בית אפרים אבן העזר חלק א קכח

שראוי להחזיר עליהם וכיון דלא שייך לומר דאסימנים סמך תו לא חיישינן לשאלה ולנפילה כמ"ש. וא"כ בנ"ד כיון דאיכא כמה צדדין להתירא אף לדעת הפוסקים דס"ל דחיישינן לשאלה והרבה גדולים מאחרונים ס"ל דלא חיישינן לשאלה וכן הוא דעת קצת ראשונים כמ"ש הר"ן בשם יש מי שאומר וכ"כ בשו"ת מהרי"ט בשם הריטב"א ז"ל (מזה מבואר גם כן שמ"ש בב"ש שכ"כ הב"י בשם הריטב"א הוא ט"ס כמש"ל ור"ל וזה שיטת הב"י בתשובה: וגם מדברי האשר"י בב"מ נראה דלא ברירא ליה אי חיישינן לשאלה מדאורייתא שהרי כתב בדף ך' מצא בחפיסה או בדלוסקמא ונתן סי' בכלי יחזור אף השטר ואע"ג דמשמע ביבמות דחיישינן לשאלה ה"מ לענין איסורא דאין מתירין אשת המת על ידי סימנים בבגדי המת דשמא השאיל כליו לאחר אבל לענין ממון ל"ח לשאלה ואפי' אי חיישינן לשאלה מדאורייתא מ"מ יכולים לתקן לענין ממון דלא ניחוש כו' אלמא ברירא ליה הא מלתא אף למ"ד חיישי' לשאלה אם היא מדאורייתא או לא: ואמנם יש לתמוה בזה דא"כ מאי פריך מחמור בסימני אוכף היכא מהדרינן דאי אדאורייתא קשיא ליה הא מדאורייתא ל"ח לשאלה כלל ואי פריך היכא מהדרינן אנן דהא מדרבנן חיישינן לשאלה ג"כ אין קושיא דלענין ממון לא החמירו כמו במצא בחפיסה כו' ומהא גופיה מייתי הרא"ש בתירוץ הב' ראיה דלא חיישינן לשאלה אף מדרבנן בממון ודלא פריך רק מחמור בסימני אוכף דילפינן מקרא ע"ש ונראה דהרא"ש בסברתו הראשונה ס"ל דקמ"ל הש"ס דכיון דעכ"פ איכא סברא דחיישינן לשאלה א"כ מנ"ל להחזיר חמור בסימני אוכף מיתורא דחמור ולא מוקמינן ליה דקאמר סימנים בחמור גופא אלא שהם סימנים שאינם מובהקים ואפ"ה מהני מדאורייתא וע"כ דס"ל דמסתבר שאין לסמוך על סימנים שאינם מובהקים מדאורייתא רק סי' דרבנן בלחוד הם א"כ לית לן לאוקמי חמור בסימני אוכף כיון דבאמת חששו רבנן לשאלה ומאי חזית לאוקמי קרא דאשמועינן דלא חיישינן לשאלה היפך הסברא וסימנין דרבנן איפוך אנא דלמא לשאלה חיישינן רק קרא אשמועינן דאף בסימנים שאינם מובהקים מחזירין דכל סימנא דאורייתא. ועוד יש ליישב בכמה גוונא ועכ"פ בנ"ד שהוא שאלת כל הבגדים יש לצרף גם הך סברא ובצירוף העדים שהעידו על ההכרה שהכירוהו בפרצוף פנים וגם שהיה בכרקום כמו שביארנו באורך לעיל מכל הלין טעמי נלענ"ד שיש מקום להתיר אשה זו לאנסובה לעלמא אלא שמ"מ היא צריכה להושיב ב"ד על כך להתירה כדין האשה הנשאת ע"פ עד אחד שאע"פ שהעידו שני עדים מ"מ כיון שהיתר האשה ע"פ כמה סברות וקצתן אין להם מקום כ"א ע"פ עדות ע"א ואני נעשה סניף להנך תרי אריוותא דאורייתא גדולי הדור שהסכימו להתיר ואשר מן השמים הורוני אמרתי עם קני. זעירא מן חבריא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: כ ע"ד העגונה מרת פריבא אשת ר' יצחק חייט מפה, ק"ק ברעסטצקי אשר זה כמה שנים שיצא מפה ולא חזר והנה כעת נתוודע הדבר את המאורע אשר אירע עם ר' יצחק הנ"ל כפי הגב"ע. והנה זחלתי ואירא מחוות דעי בעניני עגונה מחמת חומר הנושא ועומק המושג וקוצר המשיג ובגידות הזמן לבב אנוש יחיל בקרבו אך מחמת שהשעה צריכה לכך שהעגונה היא מתושבי קהלתינו אמרתי לטפל בדבר מצוה לפתוח בכחה דהיתירא ומה' אשאל עזר כי יתן חכמה מפיו דעת ותבונה לבלתי אכשל בדבר הלכה וזה החלי בעזר החונן לאדם דעת: גרסינן ביבמות פרק האשה שלום דף קט"ו יצחק ריש גלותא כו' רבא אמר לא חיישינן וקי"ל כרבא וכתב הרמב"ם פי"ג מהלכות גירושין ה' ך"ד בא א' ואמר אמרו לי ב"ד אמור להם שמת יצחק בן מיכאל כו' הרי אשתו מותרת כו' ובהשגת הראב"ד כתב והוא שלא הוחזק שנים כ"מ כו' ע"ש וכתב המ"מ וז"ל ואני אומר שאף בהוחזקו אם ידוע שאחד קיים משיאין אשתו של זה דהא ליכא למיחש לאחר דהא ידעי דחי הוא עכ"ל הביאו בשו"ת מהרי"ט ח"ב באה"ע שאלה ל' דף נ"ב וכתב עליו דלא ירד לסוף דעתו אם כוונתו לפרש שמעתתי' דיצחק בשהוחזק אחר והוא קיים דהא לא אפשר דאם כן מ"ט דאביי דאמר חיישינן ולמאי איכא למיחש אם האחר קיים ואי דינא אתי לאשמועינן הא נמי פשיטא אלא הראב"ד לפרושי מילתא דהרמב"ם קאתי עכ"ל ולפענ"ד נראה לפרש כוונת המ"מ באופן אחר דפליג על הראב"ד והנה הראב"ד לשיטתו אזיל הביאו הרמב"ן בחמש שיטות בגיטין דף ק"ז דפירש ההיא דיצחק ר"ג אף על גב דבמקום שהשיירות מצויות הוה מ"מ ריש גלותא אינו אלא מבבל וכיון שלא הוחזק בעיר בבל שני יצחק ר"ג לא חיישינן אבל באיניש בעלמא בגט במקום שהשיירות מצויות חיישינן לעיר אחת ששמה כשם זו אע"פ שבאותה העיר לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ואין חוששין לשני יוסף ב"ש בעיר אחת אא"כ הוחזקו שאלמלא היו שם ב' מוחזקים היה ידוע והא דאמר מדבדקו רבנן מסורא ועד נהרדעי כו' לאו למימרא שבמקום שלא הוחזקו יהא צריך בדיקה אלא הוחזקו היו והוצרכו לבדוק כמה היו שם באותו השם ובאיזה ענין היה אם לחוש לכולם או אין לחוש כגון שיבואו עדים ויעידו לא חתמנו לזה מעולם או כאותו שאמרו שם גבן הוה בנהרדעא לפי זה ניחא הא דאמרינן חיישינן לשני שווירי ולא חיישינן לשני יוסף ב"ש באותו שווירי עכ"ל נמצא מצינו להראב"ד דס"ל דאם הוחזקו שניהם אזי חיישינן לחפש עוד אולי ימצאו עוד בשם זה ויש סמך לסברא זו מדברי הרשב"א בחידושיו וגיטין דף ק"ז ע"ב ד"ה הא דאמרינן דמפרש טעמא דרבה דס"ל תרתי שיירות מצויות והוחזקו דה"ט דכל שאנו רואין שיש אחד דשמו כשמו ושם עירו אנו חוששין שמא יש אחרים הרבה ומבני השיירא נפל עכ"ל וה"ה באותו העיר י"ל כן כיון דרואין דהוחזקו אף דידעינן דהשני הוא חי מ"מ צריכין חיפוש אולי ימצאו עוד אף דלא הוחזקו יותר ובלא הוחזקו אין צריך בדיקה היינו דווקא לא הוחזקו כלל אבל אם רק הוחזקו אף על פי דידעינן דהשני חי מ"מ צריכין חיפוש כנ"ל ולכן שפיר כתב הראב"ד לשיטתו והוא שלא הוחזקו כו' פירש דאם הוחזקו אף דידעינן דהשני חי אין מתירין בלא חיפוש כנ"ל והמ"מ חולק עליו וס"ל דאף בהוחזקו כיון דידעינן דהשני חי שוב הוה כלא הוחזקו ואין צריך עוד חיפוש כלל ולכן כתב ואני אומר שאף בהוחזקו אם ידוע שאחד קיים משיאין אשתו של זה כו' וכן מוכח בגמרא בעובדא דענן בר חייא י' עכ"ל ויפה כיון הלח"מ שם הלכה ק"ד דכתב דמה שהוצרך המ"מ לומר שזה מוכרח בגמ' משום דלא נימא כי בהוחזק דאיכא תרי ה"נ אפשר דאיכא אחר אף על גב דאנן לא ידעינן לכן אמר דכשידענו דאחר קיים סגי עכ"ל הרי שדעתו לפרש בהמ"מ כמ"ש רק דהמ"מ מוכיח לעצמו דלא חיישינן לזה מדברי הגמרא דענן בר חייא כו' אבל הראב"ד חושש לזה באיכא רק תרי יב"ש אף שאחד חי חוששין שמא יש עוד כנ"ל ומפרש לשיטתו דברי הגמרא בגיטא דענן בר חייא דמיירי דבדקו רבנן מסורה ועד נהרדעי כו' היינו דבדקו כמה היו שם באותו שעה ובאיזה ענין היו כנ"ל היינו על ידי חיפוש אבל בלא חיפוש אין להתיר ולכן כתב הראב"ד והוא שלא הוחזקו אבל בהוחזקו אף שהשני חי מ"מ עכ"פ צריכין חיפוש אולי ימצאו עוד וגם צריכין לחפש עוד אם לא יצא משם מעולם איש אחד כשם של האיש בעל אשה זו על ידי זקנים וישישים אך לכאורה יקשה במאי דאמר רבא חיישינן דילמא בגמלא פרחא אזיל למה לא אמר חיישינן דילמא אזיל לעלמא מזמן רב דאביי לא חייש לזה כמ"ש רש"י וז"ל ואביי לא חייש לדילמא אזיל לעלמא כו' אבל לרבא דמחמיר בהוחזקו וחייש לחששא רחוקה בגמלא פרחא או בקפיצה וטוב לו יותר לחוש דכיון דהוחזקו וצריכין חיפוש אולי ימצאו עוד אם כן יש לחוש דאף אם אין בנמצא עוד יותר כאן מ"מ דילמא היה כאן מזמן רב איש ששמו כשמו ואזיל ליה לעלמא זה זמן רב רק די"ל דאף על זה מועיל חיפוש דלא יצא מכאן איש כזה ע"י זקנים וישישי' לכן אמר רבא דחיישינן דילמא בגמלא פרחא אזיל פי' ואינו מועיל אף החיפוש מזמן רב: ובזה יש ליישב קושית מהרב"ל בשו"ת בח"א כלל א' שאלה ה' דמקשה על הריא"ז דכתב אם הזכירו שמו ושם עירו מפשפשין באותו עיר אם לא יצא משם מ' ששמו כך תנשא אשתו