בית אפרים אבן העזר חלק א קמו

עצמו בשקר ללוי ול"ד להחשוד כו' ואע"ג דסיים בה וגם תורת הלוים אינו בא אם שינוי שם אביו כו' מ"מ נראה דבכאן נמי הוי דכוותה ועדיף מינה ואין להאריך: וראיתי בס' קצה"ח סימן נ"ב מ"ש להשיב על מה שהקשה מהרי"ט על מהרש"ך מסוגיא דב"ק והאריך לחלק בין רשע דחמס ועדי' זוממים דטעם הפסול משום דנחשד למשקר ובין רשע דעלמא שהוא מגזירת הכתוב ע"ש וז"א לפענ"ד שהרי למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל אמרינן דאטביחה דאתזום כו' אלמא משום דמשקר לא מבטלינן כולי סהדותה דהא להך מ"ד נמי עכ"פ משקר הוא אמרינן דבשביל שהוחזקו משקרים על הטביחה לא הוחזקו משקרים על הגניבה (וא"ל דכיון דלהך מ"ד כשר לשאר עדות שקודם הזמה כשר נמי למה שהעיד באותו עדות תכ"ד דא"כ הוי מצי למימר דכ"ע סברי מכאן ולהבא נפסל רק אותו דיבור עצמו גרע כיון ששיקר באותו עדות עצמו ובתכ"ד כ"ד קמפלגי ואפשר לומר דלהך מ"ד עד זומם חידוש הוא א"כ י"ל שאין הטעם משום דמשקר כלל ואין לחלק בין אותו עדות או עדיות אחרים אבל לענ"ד ז"א ועיין בתוספת שם ד"ה אין לך כו') אלא דעיקר הענין תלוי באם נתחדש עליו שם פסול ע"י אמירה זו דלמ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל אין שם פסול עליו באמירת השקר משא"כ למ"ד למפרע וכיון שהענין תלוי במה שנעשה פסול מה הפרש יש בין רשע דחמס ועד זומם לרשע דעלמא דכמו דברשע בעלמא אמרינן דהפסול בא אחר סיום העבירה ה"נ בעד זומם יש לנו לומר שהפסול לא בא אלא אחר סיום העדות שקר דהעיד ומה טעם יש לחלק ביניהם אדרבה בזה מסתברא טפי שלא נפסול כ"א אחר כ"ד דהא בכ"ד עדיין יש לו לחזור וכמ"ש אא"ז מהרש"א להקשות מדברי רש"י דלעיל דקאמר והלכתא כו' רק שנאמר דכיון דלא חזרו תכ"ד אגלאי מלתא למפרע שנפסלו באמירת העדות וא"כ לענין עדות אחרת שהעידו תכ"ד מה לי שהי' הפסול מחמת אמירת השקר או שהפסול מחמת ד"א דגם פסול מחמת שאמר שקר שהוא בא ע"י שנעשה חשוד לאותו דבר ג"כ אפשר שאינו אלא בגמר דבריו שעי"ז נעשה חשוד וגם מה שהאריך בענין רשע דחמס הוא ללא צורך גם מה שנראה מדבריו דבעדות אשה דוקא רשע דחמס פסול ז"א דכל פסול מחמת עבירה דאורייתא הוא פסול לעדות אשה דמדחשוד לעבור עבירה דאוריי' חשוד לשקר וכמבואר בש"ס ופוסקים ודברי הנ"י הם אמורים לענין שאר איסורים שאין עליהם תורת עדות דאמרינן החשוד לד"א אינו חשוד לכל התורה כולה גם מ"ש לישב קו' מהרי"ט בענין פלגינן דיבורא כו' תמוהים לענ"ד דגם בענין פלוני רבעני וכיוצא אם היה מתברר לנו בידיעה ברורה שרבע אלא שרבע לפני עדים פסולים נמי לא קטלינן ליה דאין ד"נ בידיעה בלא ראיה ועדים בעינן אלא אמרינן דבאמת הוא עד כשר דאין מאמינים לו מה שפסול את עצמו והוי כאומר שרבע לפני עדים כשרים וה"נ כיון דבמה שאומרים שהוזמנו לקידושין ופוסלים עצמם אין מאמינים להם ה"ז כאומרים נתקדשה לפני עדים כשרים דפ"ד ומאמינים להם שראו שנתקדשה אלא שלא הוזמנו על כך ולפי שאינו מענינינו לא רציתי להאריך: ועוד נלענ"ד דל"ש כאן עדות שבטלה כו' לפי שנלענ"ד דע"כ לא אמרינן תכ"ד כ"ד אלא בענין הצריך עדות דוקא אז כיון שנפסל העדות של תכ"ד בטל כולו משא"כ היכא שהדבר מתקיים באותו ענין מה בכך שנפסל תכ"ד מ"מ לא הוחזק למשקר על מ"ש תחלה כדמוכח מהא דאמרינן למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל אטביחה דאתזום כו' רק שנאמר לבטל העדות משום שנעשה פסול תכ"ד וגזה"כ הוא דבטל כל העדות א"כ בזה דבאמת הענין סגי די בכך והגע עצמך מי שהעיד איזה עדות בב"ד ותכ"ד גזל או חמס או חילל שבת וכדומה אטו מבטלינן סהדות' משום הכי לא מצינו בשום פוסק שיאמר הכי והא ודאי דליתא ואמרינן השתא הוא דאיתרע אע"פ שהוא תכ"ד וא"כ גם בנפסל מחמת שקר תכ"ד נמי אין פסול על עדות שקודם לו משום דחשדינן ליה במשקר אלא משום גזה"כ דעדות שבטלה כו' ואפשר דילפי הכי מדכתיב יקום דבר דדוקא היכא שכל הדבר מתקיים ולפי"ז א"ש דהתם בב"ק דמיירי לענין כפל וד' וה' שאין מתקיים בלא עדים וכן בההיא דב"ב דקאמר בהדי סהדי שיקרי כו' כיון דגזה"כ הוא שיהי' נפסל כל אותו דיבור וא"כ כשהשני מכחי' ואומר של אבותי הוא אין אלו נאמנים נגדו ומכ"ש לפי המסקנא דרבא לא קאמר כ"א באותו העדים ולענ"ד דגם בס"ד אפשר דרבא מה"ט אתי עלה כיון דהוא אותו עדות אלא שאם היה סובר כר"ה דזו באה בפ"ע כו' היה סובר המקשן דגם באותו עדות אין לחוש כיון דלא איתרע חזקת כשרותן ועלה משני דאף אליבא דר"ה שפיר איכא לאפלוגי בהכי וכ"מ בתוספת דסנהדרין ויש להעמיס כן גם בתוספת דב"ק ע"ש וא"כ עיקר טעמא דרבא דלאותה עדות איתרע חזקתן ולכן חשדינן ליה במשקר אף בדיבור שקודם לו בתכ"ד משא"כ בעדות אשה דלא מתורת עדות אתינן עלה דהא כל הפסולים כשרים להעיד באשה רק דגזלן דאורייתא פסול משום חשדא דמשקר וכאן בעדות שהעיד מקודם תכ"ד אין הפסול דמשקר רק גזה"כ הוא שאין ע"ז תורת עדות וממילא דבעדות אשה אין לפסול מחמת זה וכמו אם העידו כמה אנשים להתיר אשה ונמצא א' ביניהם גזלן דאורייתא וכיוצא בו מי שאינו כשר לעדות אשה דלא מבטלינן כל העדות משום שנמצא א' מהם קרוב או פסול והוא פשוט לענ"ד ומצאתי בשו"ת נ"ב סי' מ"ה שכתב ג"כ שהוא פשוט מטעם דלגבי עדות אשה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' והביא ראיה מאשה שאמרה מת בעלי הוא נאמנת וצרתה אסורה כו' ע"ש וא"כ פשוט שגם לענין עדות של תכ"ד אין מבטלין העדות מחמת עדות שבטלה מקצתה כו' ולא נשאר לנו רק לחוש משום דתכ"ד משקר במלתא דעל"ג מ"מ לא איכפת לן במה שהעיד קודם לו ואע"ג שיש פוסקים דאפי' הכחשה בחקירות בטל ש"ה דהחקירות הם בגופו של עדות משא"כ בזה שאין צורך לעדות אלא שסמך ענין לו: וגם בזה דעת הרא"ש דהכחשה בחקירות כשר מההיא דע"א אומר מת ועא"א נהרג וראיתי בדברי הגאב"ד דק"ק שכתב בשם הב"ח שכתב הטעם דפ"ד ולכאורה היא תימא לפענ"ד דא"כ בכל הכחשות נימא הכי ואנן קי"ל דדוקא במידי דעביד אינש למיטעי ויכולין להשוות העדים משוינן להו הא לא"ה העדות בטלה והב"ח גופא כתב דקולא שהקילו בעגונה דבעלמא הכחשה בחקירות פסול ובתשו' הב"ח שם האריך ולא הזכיר מזה שהטעם משום פ"ד רק בספרו כתב דלכך הביא הטור דין הכחשה אחר דין הרגתיו לומר שהוא מטעם דפ"ד ונראה כוונתו דמלתא בעלמא קאמר דל"ת כיון דמכחישין זא"ז עדות שניהם בטלה וכדאיתא בח"מ סי' למ"ד בסמ"ע שם דאפילו שבועה א"צ לזה קאמר דמשום עגונה הקילו וסמכינן על אחד מהם שאומר אמת והשני אינו מכחישו בעיקר העדות ובזה שהוא אומר נהרג שקורי קמשקר אבל עכ"פ אינו קיים וכיון דאיכא חד דודאי כשר אמרינן דאידך שאומר נהרג לאו דוקא קאמר או להיפך שמי שאומר נהרג היא אמת והשני לאו דוקא וזהו ענין פ"ד דקאמר הב"ח וכן מבואר משו"ת מ"ב שהבאתי לעיל שכתב ג"כ דפ"ד כו' ודמי לא' אומר מת כו' ע"ש שהכוונה בזה כמ"ש ולפי"ז אין ראיה מהא דהכחשה בחקירות דאיכא חד דקושטא קאמר משא"כ היכא דאותו א' הוכחש בחקירות ועיין בתשו' הב"ח סימן כ"ד שכתב גם היכא שמוכחשין מדברי עצמן בחקירות מסתברא שאין לחלק בין הכחישו זא"ז להכחישו מדברי עצמן דכל עצמו של דבר מפני שהקילו חכמים בעדות אשה כו' דחשבינן הכחשה זו לדברים בטלים וכאילו לא אמרו דבר אבל גוף העדות קיים עכ"פ ולמעשה צ"ע עכ"ל הרי מבואר דאף בהכחשה דחקירות מדברי עצמם מסתברא ליה להתיר אף שהניחו בצ"ע למעשה מ"מ בזה שהכחשה היה בבדיקות נראה דפשיטא ליה להב"ח דמישרי שרי וע"ש בב"ח קודם לזה שכתב דמ"ד דצריך דו"ח לאו משום דאם הוכחשו זא"ז עדותן בטילה דליתא אלא חוקרין אותו שמא יחזור בו ויאמר לא מת כו' ע"ש ולפום מה דמספקא ליה בהכחשה בחקירות מדברי עצמם דשמא בזה עדותן בטילה י"ל דמצריך חקירות לענין שלא יכחישו מדברי עצמן ולקמן אבאר עוד בזה: והנה הרא"ש והטור והש"ע פסקו בעא"א מת וע"א אומר נהרג תנשא והש"ג סובר דלא תנשא וראיתי בנ"ב סי' ח' שקרא בחיל דכל הני רבוותא והאחרונים הנמשכים אחריהם נעלם מהם