בית אפרים אבן העזר חלק א קמב

מציאת עדים וראיה. נפל בהם ספיקות וגמגומים. וירבו הימים אשר היא יושבת הומים בירכתי ביתה. ולבה הומה על טל ילדותה ותלך לדרוש את חכמי הזמן לעיין בדינה. הלהן תעגנה. ואולי ימצאו לה עזר ותרופה. ע"פ כח ב"ד יפה. וענין השאלה זה תורפה: בעיר אחת ק"ק הרייראד"ק נפטר איש אחד עובר אורח ונרשום בפנקס החבורה קדושה דברי השמש דק"ק איך שנפטר אחד שמו יעקב בן אברהם מק"ק ראחמאניב. ושם אשתו שרה והיה סימן בגופו. ברען במקום החגורה לפניו ואחרי ששלחו להודיע לק"ק ראחמאנוב נודע שנאבד משם איש ששמו יעקב בן אברהם רק שאשתו שמה חיה וכאשר באה האשה למקום הנ"ל שאלו את פי השמש בת"ע להעיד לפני בית דין והעיד בת"ע שזוכר מה שהגיד לו האיש הנפטר שמו ושם אביו ושם עירו כנ"ל ואת שם אשתו אינו זוכר והגיד כי דרכו לטעות בשם הזה ומורגל בפיו על שם חיה לקרות חיה שרה ואפשר שטעה במה שנרשם שרה אפשר שמה חיה: גם האשה חיה הגידה איך שמעה מאיש אחד עד מפי עד שעד האחד הגיד שנפטר בק"ק הנ"ל יעקב מק"ק ראחמאנוב ושמע מאותו הנפטר שיש לו בק"ק ראחמאנוב אשה ויש לה בן קטן ממנו והגיד גם כן סימן הנ"ל וגם הנפטר בקש ממנו שיודיע לאשתו את פטירתו ונתן לו ת"כ על זה: שוב העיד עוד ע"א שהוא היה באותו העיר שנפטר בזה איש הזה וסיפר לו שהוא ר' יעקב מראחמנוב הסמוך לק"ק שומסק זהו תורף הענין בג"ע מב"ד הצדק ובק"ק ראחמנוב חיפשו הטיב הדק ולא נאבד משם איש ששמו יעקב רק זה לבד בעל האשה חיה אשר נפשה בשאלתה אם יש היתר לאיסורה ע"פ העדיות או לא: וראיתי הענין עמוק ורחב ידים יגיע עד צוואר. נחל אשר לא אוכל לעבור. אמרתי אחריש אתאפק וזממי לא יפוק. ובהיותי משתאה מחריש לדעת מקול הקריאה. נפשי לאחורי נרתעת. וימלך עלי לבי והעירוני רעיוני קום לך. אל תמנע מהלוך. ולצבא צבא בהויות דאביי ורבא. ולחפש בחדרי הפוסקים אחת הנה ואחת הנה. ולשאת ולתת באמונה. ומזקינים אתבונן אשר שקדו על תקנות עגונות. ואקיץ כישן וכגבור מתרונן. ובנותי בספרים. ואשפוט משרים. ונתתי פני לחתור אחר האמת ולערות עד יסודה. להכין אותה ולסעדה. איברא חזינא תרי גברי רברבא נפקי תרווייהו מידק דייקי. וריוחא לא שבקי. ואמרתי אשיבה ואראה אעבור כבוצר על סלסלות. ואקטוף מלילות. את אשר השאירו עוללות. הלא טוב עוללות אפרים: מתחלה נדון בעדות השמש שהוכח' בשם האשה ואחר כך נתקע עצמינו בדבר הלכה בשאר העדיות ועיקרא דהא מלתא נלענ"ד ללמוד מתורת של רבינו הר"ן. בתשובות שלו סימן מ"ז שנשאל בענין עדות על יבם שמת וכתב וז"ל ועכשיו אני דן אם יש לפסול אותו מפני שהעיד שהיה שמו בישראל אברהם והוכחש בזה משני עדים שהעידו שהיה שמו שמואל או אם יש לנו לחוש לשני אחים שהיה שם האחד שמואל ושם השני אברהם ומסתברא דלהא ליכא למיחש לפי שאני רואה כו' ונראה מדברי כולם הבקיאים בו ומכירין אותו שלא היה כ"א אח אחד וכ"ת אפ"ה ליכא למסמך אהך סהדא. דמ"מ הא אתכחי' שהעיד ששמו אברהם ואילו העידו שהיה שמו שמואל אפ"ה מסתברא ליה דלא מפסיל דקי"ל בעדות נשים לא בעינן דרישה וחקירה וכיון שכן מסתברא דעדים המכחישים בבדיקות בעדות נשים כשרים כשם שכשרים בד"מ ומסקינן התם אפי' אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן וה"נ כיון שכל העדים מסכימים שלא היה לבעל של אשה זו רק אחד אע"פ שזה אמר שהיה שמו אברהם ואלו אמרו שהיה שמו שמואל אין זו הוכחה הפוסלות עכ"ל: וממוצא דבר זה יש ללמוד דכל כה"ג משרי שרי אף על פי שעירב קצת שקר בעדותו שהרי שם נתברר ששקר הוא דובר במה שאמר ששמו אברהם שהרי שאר העדים העידו ששם היבם היה שמו שמואל ואפ"ה לא משגיחינן בהא כלל ומשתריה ע"פ עדותו כמבואר שם שאותן העדים שהעידו ששמו שמואל לא ידעו ממיתתו כלל דס"ל להר"ן דכל כה"ג בדיקות מיקרי ולמדה מהא דחזינן לענין ד"מ דמצרפין בהכחשה דבדיקות אף ע"ג דע"כ חד מנייהו ודאי שקורי משקר ובד"מ תרי בעינן להוציא ממון על פיהם וע"כ דלא איכפת לן במה שמשקר בקצת דברים במה שאין עיקר תלוי בהם הלכך גם בזה אע"פ שנתברר לפנינו כי לא מן השם הזה לא איכפת לן בהכי ומקבלינן סהדותיה במה שהוא אומר מת ומזה מבואר שלא כדעת הפני משה סי' פ"ד שהביא הרב הגאון אב"ד דק"ק הראוונע בשמו דבהוכחש העד מפי עצמו בבדיקות יש לחוש לבטל העדות שהרי הר"ן שפתיו ברור מללו דבכה"ג העדות קיים: וע"פ הדברים האלה יש לתמוה על קצת האחרונים שרצו ללמוד מדברי הר"ן הללו דבעדות אשה והוכחשו זה את זה בחקירות העדות בטל כמו דקי"ל בד"מ ודוקא בבדיקות מכשיר ולענ"ד אין מדברי הר"ן הכרח כלל דהר"ן מיירי בהכחשה דתרי לחוד והני תרי לא מסהדי אמיתה כלל דבכה"ג דודאי משקר בחקירות אפשר דבאמת העדות בטל אבל אם שני עדים מעידים על המיתה רק מכחישין זה את זה בחקירות מה"ת נאמר דבטל דנהי דנימא דבד"מ אם הוכחשו אין מצטרפין משום דחד ודאי משקר בחקירות מ"מ בעדות אשה סגי בחד ואף שהאחד משקר סמכינן אסהדותא דשני וכמ"ש הב"ש סברא זו ולקמן אבאר עוד בזה: ועכ"פ למדנו לנ"ד דבכה"ג דהוכחש בשם האשה אע"פ שברור שאין זה אמת מ"מ כיון שלעיקר העדות אין נפקא מינה בכך הכחשה דבדיקות הוא ואמרינן דלא יהיב דעתיה למידק שפיר ואין זה פוסל גופא של עדות. וא"ל דדוקא לענין שם היבם ס"ל להר"ן דהוה כהכחשה דבדיקות משא"כ בשם האשה כיון שאותה אנו מבקשים להתיר כהכחשה דחקירות הוא דמי: ולענ"ד הדבר פשוט דז"א דאע"ג שכוונת העדות להתיר האשה מ"מ לא אזלינן בה בתר שמא ולעיקר סהדותא לא איכפת לן אם כאשר יקרא העדים חיה הוא שמה או שרה שמה והרי זה דומה לאומר שהפקיד אצלו מנה שחור וזה אומר שהפקיד אצלו מנה לבן דהכחשה דבדיקות הוא ואדרבה נראה דעדיף טפי מנידון דהר"ן דהתם הוכחש בשם היבם שמיתתו הוא מתיר ואיכא למיחש שמא עוד אחר יש כאן ששמו אברהם ואע"ג דנתברר שלא היה רק אח אחד מ"מ העד עכ"פ היה לו לדוק בשמא שהרי אפשר שיבא נ"מ מזה ואפ"ה לא חיישינן ליה כיון דלקושטא דמלתא אין שם אח רק הוא בלבד לא דייק בשמא וא"כ כ"ש בזה שהרי נתברר לפנינו שאין שם יעקב בן אברהם אחר רק בעלה של זו וגם יהיב סימנא תו לא רמי אנפשיה למידק בשם האשה שאין נפקותא בזה מאי אמרת הו"ל למידק שמא יש בעיר עוד אח' ששמו יעקב בן אברהם ויאבד זכרו משם ויהיה לו סימן זה פשיטא דכל כי הא ודאי לא חייש העד דהא אנן נמי ל"ח לשני יב"ש כל שלא הוחזקו ומכ"ש שאין לו להעד לאסוקי אדעתיה כולי האי ואין כאן רק הכחשה דבדיקות והעדות כשרה ותנשא על פיו כמ"ש הר"ן וראייתו ברורה מהא דקי"ל עדים המכחישים זה את זה בבדיקות כשירה בד"מ: וגדולה מזו מצינו בדברי הרמב"ם פי"ב מה"ג וז"ל אשה ושני אנשים שבאו ממדינה אחרת זה אומר זו אשתי כו' ואע"פ ששניהם הוחזקו בא"א הואיל וכל אחד מהם העיד לעצמו אין נאמנים עכ"ל מבואר מזה דדוקא בכל אחד מעיד לעצמו הא אם כל א' מעיד שנתקדשה לאחר כגון זה אומר שנתקדשה לראובן וזה אומר נתקדשה לשמעון הרי הוחזקה בא"א ואף ע"ג דחד מנייהו ודאי משקר בענין מי זה המקדש מ"מ מצטרף לגבי דידה שתהיה מקודשת: אך לכאורה דברי הרמב"ם תמוהים בזה דהא ודאי בכה"ג שהם גופים מחולקים עדות מוכחשת הוא ואפי' לר"ה דס"ל דזו באה בפ"ע ומעידה כו' אבל לצרף אחד מכל כת לא וכיוצא בזה הקשה הר"ן בכתובות דף ך"ב אהא דתרגמה אביי בע"א: