בית אפרים אבן העזר חלק א קלו

דהיכא דע"א מברר המיעוט מתוך הרוב נאמן ומה"ט טבח נאמן במקולין שהרוב טרפה כו' ע"ש וה"נ כיון דאיכא רוב כשרים ומיעוט פסולין נאמן ע"א לברר ולומר שזה האומר היה מן מיעוט הפסולין ומכ"ש בזה דהוא גופיה אומר שפסול דמהימן דהפה שהתיר כו'. אך לענ"ד אין להחמיר בשבייה דאפשר דמהר"מ מלמד לא אמרה אלא לסניף בעלמא כפי מה שהיה מהצורך לענינו לצדד להחמיר או להקל אבל לא מעיקר הדין שהרי קי"ל אפילו היכא דאית ליה מיגו אין אדם מע"ר ואין לך הוכחה גדולה מזו והדבר מבואר בשו"ת אא"ז מהר"מ מלובלין סימן פ"א היכא דאיכא אומדנות המוכיחות אין נפסל ע"פ עצמו והביא ראיה מהא דפלוני רבעני לרצוני דיש ע"א עמו שמעיד ע"ז והוא בעצמו מודה ואין לך אומדנות גדולות מזה שנרבע לרצונו וגם דבר זר הוא לפלוג דיבורו אפ"ה אין נפסל ע"פ עצמו ונהרג הרובע ע"ש שכתב להכשיר העד אף לענין גיטין ומכ"ש בעד מיתה ובמקום עיגון וכדאי הוא אא"ז מהר"מ מלובלין לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק והוא מפורסם טפי מהפוסק שהביא הכנה"ג וגם שי"ל שאף הוא לא אמרה אלא לסניף כמש"ל והגם כי מ"ש אא"ז מהר"מ ראיה מפלוני רבעני וכתב דעד אחר מצטרף עמו אין זה הוכחה כ"כ דאפשר שהעד אינו יודע רק שפלוני רבע לזה אבל אינו מעיד שזה נרבע לרצונו וא"כ מה שאומר לרצונו אינו רק מפי עצמו לבד וכן הוא דעת הראב"ן שהביא במרדכי פ' חזקת הבתים ועיין בס' דברי אמת דף ל' מ"מ שאר הפוסקים חולקים על הראב"ן כמבואר מתשובת הרשב"א וגם דשפיר כתב שדבר זר הוא למפלג דבוריה כו': ועוד נלענ"ד ראיה דבנ אין אדם מע"ר דהא ביבמות דף כ"ד אמרינן והתניא אמרו לו מעשה בלסטין א' שיצא ליהרג כו' אמרו לה לאשת שמעון אני הרגתי את בעלה כו' והשיאו את אשתו כו' ולכאורה קשיא דלרבנן מי ניחא דנהי דנימא פלגינן דבוריה והוה כאומר שאחר הרגו מ"מ הא בלא"ה פסול לעדות שהרי הוא לסטים ויוצא ליהרג ופסול דאורייתא הוא: והנה הרשב"א ז"ל עמד בזה וכתב דמסתברא דלאו לר' יהודה בלחוד קא מקשה אלא בין רבנן ובין לר' יהודה קשיא ליה ותלמודא מקשה הכי אליבא דכ"ע דהא רשע דאורייתא פסול אפי' לרבנן לרב מנשה דקי"ל כוותיה אלא ודאי לכ"ע קשיא ליה ואליבא דכולהו משני דנתפס ע"י לסטיות ובב"ד של א"ה קאמר עכ"ל ולפ"ז קשה דאכתי לרבנן מי ניחא דהא אין לך אומדנא דמוכח יותר מזה שנתפס על ידי לסטיות ויצא ליהרג ואע"ג דב"ד של א"ה לא דייקי מ"מ אומדנא גדולה הוי לצרף אותה להודאות פיו ואפ"ה השיאו את אשתו משום דפלגינן דבוריה דאין אדם מע"ר והדבר ברור בטעמו דכיון דטעמא דאין מע"ר הוא מטעם דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול אפילו כמה אומדנות לא יועילו להכשיר עדות קרוב ולכן נלענ"ד דגם הכנה"ג בשם מהר"מ מלמד לא קאמר שיהיה מועיל הודאתו בצירוף הוכחה להיות פסול דאוריי' אלא עכ"פ מדרבנן יש לפוסלו היכא שצריך עדות גמורה ואם כן כאן בעדות מיתה דפסול דרבנן מהימן שפיר מהני עדותו אף בכה"ג ולכן נלענ"ד שעדות זה הוא מספיק להתיר אשה זו: עוד נראה שיש להתיר ע"פ העדות שהוגבה בק"ק זיטאמיר אע"פ שלא נזכר שם אביו הרי רוב הפוסקים מתירין בשמו ושם עירו לחוד וכמה תשו' אחרונים סמכו ע"ז במקום עיגון וגם הרא"מ כתב שנוטה יותר דלא בעינן שם אביו ואע"פ שכתב מ"מ לא אוכל להתיר כו' איהו גופיה כתב דע"י חיפוש יש להתיר אע"ג דאישתהי טובא כמ"ש בק"ע סעיף ק"ד ואע"ג שכתב דבסעיף ק' לא כתב כן וכ"כ מהריב"ל ח"ג הביאו בק"ע סעיף ע"ט מ"מ הרי כתב שם שנ"ל שהנכון כפסק השני וגם כי לענ"ד נראה שאין הפוסקים סותרים דדוקא בלא הזכיר שמו כלל רק אמר יהודי שממקום פלוני מחמיר שמא נשכח זכרו משא"כ כשמזכיר שמו לא חיישינן להכי דא"א שהיה חסר מעים זה איש אחד ששמו כך כיון שמחפשין בעיר על איש ששמו כך ודאי דבני העיר הוו רמו אנפשייהו ומדכרי ודמי להא דיצא עמנו כו' דג"כ לא חיישינן לשכחה כיון דעכ"פ אינו זמן רב שראוי לחוש לשכחה ומזה האיש היציאה עשתה רושם והיה נזכרים ממנו והיכא דמזכיר שמו להא דמיא ואין חוששין שמאיזה זמן רב שיצא עד כי ברוב השנים נשכח זכרו ואבד שמו דז"א דודאי השם גורם שירגישו הכלל ויעורר כח הזכרון כאשר החו' מעיד ע"ז ואצ"ל בנ"ד שמעיד שאמר שהוא חייט ויש לו אשה בק"ק ברעסטצקי בודאי מועיל חיפוש בזה ואין לחוש שמא יצא אחד זה זמן רב דהא הני נשי איתנייהו בזכירה ואם חייט אחר היה שם ונשארה האשה גלמודה אין ספק שהיתה מעוררת לויתן והיה נודע הדבר ובפרט בין בעלי אומנותו אם לא שניחוש שמא האשה ג"כ יצאה משם זה שנים רבות אלא שהבעל היה סובר שאשתו עדיין שם במקום שהניחה ולכך אמר שיש לו אשה שם פשיטא דכולי האי ליכא למיחש שיצא משם חייט ששמו יצחק ונשכח זכרו מעיר הזאת אח"כ יצאה האשה ג"כ ונשכח זכרה ג"כ נראה דגם הרא"מ מודה דלשכחה כה"ג לא חיישינן כלל וגם כיון שהזכירו תארו שסמוך לעיניו היה לו שטופלין ושערותיו שחורים רק בתוך הזקן סמוך לפה היה לו שערות געל וידוע שבעל אשה זו תארו כך א"כ י"ל דנהי שאין סימן זה מספיק להתיר מ"מ בצירוף שמו ושם עירו יש להתיר וגדולה מזו כתב בשו"ת מהר"מ אלשקר סימן י"ז בשם הרמב"ם בתשובה שאלה באחד שהעידו שמו ושם מקומו והיה בינוני הקומה וזקנו שחור וכתב שיכולה להנשא באלו העדיות לפי ששמו ושם מקומו עם אלו סימנין שאינם מובהקים יספיקו לענין היתר עגונה עכ"ל הרי שאף בצירוף סימנים אלו שהם גרועים ביותר כתב הרמב"ם להתיר מכ"ש בסי' זה שיש צמצום מקום וגם שינוי שערות דודאי לא שכיח כולי האי וראיתי בספר בני יעקב בשו"ת שש סי' ט' שכתב ג"כ להתיר באיכא עדים על שמו ושם עירו ע"ש שכתב שכ"כ מהרש"ק ח"א סי' ח' ובספר משפט צדק שוב ראיתי בדברי אחי הרב נ"י שהביא מאיזה תשובות שהזכירו מדברי מהר"מ אלשקר בזה ומכ"ש לפי מה שמצאתי בשו"ת הגאון בעל המחבר פ"י ומג"ש ז"ל בכת"י שהביא בשם הרא"מ גופיה דבמקום הוכחות יש לסמוך להקל בשמו ושם עירו וכ"כ מהריב"ל בתשובה דאפי' אי בעינן חיפוש במקום הוכחות לא בעינן חיפוש כו' א"כ הדבר פשוט שיש לצרף עדות העד שלמה בצירוף להחיפוש לעדות זה שהעידו הכשרים על שמו ושם עירו עם סימנים גרועים אלו להתיר עלובה זו גם מבואר שם בשו"ת פ"י הנ"ל שדעתו דסגי בשמו ושם עירו לבד וכתב דכן משמע בהדיא מכל הפוסקים: ועוד נלענ"ד דכיון שיצא הקול שזה יצחק בעלה של אשה זו נתפס בק"ק זיטאמר שאין לנו לתלות שגם אחר מק"ק ברעסטצקי שיצא משם מזה כמה עד שנשכח זכרו נתפס ג"כ שם וכבר הארכתי בתשובה בדבר זה וביארתי שם לשון הרא"ש בתשו' בההיא דמכלוף בן מלול והבאתי שם מדברי הגאון מג"ש הנ"ל בתשובה כמ"ש שהאריך ג"כ בדבר זה והעלה להתיר והביא שם משו"ת הב"י וכאן בנ"ד כמה מעלות טובות שאינם בנידון של הגאון ז"ל ולא רציתי להאריך אפס דבכאן אין להעמיד יסוד על היתר, זה כיון שאין כאן עדות ברורה רק קול בלבד וכבר הניף אחי הרב נ"י ופתח בהיתר זה ושדא ביה נרגא מחמת שאין כאן רק קול לבד ושוב חתר היבשה לפי שהקול לא יצא לסתור החזקה דחזקת חי דאע"פ שנתפס לא נסתלק חזקת חי והביא מדברי הרי"ף גבי אשתמודענא דאחוה דמיתנא כו' ובתשו' הנ"ל הארכתי בדברי הרי"ף דלאו מהאי טעמא דקודם מעשה אתי עלה. אבל אומר אני שיש לצדד היתר ע"פ מ"ש בתשו' ב"י הנ"ל שלכאורה יש מקום לומר דקול מהני בעגונה דהא קול מספיק להוציא מנטען אף בלא עידי כיעור ושוב כתב דמדברי הפוסקים גבי יצא הקול שמת פלוני ואחר ג' ימים מצאוהו כו' מבואר דקול לא מהני להתיר ושוב הביא תשובות הב"י דמשמע קול מהני ותה"ד מיירי בקול שמחמת אמתלא שמחמת שטבע במשאל"ס מתוך זה יצא הקול שטבע ושוב כתב דרש"י סוף גיטין כתב דלא ס"ד למשרי א"א לעלמא ביציאת קול כו' ואע"ג שיש לחלק בין גירושין למיתה כו' מ"מ לשון רש"י משמע דשום א"א לא שרינן וסיים דפשיט שקשה לקבוע הלכה לדורות לסמוך אקול עד שנמצא ראיה ברורה עכ"ד בקצרה ולפי"ז נראה דבנ"ד כיון שאם