בית אפרים אבן העזר חלק א קלח

צריך אף על פי שקצתם דחו הירושלמי מפני שהוא חולק על גמרתינו מהא דעד ודיין מצטרפין כיון שהרי"ף והרמב"ם מפרשין אותה באופן שלא תקשה על הירושלמי ועל פי דרכם למדנו שאין מעשה ב"ד צריך קיום ונוספו עליהם רבוותא אחרים שסוברים כמותם אע"פ שמגדולי הראשונים סוברים דצריך קיום בשעת הדחק כזו כדאי הם הרי"ף והרמב"ם ז"ל לסמוך עליהם כו' ולרווחא דמלתא טוב הוא להתקיים אם אפשר אבל היכא דלא אפשר אין מעגנין אשה בשביל זה ולפמ"ש א"א ז"ל אף בשטר שאין בו מעשה ב"ד ולענין מעשה הייתי מניח סברתי וסומך על סברתו שכבר הורה זקן עכ"ל הרי מבואר דאף בגט אשה כשיש מעשה ב"ד ס"ל להקל בשעת הדחק בלא קיום ולסמוך בזה על דעת הרי"ף והרמב"ם וכ"ז לענין גט אבל גבי עדים מיתה שאדרבה דעת גדולי הראשונים שא"צ קיום א"כ כשיש מעשה ב"ד א"צ קיום אליבא דכ"ע ואפילו שלא בשעת הדחק ועיין בש"ע סס"י קמ"ה כתב רמ"א בהג"ה להקל בשעת דחק ועיגון אע"פ שאין מכירין חתימת דייני הקיום ובב"ש כתב שם הטעם כיון דס"ל לכמה פוסקים דקיום ב"ד א"צ קיום הוא מקיל ובאמת ז"א כמבואר למעיין בב"י שהרשב"ץ ס"ל להקל בזה אף למאן דסובר צריך קיום כמו דמקילין בנשתתק אע"ג דמפי כתבם ל"מ מדאורייתא ואף בלא מעשה ב"ד דעתו להקל במקום עגונה וכמבואר מתשובת בנו הר"ש ז"ל וגוף תשובת התשב"ץ באורך בתשובותיו וח"ג סי' י"ו מע"ש הגה"ת בנו הר"ש ז"ל וע"ש בסימן כ"ב ועיין בשו"ת הרשב"ש סי' רס"ו שם התשובה שהביא הב"י באורך ומבואר מדבריו דודאי לענין עדות אשה שמת בעלה יש להקל טפי וא"כ כיון שהסכימה דעת הרמ"א להקל במקום עיגון אף בגט אשה ממילא דבעדים מיתה אף בלא עיגון יש להקל איברא שיש לי לדון על דברי הרשב"ש ז"ל שהכריח מדברי הרי"ף והרמב"ם שאין מעשה ב"ד צריך קיום כיון שפירשו הך דעד ודיין מצטרפין באופן אחר שלענ"ד אין מזה הכרע דאפשר דגם אינהו סברי דצריך קיום ואפ"ה לא ניחא להו לפרש הסוגיא בדרך זה משום דקשיא להו מה שהקשה הריטב"א הביאו הש"ך סי' מ"ו דמה ס"ד דמצטרפין הא ליכא קיום על העד השני כ"א הדיין לחוד וכן הקשו שאר הראשונים ז"ל כמ"ש בשיטה מקובצת בשמם ולא ס"ל הך סברא שכתב הריטב"א דל"ש שיזייף העדים וגם הדיינים ולכך סגי בקיום עד ודיין לחוד דהך סברא דחוקה הוא ולכך הוצרכו לפרש הסוגיא דלענין עדות הלוואה מיירי ובאמת הטור וש"ע כתבו ג"כ הך דינא בסי' למ"ד וס"ל דאע"ג דהך סברא דאמאי דמסהיד האי לא מסהיד דיינא לענין קיום אתמר מ"מ ילפינן מינה גם לענין אם מעידין על הלוואה וא"כ גם דברי הרי"ף בפרק ג"פ יכולין להתפרש בענין זה (אך הרשב"א הביאו בשיטה מקובצת כתב ג"כ שהרי"ף מפרש לה לענין עדות הלוואה וכ"נ מדברי הרמב"ם שלא כתב הדין לענין קיום כלל ומ"מ קשה מה שהקשיתי דדלמא משום דקשיא להו קו' הריטב"א ושאר הראשונים ז"ל לכך מפרשי לה דמיירי לענין עדות הלוואה) וכ"כ בשו"ת תשב"ץ ח"א סס"י קע"ג וז"ל והרי"ף ז"ל והרמב"ם פ"ד מה' עדות פי' עד ודיין מצטרפין פי' זר ורחוק בפ' ג"פ מ"מ דין אמת הוא דקיום ב"ד צריך קיום עכ"ל: ועוד דאפילו תימא דס"ל דקיום ב"ד א"צ קיום י"ל דוקא בכה"ג כיון דחתימת עדים וגם דיינים לא שכיח דמזייף כולי האי כמ"ש הריטב"א והש"ך אבל בשטר קבלת עדים שקיבלו ג' דיינים ואין שם רק חתימת הדיינים לבד אפשר דגם אינהו מודים דצריך קיום אך כ"ז אם היה דבר ברור בידינו שלדעת הרי"ף והרמב"ם צריך קיום בעדו' אשה אבל באמת דעת רוב גדולים שא"צ קיום רק שהגאון מהר"מ והח"מ שדו ביה נרגא לדעת הרי"ף והרא"ש וסמ"ג ושלא להכריע בפלוגתא וגם בדעת הרמב"ם יש ספק וכמ"ש ה"ה א"כ לדעת שאר גדולים שריא בפשיטות ולדעת הרי"ף והרמב"ם איכא כאן ס"ס שמא לא צריך קיום מב"ד ואת"ל צריך שמא מודו בעידי מיתה דא"צ קיום ולא נשאר לנו ספק רק לדעת הסמ"ג דאיהו ס"ל דצריך קיום במעשה ב"ד ויש ספק אם צריך קיום בעד מיתה וכן יש להסתפק לדעת הרא"ש ומכ"ש לדעת הטור לכאורה להחמיר בתרווייהו מ"מ נראה דכה"ג דנ"ד אע"פ שע"י הוצאה וטורח רב אפשר לקיימו מ"מ כשעת הדחק דיינינן ליה וכדא' הם כל הגדולים לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק מכ"ש בזה דהוה כשעת הדחק כמבואר בפוסקים ועוד שהרי הב"ש ס"ק ך"ז כתב דהרא"ש שלא הכריע משום דס"ל דהירושלמי איירי בכותב לזכרון משא"כ בפ' מי שאחזו דמיירי בשטר גמור גם הרא"ש מודה ולכן הביא ההיא דמי שאחזו ולפ"ז י"ל דגם להרא"ש אין צריך קיום ומ"ש הר"ש בן הרשב"ץ דהירושלמי אומר דא"צ כ"כ ג"כ הרשב"א בתשובה שהביא בסס"י מ"ז ובאמת שזה תימא דהא אדרבה בירושלמי הביאו הר"ן ושאר גדולים בשיטה מקובצת דאישור ב"ד צריך קיום וכבר תמה בזה הגאב"ד על הרשב"א וכתב שכן תמה עליו הקרבן העדה ולענ"ד ברור דהרשב"א והר"ש כוונתם בזה לדברי התוספתא דשביעית ואפשר דהוו גרסי להך תוספתא בירושלמי דשביעית שם וזה מבואר מדברי התשב"ץ בתשובה ח"א סי' קע"ג אחר שהביא דברי הירושלמי דר"ה וסנהדרין כתב וכבר קשה להם לרבותינו בעלי התוספו' ז"ל על הירושלמי מירושלמי אחר דמסכת שביעית פ' בתרא תניא אין מעשה ב"ד צריך קיום ואני אומר אפי' יהיה פי' זה הירושלמי בפשיטות ויהיה חולק על הירושלמי האחר יש לנו לדחותו מהכרע דגמרא דידן כו' אבל הקושיא הזאת כבר תירצה הרמב"ן וכתב שהירושלמי הוא כך ר"י אומר פרוזבל המקושר כו' עכ"ל וכלשון הזה כתב ג"כ בח"ב סימן י"ו וסי' ך"ב הרי להדיא כמ"ש ואף שבירושלמי שלפנינו במסכת שביעית ליתא שאפשר שהיה כן בגרסתם או שהם מכנים התוספתא בשם הירושלמי ואין להאריך ומ"ש הגאב"ד על דברי הש"ך סימן מ"ו ס"ק ט' שהביא מהרשב"א גיטין דף וכתב שהש"ך כיוון למ"ש הרשב"א בד"ה כי קתני כו' כי הכא דלא ליתי הבעל לערער ופסל לגיטא והקשה ע"ז ולענ"ד הדבר פשוט ומבואר בש"ך שכתב דבגט לכתחלה תנשא ולא משגחינן בערעורו דבעל ע"ז מייתי מדברי הרשב"א וכוונתו למ"ש הרשב"א בדף ו' ד"ה כהא דמבואר שם אם בא וערער ערעורו בטל ומותרת לינשא ע"ש ומ"ש הגאב"ד דהרשב"א ס"ל כר' אביגדור עיין בח"מ באה"ע סי' ס"ק י"א שכתב שמדברי הרשב"א בתשובה סס"י ריו"ד לא משמע כן ובעיקר החילוק שכתב הגאב"ד בין היכא דאיכא ערעור לכאורה יש ראיה מהגמ' בגיטין שכתב שאם שלחו ב"ד חתימתן שבאותו מקום שניתן שם הגט בפניהם נתגרשה מותרת לינשא אפילו אין מכירין החתימה כיון דליכא ערעור עכ"ל הרי היכא דליכא ערעור אפי' לא נתקיים חתימת הכ"י מהני אפי' בגט וכ"ש כאן ומצאתי בשו"ת מהריב"ל ח"ב סימן א' שכתב על דברי המרדכי אלו דאינהו אזלי בשיטת הרמב"ם דאשה שקיבלה גיטה א"צ קיום בלא ערעור כמבואר מדבריו שם ע"ש: ובאמת כן הוא דעת הרמב"ם פ"ז מהלכות גירושין וכתב הטעם שהרי אינה מקלקלת על עצמה ועוד שעדים החתומים על הגט כמי שנחקרה עדותן בב"ד עד שיהא שם מערער לפיכך נעמיד בחזקתו ותנשא ואין חוששין שמא ימצא מזויף כו' שאין דיני האסורין כדיני ממונות עכ"ל והראב"ד בפי"ב השיג עליו וכ"ד הרשב"א והריב"ש אבל הטור בשם הרמ"ה וכן הר"ן הסכימו להרמב"ם בזה ומעתה נראה דלא מבעיא לשיטת הרמב"ם דס"ל עדים החתומים כו' ותנשא כ"ז שאין ערעור אף בגט כ"ש בזה יש להקל ואפילו נאמר במצא כתוב בשטר בעי קיום היינו דוקא כשנמצא כתוב ולא נודע מי כתבו דבכה"ג ל"ש לומר עדים החתומים על השטר כיון שאין יוצא מתחת שום אדם משא"כ כאן שהגב"ע נשלח ליד הגאב"ד מיד הר"ב דק"ק טשערנוויץ למאי ניחו' לה דודאי חזקה על חבר כו' ולא מצאו באשפה וגם לא קיבלו מיד א' הפסולין להעיד ובודאי נמסר לידו מי שאינו מוחזק בפסול וא"כ שפיר אמרינן ביה עדים החתומים כו' אלא אפילו לשיטת הראב"ד ודעימיה היינו דוקא בגט היוצא מתחת ידי האשה אבל באם יוצא מת"י השליח אפילו במקום שא"צ לומר בפ"נ קי"ל דתנשא בו לכתחלה אע"פ שאין מקוים וכ"כ הב"ש סימן קמ"א ס"ק ס"א וז"ל וכאן משמע אם השליח מביא הגט