע"פ שפרע לו לפני עדים לאיזה ענין הניח השטר בידו וצריך לשמור עדים או שובר ולכן לא מתרצינן דבורי דהבע"ד לומר ששכח משא"כ אם נימא דתלינן בטעותא א"כ עכ"פ צריכין אנו לתפוס דברי הפחות שבהם דהיינו הלוה שאומר שפרע מחצה ואמרינן שכן הוא האמת והעדים טעו שאמר שפרע כולו וממילא דאין כאן התנגדות כלל לחזקה דשטרא בידי מאי בעי או דה"ל למכתב תברא שהרי הן הן עידיו שיכתבו לו שובר על השטר אלא ע"כ דאין תולין בטעות העדים כלל רק כיון דמצד הסברא העדים קושטא מסהדי ואפשר שהבע"ד שכח ס"ל להש"ך לחלק בין אם המלוה בשטר שהוא מתנגד להעדים ושכחת הבע"ד לא מתרצינן להו הכי משא"כ בע"פ שפיר תולין בשכחת הבע"ד דהא איכא תרי סהדי דמסהדי הכי: ואמנם לכאורה מלשון הר"ן נראה שרוצה להביא ראיה מהסוגיא דלא תלינן בטעות הבע"ד ומוכיח מזה דחזקה שהוא תובע כל מה שיש לו והוא כמודה שאין עליו יותר ולפי"ז לכאורה שפיר קא מותיב הקצה"ח דדלמא התם לא תלינן בהך טעותא משום דמתנגד לחזקה דשטרא כו' משא"כ בע"פ שפי' תלינן בטעות הבע"ד כמו דס"ל להש"ך התם אבל אחר העיון ז"א כלל דהר"ן מדייק שפיר דאם איתא דאין הבע"ד פוסל העד שאמר מאתים ואמרינן שטעה א"כ במקום עדים הו"ל דברי הבע"ד כמאן דליתא דהא לא מספקינן כלל במלתא שמא נפסל העד א"כ פשיטא דגבי פרעתו מחצה אפי' שבועה א"צ דדברי הבבע"ד כמאן דליתנייהו דמי והעדים נאמנים אף נגד חזקה דשטרא כו' וא"ל דלא תלינן בטעות הבע"ד בזה כדי שלא יהיה התנגדות לסברא דשטרך בידי כו' ז"א כיון שאין דברי הבע"ד עושים רושם להטיל ספק בעדות העדים לא איכפת לן בהתנגדות הך דשטרא כו' לגבי עדים כלל וע"כ דודאי מה שמכחיש העדים הוא מטיל ספק בעדות העדים וכל שאין