בית אפרים אבן העזר חלק א קלב

שהעד אומר שהעד ששמע ממנו הוא פסול ע"פ קלא דלא פסיק דא"צ אפי' לברר אפי' במקום שאפשר לברר וסמכי' אחזקה דכל ישראל בחזקת כשרים המה ויש להתיר האשה ע"פ העד הנ"ל ואין לחוש דילמא יש עוד בעולם עיר ששמה ברססטצקי כיון דלא הוחזק וכמ"ש בשו"ת צ"צ סימן נ"ח ובשאר מקומות. סוף דבר שלפענ"ד האשה מרת פריבה בת מוה"ר מאיר חייט חונה פ"ק מותרת להנשא לעלמא ובלבד שיסכימו עמי ה"ה הרב הגאון המפורסם מוה"ר מאיר אב"ד ור"מ דק"ק בראד והקרייז ואחי הגדול הגאון מוהר"ר זלמן מרגליות נ"י המה יתנו עידיהן ויצדיקו הדברים אם ייטב בעיניהם להתיר הן מטעמא דידי או מטעמא אחרינא אזי גם אני סניף להתיר דברי צעיר הק' חיים מרדכי מרגליות מבראד חונה פ"ק ברעסטצקי יע"א: תשובה לאחי הגאון האב"ד דק"ק ברעסטצקי וכעת אב"ד דק"ק דובנא וק"ק הנ"ל כא שאלה על דברת העגונה מרת פריבא מק"ק ברעסטצקי אשר יושבת בדודה ושוממה ימים רבים היתה כאלמנה ואחי הגאון נ"י שלח ידו בתשובתו הרמתה והערה את מקור הדין מדברי הש"ס והפוסקים ובעוצם ידו ורב חילו מצא פתח תקוה להתירה מכבלי העיגון והסכים על ידו בהיתרה כבוד מחו' מופת הדור הגאב"ד דפ"ק יצ"ו ושמו פניהם עלי להיות ידי עמהם ואף כי הקיפוני חבילי טרדין בטרדא דמצוה נזדרזתי להיות נטפל לאותה מצוה אפס כעת לא אעלה כי אם הנוגע לעיקר הדין ועסק פלפול אשר יש לי את אחי תשמיט עד יקילו ימי הטרדא ויבואו ימי חפץ וזה החלי בעזה"י: תשובה מתחלה אדון בדבר ההיתר שיש להתיר ע"פ עדות ר' אברהם שהעיד מפי עד ששמו שלמה שעדות זו הוא כדאי להתיר מחמתו בלבד אלא שפסולו בגופו כפי המבואר בג"ע שזה האי' שלמה מוחזק לגנב בקלא דלא פסיק וגם בעצמו הודה בפניו שהוא גנב והנה כבר כתב בזה כבוד אחי הרב הנ"ל נ"י וגם האב"ד דפק"ק נ"י צידד להיתרא בזה ואענה אף אני חלקי: הנה עיקרא דהא מלתא בסנהדרין דף כ"ו החשוד על העריות לא אמרן אלא לאפוקי ופירש"י לאפוקי לומר מת בעלה או גירשה דניחא ליה לשויא פנויה דשכיחא ליה כו' מבואר מזה דאף לעד מיתה פסול אבל באה"ע סימן מ"ב בהג"ה כתב החשוד על העריות אע"פ שאין עדים שבא על הערוה רק שחשוד בעלמא פסול לעדות אשה בין לענין קידושין בין לענין גירושין משמע מלשון זה דלעד מיתה נאמן וכבר העיר בזה הח"מ שם ס"ק ט"ו אך לענ"ד נראה דדברי הרמ"א אין סותרין לדברי רש"י דרש"י לטעמיה אזיל שמפרש דמיירי בבא על הערוה ממש וכשר לשאר עדות משום דבעינן רשע חמס ולעדות אשה לאפוקה כיון דניחא ליה למשוי פנויה הו"ל כרשע דחמס ופסול אף מדאורייתא והלכך אף להעיד שמת בעלה לא מהימן דהא קי"ל גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה ולשיטת רש"י היכא שהוא חשוד מחמת קול בעלמא י"ל דלא מיפסל כלל אף ברשע דחמס משא"כ הרמ"א דקאי בשיטת המפורשים דר"נ מיירי דחשוד ע"י קול בעלמא ובכה"ג עכ"פ אין מקום לפוסלו מדאורייתא הלכך אין לפוסלו רק לקידושין וגירושין אבל לעידי מיתה כשר דלא גרע מעבד ושפחה כמ"ש בח"מ שם איברא דמ"ש הח"מ דלא גרע מעבד ושפחה י"ל דאזיל לטעמיה בסימן י"ז ס"ק צ"ו שכתב דאפשר ישראל בעל עבירה ממש גרע מעבד אף שהוא ג"כ בחזקת בעל עבירה ולפ"ז י"ל דדוקא בבעל עבירה ממש משא"כ בזה דמחמת הקול לא מפסיל לפי שהוא מוחזק לפרוץ בעריות והרי גם עבד מוחזק בעבירות ואפ"ה כשר לעד מיתה משא"כ לפמ"ש הב"ש דהך דעבד מיירי בידוע שהוא כשר א"כ אין ראיה משם ואדרבה לכאורה יש ראיה דמוחזק בעל עבירה מדאורייתא פסול לעד מיתה מיהו איכא לדחוי דעבד שאני כדאמרינן בהמוכר פירות גבי נמצא גנב או קביוסטוס כולהו הכי איתנייהו והוי כמו חזקה גמורה משא"כ היכא דליכא אלא קול בעלמא אבל עכ"פ אין ראיה מעבד לכאן דהתם מיירי בידוע שהוא כשר: אך נראה דמצד הסברא נמי אין לפסול חשוד בעלמא לפמ"ש הח"מ והב"ש שם דאינו פסול רק מדרבנן וא"כ הא קי"ל דפסול בעבירה דרבנן כשר לעד מיתה ואף שיש לחלק דדוקא היכא דגוף העבירה היא רק מדרבנן משא"כ בזה שאע"פ שמצד הקול לבד א"א לפוסלו מדאורייתא מ"מ אי חיישינן לקלא הרי הקול מבשר ואומר שזה עבר על עבירה דאורייתא ופסול אף לעד מיתה אך אין נראה לחלק בכך דהא סתמא אמרינן דפסולין דרבנן כשרים לעדות מיתה וגם חשוד זה אע"פ שהקול יוצא עליו שעבר עבירה דאורייתא מ"מ כיון שא"א לפוסלו כ"א מדרבנן שפיר כשר לעד מיתה לפ"ז דברי הח"מ צ"ע דמדברי רש"י אין ראיה כדכתיבנא דמפרק בא על הערוה ממש ואפשר שהח"מ שכתב להוכיח מדברי רש"י היינו לפמ"ש התוספות בסנהדרין דף ט' ד"ה לרצונו רשע הוא שבקונטרס פירש הך דחשיד על העריות לאו דאיכא סהדי שבא על הערוה אלא שהוא גס בערוה ומתיחד עמהם כו' ואף ע"פ שמדברי רש"י שלפנינו אין נראה כן וכמ"ש הרא"ש מ"מ ע"כ כך היה גירסת התוספות ברש"י ואפ"ה כתב רש"י לאפוקי היינו להעיד שמת בעלה אך לענ"ד לפ"ז באמת צריך לישב דהא מלתא טעמא בעי דמה"ת לפסול חשוד בעלמא כיון דאין פסולו מדרבנן ואפשר לומר לפמ"ש הב"י בח"מ סימן ל"ד הטעם דפסול לעדות אשה משום דהחשוד לאותו דבר לא דנו ולא מעידו וזה ג"כ דעת הח"מ והב"ש שכתבו דבחשוד בעלמא אין לפסול רק מדרבנן דליכא מפורש בתורה רק מי שהוא חשוד לאותו דבר א"כ י"ל דגם לענין עד מיתה נמי לא מהימן ודוקא פסול לעבירה אחרת מדרבנן כשר לעדות מיתה משא"כ בחשוד לאותו דבר גופיה דאינו מעיד מכ"ש דא"ש לפמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"ט ס"ק י"ח דבאמת לא קי"ל כר"מ בהא דחשוד לאותו דבר אלא טעמא דפסול לעדות אשה משום שהוא נוגע בדבר דניחא ליה דתהוי פנויה כו' ע"ש והאי טעמא שייך אף לענין עדות מיתה העולה ממ"ש דאין מקום לפסול חשוד בעלמא להיות עד מיתה כ"א מטעמא דהוה חשוד לאותו דבר או משום דהוי נוגע בעדות וא"כ בנ"ד דאינו חשוד על העריות רק חשוד על הגניבה אע"ג שאם יש עדות שגנב היא פסול דאורייתא מ"מ השתא דליכא כ"א קלא בעלמא דאין כאן רק פסול דרבנן ואינו חשוד לאותו דבר וגם אין כאן נגיעה בעדות שפיר כשר לעד מיתה אליבא דכ"ע ואע"פ שכתב הרמ"ה בהג"ה סעיף וא"ו ריקים ופוחזים הממירים שחזרו בתשובה אך לא בתשובה גמורה אין לסמוך על עדותן אם לא במסל"ת או בידוע שהעידו בלא רמי' ועיקול כו' פשיטא דההיא דנ"ד ל"ד להתם שכבר יצאו מחזקת כשרותן ע"י המרה ומחמת זה הם מוחזקים חשודים על עריות ועל כל עבירות שבתורה עד שיתברר שעשו תשובה גמורה וגם בלא"ה התם מיירי מאותן שהם ריקים ופוחזין עד דחשדינן להו בהאי מלתא גופא להעיד שקר כמבואר מלשון מהרא"י שכתב כי איננו מכיר את העד אם הוא מן הריקים והפוחזים דלא חשידי במידי לאסהודי שקרא כו' ופשיטא דבכה"ג אין לסמוך על עדותן שהרי לפי ראות עיני ב"ד הם חשודים לאותו דבר משא"כ במוחזק בעבירה א' דרך חשד לבד שפיר מועיל עדותן וזה מבואר ג"כ ממ"ש מהרא"י שאם ידוע שהעידו בלא רמאות ועיקל מהני ובאמת בפסול מחמת עבירה דאורייתא הדבר ברור שאין לחלק בכך כדמוכח מההיא דהרגתיו כו' דאי לא פלגינן דיבורא לא תנשא אשתו אע"פ שנראין הדברים דקושטא קאמר וע"כ לחלק דדוקא בפסול מחמת שבודאי עשה עבירה משא"כ בהנך ריקים ופוחזים אע"פ שהם מוחזקים בעבירות כיון שהיה עדותן בלא רמיה ועיקול שאז אזדא ליה הך חששא שכתב דלא חיישי מידי כו' שפיר מהימני וא"כ ק"ו הדברים בחשוד על עבירה א' שאין להחזיקו בפסול דאורייתא וגם בכאן עכ"פ לא גרע מהך דריקים ופוחזים המעידים בלא רמיה ועיקול דכיון שזה האי' שלמה לא בא לב"ד להעיד רק דרך הילוכו עם זה העד ר' אברהם סיפר לו הענין ואע"פ שאין זה מסל"ת כיון שאמר שמתכוין להתיר מ"מ עכ"פ אין מקום לתלות שבא במרמה כי לא יחרוך רמיה