בית אפרים אבן העזר חלק א קלא

בודאי מיירי בענין דליכא איסור יחוד ומ"מ מלקין על לא טובה השמועה דקינוי וסתירה בסוטה היינו אפילו בלא איסור יחוד וכמ"ש הגאון מפפ"ד בספר המקנה בק"א בסי' מ"ב ולכן כשר לעדות רק באמת הסמ"ע כתב שפיר דזה דלא כהרשב"א משום דע"כ הרמ"א לא ס"ל לחלק בכך כיון שכתב בד"מ על דברי הרשב"א וצ"ע מהא דחשוד על עריות וש"מ דלא ס"ל לחלק בזה רק באמת תקשה על הרמ"א דכתב וצ"ע מהא דחשוד ודילמא שאני בחשוד על עריות דכשר או משום דיצרו תקפו כנ"ל או כמ"ש הר"ן דחשוד על עריות כשר דסבור שאינו עושה עבירה וע"כ צ"ל דס"ל להרמ"א דאין לחלק בין ממון לעריות דאי משום דבעריות יצרו תקפו כבר דחה זאת הרא"ש בסנהדרין ואי משום סברת הר"ן דסבור היה שאינו עושה י"ל דס"ל להרמ"א דלא שייך לומר באיסור תורה סבור הייתי שאין זה עבירה וס"ל דיחוד אסור מן התורה ולכן לא ס"ל לומר שיכול להגיד סבור הייתי שאין זה איסור כיון שפשט איסורו בישראל שהוא עבירה עיין בח"מ סימן ל"ד סעיף כ"ד ועיין במ"ל פ"ד מהלכות מלוה ולוה מש"ש ולכן מקשה הד"מ מהא דחשוד על עריות דכשר לעדות על הרשב"א דכתב דקול פוסל לעדות: והנה בספר עצי ארזים כתב דהרשב"א מיירי בקלא דל"פ ורב נחמן דאמר דחשוד על עריות דכשר מיירי בקלא דפסק ותמהני עליו דאם כן היאך אמר רב ששת ארבעים בכתפיה הלא אין מלקין רק על קלא דל"פ וכמ"ש גם הרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות סנהדרין ועיין בשו"ת מהר"מ מלבלון שאלה פ"א דכתב וז"ל ואין להסתפק בזה אם יש לפסלו מחמת שיצא עליו אז הקול בכל הקהלה שגנב או כפר באותו הפקדון וגם בסבת זה נתגרש מתוך הקהלה הוי כמו קול דאתחזיק בבי דינא דחוששין לו לענין דין פנויה שיצא עליה קול שנתקדשה כו' דדבר פשוט הוא דכיון דנתברר אחר כך שלפי ענין המעשה שהיה לא נפסל לעדות מן הדין כו' פשוט הוא שחוזר להכשירו הראשון עכ"ל וכתב עוד דמ"ש הרשב"א ואם יצא עליו קלא דל"פ אין מוציאין ממון בעדותו מיירי באיסור ערוה ויצא עליו עדי כיעור וקלא דל"פ וכו' כדין הנטען על האשה דפ"ב דיבמות שע"פ אותן העדים היה הדין דמפקינן האשה מהנטען כיוצא בו יצא הקול על איזה עד הבא להעיד וס"ל להרשב"א דהדין נותן שכיון שמספיק אותו עדות לאפוקי איתתא מהנטען כ"ש שמספיק שאין מוסרין לו שבועה ואין מוציאין ממון אפומיה דס"ל להרשב"א דזה הוי כמו שהעידו עליו שבא על הערוה שהוא פסול לעדות לדעת כל הפוסקים עכ"ל ועיין בתשובת מ"ב סימן נ"א ותמהני שהלא הרשב"א ס"ל בנטען על האשה שאף בקלא דל"פ לחוד בלא עדי כיעור תצא מהנטען וכמ"ש בשמו הרב"י בא"ע סימן י"א וא"כ ה"ה בעד החשוד סגי בקלא דל"פ לחוד בלא עידי כיעור לשיטת הרשב"א הנ"ל: והנה לפי מה שכתב לעיל מוכח דהרמ"א אינו מחלק בין חשד עריות לחשד שאר עבירות מדכתב על דברי הרשב"א הנ"ל בד"מ וצ"ע מהא דחשוד כו' וגם מדסתם דבריו בהג"ה וכתב דאין אדם נפסל על ידי הקול ואף דכתב כגון בחשוד על עריות כוונתו להורות הדין דאף דכשר לכל עדות אבל פסול לעדות נשים אבל לעולם אפילו בשאר עבירות כשר בחשוד אבל נראה ליישב דברי הג"ה שלא יהיו סותרים דבריו שבתשובה דהנה הטעם דאין אדם נפסל ע"י הקול הוא מחמת שכל ישראל בחזקת כשרים הם לכן בהאי גוונא שכתב רמ"א שאינו נפסל על ידי קול היינו שהיה מוחזק בחזקת כשרות רק שאח"כ נעשה חשוד ובכה"ג שפיר כתב דאינו נפסל ע"י קול כי מוקמינן ליה בחזקת כשר אבל בהא דכתב רמ"א בתשובה דניכרים לריקים ופוחזים היינו אנשים כאלו שהמה עמי הארץ וכל עמי הארץ בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהולך בדרך הישר כדאיתא בח"מ סימן ל"ד סעיף י"ז ואם כן לאנשים כאלו לא היה להם חזקת כשרות כלל והמה נפסלים ע"י קלא דל"פ כנ"ל וכן הוא כוונת מהרא"י סימן רכ"ד ואף שאינם פסולין רק מדרבנן מ"מ כבר יצאו מחזקת כשרות: ולפ"ז בגווני דנ"ד לכאורה יש להתיר האשה ע"פ העד הנ"ל שאף שיצא עליו קלא דלא פסיק יש להעמידו' בחזקת כשרות וא"ל שהוא הוא מאנשים ריקים ופוחזים כה"ג שכתב רמ"א ומהרא"י הנ"ל שלא היה חזקת כשרות דמנין לנו לומר כן ואדרבא הרמ"א כ' דאין לחוש שמא העד הראשון פסול היה ואף גם בנ"ד תלינן שעד עתה שיצא עליו הקול היה בחזקת כשרות תמיד ושוב אין לחוש לקלא דל"פ: אבל לפי מה שהעיד עליו העד ר' אברהם שהאיש שלמה בעצמו הודה שהוא גנב ואע"פ שאין אדם משים עצמו רשע כבר כתב בכה"ג בח"מ סימן ל"ד דהיכא דאיכא הוכחה לזה נאמן לפסול את עצמו וכאן אע"פ שזה שישב בבית האסורים אין הוכחה כ"כ די"ל דהיה רק חולק עם הגנב דאינו פסול לעדות או בעלילה באו עליו אבל י"ל כאן דאיכא ג"כ עליו קלא דל"פ שמוחזק לגנב אם כן נהי דהקלא דל"פ לחוד אין מוציאו מחזקת כשרות כנ"ל מ"מ הא הודה בעצמו ויש הוכחה לדבריו הקלא דל"פ לפסלו לעדות ואין להתיר דהוי מסיח לפי תומו כיון דבסוף דבריו הוא להתיר בא כיון שמזכיר את האשה וכמ"ש בק"ע בשם מהרשד"ם סי' שמ"ח: אבל נראה לומר דאין לפסול העדות ויש להתיר האשה על פי העד הלז דכיון דעל פיסול העד שלמה אין שני עדים רק העד ר' אברהם ופלגינן דיבורא ואינו נאמן לפסול העד שלמה הנ"ל ולעד כשר מחזיקינן ליה וה"ל עד מפי עד שמעיד שמת ואף שאינו מזכיר שם אביו אבל כיון שמזכיר שמו ושם עירו ושם אשתו ושם חמיו הוי כאלו הזכיר שם אביו כמו דאיתא בשו"ת הרבה דשם חמיו ושם אשתו עכ"פ הוי כשם אביו: עוד נראה לי לפי מ"ש בשו"ת מ"ב סימן נ"א שאין לחוש לקלא דל"פ גם כאן בנ"ד אף שהעד בעצמו הודה שהוא גנב ויש לצרף הודאתו עם הקלא דל"פ דליהוי כאלו יש הוכחה שאומר אמת ובכה"ג אדם עושה עצמו רשע כמ"ש הכנה"ג הנ"ל מ"מ יש להוכיח דבכה"ג דאדם מודה בעצמו ועד מעיד עליו גם כן לפוסלו אינו נפסל בכך מהא דכתובות באומרים העדים אנוסים היינו מחמת ממון דאמרינן דאין אדם משים עצמו רשע ואף שכל א' מהעדים מודה בעצמו על רשעתו ומסתמא מעיד על חבירו שעשה מעשה רשע מ"מ לא מהימני וש"מ דאף במודה מעצמו ועד מסייעו מ"מ אינו נפסל בכך ואין זה נחשב להוכחה לדבריו דליהוי מהימן רק אין אדם משים את עצמו רשע ומחמת הודאתו אינו מהימן וגם מחמת העד האחד אינו נאמן לפסלו כנ"ל: גם עיין שם בשו"ת מ"ב הנ"ל דמיירי ג"כ שהעד הודה לבסוף שעשה הגניבה ומ"מ מכשירו ע"ש. והנה לכאורה היה אפשר לומר דאף דכתב הרמ"א בסימן י"ז סעיף ה' דאין לחוש שמא הראשון פסול היה היינו דוקא שהעד אינו אומר ששמע מפסול משא"כ בעד שאומר ששמע מפסול דאורייתא עכ"פ צריכים לברר הדבר אולי אמת הדבר ששמע מפסול דאורייתא ולפי זה בנ"ד צריכים לברר הדבר אם האיש שלמה אינו פסול לעדות מחמת עבירה מדאורייתא ע"פ עדים כשרים ובפרט לפי מ"ש הח"מ ס"ק י"ז דכל עד מפי עד צריכה האשה לחקור היטב ע"ש רק די"ל דע"כ מוכח דאף בכה"ג א"צ בירור מהא דאיתא בכתובות דף ק"ו בתוס' בד"ה והאמר ר' יוחנן כו' וז"ל שהרי העד גרוע מן הקול עכ"ל עיין שם במהרש"א דמפר' דהוכחתם מדלא מוקמינן דאתא עד אחד ואמר דהוא בן גרושה כו' ולמה מוקי ביצא עליו קול ע"ש והנה רש"י מפרש שם ד"ה ואחתיניה מן הכהונה עד שיבדקו הדבר שמעלה הוא לכהונה עכ"ל הרי מה דאמרינן ואחתיניה הוא רק לברר הדבר וכן איתא גם כן בספר ש"מ שם וא"כ הרי אפילו לענין יוחסין לא מוקי הגמרא דבא עד אחד ואמר שהוא בן גרושה כו' בכדי שנחתיניה עד שיבורר הדבר מחמת שאין עירעור פחות משנים אף שמעלה עשו ביוחסין ומכ"ש לענין עדות שאינו מועיל עד אחד לפסול את העד שנצטרך לברר הדבר אלא אדרבא אפילו בירור אין צריכים כי אין עד אחד פוסל והא דכתב הב"ש ס"ק דשואלין אותו שמא שמע ממי שאינו ראוי להעיד היינו שאנחנו נדע הדבר שהאיש שאומר בשמו אינו ראוי להעיד אבל לא בכה"ג