בית אפרים אבן העזר חלק א קמט

קרוב או פסול העיד תכ"ד עדותו בטלה אם כן כיון שמה שאמר תכ"ד הוזם עליו ונפסל הו"ל כנמצא קא"פ דלא עדיף הוא מאחר והארכתי שם בישוב הסוגיות על פי זה: ומעתה י"ל דגם אם העדות מוכחשים בחקירות כיון דחקירות כגוף העדות דמי שהזמה תלוי בהם ג"כ בטל כל העדות אפילו לשבועה ומכ"ש בהכחשה דיין ושמן וההיא דמנה ומאתים אליבא דב"ה תירצו התוספתא דאתי כמ"ד תתקיים העדות בשאר ע"ש ולפי זה בעדות אשה דאף אם נמצא קרוב או פסול אין מבטל העדות כמ"ש לעיל שפיר מועיל אף ע"פ שמכחישין בחקירות והוא כעין דברי הגאון נ"ב אלא שלפי דבריו אין מובן קצת טעמא דא"צ שבועה דהא ס"ס יש א' דלא משקר ומה גזה"כ יש בזה ולפי מ"ש אתי שפיר דזה בכלל גזה"כ דנמצא אחד קרוב: ועוד נראה לענ"ד לצדד על פי דעת הראב"ן שהביא הש"ך (בש"ך איתא רמב"ן והוא ט"ס וצ"ל ראב"ן) והסכימו עמו חכמי רעגינשפורג דהכחשה סתם בחקירות מצטרף וכ"ה דעת חכמי לוני"ל שהביא בסה"ת ועיין באו"ת שכתב דמיירי שמכחישין זה את זה ואפ"ה ס"ל דצריך שבועה ובתשובה הנ"ל כתבתי שז"א וגם הם מודים דאם הראשון מכחיש השני לגמרי אין מקום לשבועה רק מיירי אין הראשון מכחיש לומר שהיה עם המלוה ולא הלוהו בכה"ג מיירי בעה"ת בתחילת דבריו שם וביארתי שם הכל על נכון ולדבריהם דאף בד"מ מצטרפין דכיון דא"צ דו"ח חקירות כבדיקות דמיין שאין נותן לב לדקדק בהם אם כן פשיטא דהכחשה בחקירות אינו פוסל בעדות אשה וגם דלפי מ"ש הש"ך הטעם משום דהכחשה בחקירות עדותן בטלה דהו"ל עדות שא"י להזימן א"כ בעדות אשה ל"ש זה אלא דבמ"א שדיתי נרגא בזה שלא מצינו זה בש"ס כ"א לענין א"י בחקירות דבזה כיון שאומר איני יודע א"א להזימן בעמנו הייתם כיון שאינו מגביל זמן ומקום כלל מה שא"כ היכא שהעדים ביחנו דבריהם בזמן ומקום אלא שהם מכחישים זא"ז כגון שזה אומר בב' וז"א בג' הרי שפיר יכולין להזימם בב' וג' עמנו הייתם והבאתי שם מפסחים דף י"ב דיהבינן להו כולי טעותייהו והארכתי בזה: אך בב"י סימן למ"ד לענין דיוטא משמע כהש"ך אך מ"מ ודאי דעיקר טעם דחקירות גרע מבדיקות הוא משום דדבר שהזמה תלוי בהן העדים מדקדקין ביותר ובעדות אשה לשמה ממילא דאין מדקדקין בה כ"כ אע"ג די"ל דהכחשה בענין גוף העדות גרע בענין זה מחקירות שיש לו לדקדק ז"א דגם בזה כיון שאין עיקר ההיתר תלוי בו אין מדקדקין כ"כ גם יש לצדד על פי מ"ש בשו"ת ר"ב אשכנזי בשם הרמ"ה בחידוש דטעמא דסייף וארירין אין זה נכון כיון דהאי מלתא דמתכחשיה בגווה מלתא דצריכה ביה לאסהודי ביה למידע אי מחיא במידי דחזי למיתה כו' לא מצטרפי ע"ש ולפי זה פשיטא דהנך בדיקות דמת או נהרג אף ע"פ שהם בגוף הענין ל"ד כלל להא דסייף וארירין דלענין זה שבא להעיד על היתר אשה זו אין בו דקדוק כלל וה"ה שאר מילי לענין עדות דלא נ"מ רק בעיקר המיתה לבד: והנה הטור סובר במנה שחור ולבן צריך לתבוע שניהם ושאר פוסקים חולקים עליו ובט"ז הקשה דברי הטור אהדדי במ"ש סי' קמ"א לענין שני חזקה ולענ"ד נראה בדעת הטור דבאמת צריך להבין בטעמא דנהרדעי דאמרי אפי' מנה לבן ושחור מצטרפין ואם נאמר דאינהו מסתברא להו דאף כה"ג בדיקות מיקרי דעבידי דטעי כמ"ש התוס' בב"ב דף מ"א ובחידושי הר"ן א"כ קשה מאי קאמר כמאן כריב"ק מאי קא קשיא ליה בנהרדעי טפי מבדרבא עד שהוצרך לחפוש איזה תנא דסבר כוותיה וגם דוחק לומר בהא דא' אומר מאתים כו' הוי מלתא דלא דייקא בה כמ"ש התוספות והר"ן דהא ודאי דסהדי בכה"ג מידק דייקי אי מנה יהיב ליה או מאתים ולכך ס"ל להטור דודאי בין מנה ומאתים דעתה דאינשי עלה דמלתא וכן במנה שחור ולבן אף ע"ג דחד מינא הוא מ"מ החדשים טובים יותר מהישינים וכמבואר ממ"ש הטור ונותן הפחות שבשניהם ופירש הב"י דאמנה שחור קאי וגם נהרדעי מודו ליה לרבא בהא דכה"ג דייקו אינשי ואפ"ה ס"ל דמצטרפים ואמטי להכי קאמר כמאן כריב"ק ופריך אימר דאמר ריב"ק היכא דלא מכחשי כו' ולכך מוקמינן לה כרשב"א דס"ל דאף ע"ג דמכחשי אהדדי מ"מ כיון שיש בכלל מאתים מנה וממילא עכ"פ אנו מקיימין עדותן במה שיכול להתקיים דמה דאיתכחש איתכחש כו' ואין זה ענין לפלוגתא דר"נ ורבא דהתם אאבהתיה לא העידו כלל כולם רק השנים לבד מה שא"כ כאן דאמנה תרווייהו מסהדי וכמ"ש לעיל בשם הריטב"א קידושין גבי מי מצי אמרה אלו עבדי גם א"ל דהא ע"כ חד משקר ונפסל במה שפוחת מנה או הוסיף מנה והוא באמת קושית רבני רעגינשפערג להראב"ן י"ל דהטור ס"ל כסברת חכמי בריסק שהביא הש"ך דבשביל הכחשה דחד לא נפסל עדותן ואפילו תימא דלענין מכאן ולהבא נפסל אף בהכחשה דעד נגד עד מ"מ באותה עדות עצמה לא פסלינן ליה ומקבלין מיניה מ"ש עם חבירו בשוה (ובסוגיא דב"ק תכ"ד כ"ד שהביא ממנה כבר הארכתי לעיל) וזה מבואר מלישנא דב"ה דקאמרי יש בכלל מאתים מנה משמע דלאו משום הכחשה ולאו הכחשה נגעו בה אלא דכל שיש בכלל זה גם מה שמעיד חבירו מצטרפינן להו וזה נלענ"ד גם כן במשמעות פירש"י שם דוק ותשכח ואח"כ קאמר דבחביות יין ושמן דתרי מיני נינהו ל"ש כלל יש בכלל מאתים מנה דבשלמא במנה שחור ולבן נקטינן מסהדותייהו מאן דהושוו בה דהיינו מנה עכ"פ וכן במנה ומאתים אבל כאן דתובע החפצים עצמם והם גופים מחולקים ל"ש יש בכלל כו' ולכך מוקי לה דלדמי קאמר דבכה"ג יש בכלל דמי שמן דמי יין וכן מבואר בתוס' דב"ב דף ט' וז"ל דבין חיטי ושערי לא דייקי אינשי אע"ג דדייקי בין מנה שחור ולבן כדאיתא בסנהדרין כו' התם צריכין למידק שחייב לשלם אותו מנה שלוה אבל הכא לא דייקי דבכל ענין שיאכלוהו הוי חזקה אלא דהיה אפשר לומר דהתוספות שם קיימי אליבא דר"י דקאמר רבא אליביה דמנה שחור ולבן לא מצטרפינן ולכך הוצרכו לאפלוגי בהכי מ"מ גם בהג"א שם שכתב גם כן כדברי התוס' ולפי מ"ש אתי שפיר דגם לנהרדעי שפיר אמרינן דמידק דייקי אלא דס"ל כרשב"א דיש בכלל מאתים מנה מ"מ לזה צריך שיהיה התובע תובע שניהם והתם גבי חזקה גם המחזיק אומר שלא אכלה יותר מג' שנים ואומר כדברי אחד אך דטעמא משום דבין חיטי ושערי לא דייקי אינשי ולכך ל"ה מוכחשין לא זה מזה ולא מפי הבע"ד כמ"ש בחידושי הר"ן ואם כן דברי הטור מבוארין דכאן לענין מנה שחור או מנה ומאתים דהוי הכחשה אלא דאמרינן יש בכלל מאתים מנה שפיר צ"ל שהתובע תובע שניהם ונותן לו הפחות (וכ"נ ממ"ש התוספות דהתם דייקי שחייב לשלם אותו מנה שלוה אלמא דיש חילוק ביניהם וא"כ דוחק לומר שיחלוקו נהרדעי ורבא במציאות אי בכה"ג דייקי או לא) משא"כ גבי דיוטות או גבי שני חזקה דאין הכחשה כיון דלא דייקו ממילא דגם לבע"ד לא מחשב הכחשה כלל וזה נלענ"ד נכון וברור בשיטת הטור בס"ד ועיין בשו"ת הרא"ש סוף כלל נ"ט שכתב ואפילו בהכחשה מצטרפין לעדותן כגון אחד אומר מנה שחור כו' כו' עיין שם דמייתי מינה לענין עד קני' ועד חזקה אע"ג דהתם ודאי ל"ש לא דייקי רק ראיתי דהעדות שהושוו בה מקבלינן מינייהו אפילו בהכחשה ומכ"ש בעד קניה וחזקה שלא בהכחשה ודיוטא אגב גררא נקיט אם כן אפשר דגם בדיוטא מפרש בתבעו שניהם ואף ע"ג דהכחשה בחקירות הוא מצטרפינן וכדברי הראב"ן זקינו אלא שמדברי הטור מבואר דלא ס"ל הכי: ונקטינן מכל הני מילי מעלייתא דאמרן דיש לצדד הרבה גם בענין הכחשה בחקירות דאפשר דכשירים בעדות אשה נקיט מיהא דעכ"פ בבדיקות לית מאן דפליג וכבר ביררתי מדברי הר"ן דכה"ג בדיקות מיקרי וא"ל כיון שאנו דנין על האשה זו אם מותרת הוא א"כ הו"ל כדרישות בגופה של עדות לענ"ד פשוט שז"א דאין אנו דנין רק לידע בבירור שמת האיש ההוא מו' יעקב בר אברהם מראחמנוב ואיתתה ממילא מישתריה ובודאי דגם בלא האשה איכא נ"מ טובי כגון אם יש לו בן לענין לירד לנחלה ולענין אשת אחיו ועוד טובי נ"מ לדינא וא"כ מאי איכפת לן בשינוי שם האשה אדרבה בעובדה דהר"ן גרע טפי שהי' ספק הכחשה בשם המתיר דהיינו היבם ובזה תלוי הדבר וכמו שהי' באמת מקום לחוש שמא יש עוד אח אלא שכיון שנתברר שאין עוד מלבדו הכריע הר"ן דהכחשה