בית אפרים אבן העזר חלק א קמה

משום דאין חוזר ומגיד וא"כ י"ל דאין זה בגדר העדות כלל דהא לענין זה לאו בר הגדה הוא ודברים בעלמא נינהו ולא משגחינן בהו והו"ל כמו עדים בעד על עצמו דאין פוסל שאר עדות רק במגו הם נאמנים ולא מתורת עדות כלל וכיון דאין כאן מיגו גם עדות אין כאן ודל ההגדה של אנוסים מ"נ מהכא והרי זה כאילו לא אמרו רק כתב ידינו הוא זה לחוד ולפי הסברא שכתבתי דכל שהביטול מחמת משקר שפיר יש לבטל כולו עדיין יש מקום קצת לסברא זו ולפי דלא נ"מ לדינא ראיתי לקצר. אך מ"ש הגאון אב"ד דק"ק ראווני' דהך דנ"ד מיתלי תלי וקאי בפלוגתת הראב"ד ותוספות דלהראב"ד העדות בטל לפי ענ"ד נהפוך הוא דלהראב"ד נראה שהעדות קיים שהרי הראב"ד נתן טעם הא דפ"ד היינו משום דהוא בעל דבר ואינו בגדר העדות ואע"ג דע"כ לומר דמשקר בזה לא איכפת לן שהרי ענין זה שאומר על עצמו תורת עדות עליו ולא אמרינן בזה עדות שבטלה כו' ומינה יש ללמוד גם בנ"ד דאף ע"ג דמשקר בשם האשה מ"מ אין ע"ז תורת עדות כלל כיון דלא איכפת לן בהא כלל וכל שאינו בתורת גדר העדות לא אמרינן עדות שבטלה כו' ודוקא בהכחשה בחקירות הם בגדר העדות שהרי ההזמה תלוי בהם בזה הכחשה פוסל אבל לא בדבר שאינו שייך לגוף העדות כלל וזה ג"כ טעמא דאחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן דמצטרפים דהא אין העדות תלוי בזה כלל לא איכפת לן בשיקרא דידיה שכל שאין שם גדר העדות עליו לא אמרינן עדות שבטלה כו': ומצאתי בשו"ת מ"ב סימן ך"ט שכתב וז"ל ואע"ג דחזיני' ביה תיהא שהעידו הגוים שהנהרגים שנים היה להם מו"מ עם הדוכס ושניהם נשבו ונפדו וזה שקר גמור כמבואר בכל העדים שבנ"ד שהבן לא היה לו עסק עם הדוכס ולא נשבה כלל אלא שאחר המעשים הללו הלך לפדות את אביו ובחזרתם נהרגו שניהם נראה דאין לתלות זה לעדות שקר אלא לטעות כו' ועוד י"ל דאפי' אי מחזקינן להו בשיקרא ולא בטעות לאו כלום הוא חדא דפ"ד ואמרינן האי ודאי אמת הוא ודמי לאחד אומר מת ואחד אומר נהרג דמתירין האשה ואף ע"פ שאחד מהן משקר ואפ"ה עדותן קיימת דמאי נפקא לן מינה אם מת או נהרג ס"ס אינו חי וה"נ מאי נ"מ אם היה הבן אצל כל המעשים או לא דס"ס נהרגו וקי"ל נמי כרבא דאמר פלוני רבעני כו' ואף ע"ג דא"נ על עצמו נאמן על חבירו ופ"ד ולא אמרינן מדהא ליתא הא נמי ליתא דהא בהא תליא דחד מעשה היה ק"ו בנ"ד דשני מעשים הם עכ"ל ונראה דשפיר מייתי מהא דפ"ד אף לשיטת הראב"ד דכיון דענין זה דהבן היה לו עסק כו' אין נ"מ בזה לדינא והוא שקר בעלמא אין עליו תורת עדות כלל כמו במעיד שקר על עצמו ולפ"ז גם בנ"ד נראה כיון דכבר הוגד שמו ושם אביו ושם עירו וא"צ יותר ושם האשה בזה הוא אך למותר אינו רק שקר בעלמא דמאי איכפת לן בשם האשה ולכן מה ששינה בזה אינו מעלה ומוריד כלל שוב מצאתי בשו"ת ח"צ סימן מ"ד שכתב דכיון במה שאומר בנו הוא שומעין לו ושוב אין אנו צריכין למאמרו שבא עליה קודם החופה והמאמר ההוא לאין יחשב וכאותו ששנינו מעשה שבאו שנים ואמרו ראינו שחרית במזרח וערבית במעריב כו' וכתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות ק"ה הטעם שהראיה שאמרו שראוהו בשחרית אין נזקקין לה שאין אחראין לה לראיית שחרית כו' ובפ"ק דסנהדרין פלוני בא על אשתי כו' דפ"ד משום שאין אצלה בתורת עד דנימא עדים שבטלה כו' שמעינן מינה דחשבינן ליה במשקר באמירת על אשתו ולהעיד נאמן באמירת פלוני בא וכאילו אמר בא על אשה אחרת ובהחולץ כו' אף אנו נאמר שנאמן הוא בעדותו שאומר בנו הוא דהתורה האמינתו ואי נמי במה שאמר שבא עליה קודם החופה דהאי לית בה משום לתא דעדות עכ"ל מבואר מזה כמ"ש וע"ש דמבואר דמה שאמר שבא עליה קודם החופה היא סתירה למה שאמר בנו הוא שלא היה בין החופה ללידה רק ששה חדשים ואפ"ה כתב דאף ע"ג דמשקר בהא נאמן בהא כיון שבענין שהוא משקר אין בו משום לתא דעדות ומדמי לה להא דהראב"ד וראיתי בתשב"ץ ח"א סימן ס"ו שכתב גם כן כזה וז"ל ומה שאמרו שדברי העד הראשון הם מוכחשין מאיליהן שהרי הוא העיד שהדלתות היו נעולות כו' אפ"ה אין עדותו נפסל מפני זה דהא קי"ל פ"ד כו' וה"נ פ"ד ונאמן במ"ש שהיין הוא אסור אע"פ שדבריו מוכחשין במה שאמר שהדלתות כו' דשמא מצד אחר נאסר היין או מפני שהניח האוצר פתוח וכיוצא בזה ומחמת כסיפא שלא יאמר שאתה הפסדת ייני נתן טענה זו וכ"ש בהכחשה בבדיקות ל"ה הכחשה כו' עכ"ל הרי מבואר דאף ע"פ שמוכחש במקצת דבריו לא איכפת לן כלל ועל השקר שאמר אמרינן איזה אמתלא שתהיה אע"ג שאם היה צריך לאמתלא זו לא היה נאמן עליו ומכ"ש דאנן לא טענינן ליה ואפ"ה אין זה פוסל העדות ומכ"ש כאן שאומר שטעה בשם דאפילו תימא שאין זו אמתלא המקובלת מ"מ אינו פוסלת את העדות. איברא שעדיין יש מקום לבע"ד לחלוק שלא נאמרו הדברים אלא היכא שנאמנותו מתורת עדות כגון ההיא דפ"ד וההיא דפ"ד דהח"צ דהאב נאמן על בנו דין תורת עדות עליו כדמייתי התם מיבמות ע"ש משא"כ בנ"ד בעדות אשה דנאמנותו של עד הוא משום מלתא דעל"ג לא משקרי בה אינשי ולפי זה י"ל דכל שאמר שקר והוא מלתא דעל"ג הא קמן דהאי גברא לא קפיד ומשקר ולכך א"נ כלל ונראה שזה הטעם מהפני משה דמחמיר בהוכחש בבדיקות אע"ג דקי"ל דהוכחשו בבדיקות אף בד"מ כשרים וע"כ ס"ל לחלק כמ"ש ולכאורה אפשר לומר דז"א דהא הך דאמרינן פלגינן דבורא אפי' בעדות אשה והוא ע"א לבד הדין כן דהא קי"ל הרגתיו תנשא אשתו משום דפ"ד אלא שי"ל דהתם אע"ג דע"כ לומר דכיון דאין אדם מע"ר אמרינן דלא הרגו רק אחר ואע"פ שלפ"ז הרי משקר במקצת העדות שהרי אם תאמין לו שוב הו"ל רשע זה אינו דהענין שאנו אומרין עליו שהוא משקר שלא הרגו בעצמו אלא אחר הרגו אין זה עבידא לגלויי ולכך שפיר לענין גוף העדות שאומר שנהרג דשפיר הוא עבידא לגלויי מהימן ולפי"ז אם אמר שקר במלתא דעל"ג גם אגוף העדות לא מהימן: אך לענ"ד ז"א דלפי"ז אם היה מתברר לנו שזה העד שמעיד על אשה להתירה אמר פעם א' איזה שקר במלתא דעל"ג ונתגלה אח"כ לא יהא נאמן הא ודאי דז"א כיון שהענין שאמר בו השקר אינו ענין להעדות לא איכפת לן בהכי כלל אף אם הוא מלתא דעל"ג ודוקא אם אמר שקר באיזה ענין שיש עליו גדר עדות אבל מה שאינו בגדר העדות אין נ"מ בשקר שלו בין אם הוא בב"ד או חוץ לב"ד ולא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה כו' מטעם שכתבתי דכל דבר שאין צריך לעדות הוי כדין בע"ד שאינו בגדר העדות שאינו פוסל וכ"כ בחידושי הריטב"א למס' מכות דף ז' אחר שכתב סברת הראב"ד דכל שאומר אדם על עצמו אינו עדות אלא הודאה כו' כתב וז"ל ועי"ל בעיקר קושיא דל"ד כלל דהתם כל מה שהעידו בפסול על עצמם תוספת דברים הוא שאמרו ולא היו צריכים לו באותה עדות כי הוא הוסיף על עצמו פלוני רבעני לרצונו שלא היינו צריכים אלא שיעיד על הנרבע וכן מ"ש לדידי אוזיף כו' וכן בהרגתיו וכיון שכן אין מקבלין כל אותו תוספות כיון דתרי עניני נינהו דלא צריכין להדדי כלל אבל האי דירושלמי שכתב נכסיו לשני ב"א וכן הא דלוה וערב אין העדים מוסיפין בעצמם כי על שני דברים נזדמנו ונעשו עדים והו"ל עדות שבטלה כו' וגם זה נ"ל טעם נכון עכ"ל והן הן מה שכתבתי שכל שאין על הענין שאין אנו מאמינים לו תורת עדות שאין בו נ"מ לעדות זה לא אמרינן ביה עדות שבטלה כו' ואפילו אם הוא ענין של עדות והוא משקר עליו אם לא נפסל עבורו אין זה מזיק לשאר העדות כדכתיבנא לעיל דהכי מוכח מהש"ס דב"ק דאי מכאן ולהבא הוא נפסל אמרינן דאטביחה דאיתזם כו' וא"כ מכ"ש שהענין שהיה משקר עליו אין בו תורת עדות כלל דנימא שיהא נפסל מחמתו לשאר עדות וממילא דלא אמרינן ביה עדות שבטלה כו' ומאי ניחוש לה משום דחזינן דמשקר במלתא דעל"ג ז"א כיון דלא משקר בענין דשייך ביה עדות לית לן בה ושפיר מהימן בדבר שמעיד עליו והוא מלתא דעל"ג ומצאתי בשו"ת ח"צ סי' ל"א בענין גט והבעל הוחזק שקרן בשם אביו דאף דהוחזק שקרן בשם אביו לא להחליף שם