בית אפרים אבן העזר חלק א קנ

דבדיקות הוא ולא משגחינן בה בעדות אשה דכד"מ דמי וק"ו בנ"ד דליכא נ"מ כלל ולולי דמסתפינא ה"א דהך מלתא אפילו בדיקות לא מיקרי ואפילו בד"נ כה"ג לא מחריב בה הגע עצמך שהכחישו עצמם שם באשת הנהרג או אשת ההורג האם נאמר שנפסל העדות לפענ"ד ז"א וגרע מהא דאמר בירושלמי הוכחש העדים לאחר העדות דהיינו נטה בצפון או בדרום ופירשו המפורשים שם שהוכחשו עצמם בענין ההורג או הנהרג אם פנה לצפון כו' והתם עכ"פ הכחשה בהורג או נהרג עצמו אלא לפי שאין לו שייכות לעדות היינו כיון שהכחשתם תלוי בענין שנעשה אחר גמר החיוב וא"כ גם בזה שאין הענין תלוי בו כלל לזכות או לחובה ואינו בגופה של עדות אינו בכלל בדיקת ומ"מ אפשר דלא גרע מעוקצי תאנים לבן זכאי אך כבר כתבתי דבכה"ג ודאי אמרינן דהעדות אמת כמבואר מדברי רש"י ורמב"ם וא"כ איך שיהי' בד"נ כאן בעדות אשה ודאי דהעדות קיים ועוד נלענ"ד דכ"ז אפילו כשאין העד המעי' לפנינו אבל אם עד המעיד לפנינו ואומר שטעה הא ודאי מהימן אפילו בלא שום אמתלה ואמרינן בגיטין דף ס"ג דההיא דהוי קרי לה נפאתה אזיל סהדי כתבו תפאתה כו' ופירש"י שטעה בשמה ואמרינן התם דכותבין ונותנין גט אחר והתם ודאי דקפידה טובא איכא במלתא כגון אם יש לזה עוד אשה ששמה תפאתה או אחר ששמו כשם הבעל יש לו אשה בשם תפאתה ונימא דנפסלו במה שחתמו על גט כזה ואפ"ת דכיון דמיירי שהם כתבו ונתנו לאשה זו ששמה נפאתה אין כאן מיחש מ"מ הא חתמו על שקר ועוד דאמאי מהימני שטעו דלמא באמת תפאתה אמר להו הבעל ורצה לשחק בהם וד"ל שהבעל לא פי' בשמה רק אמר סתם כתבו גט אלא נראה פשוט דכל שהם יודעים בנפשם שטעו שפיר יכולין לכתוב אחר וכ"מ בשו"ת הרא"ש כלל ס"ח אם הסופר כתב בחילוף שם המלוה או הלוה כו' כותבין שטר אחר כיון שהעדים שטעו וכ"כ שם בדין ל"ב בעדים שטעו וכתבו בשטר רחל במקום לאה ואמרו כי יודעים בודאי כי לאה אשת שמעון כו' תשובה מאחר שהעדים מכירים ויודעים שכתב רחל במקום לאה יכתבו שטר אחר דכל ט"ס בטעות בשטרות חוזר ואפילו לא היו כותבין שטר אחר והי' השטר בא לפני והי' מתברר שהי' בו ט"ס הייתי מכשירו כדאמרינן אחריות ט"ס וגובה מן הלקוחות דאמרי' מסתברא לא שדו אינשי כו' וצוה לכתוב בו אחריות וטעה הסופר ולא כתבו וכ"ש כאן שיודעים העדים שטעו שיכתבו שטר אחר עכ"ל וא"א שהעד א"נ לומר שטעה בשם א"כ לא להימני אחר שכבר נמצא השטר ויצא מתחת ידם והי' צריך לחשוש עכ"פ שמא היה לשמעון עוד אשה אחרת ששמה רחל ול"ח ותלינן בט"ס ואפ"ת דמיירי שנתברר שלא היה לשמעון רק אשה זו ששמה לאה מ"מ נימא כיון דעכ"פ כתבו שקר ששמעון זה שם אשתו רחל ממילא נפסל כל השטר ושם גרע טפי דהא היה להם לדקדק בזה דשמא יש לשמעון אשה ששמה רחל ג"כ או ישא אח"כ ומרוב עתים וימים לא יתוודע ואפ"ה נאמנים לומר שהוא ט"ס וא"כ מלתא דפשיטא הוא דהכא שאינו שטר גמור רק פנקס בעלמא דמהימן לומר שטעה או שהסופר שכתב אל הפנקס מפיו יקרא אליו והוא כותב הוא טעה. ומצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ג שכתב שאם לא נכתב ההרשאה כהוגן חוזרין וכותבין כההי' דנפאתה דאם חוששין לעדות ליחוש דילמא תפאתה אמר להו כדכתבו אינהו ורצה לשחק בהו אלא הם נאמנים כו' וכ"כ בתשובה שם סימן י"ב וז"ל אלו כיון שהם זוכרין שטעו כותבין להם שטר אחר כתקונו דכל שטעו אע"פ שמסרוהו למלוה לא עשו שליחתן דאין זה שטר שנעשו עליו שלוחים וכההי' דנפאתה דההוא נמי כבר מסרוהו לאשה הוא כו' ואפילו הלוה כאן ומכחיש כו' אבל עד שלא יצא השטר והוחזק בב"ד העדים שיודעים האמת ומכירין בטעותן ושלא עשו שליחתן חוזרין וכותבין ומתקנין טעותיהם ועושין עכשיו שליחתן עכ"ל והובא בב"י בקצרה סימן מ"ט: ומצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סימן ק"ך שכתב שם ומזה תוכל ללמוד כשאין באין לגרוע מעדותן אם אומרים כי בטעות כתבוהו ואומרים ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו כי בלא השגחה כתבוהו נאמנין ואפי' כ"י יוצא ממקום אחר ואין בזה משום חוזר ומגיד כיון שבעיקר העדות אין חוזרין בהם עכ"ל ועיין בשו"ת עה"ג סי' ל"ח שכתב אם עושים הרשאה עצמם אמרו שטעו ונתחלף להם שמות בשמות צריך פנים אם נאמנים כו' אבל לענ"ד צ"ע כי קרוב הדבר לומר גבי שטר כזה לא אמרינן שנעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד כו' עכ"ל וא"כ הדבר פשוט דבנ"ד ודאי דנאמן לומר שטעה ונתחלפו לו השמות. ואין לחלק ולומר דש"ה שהעדים אומרים בבירור שטעו משא"כ כאן דז"א דהא לפי משמעות הלשון העד יודע בבירור שהאיש הנפטר הי' שמו יעקב מראחמנוב ושאר סימנים שנתבארו שם וכמ"ש שם בלשון הג"ע שהובא לפני וכתוב בו שהשמש העיד וז"ל איך ווייס גוויס אז ר' יעקב הנפטר איז מראחמנוב כו' ושם האשה איני זוכר אפשר שטעיתי כו' ואין לך בירור גדול מזה שהעד עצמו שטעה בשם האשה כיון שאחר החיפוש ידוע שלא נאבד משם איש בסי' הללו שאמר ושם אשתו שרה ממילא שגם לו נתברר שטעה ואין לחלק בין ע"א לב' עדים דבעדות אשה ע"א נאמן כשנים וגם בלא"ה דל הפנקס מהכא לפי שנמצא בו שדבריו סותרים זא"ז וראוי לגונזו מ"מ הרי זה מעיד בע"פ ואין מי שמכחישו ועדיף מהא דהרשב"א דהתם כבר עשו שטר אלא שאומרים שטעו משא"כ כאן שלא נתקבל עדיין עדותו בב"ד רק נכתב מפיו בתוך הפנקס לזכרון דברים ובכה"ג אפי' לסתור דבריו הראשונים נאמן כמ"ש הר"ן בתשובה סי' מ"ז דעד שלא נחקרה עדותן יכולין לומר מבודין היינו אפי' בעדות אשה הדין כן: ועוד מבואר בשו"ת הר"ן סי' ל"ג שכתב דכיון שיש עדות מספיק בדבר שבעלה של זאת מת אלא שנולד ספק בשם זה אין לחוש שקריאת שמו בענין זה הוא כסימן העשוי להשתנות שכבר הועד בחניכם שאמר כשיצא מעירכם שירחיק נדוד ושינה שמו כו' אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שהוא עשויה להשתנות ויש לדבר זה ראיה מדאמרינן בב"ב איתיביה כו' ואם כך אמרו בממון שהוא חמור לדבר זה כ"ש בערוה שהוא קלה לדבר זה ע"ש וא"כ בנ"ד הרי העדות שהעיד על שמו ושם אביו ושם עירו הוא מספיק להתיר ומה שיש שינוי בשם האשה תולין שהוא עשוי להשתנות לפי שהעד טעה כן כאשר אמתלה לדבריו שמרגלים בפומי לומר חי' שרה ולכך שינה שם חי' על שם שרה וגם הי' שתוי יי"ש ואע"פ שהר"ן שם לא אמר אלא בשביל שנשמע ממנו שבדעתו לשנות שמו הא בטעות אין תולין התם שאני שהוא דבר שאין לטעות כלל שהי' שמו אנבוניט ושם הקודש שלו יוסף כמו שראו בכתובת אשתו והעד אמר שאמר לו ששמו חיים ובודאי אין לתלות כלל בטעות בלי אמתלה רק שתולין ששינה כמו שאמר שבדעתו ואע"ג דאפשר דגזים ולא עביד מ"מ כיון שידענו שנמצאו ב"א שעושין כן וכדאמרינן בגיטין דף ל"ד ב"א העולין כו' יוסף וקורין לו יוחנן כו' תלינן בזה שלא להכחיש עיקר העדות וא"כ ה"ה בזה דטובא אינשי איכא מעמא דארעא דלא דייקי בשמא ובפרט שמש הח"ק ששתייתם מרובה ופשיט דמצי למיטעי בכה"ג וכיון שאומר עתה שזוכר שמה שנכתב בפנקס הי' על ר' יעקב מראחמנוב ושאר סימנים בודאי תלינן שטעה בשם האשה וכ"מ בשו"ת מהר"מ גלאנטי סי' ט"ז שכתב בדבר צוואה נכתב שנתן לבת אחיו וטוענים אפוטרופסים שהי' ט"ס וצ"ל בת אחותו ושכנגדו טוען שאפי' העדים א"נ לחזור ולהגיד והוא ז"ל השיב דודאי נאמנין דכן משמעות סדר לשון הצוואה ע"ש שהביא ראיה מהא דחוששין גבי ספל שזבוב הסיר רגל הקוף וכ"ש לחוש לט"ס במקום שמצוי לטעות ע"ש ונראה ק"ו בנ"ד דודאי תלינן בטעות או שהשמש טעה באמירתו לפני הסופר או הסופר טעה בכתיבתו בפנקס ואין לחוש שמא הנפטר בכיון שינה שם עירו והוא מעיר אחרת דודאי אין אדם משטה בשעת מיתה אפי' בלא שעת מיתה הוא נאמן מה שהגיד ששמו כך כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל נ"א והביא ראיה מהא דאמרינן בסוף יבמות אמר ליה כך קורין אותו בעירו יוחנן בן יונתן כו' אלמא אע"פ שלא הכירו אלא ע"י שהזכיר להם שמו ושם מקומו התירו את אשתו כו' וכן מבואר בכל הפוסקים ואם היינו יודעים בודאי שאמר שם אשתו שרה היה מקום לחוש כיון שע"כ לומר ששינה בשם עירו ולא שינה בשם אשה והוא מעיר אחרת וכיוצא בזה כתב בשו"ת ח"צ סי' ל"א לענין גט שהחזיק שקרן בשם אביו פ"א אמר שאביו גרשון ופ"א אמר שאביו משה כו' ואע"פ שבשם לוי לא הוחזק שקרן מדהוחזק שקרן