בית אפרים אבן העזר חלק א קמ

אב"ד דק"ק זאלקווא והקרייז יע"א זעירא דמן חבריי' הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד כג שאלה אלף שלומים ועוז ותעצומות חיים של טובה וברכה וחילוץ עצמות. לכבוד אהובי ש"ב וח"ד ידיד ד' וידידי הרב הגדול החריף ובקי ועניו חכמתו תאיר פניו המפורסם לשבח כק"שת מו' דוד הלוי יחי' נצח: אחד"ש בל"ש גי"ק הגיעני על דברת העגונה מק"ק יאנוב ונגבה העדות בק"ק מיזר ומכ"ת פתח בהצלה תחלה לבקש לה עזר ובהתירא קא מהפך וענוותו תרביני לחוות דעי אף אני ולהוסיף נופך ולהשיבו על אתר ע"י מוכ"ז ולכן באתי לחוות דעתי לדינא וחדלתי מלכנוס בפלפולין לירד לעומק שיטת התלמוד והראשונים כדרכי מעולם ת"ל ולא פניתי רק לראות את המעשה ע"פ שיטת האחרונים ועברתי על העדות חזור חזור וכעת לא מצאתי לה הארוכה ומזור כי עובדא דנ"ד דומה ממש לעובדה דפנחס מארלא המבואר בח"מ וגרע מיניה. דהתם הכירוהו כמה אנשים בט"ע וגם צרפי סימנים מפצעים ורושמים ושומה על בטנו וגם הכירו כל הבגדים שעליו עם הכתבים והפסקים שלקח מהגאון ז"ל ביום קודם טביעתו ואפ"ה חשש להחמיר שלא יועיל צירוף כלל הסימנים וק"ו בנ"ד דליכא כל הני למעליותא כי ע"פ אסתר אין מקום לחפש היתר כלל שהרי לא ידעה כלל מי הוא רק שר"ג אמר לה שנוסע עמו ובכל העדות לא הוזכר כלל שיודעים שהוא נסע עם ר"ג: ומה שהעידה שהיה אדום הפנים וחוטמו עב פשיטא שאין זה כלום אף אם היתה מעידה מת אצלי וקברתיו דהו"ל כהא דאמרינן גופו דאריך וגוץ וכו' רק שהיה מקום לצדד ע"פ עדותה לפי שאמרה שהיה לו בראדווקי' אצל צד ימין החוטם ובכה"ג כתב מהרי"ק הביאו ב"ש בס"ק ע"א גבי שומא שאם פרט וצימצם המקום ואמר על אבר פלוני במקום פלוני הוי סימן מובהק אך בנ"ד אין לזה מקום דשם מיירי שנמצא סימן זה באיש המת לפנינו משא"כ בנ"ד שזאת אומרת שלאחר שהוציאוהו מהמים אינה זוכרת אם ראתה הבראדווקע בפניו רק שראתה שהלך משם לספינה ונטבע ונהפכה הספינה ור"ג נמצא מת רק אחר שני שבועות נמצא איש א' וא"כ מי יודע אם זה האי' שהלך עם ר"ג לספינה ונטבע ומחמת הכרת הצורה ג"כ לא מהני בזה חדא שלא נזכר בדברי האשה שהכירה אותו בט"ע שזה האיש שהיתה מבקשת רק סתם אמרה האב איך גיזעהין דיא צורה איז פול גיווען ועוד שאם תיבת פול הנכתב בג"ע הוא נקרא בחולם ור"ל שהצורה היתה נרקבת פשיטא דלא מהני הכרה אף לפי דמיונה של האשה שנראה לה דלא אשתהי יותר משעה א' וגם אם ר"ל שתיבת פול במלאפום והכוונה שנתמלה צורתו ונתפח ג"כ לא מהני דכל שנתפח אין מעידין עליו וגם בלא"ה אין דמיונה של האשה מועיל בזה כיון שעדיין יש ספק שמא אשתהי קודם שמצא אותו העכו"ם שם ובספק אשתהי קי"ל לחומרה כמ"ש הר"ן שם בתשובה ובזה אזדה ליה ג"כ מ"ש מכ"ת דכיון שאמרה שהי' מונח ראשו על הווספו שר"ל הר קטן של חול שבאמצע המים כשהמים מתמעטים וא"כ הו"ל כמונח במקום שהגלים מגיעים שם שכתבו בשם ר"ב אשכנזי דהו"ל כלא אשתהי וזה היה נכון אם היה ידוע לנו ששטף המים אליו הגיעו משא"כ בזה שעכ"פ ספיקא הוי ובספק אשתהי לחומרא: איברא שבזה היה אפשר לומר דגם הר"ן מודה כמ"ש בתשוב' סימן זה כמה שנים דבספק אם הגלים עוברים ושוטפים יש מקום להקל טפי מבספק אשתהי דזיל בתר טעמא שהר"ן כתב שאינו מצוי שיראנו בתוך שעה א' אחר פליטתו מהמים וזה שייך לענין הספק שמא אשתהי אחר פליטתו משא"כ בספק שמא גלים עברו עליו לא שייך זה ודמי לספק תוך ג' שכתבו התוספת להקל וקצת מהאחרונים סמכו ע"ז להלכה במקום עגונה להקל בספק תוך ג' וא"כ ה"ה בזה ואמנם שם פלפלתי שלכאורה זה תלוי בשני טעמים שמקילין בספק תוך ג' דלטעמא דחששא דנתפח ספיקא דרבנן גם בזה יש להקל ואם הטעם משום דמוקמינן בחזקת חי א"כ אפשר דבספק אשתהי כה"ג ל"ש זה ושוב צדדתי לומר דגם להאי טעמא אפשר דדמי לספק תוך ג' וכאן אין להאריך בזה כיון שלפי דברי האשה נרקבה צורתו או נתפח א"כ לא מהני הכרה וגם שלא נזכר בדבריה כלל שהכירה אותו בט"ע שהוא הנטבע וגם כי לשיטת קצת פוסקים בראה הטביעה אמרה בדדמי וכאן הרי ראתה וידעה הטביעה וע"פ מה שהעיד ר' זלמן שראה אחר הטביעה רושם במקום הבראדווקע והר' ישכר אמר דיא בראדווקי איז פר לאפין גיווארין מיט וואשר פשיטא שאין לסמוך כלל מה שמגידים כן מאומד דעתם ושמא האי' הנמצא לא היה על פניו רק רושם בלבד: וגם אפי' היו מעידים שראו הבראדווקי כמות שהיה בחיים חיותו מ"מ הרי הם לא צמצמו המקום וקי"ל דאין מעידין על השומא וגם אפשר דשכיח בראדווקי אצל החוטם באנשים הרבה ואין כל זה סי' מובהק לסמוך עליו. ואם באנו לסמוך על עדות הנשים אשת הר"ר יעקב שהגידה שהכירה אותו בקצת בגדיו ובצורתו שזהו בודאי ר' יודא דרוקר שהיה אצלם גם בעדות אשת ר' ישכר בער אמרה כן ואף שלא פירשה בדברי' דעל ר' יודא דרוקר קאמרה מ"מ הדברים מורים דעליו קאמר ושם היה מתאכסן מ"מ קשה לסמוך עליו מכמה טעמים חדא שהרי אשתהי בודאי קודם שהובא לעיר שעות הרבה וא"כ היינו עובדא דשני ת"ח דאמרינן דאפילו מאה נשים כחד דמיין ודוקא דאסקינהו קמן לאלתר וקאמרי סימנים כו' והנה דעת הרמב"ם צריך שיאמר קברתיו וכ"ד הריב"ש דאף בטבע במים צריך שיאמר קברתיו ובתשוב' סי' הארכתי בזה וכאן לא נזכר בדברי הנשים קברתיו רק סתם שראו אותו וזה אינו מועיל לדעת הפוסקים הנ"ל דאף בחזיוה לאלתר צריך שיאמר קברתיו אלא שבזה היה אפשר לומר כיון שאחר עדות הנשים הנ"ל נכתב בג"ע שהעיד ר' חיים שהלך עם אנשי החבורה כשהביאו הנטבע ומצאו אצלו מעות רוביל נראין הדברים שעשו חיפו' אחר המעות ואף שלא נזכר הקבורה בפירוש מסתמא קבורה היתה לו וגם דטלטלוהו ממקום למקום הו"ל כמו קברתיו אלא שלענ"ד צ"ע בזה לפמ"ש בנ"ב בטעם הרמב"ם שמצריך קברתיו במים משום דאף שפלטוהו המים יש לחו' שמא נדמה לו שמת ובאמת עדיין לא מת ויש לו תקנה כמו שיש שמגלגלין אותן בחביות וכ"מ כדבריו ביש"ש יבמות דבעינן קברתיו מה"ט ולפי"ז לכאורה אף שטלטלהו ממקום למקום נמי לא מהני דמכל מקום יש לפעול פעולת לגלגלו וכה"ג אמנם מדברי הפוסקים משמע דמהני ולמדו מדלא נזכר בש"ס קברתיו רק דאסקינהו לקמאי הוה כמו קברתיו כמ"ש הריב"ש ואין כאן מקום להאריך בזה דכאן הדברים מוכיחים שנקבר ג"כ וא"כ אם היה עדות לאלתר היה אפשר שתועיל עדותן אבל בעובדא דנ"ד דודאי אישתהי א"כ אין מועיל הכרה כלל כדאמרינן אבל אשתהי מתפח תפח ואפי' לשיטת ר"ת דאפילו נפל למים והועלה משם ואישתהי מעידין אפילו אחר כמה ימים מ"מ לפי מה דנקט בש"ע סעיף ך"ח בעינן ט"ע של גופו וצורתו ואף לפמ"ש המרדכי הביאו הב"ש והח"מ דמשמע מדבריהם דבט"ע דצורה לחוד סגי: אמנם כבר נתבאר שם שכל גדולי האחרונים חולקים בזה ובתשו' שכתב הח"מ בעובדא דפנחס מארלא הביא דברי מהריב"ל ומהר"ב אשכנזי בפי' דברי הרא"ש ואני הרחבתי בביאור דברי הרא"ש בזה כיד ד' הטובה עלי וכאן קצרתי כיון שהח"מ לא רצה לסמוך ע"ז לעשות מעשה להתיר ומבלעדי זאת הרי אף לדעת המתירין מבואר בדבריהם דצורה שלימה בעינן ובזה שהעידה האשה אסתר שאחר הוצאתו מן המים פניו לא היה לו עוד והיה נרקב או תפוח ופשיטא דתפח יותר קודם שהובא לעיר וראהו הנשים הנ"ל ולענ"ד דאף לדעת המקילין באשתהי מ"מ היינו דוקא אם מעידין בבירור שצורתו שלימה אבל מסתמא אמרינן כיון דאשתהי אין מעידין עליו וזה מבואר מהפוסקים וא"כ ק"ו כאן שהאשה אסתר מגדת בהיפך שלא ראתה הצורה שלימה ופשיטא שאין מקום לתלות להקל שאין אסתר מגדת על אותו האי' שמעידים העדים כמבואר מדברי העדים והדיינים שעל אותו הנטבע שנטבע בכפר שהיא יושבת שם הן הן הדברים גם אין כאן הכחשה כלל מעדות הנשים לעדות אסתר שאמרה שנשתנה צורתו שהרי הנשים לא ביחנו דבריהם