בית אפרים אבן העזר חלק א יג

דריב"נ. דהא בי"ש כה"ג כ"ע מודו דכשר אפילו בשני הביצים וע"כ דמיירי בידי אדם ואפילו בשעלתה חטטין נמי בידי אדם מיקרי ואפ"ה מכשיר. ולהכי שפיר פריך ליה ר"י מעובדא דריב"ל ולפ"ז אי קי"ל כר"י בנו של ר"י ב"ב בהא אפילו בידי אדם נמי כשר ובשלמא לפי הס"ד שלא היה יודע לפרש הברייתא דבי"ש פסול דמיקרי בי"ש כשעלתה חטטין והי' סובר דבי"ש היינו שנולד כך ואפ"ה פסול והכי ס"ל לר"י ולכך פריך לר' ישמעאל מעובד' דר"י ב"נ דס"ל דאין חילוק בין בי"ש לבידי אדם כלל. ור' ישמעאל ס"ל דלענין ביצה א' שפיר יש חילוק בין בידי אדם לבידי שמים. דבשביל חסרון ביצה א' לא הוה סריס גמור ואע"פ שאינו מוליד מ"מ הוה כסריס חמה. משא"כ כשחסרו שניהם אע"פ שנולד כך מ"מ כיון שחסר כל עיקר כלי הזרע אין להכשירו. או אפשר דגם בחסר שניהם מכשיר רק דלא שכיח כמ"ש הרמב"ן. ולכן שפיר רוצה לאוקמא הברייתא דמכשיר בי"ש כר"י וברייתא דפסול כרבנן. משא"כ אליבא דרב אחא דאמר כולה רבנן ובנולד כך אפילו רבנן מכשרי. וא"כ במאי פליג ר"י על ר' ישמעאל וע"כ דר"י מכשיר בכל גווני אפילו בידי אדם דליכא למימר דר' ישמעאל לא מכשיר כ"א כשנכרת ע"י חטטין וס"ל דבכה"ג בידי שמים מיקרי. ור"י פליג עליו ומדמי ליה לנפצעו ביציו ע"י נפילה שאפילו באחת פסולה דפשיטא דכל זה אינו במשמע בדברי ר' ישמעאל ור"י כלל. ואין להאריך. ועכ"פ מפשיטות דברי התוספתא למדנו דר' ישמעאל אף בידי אדם מכשיר מדמייתי עלה ר"י מהא דנפל מראש הזית. גם מבואר דלא מחלקינן בין ניטלו לנפצעו וכמ"ש ר"ת ז"ל דהא עובדא דר"י ב"נ בנפצע א' מביציו מיירי. גם מוכח שהבין ר"י בדברי ר' ישמעאל דשריותא דידי' משום שאין החסרון רק א' מביציו לבד ולכך מייתי מהאי דנפצעו אחת מביציו. ואילו לדברי הרמב"ן ודעימי' ר"י בי"ש מיירי ולאו דווק' נקט אחת מביציו. ולדבריהם צ"ל דר"י לא קאי כלל על ר' ישמעאל רק מילת' באנפי' נפשי' קאמר דפסול בנפצע א' מהן שבדברי ת"ק שם בתוספת' לא נזכר זה דפסול אפילו בי"א וזה דוחק גדול שלמה הפסיק באמצע בדברי ר"י כיון דמילת' אחריתי הוא דמיירי בי"ש. ולפי דברי ר"ת י"ל דתלמוד' דידן דלא הזכיר בדברי ר' ישמעאל שאינו מוליד וזהו גירסת הספרי שפיר י"ל דלא פליג את"ק וס"ל דנפצעה גרע מניטלה דבניטלה יש לו רפואה ואפשר שמוליד ולא ס"ל כהברייתא דתוספתא דר"י דפליג אר' ישמעאל משא"כ התוספתא ס"ל כירושלמי דגרס בדברי ר' ישמעאל שאינו מוליד (אעפ"י שבתוספתא שלפנינו לית' אפשר שנשמט זה מחמת ט"ס) ולפי"ז ס"ל דאין לחלק בין נפצעה לניטלה כדמשמע מדברי ר"ת. ולהכי מייתי שפיר מעובדא דריב"נ. ומ"מ ס"ל לר"ת דהילכתא כר' ישמעאל בזה דמתניתין דכרמא הוא. וגם בירושלמי דעת האמוראים) לפסוק כר"י ויותר נראה לשיטת ר"ת דכיון דת"ק לא הזכיר הדין רק בשניהם ע"ז קאמר ר' ישמעאל להכשיר בניטלה א' ור"י קאמר לפסול בנפצעה א'. וכ"א מה דשמיע ליה קאמר ולא פליגי כלל ולפי דברי הרמב"ן דר"י בי"ש ולאו דווקא אחת ור"י בא לאשמעינן בנפצעה בידי אדם אפילו אחת פסול ואחת מביציו הוא דווקא דהא כל עיקר שאלתם מהו שתתייבם לפי שלא נפצעה רק אחת ועלה השיב להם דפסול מתרומה כו'. וזה דוחק גדול כיון שבדברי ר"י א' דווקא. גם בדברי ר' ישמעאל יש לנו לומר דאחת דווקא הוא. גם יש לתמוה לפי שיטתם הא דאמר בירושלמי דאמר שמואל אם יבוא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו דאם איתא דבי"ש קאמר לא הו"ל למינקט האי לישנא כלל אלא הו"ל למימר אם יבוא לפני פצוע או ניטל בי"ש אני מכשירו וכלישנא דאמר שמואל בתלמודא דידן פ"ד בידי שמים כשר ומדדייק בלישנא בעל ביצה אחת משמע ודאי דדווקא קאמר. גם לפי דבריהם לא ידעתי לפרש הל' דקאמר בירושלמי ובלבד של ימין. ואפילו לפי הגירסא ובלבד שלימין והוא תיבה א' צ"ע אם לא שנפרש דדווקא אם הם שלימים בשעת נטילה אבל אם נפצעו בתחלה ואח"כ ניטלה פסול וכמ"ש הרא"ש והטור אך מדברי הרמב"ן גופי' משמע דגירסתו של ימין וצ"ע: אך עדיין אנו צריכין למודעי ליישב על שיטת ר"ת מה שהקשה הרא"ש דלפי מ"ש הירושלמי דאינו מוליד א"כ ע"כ דבי"ש איירי דאי בידי אדם הא לא גרע מגובתא דש"ז דאסתתם וכו' והנה הרא"ש בהא עובדא דגובתא כתב וז"ל וע"י חולי ולקוי בא ולא ממילא דלא גרע מכ"ש בידי שמים דאינו מוליד וכשר עכ"ל. ואזיל לשיטתו דס"ל דע"י חולי לא הוי כבידי שמים. אבל לשיטת רוב הפוסקים הסוברים דע"י חולי כבי"ש דמי הדבר צריך ביאור דהא כל בי"ש כשר והרא"ש בתשובה כלל ל"ג סימן ד' הבי' ראי' מירושלמי הזה דכל בי"ש אע"פ שאינו מוליד כשר וכתב וההוא עובד' דאיסתתם גובתא כו' איכא למפרק דאיסתתם בידי אדם ע"י מכה עכ"ל. ומשמע דס"ל דאפשר שיסתתם גובתא ע"י אדם. שהכה בגיד וזה קרוי בידי אדם. ונלענ"ד שחסר תיבה א' בדברי הרא"ש וצ"ל דאיסתתם ע"י אדם או ע"י מכה. ור"ל ע"י חולי וליקוי (וכמ"ש באשירי) אמנם מדברי מהר"א ממיץ נראה דס"ל דא"א שיסתם ע"י אדם שהרי כתב ע"ז אההוא עובדא דגובתא שאין לפסול האדם הזה משום פסול פצוע דכא שהרי סתימא זו שנסתם שבילו בי"ש היתה ואמר שמואל פ"ד בידי שמים כשר כו'. אלמא דס"ל דא"א שיסתם ע"י אדם. וכבר כתבתי בתשובה א' שי"ל בדעת הרא"מ דאע"פי דשלט בו ידי אדם שהכה אותו במקום זה מ"מ כיון דסתימה זו שנסתם השביל לא חלו בה ידי אדם רק מחמת המכה עלה קרום שסתם אותו הרי זה כמחמת חולי שדינו כבי"ש. וא"כ כדי ליישב הך עובדא צריכין אנו לומר כמ"ש הרא"מ דהך עובדא לא נאמרה לענין לפסול האיש לבוא בקהל רק לענין הבן הנולד לאשתו דכיון שהוא אינו ראוי להוליד הבן ממזר ע"ש. ולפי"ז לא ק"מ על ר"ת דר"ת קאי בשיטת תלמידו וא"כ לא קשה מהך עובדא דגובתא כלל דשפיר י"ל דמה שאינו מוליד אינו פוסל כלל בין בידי אדם בין בי"ש. והרא"ש גופו בתשובה הנ"ל הביא בסוף דבריו דברי הסמ"ג דלעיל ונסתייע מזה להכשיר האיש בקהל ע"ש. אך הרא"מ סובר גם בניקב הגיד פסול היינו שהבן פסול דהוי ממזר אבל האיש עצמו כשר. והטור כתב דהלשון משמע כן וכן דעת הב"י ע"ש ופשיטא דלא מסתבר לפרש הך דניקב פסול הוא לענין האיש ועובדא דגובתא הוא לענין הבנים כדפירש הרא"מ דהא משמע וודאי דתרווייהו בחד ענינא מיירי. והילכך כיון דהך דניקב פסול על האיש קאי. גם הך עובדא על האיש גופא קאי ומיירי באמת היכא שנסתם ע"י אדם כמ"ש הרא"ש. וא"כ אם נתפוס להלכה בהך עובדא כדעת הטור והב"י א"כ גם בהא דניטל ביצה א' בידי אדם אין להכשיר כיון דמבואר בירושלמי דאינו מוליד וכדברי הרא"ש ז"ל אך לענ"ד נראה ליישב דהך עובדא דגובתא נראה דמיירי דהיכא דניקב ונפסל ואח"כ נסתתם וע"י סתימה זו נסתם הגובת' של ש"ז ואפיק במקום קטנים. ובזה היה סובר רב ביבי לאכשורי דהא עכ"פ יש כאן סתימה וקיימ"ל ניקב ונסתם כשר וע"ז קאמר רב פפא דז"א דכיון שלא במקומו לא מבשלא אין זה בכלל פסול החוזר להכשרו דדווקא כשחזר לכמות שהיה. אבל כיון שסתימה זו מקולקלת לענינה שע"י זה הזרע הולך דרך עקלתון ואינה מתבשלת כראוי אין סתימה זו מועלת כלל. ולקמן אבאר בלשון הסמ"ג והב"ח בזה. ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשה הרא"מ בספר יראים והביאו הסמ"ג ג"כ דהאיך אפשר לומר שהוא כרות שפכה כו' דהא בבכורות אמרינן ב' נקבים יש כו' ניקב מזה לזה ונמצא עקר ול"ג ונמצא כרות שפכה כו' והפוסקים לא כתבו בישוב קושיא זו כלל ואפשר דמהאי טעמא השמיט הרי"ף. ודוחק לומר משום דלא שכיח וכמ"ש הרמב"ן בספר הזכות כיון דאמרינן בש"ס דאיתרמי' עובדא הכי ואפשר דס"ל דמדחיא הא מלתא דרבי פפי מקמי ש"ס דבכורות דס"ל דמשום האי לא מיפסיל. ואם בשביל ללמד דחוששין על הבנים זה מלתא דלא שכיחא שיקח אשה ותוליד ע"י זנות דזנות דא"א לא שכיח וכיון דאינו נפסל ע"י זה רק דאינו מוליד השמיט הרי"ף ז"ל אך לפ"ז י"ל דהפוסקים החולקים על הרא"מ ונקטו הסוגיא כפשטה דניקב פסול לבוא בקהל ס"ל דודאי אין לדמות ניקב הכא להך דבכורות דהכא בניקב הגיד גופי' נקב מפולש מיירי ובכה"ג יש עליו שם כ"ש משא"כ בבכורות דמיירי שקליפת שום המפסיק בין שביל השתן לשביל הזרע ניקב מזה לזה בזה אין לו דין כרות שפכה רק שנעשה עקר. ואין מקום להקשות רק מסוגיא דבכורות אעובדא דגובתא דהתם החשש לפי שניקב מזה לזה דלא מסתבר שיהא נקרא כרות שפכה מחמת סתימת גובתא דש"ז רק החשש כיון דאפיק