בית אפרים אבן העזר חלק א קלט

מותרת לינשא אפי' אין מכירין החתימות אפי' מאן דמחמיר לקמן סימן קמ"ב כשהיא בעצמה מביאה גט שאינה מקוים מ"מ כשהשליח מביא מודה דמותרת להנשא עכ"ל הרי דאפילו בגט שרי בכה"ג וכ"ש כאן בעדות מיתה דמקילין בה טפי משום עגונה ואשה דייקא שאין מקום לפקפק בזה כלל וכן מצאתי בשו"ת ב"ח החדשות שכתב הב"ח דאם יהודי הביא כתב שנתן לו ראובן להגיע ליד שמעון משיאין את אשתו כו' אבל אם גוי הביא אגרת איכא למיחש שכתבו מומר או גוי כו' ע"ש סי' ס"א וא"כ כיון דבנ"ד הגיע הגב"ע ע"י ישראל מהרב דק"ק טשערנוויץ ליכא תו למיחוש למידי: עוד כתב הגאב"ד לפקפק לפי דברי הרשב"א באם זניתי לא פלגינן דיבוריה דאף שלפי דבריו היה שוגג בהריגה מ"מ היה מזיד בהכאה ורשע דאורייתא מיקרי ושוב כתב דז"א דהרשב"א מתרץ מתניתין דהרגתיו דפלגינן דיבוריה ואמרינן לאונסו או שוגג אלא שגמגם קצת לדעת הנ"י דאפשר דמתניתין באומר תחלה מת בעלה ואח"כ מפרש באיזה אופן ואומר הרגתיו ולענ"ד א"א לפרש כן דבכה"ג לא הוי פליג ר"י לומר דלא פלגינן דבוריה ואף אם היה תכ"ד ונאמר תוך כ"ד ועדות שבטלה מקצתה כו' כדאיתא בב"ק דף ע"ג בפלוגתא דרבנן ור"י לענין עדי גניבה וטביחה שהוזמו מ"מ כאן ל"ש עדות שבטלה מקצתה דדוקא במקיימי דבר שייך לומר כן משא"כ כאן מה שאומר הרגתיו הוא עדות על עצמו מאין ע"ז תורת עדות לומר עדות שבטלה כו' וכמ"ש הרא"ש בשם הראב"ד במכות ואע"ג דהתם קאי אי פלגינן דיבוריה מ"מ גם למ"ד לא פלגינן דבוריה היינו דוקא באותו דבור עצמו אמרינן דאע"פ שעל עצמו אין שייך בו תורת עדות מ"מ כיון שיש ביטול בדיבור זה בטל כולה אבל לומר עדות שבטלה מקצתה נראה דגם הך מ"ד מודה דל"ש בכה"ג כיון שמה שנתבטל בדבור שאחריו אע"פ שהוא תכ"ד מ"מ אינו בתורת עדות שאין אדם מעיד על עצמו ולא רציתי להאריך כי הדבר פשוט בלא"ה בכל הפוסקים באומר הרגתיו כפשוטו תנשא אשתו וכן מוכח בש"ס שם דקאמר מעשה בלסטים א' כו' אני הרגתי את בעלה בכניסתי ללוד ואמרה לה בכניסתה ללמוד כו' הרי דהברייתא דייקא לישנא אע"פ שאין נ"מ בזה לעיקר העדות וא"כ פשיטא דלא מסתבר כלל לומר שהברייתא קיצרה בעיקר לשון העדות ונקט לישנא דאני הרגתי לאקשוי עלי' דר"י כיון דבהך לישנא גם רבנן מודו אע"כ פשוט דאף בהאי לישנא פלגינן דיבוריה ואמרינן שהרגו באונס או בשוגג ועוד נראה פשוט דבנ"ד שאמר העד בלשון לע"ז אונ דר נאך האב איך אים איין קלאפ גיטאהן אין דער שלעף האט זיך גילאזט בלוט אונ איז נהרג גיווארין צום טוט פשיטא דאף הרשב"א מודה שייך דפלגינן דבוריה ולומר שנהרג ע"י אחר: ובר מן דין נלענ"ד דבכה"ג דנ"ד אפילו ר"י דס"ל הרגתיו דלא תנשא אשתו מודה בזה דלפי דבריו לא משוי נפשיה רשיעא כלל שהרי מבואר מדבריו שלא רצה להורגו רק מחמת שמו' יואל רצה להטות אשורו מני הדרך לנסוע לדרך אחר עם הסוסים לכן הכה אותו וא"כ אף דאסור להכות חבירו ועובר בלאו דלא יוסיף כמבואר בח"מ סי' ת"א מ"מ בנ"ד לא נעשה רשע כמבואר בב"ק דף ך"ז האי גרגותא כו' אתא חד דלי ביומא דלאו דיליה א"ל יומא דידיה הוא לא אשגח ביה שקל פנדא דמרא מחייה א"ל מאה פנדא בפנדא לימחייה אפי' מ"ד לא עביד אינש דינא לנפשיה במקום פסידא עביד אינ' דינא לנפשיה ופירש"י ק' הכאות היה לו להכותו שהרי גזלו מימיו וכן אמרינן שם בנרצע שחבל בו רבו ועשה בו חבורה שפטור ומוקי לה בעבדא גנבא למ"ד לא עביד כו' וא"כ בנ"ד שהעגלה והסוסים היו של העגלון גרשון ופשיטא שלא היה רשות ביד מו' יואל להוליך אותם בדרך שאינו רוצה לילך בעל כרחו של בעל הסוסים ואף אם לא היה בעל הסוסים בכאן לא היה רשות בידו ליסע עמהם בדרך אחר רק דלא מחשב פשיעה אם אין אויר הדרך משונה מבמקום אחר כדאי' בסי' ש"ט ומכ"ש בזה שבעל הסוסים בכאן ומוחה בידו פשיטא דבכה"ג איכא פסידה מיקרי כיון שאפשר שהדרך שהעגלון רצה לילך הוא דרך מיושר יותר או דרך קצר או ההוצאה בזול יותר וכדומה ולאו כל כמיניה דמו' יואל להנחותו דרך עקלתון בע"כ וגם ל"ש למימר דליזל לבי דינא כיון שהיה בהיותם בשדה וגם בעיר כיון שהיה כעובר אורח לא מסתבר שיצטרך להשליך את שלו מנגדו והוא יחזור אחר בתי דינין ומכ"ש לדידן דקי"ל הלכתא כר"נ דאפי' במקום דליכא פסידא עביד אינש דינא לנפשיה ואע"ג דבש"ס שם אמרינן דדוקא אם לא יכול להציל בענין אחר והכי קי"ל בסימן ד' בטור וש"ע מ"מ מאן לימא לן שהיה יכול למונעו בלא הכאה והא דידן דמי ממש למחיה בפנדה דמרא ומה שמת חבירו ת"י הרי מתנצל ואומר שהיה בשוגג ולא היה כוונתו בהכאה זו כדי להמית רק לפי שחבירו חזר להכות אותו חזר הוא עליו ואף אם הכהו ביותר ולא כמכת מכהו הכהו אין עליו אשם כ"כ ואף ע"פ שהרא"ש בפרק המניח כתב המתחיל חייב והשני פטור כו' מיהו אם הוא יכול להציל עצמו בחבלה מועטת וחבל בו הרבה חייב מידי דהוי איכול להציל בא' מאבריו כו' וכ"כ בש"ע סימן תך"א מ"מ הרי כתב ביש"ש פ' המניח סי' ך"ו שאין בו דין רשע דהוי קצת אונס דאין אדם נתפס על צערו ויצרו אגבריה כו' וגם לענין תשלומין כתב דמי יכול לשער להציל עצמו בקו המדה ולמשול ברוחו לצמצם בחוט השערה שלא יוסיף וגם היה מתיירא שלא יחזור עליו להכותו עוד ואין זה דומה ליכול להציל בא' מאבריו דבודאי לענין מיתה אמרינן כה"ג שלא להכותו כלל כו' עכ"ל וכיון דהכא לענין מכת מות הרי אמר ששוגג היה ובסתם הכאה לא נעשה רשע כמ"ש ממילא נראה דעדות גמורה הוא אליבא דכ"ע ולא כתבתי זה כ"א להתלמד במ"א אבל בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה שהוא משנה מפורשת הרגתיו תנשא אשתו וקי"ל כחכמים וא"כ ע"כ הרשב"א דחיק ומוקי דפלגינן דבוריה באיזה אופן שיהיה וא"כ כאן ג"כ אמרינן הכי ובאמת ראיית הרשב"א יש לדחות שכתב דא"כ לנקוט רבא אני באתי ולכאורה אין זה הוכחה לפמ"ש התוספת בד"ה לרצוני וז"ל והא דקאמר בפ"ב החשוד על העריות כשר לעדות אשה כו' והתם כשר משום שיצרו תקפו וחשיב כאונס אבל הרובע אין יצרו תקפו כ"כ וא"כ אי נקיט אני באתי כו' לא הוה מוכח דפלגינן דבוריה דאף אי לא פלגינן ומהימנינן ליה שהוא רשע מ"מ כשר לעדות דיצרו תקפו וחשוב כאונס ולכך נקיט רבא פלוני כו' לאשמועינן דפלגינן דבוריה ועיין בנ"ב ח"ב סימן ע"ב מ"ש לדחות הרשב"א ובמ"א הארכתי בזה גם מ"ש לתרץ קו' הח"צ על תשו' הרשב"א וכתב דלא פלגינן דבוריה נאמן גם על עצמו אלא שנעשה רשע ולענין קינוי וסתירה לא בעינן עדות רק שיהיה גוף המעשה אמת וא"כ אי אמרינן לא פלגינן דבוריה מ"מ הרי אמרינן דהמעשה אמת ולא איכפת לן במה שהוא רשע ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ האיך אמרינן לר' יהודה הרגתיו לא תנשא אשתו הא בעדות אשה נמי לא בעינן עדות רק אם המעשה אמת וא"כ מה בכך דלא פלגינן דבוריה אע"כ דאי לא פלגינן דבוריה אמרינן אם תאמר שכל הדבר אמת א"כ הרי נעשה רשע וכיון שע"כ תאמר שהוא רשע שוב לא מהימן לעדות אשה ושוב אפשר שכל דבריו שקר ורב יוסף התם ס"ל דלא פלגינן דבוריה ואפ"ה שפיר ס"ל לחכמים דנאמן משום דאמרינן שנאמן הוא על עדות האשה ואע"פ שלפי"ז צריך להאמין לו גם על עצמו מ"מ בעדות אשה הקילו רבנן ואף רשע דאורייתא נאמן ור"י ס"ל כרב מנשה דלא מהימן ע"ש וכבר כתבנו זה להגאון נ"ב ז"ל בעצמו והשיב ליישב זה ונעשה סנגרון לדבריו ולפי שבנ"ד אין נ"מ בזה לא הארכתי גם יש לצדד ע"פ מה שמוזכר בדברי הגאב"ד שהגזלן מסר ליד הרב דק"ק ראשקוב ב' וועקסלין ושניהן בחתימת אביו של מו' יואל בעל האשה וידוע כי הוועקסלין היה שלו והגזלן אמר שלקח אותו מהאיש שהרג לפצעו מו' יואל העקיל מאכיר א"כ פשיטא שעדותו הוא על בעל האשה זו ולנפילה או למכירה לית לן למיחש אליבא דכ"ע דהו"ל נפילה דיחיד וכמ"ש הגאון ח"צ בתשובה ומכ"ש ע"י האדוסטאט שהחזיר הגזלן שלקח ממוהר"ר יואל ונתברר פה שהוא של מוהר"ר יואל בעל האשה ותו ליכא לאסתפקא מידי. סיומא דפסקא הנני מסכים הולך על דברת כבוד מחו' הגאב"ד נ"י להתיר אשה זו אשת מוהר"ר יואל העקיל מאכיר לעלמא באופן שיסכים הגאון המפורסם מופת הדור מוה' צבי הירש