בית אפרים אבן העזר חלק א קמז

דברי הירושלמי שם ביבמות דאמר ר"א מודה ר"י ור"ש בעדים מה בין עדים לצרה לא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום (ועיין בשו"ת צ"צ סי' נ"ט שכתב ליישב מ"ש הב"י על הטור שהוא משנה שלימה שי"ל דוקא בצרה שאין דברים מועילין אצל חבירתה כו' והוא כדברי ר"א בירושלמי הנ"ל ומהר"מ מלובלין בתשובה סימן קל"ב כתב דסד"א הואיל וזכר ר"ש במשנה הלכה כר"מ לגביה קמ"ל וצ"ע לפענ"ד דאטו משום דנזכר ר"ש ג"כ עם ר"י יגרע כחו דר"י לגבי ר"מ ועוד בירושלמי דתרומות אמרו ר"מ ור"ש הלכה כר"ש) והנה כבר קדמו בזה מהרי"ט בשו"ת חאה"ע סימן ל"ח וכתב שכבר כתב בהרחבה ע"ז בשלהי יבמות ולא זכינו לשיטתו ואמנם לפענ"ד נראה דדברי הפוסקים נכונים וברורין ומתחלה אבאר שורש הדין העולה ע"פ סוגיות התלמוד שלנו הנה בסנהדרין דף למ"ד אמרינן עדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בד"מ אמר רבא מסתברא מלתא דר"י באחד אומר בארנקי שחורה כו' אבל אחד אומר מנה שחור כו' אין מצטרפין ופריך מדר"ח דאמר א' אומר בסייף כו' אין זה נכון אחד אומר כליו שחורים ה"ז נכון אלמא דארנקי ושחור אף בדיני נפשות מצטרפין ומשני גברא אגברא קרמית נהרדעי אמרי אפילו אחד אומר מנה שחור מצטרפין: והנה הפוסקים פסקו הלכתא כנהרדעי דאף בבדיקות דאחד אומר מנה שחור דהוא דומיא דסייף וארירין בד"נ מצטרפין: והנה בדף פ"א אמרינן ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה כו' מנא ידעינן כו' ור"ח אמר אבימי כגון דאתכחש בבדיקות ולא אתכחש בחקירות כדתנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים ופירש"י בדיקה יתירה הוא ונהי דבן זכאי פטור ליה בההיא הכחשה מקטלה מיהו עדות אמת הוא ועייל לכיפה עכ"ל ולכאורה קשה כיון דר"ח קאמר לה ל"ל לאתויי הא דבן זכאי דאמרינן בדף מ"א בן זכאי בדיקות כחקירות משוי ליה דאע"פ שאינם בגוף ה העדות הוי הכחשה ובכה"ג לא קטלינן ליה רק כונסין לכיפה ול"ל הא ר"ח ס"ל דסייף וארורין הוי הכחשה דבדיקות ואליבא דר"ח ע"כ מתפרשא מלתא דר"י באחד אומר מנה שחור כו' ונראה דרש"י ז"ל מיישב זה גברא אגברא קרמית ר"ח אדר"י ולכאורה מנ"ל הא דילמא באמת ר"ח לא פליג אדר"י רק אדרב דמפרש מלתא דר"י בארנקי שחור ולר"ח מתפרשא מלתיה במנה שחור וכנהרדעי וד"ל כיון דר"ח רבו של רבא ל"ש לומר גברא אגברא אך לפמ"ש א"ש בפשיטות דגם ר"ח ע"כ ס"ל כרבא דאחד אומר מנה שחור כו' אין מצטרפין בד"מ כמו בד"נ וממילא בסייף וארירין דדמי ליה אף לכיפה אין כונסין אותו דהא אין עדותן אמת ולכך הוצרך לאוקמי דדוקא בבדיקות דבן זכאי דלדידיה יש חילוק בין ד"מ לד"נ אבל לפי מה דס"ל לר"ח אין חילוק בבדיקות בין ד"מ לד"נ כלל דאחד אומר מנה שחור שהוא דוגמת סייף וארירין ס"ל לר"ח דבטל לגמרי וארנקי שחור שהוא דוגמת כליו שחורין או עוקצי תאנים ס"ל דאף בד"נ הרי זה נכון: אך לפי מה דקי"ל כנהרדעי דאף מנה שחור ולבן מצטרפין שוב מתוקמא מתניתין דכונסין לכיפה כפשטא בכל בדיקות אפילו דסייף וארירין כיון שכנגדו בד"מ מצטרפין אלמא דעדות אמת ולכך כונסין לכיפה ובזה יש ליישב לשון הרמב"ם בפה"מ שם דף פ"א שכתב וז"ל והוא שלא תתקיים העדות ואע"פ שהוא אמת כגון קילקול התראה או ספיקות שאירעו בבדיקות ובחקירות וכיוצא בהן כו' ולכאורה תימא דהא בש"ס אמרינן להדיא דאתכחש בבדיקות ולא בחקירות ודוחק לומר דס"ל להרמב"ם דאם אמר איני יודע בחקירות שהדין דעדותן בטילה ג"כ כונסין לכיפה דא"כ הוה ליה להש"ס לאוקמי בכה"ג ולפמ"ש א"ש לפי מה שמבואר מהרמב"ם פ"ג מהלכות עדות דמכלל החקירות הוא במה הרגו כו' וכיון דלדינא קי"ל בכה"ג מצטרפין ממילא דשפיר קאמר דגם ספק שיארע בחקירות כונסין אותו לכיפה וכמ"ש אלא שצ"ע בדברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות רוצח שכתב או שהוכחשו עדות בבדיקות ולא בחקירות כו' וקשה דהא בחקירות כה"ג כגון במה הרגו נמי כונסין כו' ונראה דהרמב"ם נקט לישנא דש"ס בזה דבאמת הך דבמה הרגו אע"ג דס"ל להרמב"ם לענין ד"נ הוי בכלל חקירות מ"מ לענין ד"מ בדיקות מיקרי ולכך סתם הדברים (ונראה דהרמב"ם שכלל הך במה הרגו כו' בכלל חקירות משמע ליה הכי מדאמרינן בדף ט' דאיתכחש בבדיקות ולא איתכחש בחקירות וקמפלגי בפלוגתא דבן זכאי כו' וכן קאמר בדף פ"א משמע דהך דר"ח דסייף וארירין חקירות מיקרי) ועכ"פ למדנו מזה דהך דסייף וארירין בד"נ ומנה שחור בד"מ חד מלתא הוי ולדידן חלוק מזה ד"נ מד"מ והנה אחד אומר מת ואחד אומר נהרג כהך דסייף וארורין ומנה שחור כו' דמי כמ"ש הב"ש וכן נראה מדברי הירושלמי דמדמי אליבא דרב הך דאחת אומרת מת להנך מילי דבדיקות דחשיב התם ובכה"ג אמרינן דהעדות אמת ולא דנין למיתה על פיו בד"נ רק כונסין לכיפה כמש"ל וא"כ מלתא דפשיטא הוא שבעדות אשה שאין אנו צריכין רק לעמוד על אמיתת הדבר דודאי האשה מותרת ואפילו ר"מ מודה בהא ולא פליג רק בהכחשה דצרות כיון דכל אחת רוצה לישא ע"פ עצמה ס"ל לר"מ דלא מהני בהכחשה בזה משא"כ בהכחשה של עדות אך כ"ז לדידן דקי"ל דמנה שחור כו' מצטרפין משא"כ לר"ח ולרבא אליבא דר"י דכה"ג בד"מ ג"כ אין מצטרפין כמש"ל שפיר י"ל דגם באחד אומר מת כו' אין מתירין האשה דיש לחוש שמא אין הענין אמת אלא שעדיין י"ל כיון דבעדות אשה בחד סגי ממילא לא איכפת לן בהכחשה דידהו דהא חד קושטא קאמר. אך י"ל כיון דחזינן דתרווייהו באין להתיר וחד מינייהו משקר יש לחוש שמא גם האידך משקר וכל הענין שקר לגמרי ואין להתיר רק בגוונא דמצטרפין לד"מ: ואחרי הודיע כל זאת נבא לבאר דברי הירושלמי והעתיק לשונו בנ"ב הנ"ל והנה מדברי הירושלמי שם מבואר דאפילו כגון ארנקי שחור ולבן הכחשה בגוף העדות מיקרי כמו מנה שחור ולבן וסייף וארירין כיון שהכחשה היא בגוף הענין שהחיוב בא על ידו ודוקא דמכחישין בענין שהיה אחר גמר המעשים החיוב בזה לא איכפת לן בהכחשה דידהו והיינו כרבא ועדיף מינאה דאיהו ס"ל דארנקי שחור מצטרף בד"מ והירושלמי ס"ל דלא מצטרף ולכך קאמר שם בא' אמר מן הכיס מנה ואחד אמר מן הצרור כ"ע מודים דלא מצטרף דס"ל דאין הפרש בין ד"מ לד"נ כלל כמ"ש לעיל אליבא דר"ח רק דאם שני כיתות מכחישין בזה ס"ל לרב שלא בטלה העדות דאמרינן דאף דחד כת משקרת גם הכת השניה בטל עדותה וחיישינן דמשקרה ע"ז אמר חיליה דרב מהדא ר"י ור"ש אומרים כיון דזו וזו מודים שאינו קיים ינשאו והתם כב' כיתות דמי כיון דכל חד אינה צריכה לחבירתה ואית לן למימר דחד מינייהו קושטא קאמר ואע"ג דקי"ל דאשה שאמרה מת בעלי היא מותרת וצרתה אסורה (ומה"ט באמת ס"ל לר"מ דלא ינשאו כיון דעכ"פ חד מינייהו שקרנית ואידך אינה מעידה לחבירתה וכיון דלא ידעינן הי מינייהו תרווייהו אסורין) ס"ל לר"י ור"ש דמידי הוא טעמא אלא משום דאמרה תמות נפשה עם פלשתים ומכוונת לקלקל חבירתה וכאן דלאו אפומה דידה משתריה אלא כל אחת באה בפ"ע ומעידה לעצמה שניהם מותרת ולא מחזיקינן ולומר כיון דחדא משקרא אידך נמי דלמא משקרא ומזה למד רב בב' כיתי עדים בממון או בנפשות דעכ"פ חדא מנייהו מהימני וע"ז קאמר ולא שמיע ליה הא דאמר ר"א מודה ר"י ור"ש בעדות כו' ר"ל דעדים המכחישין זא"ז חוששין להם כיון דחד מנייהו משקר גם אידך משקר ודוקא בצרות נחלקו לפי שלא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום ולא איכפת לן באמתתה או בשקרה כלל זה תורף דברי הירושלמי בזה ועתה נחזי אנן בענין פלוגתת רב ור"י בירושלמי בב' כיתי עדים האיך סלקא שמעתא לדידן אליבא דהלכתא. הנה בד"נ קיי"ל דהכחשה בבדיקות בטל העדות וכדאיתא בירושלמי שם דאף רב מודה בד"נ דכתיב צדק צדק תרדוף וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' אבל בד"מ נראה מדברי הפוסקים דהלכתא כרב בהא דסומכין עכ"פ על דברי כת א' ולא מבעי' בהכחשה דמנה ומאתים או שחור ולבן דמהני חד כת לחייבו הפחות אפילו אם המלוה אינו אפס