בית אפרים אבן העזר חלק א קנז

מעליותא וכפי הנראה מכותלי כתבו דמכ"ת אין בידו חדושי הר"ן על סנהדרין לכן באתי בארוכה: ועתה אשימה פני לדברי הטור שכתב גבי שחור ולבן שיהי' התובע תובע שניהם הנה אם נאמר דהטור ס"ל כדעת הר"ן והנ"י דס"ל דטעמא משום דטעו אינשי בהכי אם כן הדבר קשה למה יגרע הכחשת בע"ד מהכחשת העדים כמש"ל גם כבר ביארתי בתשוב' דמש"ס דסנהדרין דף פ"א מוכח להדיא דהכחשה בבדיקות לאו כלום הוא ולכך כונסין אותו לכיפה דאמרינן שהענין אמת ואם כן מה לי טעות בע"ד מה לי טעות עדים ואין לחלק בין בדיקות דעוקצי תאנה לשאר בדיקות וגם דהרמב"ם והרע"ב כתבו בדיקות בסתם: אמנם הדבר ברור כמ"ש בתשוב' בשיטת הטור בזה דס"ל דמנה לבן שוה טפי ממנה שחור ודמי למנה ומאתים ומצאתי שכ"כ אא"ז מהרש"א להדיא בסנהדרין שם וז"ל ומיהו נהרדעי דאמרי' דס"ל כרשב"א ע"כ דמדמי להו מנה לבן ושחור למנה ומאתים דחד מינא נינהו ואחד שוה יותר משני והו"ל האחד בכלל חבירו השוה יותר מה שא"כ חמרא ומשחא דתרי מיני נינהו והו"ל הכחשה גמורה עכ"ל וכוונתו למ"ש בתשוב' בזה דחמרא ומשח' גופה לא שייך יש בכלל כו' ע"ש וכיון דמנה לבן למנה ומאתים דמי א"כ גם בזה יש חילוק בין הכחשת העדים זה לזה בין הכחשת התובע וצריך שיתבע שניהם דוקא משא"כ בבדיקות שאין להם עסק בגוף הממון דלא דייקו וכגון ההוא דזה אומר אכלה חטים כו' וכיוצא בזה לא איכפת לן בהכחש' דבדיקות כלל אפילו בהכחשת התובע או בהכחש' שני עדים כיון שאנו אומרים שלא נתן לבו לדקדק בהם ומ"מ גוף העדות הוא אמת: ומעתה הדבר ברור בנידון דהר"ן ומכ"ש בנ"ד כ"ע מודים דהא הבדיקות אינה בגוף של העדות כלל ולא מבעיא לדעת הראב"ד והנ"י וסה"ת בשם רבינו אפרים דאפילו במנה ומאתים נמי א"צ לתבוע שניהם ואמרי' דטעו א"כ פשיטא דבכה"ג אין חוששין להכחש' אלא אפילו לדעת הר"ן בשם הרמב"ן דמנה ומאתים אין מצטרפין אם יש הכחשת בע"ד היינו משום דכיון דיש קפידא בעדות בדבר שבממון ודאי דדייקי טובא ואין לתלות שהעד טעה במה שאמר מאתים שבאמת לא לוה רק מנה כמו שאומר הבע"ד וכן לדעת הטור במנה שחור ולבן כיון שיש קפידא בדבר שזה שוה יותר מזה א"כ כשזה מוכחש מפי הבע"ד הרי הבע"ד פוסל העדות שהוא לזכותו משא"כ אם אין קפידא בדבר כלל אם שרה יהיה שמה או חיה היא שמה ואין זה ענין לגוף העדות כלל וזה דומה לדמי משחא וחמרה שזה אומר שמגיע לו ק' זהובים בעד יין שמכר לו וז"א שאמת שמגיע לו ק' זהובים בעד שמן שמכר לו דאמרי' דהא הוי בדיקות דכשרים בד"מ ומצטרפין ומ"ש הטור בזה ג"כ שצריך לתבוע שניהם היינו מטעם דמיירי שלפי העד שאומר שמן מגיע לו יותר ויש קפיד' בדבר ודבר פשוט בעיני שאם טוענו דמי עבד שמכר לו והביא שני עדים אלא שזה אומר בשמו כך וזה אומר שמו כך שאף על פי שהתובע אומר כדברי הא' מ"מ כיון שקריאת השם לא מעכב אמרי' דלאו אדעתי' למידק בזה וה"נ דכוותי' שאמרי' כיון שבגופה של עדות עלתה לו כהוגן שמו ושם אביו ושם עירו שוב כל היתר כנטול דמי ובין חיה לשרה נתחלף לו ולאו אדעתי': . ומ"ש מכ"ת דלפי מ"ש הטעם דחקירות דייקי כיון דהזמה תלויי' בהם א"כ לפי מה שהעליתי דבבדיקות אף היכא דדייקי מקבלין עדותן במה שהושוו א"כ אף בחקירות מ"ט בטלה כל העדות כשהוכחשו והעלה דא"ש לפי טעם הש"ך והנה לענ"ד לק"מ דודאי א"ש דבבדיקות שיש הכחשה ביניהם בראש הממון כגון מנה ומאתים אף על גב דבמנה שניה ודאי דייקי מ"מ במנה האח' שהשוו בה מצטרפין מטעם דבסך שהושוו אין הכחשה ביניהם דאמרי' יש בכלל מאתים מנה משא"כ בחקירות שעל אותה המנה עצמה דלא הושוו בה כלל ואין ה"נ אם הושוו במנה א' שמקבלין עדותן במה שהשוו כגון אם ע"א אומר שבניסן לוה מנה ובתשרי לוה מנה והשני אומר בתשרי לוה מאתי' או מנה ובניסן לא לוה כלל דאפ"ה מקבלין עדותן במה שהושוו דהיינו במנה שמעידין שלוה בתשרי ובענין אחר לא מצאתי שיהי' שייך לומר בו יש בכלל מאתים מנה בחקירות כלל ובאמת אין הפרש בין בדיקות לחקירות רק במידי דמכחשי ביה דבבדיקות מצטרפי כיון דלא דייקי אמרי' דטעו בהא משא"כ בחקירות דדייקי בי' איך אפשר לצרף עדותן. שהרי מכחישי' הם זה את זה על אותה המנה עצמה דחד מינייהו משקר בודאי בגוף העדות של אותה המנה וזה ברור: ומ"ש על דברי הפ"י בק"א בכתובות לענ"ד דברי הפ"י נכונים בזה דבהכחש' אצ"ל ביטול העדות מטעם עדות שא"א יכול להזימ' דכמו דאיכא למ"ד במנה שחור דבטל דס"ל דדייקי אינשי בהכי וכן בחביתא דחמרא ומשחא כיון דעבידי דדייקי אינהו מכחשי אהדדי אין מצטרפין וה"נ בענין חקירות כיון דדייקי לפי שהזמ' תלוי' בהם ואינהו מכחשי אהדדי בגוף אותה המנה עצמה לפיכך אין מצטרפין וכ"כ טעם זה בחידושי הר"ן ומה שנסתייע מכ"ת מדברי הלח"מ ומ"ל בפ"א מהל' עדות שכתבו דחקירות דאיזה יום ואיזה שעה גרע מחקירות דגוף המעש' דלא שייכי חקירות דזמן בגוף העדות לענ"ד לאו מלתא הוא דהתם קאי לענין אם אמר איני יודע בחקירות דבזה י"ל דחקירות דגוף המעשה עדיף כיון שאומר איני יודע במה הרגו כו' אין זה נכון שהרי א"י גוף המעשה על בוריו ומסתמא לא כיון לבו יפה ואפשר שהיה שם דברים בגו שיש בהם כדי להציל הנדון משא"כ בחקירות דזמן אף על גב דאם אמר על איזה זמן והוכחש עליו הוחזק כפרן דמידק דייק בי' שלא יבא לידי הזמה מ"מ אם אומר איני יודע מה"ת יופסל עדותו אי משום שלא כיון לבו אין לפסול דאין זה בגוף המעשה שראה ואפשר שלא נתן לב לידע היום שעומד בו ואין זה דומה לחקירות שבגוף המעשה ואי משום דהו"ל לדייק מ"מ בשביל זה לא נפסל דהא אינו אומר שקר רק שאומר אינו יודע ולמה לו לדייק לידע בבירור היום שעומד בו כיון שגם אם יאמר איני יודע לא יוכל לבא לידי הזמה ולכך הוצרך לשנוי דמה"ט גופיה פסול משום דהו"ל עדות שאי"ל משא"כ במעיד על איזה יום אמרינן שבודאי נתן לב ואם הוכח' עליו ע"כ דמשקר ופסול לטעם עדות שאאי"ל כלל. ומ"ש מכ"ת לתרץ קושית הט"ז דהתם הטעם משום מיגו להוציא בקרקע כמ"ש גבי שטרא זיופא אומר אני שמכ"ת כתב על פי דברי האחרונים שמשמע כן מפשיטות דבריהם אבל אומר אני ניתי מר וניכוין דעתן בסוגיא דהתם ויתלבנו הדברים שאין הנדון דומה ומלתא אגב אורח' אבאר ג"כ מה שהשיג באו"ת בכללי מיגו על הכנה"ג שכתב בשם הריב"ם דכה"ג הוי מיגו להוציא דקרקע בחזקת בעליה עומדת דז"א דריב"ם לא כ"כ אלא לפרש דברי רב יוסף אבל לדינא הא מסקינן הלכתא כוותי' דרבה בארעא כו' ע"ש ולפי דבריו בחנם הביא הרא"ש דברי הריב"ם וכתב שיש ליישב פירושו בלשון הש"ס כיון דלאו הלכתא הוא: אך לענ"ד דברי הכנה"ג נכונים דהנה לכאורה צריך ביאור מ"ש הרא"ש לישב פי' הריב"ם דהא דקאמר אמאי סמכת כו' ה"ק אמאי קאי סמכת להיות יותר מוחזק בזה הקרקע להאמינך במיגו להעמיד הקרקע בידך אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ונמצא שאינך מוחזק וקרקע בחזקת בעלים עומדת ואתה בא להוציא מידו על ידי מיגו ולא אמרינן מיגו להוציא עכ"ל ולכאורה לפי זה מה יעשה בהא דקאמר אחר כך בהלואה ג"כ לשון זה אמאי סמכת כו' דבפשיטות הו"ל לאקשויי דהא מיגו להוציא הוא גם הא ממאי דס"ל לרבה גבי הלואה דאמרינן מיגו ע"כ מוכח דס"ל מיגו להוציא א"כ איך קאמר ליה לרב יוסף אמאי סמכת להיות מוחזק כו' דהא באמת רבה סובר דאף אם אינו מוחזק מהני לי' מיגו (אמנם לשון הרא"ש משמע דרב יוסף א"ל הכי לבעל השטר ולא לרבה ולפי זה א"ש ומ"מ דוחק קצת) ודוחק לומר דאכתי לא ידע מזה דרבה סובר דאמרינן מיגו להוציא: