בית אפרים אבן העזר חלק א קמח

אינו תובע רק כדברי האחד וכמ"ש בהדיא בסמ"ע רס"י ל"א אלא אפילו בשני כיתי עדים שהכחישו זא"ז בחקירות ממש דלא עבידי למיטעי אפ"ה קי"ל דמהני סהדותא כדמוכח בש"ס ופוסקים בדוכתי טובא וכן מבואר להדיא בהרשב"א סי' תתקע"ג בשנים אומרים תנאי היה במכר ושנים אומרים לא היה תנאי שאין דמיון להא דאמרינן אין נאמנים ולא מגבינן דשאני הכא שלדברי כולם לוקח זה כדין ירד כו' ע"ש ומביאו ב"י וכ"כ להדיא המהרש"א בב"ב דף נ"ו בשנים אומרים אכל הוא א' ג"ה ובד"ו הניחה בורה כו' וב' אומרים לא כי כו' אע"ג דמכחשו אהדדי הוי חזקה דלעדות אחרת ב' הכיתות בטלות דלא ידעינן הי מנייהו דמשקרי אבל הכא אע"ג דכת א' ודאי משקרי מתקיימת החזקה בכת השנייה ע"ש והכי אמרינן בקידושין דף ס"ד אי דאיכא סהדי להאי ולהאי מי מצי אמרה אילו עבדי' וחבילה שלי והריטב"א שם כתב ואי קשיא לך הא עדות מוכחשת הוא וכמאן דליתנייהו דמי בעדות זו וכדאמרינן פ' חזקת האי אייתי סהדי כו' ואיכא למימר דהתם הוא דלא מודו להו אידך באכילתא אבל הכא כולהו מודו דלית לאשה בחבילה כלום וכיון דכן לא סגי דלית בהן כת א' צדקניות דמסהדי בקושטא ומהימני וכן כל כיוצא בזה ושלא כדברי הראב"ד ז"ל עכ"ל ודברי הראב"ד הזכיר שם בחי' הרשב"א דס"ל דמיירי באין מכחישין זא"ז שאין מעידין על שעה ידועה דאל"כ לא היתה צריכה גט מהם שאין כאן עדות והרשב"א השיג ע"ז וכתב דודאי חדא מינייהו מהימני דלחד מהני ודאי נתקדשה ע"ש ואין להאריך דמפשטא דש"ס בדוכתי טובא מוכח דכרב אזלא דבב' כתות עדות אע"פ שמכחישין במקצת מ"מ על מה שהושוו שניהם בה עדותן קיימת ולפ"ז בעדות אשה כגון עא"א מת ואחד אומר נהרג שפיר מותרת לינשא מתרי טעמא חדא דהא עדות אשה כד"מ דמי דבמנה שחור ומנה לבן עדותן מצטרפות ולא קי"ל כירושלמי בהא דאיהו (ס"ל כר"ח ורבא ואנן קי"ל כנהרדעי ואפילו בהכחשה דחקירות מ"מ כב' כיתי עדים דמי דס"ל לרב דלא בטלה העדות ה"נ בעדות אשה כיון דחד עכ"פ לא משקר מותרת להנשא על פיו ומעתה מה שהקשה הגאון הנ"ל על הב"ש דהא הך מילתא תליא בפלוגתא דרב ור"י וקי"ל כר"י לגבי דרב כבר הוכחתי דז"א דודאי קי"ל כרב בהא וכמדומה שראיתי דהנך כללי לא אתאמרו רק אמחלוקת דבש"ס דידן ולא בירושלמי ואולם מה שהקשה הנ"ב על הב"ש דהא הסמ"ע כתב דבהכחשה בחקירות אפילו שבועה א"צ וע"ש מ"ש לתרץ: הנה דברי הסמ"ע שם נראה שהם ע"פ דברי הרא"ש פ' ז"ב גבי הלוואה אחר הלוואה ומהרי"ט בתשו' חא"ע סי' ל"ח מדייק מדברי הרא"ש גם לענין אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים דאם מכחישין זא"ז אף שבועה א"צ והכנה"ג כתב שיש לדון ע"ז דהא ע"כ אחד אומר אמת שאין להחזיק האחד במוכחש אם לא נחזיק הב' בכשר וכמ"ש הריב"ש סימן תע"ח גבי ב' כיתות אע"פ שמכחישות זה את זה למה שהושוו שניהם משלם וה"ה בב' עדים המכחישים זא"ז דמסתמא האחד אומר אמת עכ"ל והנה דברי הרא"ש הם מוקשים בעיני ולענ"ד הם מתבארים בדרך אחר ולא עת האסף פה: עוד ראיתי לבאר שנלענ"ד דהרא"ש אזיל בזה בשיטת זקנו הראב"ן שכתב בסימן מ"ו בתשובתו שהביא לחכמי רעגינשפורג דגם בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג תנשא כיון דאין כאן הכחשה בכל העדות ומלתא אגב אורחא אבאר כוונתו שם והנה קשה עלי להעתיק כל לשונו רק אכתוב מה שנתבאר לי מתוך דבריו שהחכמים הנ"ל הקשו לו אהא דס"ל לר"ה אליבא דרשב"א באחד אומר מנה ואחד אומר מאתים דהא חד מינייהו שקרן ואיך מצטרפין שניהם וע"ז השיב דלפי דבריהם גם בשני כתות יש להקשות כן דהא בחד מלוה וחד לוה גם ר"ה גם ר"ח מודו ור"ל דאי מיירי במכחישין זא"ז זה אומר מאתים הלוה לו ולא מנה וזה אומר מנה ולא מאתים יש לבטל עדות שני הכיתות שהרי מאי דאסהידו הנך מכחישי לי אינך ומה דמסהדי הני מכחישי ליה אידך ואמרינן תרווייהו שיקרא נינהו ולא סמכינן אהך סהדותא כלל ולכך מפרשי דהכא מיירי בדלא מכחשי אהדדי בלא כי רק שזה אומר בסתם מנה וז"א בסתם מאתים וכיון דקי"ל דלא בעינן דו"ח משום נעילת דלת לכן מצטרפין סהדותייהו במאי ששוו אהדדי ואמרי' דחדא מינייהו לא דקדק כ"כ אחר זהו לא חשיבי הכחשה ודוקא היכא שיש הכחשה בכל העדות שאלו אומרים לוה ביום פ' ואילו אומרים המלוה היה עמנו ביום פ' או שאלו אומרים ליטרא כסף לוה או חביות יין ולא זהב או שמן וזה אומר לא כי אלא ליטרא של זהב וחביות שהוא של שמן דבכה"ג ל"ש לומר דלא דקו במלתא ויש בכלל המרובה המועט כיון שהם מכחישים זא"ז בפי' ובכה"ג פליגי ר"ה ור"לן והך דא' אומרת מת וא' אומרת נהרג וכן בעד אומר מת וע"א נהרג ינשאו דלא הוי הכחשה בכל העדות ושם בחיבור ליבמות דף קכ"ד ביאר יותר דר"י ור"ש ס"ל כרשב"א דיש בכלל מאתים מנה וה"נ יש בכלל נהרג מת ותנשא כיון דשוו במקצת העדות אבל אחד אומר מת וא' אומר לא מת דמכחישי ליה בכל העדות לא תנשא ע"ש באורך ונראה דה"ה בעא"א מת ולא נהרג ואחד אומר בפירוש נהרג ולא מת על מטתו נמי דינא הכי ואפשר דס"ל דוקא בההוא דמנה ומאתים וכיוצא בו דכל שכ"א אומר בפירוש להיפך מדברי חבירו בטלה העדות כיון דאיכא נ"מ טובא בין זה לזה בעיק' הענין משא"כ במת ונהרג דאין נ"מ בעיקר הענין כלל ושוו להדדי במה שאומרים שאינו קיים לאו הכחשה מיקרי ומצטרפינן להו זהו תורף דברי הראב"ן לענ"ד ומ"ש באו"ת סימן ל"א לפרש דברי הראב"ן אין נלענ"ד ועיין בדף קט"ו שם שכתב שאם שני הכיתות באים להעיד עדות אחד ודאי כשרים לכ"ע אף לר"ח וזה מבואר דלא כהאו"ת: ומעתה קמו דברי הרא"ש בשיטת הראב"ן דגם באחד אומר מת וא' אומר נהרג אמרינן דאין זה הכחשה וכ"ש בא' אומר בנו היה בשעת קברו ואחד אומר לא היה דהוה הכחשה דלאחר העדות דגם ר"י מודה אבל באמת קי"ל כרב בהא דרב ס"ל כרשב"א דקי"ל כוותיה ור"י ס"ל דאין הלכה כרשב"א והכי משמע קצת בב"ב דף מ"א דאמר והא מייתינא לך אגרתא ממערב' דאין הלכה כרשב"א ורב כהנא הוא דקאמר הכי לרב יהודא ואז היה ר' יוחנן ראש ישיבה כדאיתא בב"ק דף קי"ז אלא דר"י לא קיבל דבריו וכוותיה קי"ל כמ"ש רשב"ם וכל הפוסקים (ועיין במהרי"ק שורש א' דגרסתו היה רב ענן וגם כתב שם שהיה בטוח שיביא אגרת ממערבא דמסתמא גברא רבא כרב ענן בודאי לא היה משנה דיבורו ומ"ש דמסתמא הוה ציית ליה אם היה מביא מדא"ל לכי תיתי וצ"ע דא"כ הו"ל למפסק כוותיה וז"א כמ"ש כל הפוסקים) לכך כיון דלא ס"ל כרשב"א לכך מוקי למתני' בצרות דוקא ולא בעדות ומיושב יותר לפי הגירסא בירושלמי דטור דאיתא התם חיליה דרב מהדא א' אומר מת כו' לא שמיע ליה דר"א כו' אמר ר' יוחנן אי אמרה ר"א ממני שמעה ואמרה עכ"ל ונראה דר"ל דר"י קאמר דהא דאמר ר"א ממני שמע לומר כן אבל רב לא ס"ל הכי ועוד יש לפרש תחלת דברי הירושלמי דקאמר חיליה דר"י מהדא כו' ופי' בשו"ת ר"ב אשכנזי דקאי אהא דלעיל מי שנדר בנזיר כו' ולפי מ"ש יש לפרשו באופן נאות לענינינו אלא שאין פנאי להאריך ומעתה דברי הרא"ש בסנהדרין מתפרשין בדרך זה לפי מ"ש דבהכחשה גמורה שזה אומר יין וזה אומר להיפך וכיוצא בו עדות שניהם בטלה ורצה לדמות לזה במנה ומאתים והא' מוכחש מפי הבע"ד כיון דמפי הבע"ד הוי הכחשה וודאית ועל זה כתב דאין לפסול שניהם כי אם בהכחשה גמורה כגון זה אומר הרג וזה אומר לא הרג ור"ל שזה מיקרי הכחשה בעלמא וה"נ בגוונא דזה אומר יין ולא שמן וזה אומר איפכא שכל אחד מכחיש גמור על אמירתו לכך עדות שניהם בטלה אבל במעידין על שני דברים כו' כך היה נראה לכאורה ליישב לשון הרא"ש אך מסמ"ע סי' ל"א משמע קצת דמטעם אחד קרוב אתי עלה ויש לפקפק בזה ואין להאריך: ועוד נראה לענ"ד דאפילו להסמ"ע מ"מ בעדות אשה י"ל דשפיר מהני אף הכחשה כה"ג דאומר לא כי על פי מ"ש בתשו' בענין קידושין בטעמא דעדות שבטלה מקצתה כו' כיון דקי"ל אם