בית אפרים אבן העזר חלק א קלז

היה כאן עדות שבעלה של אשה זו נתפס בק"ק זיטאמר היה מועיל עדות עדים אלו שהעידו על מיתת יצחק מק"ק ברעסטצקי להתיר האשה א"כ אע"פ שכאן אין עדים ע"ז שנתפס רק קול לבד יש להתיר לפמ"ש לעיל שראיית הרשב"א שהביא הב"י בח"מ דמי שיצא עליו קלא דלא פסיק חוששין לו שלא להוציא ממון בעדותו הוא מדמוציאין הנטען ע"י קול וא"כ ממ"נ אם קלא מלתא הוא לפסול על ידו והעד שלמה פסול הוא מכ"ש שיש לנו לילך אחר הקול שבעלה של אשה זו נתפס בק"ק זיטאמר דודאי יש להקל לענין עגונה יותר מפסול עדות וא"כ יש להתירה ע"י העדים שהעידו שזה יצחק מברעסטצקי מת שם בבית הסוהר ופשיטא שאין לחו' שמא גם יצחק אחר מק"ק ברעסטצקי נאבד זכרו זה כמה הוא נתפס והוא מת כמו שהיינו מתירין אם היה עדים ע"ז שזה נתפס שם ולא הוי חיישינן להכי ואם נימא דקלא לאו מלתא הוא ואותו הקול שיצא שבעלה של אשה זו נתפס הוא שקר א"כ יש להתיר ע"פ העד שלמה שאין לנו להחזיקו בפסול מחמת שיצא לו שם גניבה בקול בעלמא אלא שאפשר לדחות קצת די"ל דשפיר אזלינן בתר הקול שזה שלמה הוא פסול ואעפ"כ אין מועיל הקול שבעל האשה נתפס די"ל דבאמת בעל אשה זו אזיל לעלמא רק מחמת שנתפס יצחק אחר שהלך מברעסטצקי זה כמה שנים יצא הקול שיצחק מק"ק ברעסטצקי נתפס וסברו שהוא בעל האשה זו והוי כההיא דתה"ד שהוא קול מחמת אמתלא שודאי אינו מועיל להתיר על ידו אך מלשון העד שהעיד איך שערך ט' שנים היה לו שותפות עם יצחק הנ"ל ואח"כ פירש יצחק הנ"ל והלך לדרכו ויצא עליו הקול שנתפס בק"ק זיטאמר כו' מבואר שהקול היה על יצחק הנ"ל דהיינו בעל האשה ששמה פריבא וא"כ אין לנו להמציא חומרא דשמא תפיסת יצחק אחר הטעה אותם להוציא קול על בעל האשה וגם דעכ"פ הקול מועיל לענין זה דהוי אומדנא והוכחה דהנך עדים שהעידו שמת יצחק מק"ק ברעסטצקי בק"ק זיטאמר אהך יצחק קמסהדי וכבר כתבתי דבהוכחות מודה הרא"מ דמועיל שמו ושם עירו להתיר. וכל זה לרווחא דמלתא כי בלא"ה לענ"ד יספיקו ההיתירים שכתבנו למעלה להתיר אשה זו וגם בדברי אחי הגאון נ"י ובדברי הגאב"ד ראיתי שהאריכו בכמה צדדי היתר בענין זה והדבר ברור שיש לצרפם אחת אל אחת למצוא מזור ותרופה לאשה זו להתירה מכבלי העיגון והנני מסכים הולך בשריותא דאתתא דא והנלענ"ד כתבתי וחתמתי זעירא מן חבריא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד כב שאלה על דברת האשה הנעצבת אשת מוהר"ר יואל העקיל מאכיר מפה ק"ק שבעלה הלך בדרך למרחקים עם סחורתו ולא נודע זכרו ושוב הועד עליו בב"ד דק"ק ראשקוב ודק"ק טשערנוויץ שנהרג והמעיד היה עגלון שלו והעיד שהוא היה בעצמו הרוצח שהרגו ע"י שנתקוטט עמו שמוה"ר יואל רצה להסיב הסוסים אל דרך אחר והוא לא הניחו והכה אותו וחזר מוה"ר יואל והכה אותו והכה אותו העגלון שנית על השלעף ויצא דם ונהרג למיתה כך העיד העגלון עצמו בק"ק ראשקוב ובק"ק טשערנאוויץ העד א' ששמע כזה מפי העגלון והדברים באו באורך בגב"ע וכבוד הגאון המפואר מופת הדור מחו' מוהר"ר מאיר נ"י האב"ד דפ"ק פתח בהצלה תחלה ולפי רוב הענוה סיים בתשובתו כי אשה עצורה עד כי יבא דבר שנים וענין זו שקדה על פתח ביתי ותבא עדי אפרים. ודמעתה על לחיה להוציא לאור דינה ומשפטה כצהרים. ולכן נתתי פני לעיין בדבר ואכתוב בקיצור מופלג אשר הורוני מן השמים: תשובה הנה בעדות הראשון שהעיד העגלון בעצמו שם לא הזכיר רק יואל העקיל מאכיר ולא הזכיר שם אביו ושם עירו ואף שהזכיר שם אומנתו דבכה"ג כתב המבי"ט דהוי כשם אביו וכמ"ש הגאב"ד נ"י מ"מ הרי מהריב"ל בתשובה ח"ג סימן י"ח כתב וז"ל ועוד אני אומר דאפשר לומר דאפילו מאן דס"ל דסגי בשמו ושם אביו או בשמו וכינויו דוקא בשמו ושם אביו או בשמו וכינויו הוא דקאמר הכי אבל בפלוני הרצען או בפלוני הצורף ובפלוני הקונה שוורים לא אמרינן הכי וקל להבין עכ"ל הרי דס"ל דאפשר בשמו ושם אומנתו לא מהני כמו שמו ושם אביו אבל ראייתו בשם שו"ת פני משה שכתב דע"כ לא נסתפק מהריב"ל אלא בשמו ושם אומנתו לבד אבל היכא דהזכיר שמו ושם עירו ובצר ליה שם אביו כגון דא לא נסתפק מהריב"ל דשם אומנתו ממלא מקום אביו ע"ש ולפ"ז שפיר כתב המבי"ט דמה שהזכיר שמו ושם עירו ואומנתו הוי סימן ולא פליג אמהריב"ל דע"כ לא נסתפק מהריב"ל אלא בשמו ושם אומנתו לבד: ולפ"ז י"ל בנ"ד נהי דבעדות שהעיד העגלון בעצמו לא הזכיר שמו ושם אומנתו מ"מ הרי בעדות השני שהעיד האחד ששמע ממנו שאמר אמת דער בראדר איז גיפארין מיט מיר כו' ומצרפינן שני העדיות לעדות אחד וכמ"ש הגאב"ד דק"ק בזה ובכה"ג אנו תופסין אומנתו כשם אביו אף לדעת מהריב"ל ועוד יש לצדד לפי ששמעתי מאשה הנעצבת ששמעה מהאיש שהביא הגב"ע מק"ק ראשקוב לק"ק טשערנוויץ שלא רצה לילך לב"ד להעד עד שדברו אל לבו הנה הרגת נפש ועתה יושבת אשה ושני בניה ובוכים עליך ולזה נכמרו רחמיו והלך להעיד א"כ נראה שלכך קיצר בלשונו לפי שבא להעיד על בעל האשה הידועה מק"ק בראד אשר ישבה שם בק"ק טשערנוויץ מקום מושבו של העגלון וכיון שעל בעל האשה הזאת מק"ק בראד היה מדבר א"כ פשיטא דהוי כהזכיר שמו ושם אביו ושם עירו וכבר כתב מהרי"ק דכל שיש אומדנות והוכחות מצרפינו להתיר ויש ראיות הרבה מתשובות האחרונים ואין פנאי להאריך: אולם זאת אדרוש כי הג"ע מק"ק ראשקוב כתב הגאב"ד שאין ניכר חתימות הדיינים ולפ"ז לכאורה י"ל דאף שהח"מ כתב דבכתב הבא ממרחקים יש להקל משום עגונה ומשמע שהב"ש הסכים לזה אפשר דהיינו דוקא הכא שא"א בקיום כלל אבל היכא דאפשר בקיום צ"ע אם יש להקל והנה הגאב"ד כתב דאפשר דהא דמעשה ב"ד צריך קיום היינו דוקא אי אתי ומערער אמנם מדברי גדולי האחרונים שהכריעו שצריך קיום משמע מדבריהם דבכל גוונא איתמר אך לענ"ד נראה דבנ"ד לכ"ע א"צ קיום שהרי גוף הדין דמעשה ב"ד צריך קיום הוציאו מהרשב"א והרמב"ן ושאר הפוסקים מהא דעד ודיין מצטרפין ומפרשי לה דלענין קיום שטר שכתב בו הנפק איירי ומוכח דאף שנתקיים מ"מ צריך קיום אבל הרי"ף בפ' ג"פ מייתי הא מלתא דעד ודיין ומפרש לה דמיירי שהעד מעיד שזה לוה מזה מנה ודיין מעיד שבפניו ובצירוף דיינים אחרים הועד שזה לוה מזה מנה ובכה"ג מיירי הך סוגיא וא"כ אתיא התוספתא דמעשה ב"ד צריך קיום כפשטא וכן מצאתי ברמב"ם פ"ד מהלכות עדות שכתב אבל העד עם הדיין משהעידו שני העדים בפניו אין מצטרפין עכ"ל ובפ"ו שם בענין קיים שטרות השמיט הדין דעד ודיין אם מצטרפין או לא מבואר דס"ל דל"ש הך מלתא לענין קיום כלל וכ"כ בכ"מ שם בשם הר"ש בן הרשב"ץ ז"ל בתשובה שכתב דלפי פירוש הרי"ף אם היה שטר מקוים א"צ קיום והרמב"ם כתבה ע"פ דרכו של הרי"ף א"כ הרי כאן גילה דעתו הרמב"ם שאין קיום ב"ד צריך קיום לפי שהוא בשיטת הרי"ף רבו אמרה מ"מ כתב דלענין מעשה כיון שהר"ח והרמב"ן והר"ש והרשב"א ז"ל סוברים שמעשה ב"ד צריך קיום הכי נקטינן לענין ממון להקל על הנתבע כו' עכ"ל הרי מבואר שדעת הרי"ף והרמב"ם דמעשה ב"ד א"צ קיום ומעתה בנ"ד שדעת הרמב"ם והרשב"א וכל גדולי האחרונים דעתם להקל במצאו כתוב בשטר מת פלוני אע"פ שלא נתקיים רק שהגאון מהר"מ אביו של הש"ך מוכיח בדבר לומר שהרי"ף והרמב"ם ס"ל דל"מ בלא קיום והח"מ הסכים עמו בזה שלא להקל היכא דאפשר וא"כ בנ"ד אתתא שריא ממ"נ דלדעת גדולי האחרונים א"צ קיום כלל רק שאנן ניקום וניחוש לדעת הרי"ף והרמב"ם דלדידהו אפשר דאפילו בעגונה צריך קיום מ"מ הא לדידהו מעשה ב"ד א"צ קיום והא נמי כמעשה ב"ד דמיא דמה לי מקבלי עדים על הקיום או מקבלי עדים שפלוני מת אין חתימתן צריך קיום וזה ברור לענ"ד: שוב מצאתי בב"י אה"ע סימן קמ"א הביא תשובת הר"ש בן הרשב"ץ בגט שחתמו דיינים איך שהשליח לקבלה קיבל הגט וקרעו אלא שלא נתקיים לנו השטר בחותמיו וכתב דמחלוקת הראשונים הוא אי מעשה ב"ד צריך קיום והירושלמי אומר דלא