בית אפרים אבן העזר חלק א קמג

איברא דהרמב"ם סתם שם כפשטה דש"ס ולא כתב כתשובת הר"ן דמיירי בע"א קרוב לו אלמא דס"ל דבכל גווני אמרינן תרווייהו בא"א קמסהדי וכ"כ הב"ש סי' קנ"ג ונראה דס"ל כשאר מפרשים שהבי' בשיטה מקובצת דכי אמרינן שלא לצרף מן כל כת בעדות אחרת הנ"מ להבא אבל למפרע לא מפסלי והכא כשמכחישין זה את זה כבר היתה עדותן שהעמידוה בא"א עדות גמורה כו' דנישואין לאו בגירושין מתלי דתרתי מילי נינהו ולפי זה י"ל דגם בהא שמעידין שפלונית נתקדשה לפלוני הך מלתא דלמי נתקדשה עדות אחרת הוא דלענין להחזיקה בא"א לא איכפת לן למי נתקדשה וכבר נגמרה עדותן וזה שמכחישין עצמם אחר כך כמכחישין עצמם בעדות אחרת הוא אחר שנגמרה עדותן זה: ולפי זה בנ"ד נמי דכל שגמר אומר שנפטר איש אחד והעיד שמו ושם אביו ושם עירו די בכך וזה שנתפס בשקרו במה שאמר אחר כך שינוי בשם האשה אין זה גורם קלקול בעדות שהעיד ראשונה ומועיל להתיר: איברא דלפי זה קשה שהרי דין הרמב"ם נובע מסוגיא דקידושין ושם בעי לאוקמי הברייתא בע"א ולמיפש' מינה דחוששין לקידושין בע"א דלמא שאני התם כיון דאיכא ע"א להאי וע"א להאי אע"פ שזה אומר לזה נתקדשה וז"א לזה נתקדשה מ"מ שניהם החזיקה בא"א ומכ"ש שיש להקשות אהא דפריך ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן ומאי קושיא דהא אין הכחשה ביניהם רק למי נתקדשה והוה כמכחישין זא"ז בגירושין ועדיף מינה דהתם לדברי האחד היא עכשיו פנויה משא"כ בזה דתרווייהו בא"א קמסהדי והנה במ"א הארכתי בישוב דברי הרמב"ם בזה על דרך הפלפול: אך לעיקר הדין בלא"ה קשה לענ"ד שהרי הרמב"ם בפ"ב מהלכות עדות סובר דבמה הרגו בסייף או בארירין דרישות מיקרי והטעם כיון שהו' בגופה של עדות ע"ש במפורשים ובשו"ת מהר"ב אשכנזי סימן ה' ואם כן נראה דבעדות למי נתקדשה כדרישות דסייף וארירין דמי ומ"מ ברור לדינא דאם שנים מעידין שנתקדשה אלא שהאחד אומר שהמקדש שמו ראובן והשני אומר דהמקדש היה שמו שמעון דאין זה הכחשה בגופה של עדות דדוקא במה הרגו בסייף או בארירין כיון דעכ"פ עיקר העדות הוא ההריגה וכן ע"א אומר נהרג וא"א מת דמדמי ליה הפוסקים לדרישות דהיינו גופה של עדות שעיקר העדות היא המיתה משא"כ שם המקדש אינו מעלה ומוריד כלל ואין זה גופה של עדות ועדיין צ"ע בסברא זו דאפשר דגם זה גופה של עדות על ידי מי נאסרה אשה זו אכ"ע ומ"מ לענין שם האשה נראה דבדיקות הוא ועוד נלענ"ד כיון דעכ"פ מוכח מדברי הרמב"ם דבכה"ג דאחר גמר עיקר העדות הוכחש בדבריו ממש לא נפסלה העדות שהעיד מתחלה אם כן גם בזה יש להתיר אע"פ שסוף דבריו הוכחש בשם האשה דאפי' תימא דשינוי השם הוה כהכחשה בגוף העדות כגון סייף וארירין להרמב"ם מ"מ הא הרבה פוסקים חולקים עליו בזה וכן בההי' דא' אומר מת כו' שעיקר כדעת הפוסקים להתירץ כמו שאבאר לקמן ואם כן גם בזה העדות מועיל וכמבואר גם כן מדברי המפורשים בשיטה מקובצת כתובות והבאתי לעיל ואין לומר דע"כ לא אמרי' הכי אלא לענין קידושין וגירושין דתרי מילי נינהו ז"א דהא ש"ס ערוך הוא בב"ב דף ל"א דאמר רב נחמן באכילתא דאתכחש אתכחש באבהתיה דלא איתכחש לא אתכחש לימא בפלוגתא דר"ה ור"ח קמיפלגי כו' ורבא אמר לך ע"כ לא קאמר ר"ה אלא בעדות אחרת אבל באותו עדות לא ור"ל שהוחזקו משקרים באותו קרקע לא ואיפסקא התם הלכתא כר"נ כמבואר ברשב"ם שם והיינו אפי' לענין עדות אותה קרקע וכ"כ רי"ו הביאו ב"י דאם מכחישין זא"ז בקצת העדות ובקצת האחר אין מכחישין נתקיים אותה המקצת לרבינו שמואל ובכנה"ג תמה עליו דתלמוד ערוך הוא והאו"ת נדחק לישב והאמת יורה דרכו דודאי מקור דברי רי"ו הם מש"ס הנ"ל שהרי סיים בה מרבינו שמואל ר"ל הרשב"ם שפסק כר"נ ואפי' באותו העדות וכ"כ בהג"א דבר זה בשם הרשב"ם דאפי' באותו עדות כי הכא נמי נאמנים במלתא דלא מכחשו להו ע"ש וברי"ו שם ציין להדיא פ"ג דב"ב: ואמנם לפי ענ"ד דבר גדול דיבר רי"ו בזה וכמו שאבאר דלכאורה יש לתמוה אהא דפסקינן בפשיטות כר"נ בהא ובב"ק דף ע"ג אמרינן לימא כתנאי כו' ומבואר שם דכל כה"ג אמרינן כיון דתכ"ד כ"ד עדות שבטלה מקצתה כו' ואפשר שמזה למד הר"ן מה שהקשה בכתובות בהא דעא"א נתגרשה כו' אע"ג שלא הכחישו עצמם על עדות הקידושין מ"מ עדות זה בטל הוא משום דתכ"ד כ"ד רק אם נרצה שיעידו שנים שהיא א"א ואליביה דר"ה דס"ל זו באה בפ"ע כו' הא לצרף א' מכל כת לא אמרינן ולפי זה צריך לישב סוגי' הש"ס דב"ב דקאמר מה דאתכחש כו' ומשמע דע"ז מהני עדותם אף להוציא ואמאי כיון דחוששין שמא משקרים באכילתה ממילא נפל הספק גם על עדות אבהתא דהא בהא תליא כיון שהיה בתכ"ד דא"כ מאי קאמר רבא כר"נ מאי בכך כיון שעדות אבהתא העיד מקודם וע"כ דבתכ"ד מיירי כמבואר שם בתוס' ובב"ק בתוס' שם וצ"ל דס"ל כיון דזו באה בפ"ע כו' נהי דאותו העדות שהעידו תכ"ד א"א לקיימו ולפסוק על ידם כיון שתכ"ד העידו עדות שקר אכתי מצי לאסהודי שנית על עדות אבהת' כיון שהעדים עצמם לא נפסלו ורבא ס"ל כר"ח דסהדי שיקרא נינהו ושוב אין כשרים להעיד והעדות שהעידו ראשונה נפסלו משום דהוה תכ"ד וא"ש הא דב"ק דמיירי לענין עדים שהוזמו שפסולים הם ואין מועיל עדותן שנית: ובזה יש ליישב מ"ש רש"י שם דאגניבה פסולין משום פסולי עדות ותמה אא"ז מהרש"א על זה ע"ש ולפי מ"ש י"ל דאין ר"ל על אותו עדות שהעידו עם הטביחה ביחד דזה בלא"ה פסול משום תכ"ד אלא ר"ל שאין מועיל עדותן אף אם יחזרו ויעידו עתה על הגניבה משום פסולי עדות אלא דלכאורה פשיטות לשון רש"י שכתב לפרש כן בל' הש"ס משמע על העדות שהעידו כבר בא ע"ש וגם דהך מלתא אם יכולין לחזור ולהעיד תליא לכאורה במחלוקת הפוסקים דאיכא מאן דסבר דבכה"ג אין יכולין לחזור ולהעיד ולקמן אבאר בזה: וכדי לתרץ סוגיות אהדדי צ"ל דיש חילוק בין הכחשה להזמה דבהכחש' אמרינן דבאכילת' דאתכח' כו' מה שאין כן בהזמה אמרינן כיון דאתזמי אטביחה אתזמי נמי אגניבה דתכ"ד כ"ד וכן מצאתי בשיטה מקובצת לב"ב בשם הרשב"א שכתב וז"ל וא"ת תיקשי הלכתא אהלכתא כו' וי"ל דשאני עדים זוממין דהם גופם נפסלים מכאן ולהבא מיהו לכ"ע ואפי' למפרע לאביי אבל עדי הכחשה כשרים הם אפי' מכאן ולהבא וזהו באה בפ"ע ומעידה הלכך אאכילה דאתכחש כו' עכ"ל ודבריו הקדושים צ"ע בזה שכתב דזוממים הם גופם נפסלים מכאן ולהבא לכ"ע כו' דמשום הא לא אריא כלל דהא חזינן למ"ד מכאן ולהבא נפסל לא איכפת לן בהא שהם גופם נפסלים להבא אפ"ה אמרינן אטביחה דאתזום אתזם: והנה ראיתי בפ"י בב"ק שכתב גם כן לחלק בין הכחשה להזמה דבהכחשה ל"ש עדות שבטלה מקצתה דהא אפי' המקצת לא בטל לגמרי אלא דהו"ל תרי ותרי וכמו שכשרים לעדות אחרת כמו כן כשרים במה שהעידו תכ"ד כו' וזה צ"ע לענ"ד דמה בכך דהוה תרי ותרי מ"מ ספיקא הוה ואע"ג דלכל חדא מוקמינן אחזקת כשרות מה שא"כ בזה דחד עדות הוא כשם שא"א להאמינם על העדות שאכל שני חזקה ומספקינן דלמא משקר האי ספיקא גופא הוי על עדות אבהתא: ומ"ש לתרץ דברי רש"י ממ"ש אא"ז מהרש"א וכתב הפ"י דלענין גוף העדות שהעידו תכ"ד ודאי בטל מעיקרא מחמת פסול העדות כיון שהוזמו לבסוף ואם הועיל הזמה למפרע לגבי עדות אחרת מכ"ש לאותו עדות עצמו שהעידו בפסול גמור בשקר תכ"ד עכ"ל נראה שרוצה להעמיד שם פסול על עדות גניבה עצמו ולענ"ד ליתא דודאי גם מהרש"א לא נעלם ממנו דהתם גבי והלכתא שהעידו בב"א כו' לענין תשלומין מיירי אלא דרוצה להוכיח מזה דאין לשון פסולי עדות נופל אעדות גניבה כיון דאפי' אי מתזמי אגניבה לא הוי שם פסול עליהם בעדות טביחה ומחוייבים לשלם כשהוזמו וע"כ הטעם כיון דהיה יכולין לחזור בתכ"ד כמ"ש התוס' ואם כן ק"ו הדברים אם הוזמו על הטביחה שבשעה שהעידו על הגניבה עדיין לא יצא שקר מפיהם כלל ואף ע"פ שתכ"ד העידו