בית אפרים אבן העזר חלק א קכו

הוא סבר שהוא שלו לפי שא"י שיש יב"ש או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד גט ולכך הוא אומר שמכיר אע"פ שאינו מכיר כו' התם חשדינן ליה במשקר כמבואר מלשון התוס' שהוא אומר שמכיר אף ע"פ שאינו מכיר משא"כ כאן שאין חשש שיוסיף לשקר מחמת בדדמי רק שידמה לו שכן הוא באמת: ועפ"ז תמהתי על פ"י שם שהקשה על שנאמן במיגו דהוי מיגו בדדמי דזהו דוקא שאינו צריך להוציא שקר מפיו (ואפשר שזהו בכלל דבריו במ"ש שע"פ דברי התוס' לתרץ שבעה"ב טרוד בפועליו מתורץ קושיא זו) ושוב כתבתי לדחות דהתם גבי גט ואבידה שאין שם שינוי כלל ואין בכח המדמה להטעות עינו שיסבור שזהו שאבד זהו שנמצא שהרי החפצים לא ישוו ואין במה לתלות השינוי הלכך ל"ח לבדדמי כה"ג משא"כ בזה שיש לתלות השינוי מחמת המים שמשנים קצת וא"כ אף שלא ישתנה ממש לפרצופו של זה מ"מ מחמת בדדמי שפיר טעי ואמר היינו האי שנטבע ועוד הארכתי שם ועכ"פ ממנו נקח דראיה יש מהא דמהדרינן גט ואבידה ול"ח לבדדמי דעכ"פ ניכר קצת שינוי לעין וכשאין לו במה לתלות השינוי לא אמר בדדמי ואם כן פשיטא דמהני ט"ע דבגדים שוב מצאתי בשו"ת סי' מ"ג שכתב ג"כ שי"ל דמהני ט"ע דבגדים מטעם שכתבתי דפרצוף שאני דיש במה לתלות השינוי וגם כתב דמהר"מ מפדווה בתשובה לא הזכיר ט"ע רק הכרה טובה במלבושיו וכ"כ בנ"ב שם סי' ך"ט בהג"ה ורמז לתשובה זו: והנה אם הוה נ"ד בכלים דלא מושלי אינשי לכאורה לפי הלשון שאמר ובגדיו היו עליו כו' מורה שהעיד על כל הבגדים ומה שאמר והמכנסים הכרתי ג"כ דמשמע לכאורה שלא הכיר כולם ולכך פרט המכנסים נראה שהוא פי' הדברים לפי שמכנסים הוא בגד מוצנע תחת הבגדים ולכך אמר המכנסים בפרט ופשיטא דבכלל בגדיו הוי ג"כ טלית קטן של ציצית שכתב מהרי"ט דמסתבר דלא מושלי אינשי דנטירותא דידיה ע"ש ומ"מ אפשר דאין לסמוך ע"ז דאפילו תימא שגם הטלית קטן היה בכלל הכרה שהכיר מ"מ יש לחוש שמא היה לו עוד א' דדוקא בנידון דמהרי"ט שהלך קרוב לביתו כתב דמסתמא לא היה לו רק ציצית א' משא"כ בזה שהלך בדרך למרחוק: ולפ"ז צ"ע גם מ"ש הגאב"ד מצד הסברא דמכנסים נמי לא מושלי אינשי וכאן העיד שמכיר המכנסים ולפמ"ש צ"ע כיון שזה לא העיד שלא היה לו רק א' לבד מה"ת לא נאמר שפשט אותם והשאילם לאחר ולבש אחרים וגם על דברי השבות יעקב שהביא הגאב"ד שצידד לומר דמנעלים לא מושלי אינשי צ"ע אם לא דמיירי כשידוע שלא היה בידו יותר מאותו זוג דאמרי' מסתמא לא היה משאיל אותם כדאמרינן לעולם ימכור אדם מה שיש לו ויקח מנעלים לרגלו אבל אם אין ידוע אין נלענ"ד לומר שהוא דומה לכיס וארנקי שהוא מקפיד עליהם שלא להשאילם שהם מקלקלים מדת רגלו דהא אשכחן בשבת דף קי"ב בסנדל ביה תרי כי הא דרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא הו"ל ההוא זוגא דסנדלא זימנין דנפיק ביה ינוקיה כו' ע"ש שוב עיינתי בשו"ת שב"י ח"ב סי' קי"ג וכתב שם הטעם דמנעלים על דרך לא מושלי אינשי שמתקלקלים מאד וכמ"ש בח"מ סי' ע"ב כלים שמקפידין עליהן להשאילם מפני חשיבותן או מפני שמתקלקלין כו' ונראה דגם הוא לה סמך ע"ז רק כתב דלא למיהדר עובדא שהורה זקן הגאון מהר"ל וכתב זה לסניף יע"ש: ועכ"פ בנ"ד דמשמע שהכיר כל המלבושים שהיה לבוש בהן בחייו הסכימו האחרונים דל"ח לשאלה וגם למכירה ל"ח דמוקמינן להו בחזקת מרא קמא ואמנם הב"ח כתב שיש לחוש לחליפין ומ"ש הב"ח ראיה מיי"נ תמוה לענ"ד דהתם ל"ח שהגוי מצא החביות ועירה היין ונתן בתוכה יין אחר וחזר ואבדה לנפילה כי האי ל"ח ואף באיסור א"א מסתפק הח"מ ס"ק סמ"ך אי חיישינן כה"ג ששני ב"א נטבעו בבגדים אילו וכי אתרמי שהשאילן לאיש אחד וגם הוא נטבע ופלטו הים וא"כ כ"ש ביי"נ דל"ח ועוד שיש לנו לומר על היין כ"נ וכאן היה ומאי דמייתי מהא דחיישינן שמא פינו ג"פ צע"ג לענ"ד ואין להאריך: אמנם מהרי"ט כתב סי' ל"ה דלחליפין ל"ח שנתן מלבושיו לאחר ולקח הוא את בגדיו ולבשם דלהא לא חיישינן שיעשו דברים של בטלה עכ"ל ומ"מ אני חוכך לומר דכ"ז בשעת שלום ל"ח שיעשו דברים של בטלה אבל בשעת מלחמה אפשר שיש לחוש שלפעמים שרוצים להמלט על נפשם ואינם יכולים רק ע"י שלובשים בגדים אחרים כהתגנב העם בנוסם מן המלחמה ומצינו באחאב שאמר ליהושפט אתחפש ואבא במלחמה כו' וכדמייתי בתה"ד סי' קצ"ז בשם ספר חסידים אע"פ שאמרה תורה לא ילבש גבר כו' אם צרו אויבים על העיר כו' וכן הבחורים שאין להם זקן ילבשו מלבוש נשים כדי להנצל או לבוש נכרים להטעות האויבים כו' ועיין בי"ד סי' קנ"ט וכן כאן יש לחוש שמא לקח איזה מלבוש אשה או מלבוש נכרי שאפשר לו להמלט או אפשר להיפך שאחד משרי הרכב הדביקוה ולקח בגדיו בעל כרחו כדי להנצל בהם מוהר"ר יוסף נשאר ערטלאי או לקח בגדים וערק לעלמא ואע"פ שאין לנו לחדש חומרות בעסק עגונה מ"מ כיון דגם הך מלתא דבכל בגדיו ל"ח לשאלה לא נמצא מפורש כן בש"ס רק הוא סברת האחרונים שחידשו בזה וא"כ אין לך בו אלא חידושו ובמקום דאיכא סברא למימר דחיישינן אף בכה"ג לכאורה קשה להקל ובפרט שיש לצרף בזה סברת הב"י דכיון דסימנים דרבנן חיישינן אף בכלים דלא שכיח דמושלי אבל עדיין יש פתח תקוה להתיר ע"י ט"ע דבגדים ולא ניחוש לשאלה ע"פ מ"ש בחידושיו לתרץ קושיית המפרשים אהא דמשני כיס וארנקי לא מושלי אינשי דאכתי קשה ניחוש לאבידה שנאבד ממנו ומצאו אחר והניח בו הגט עיין שב יעקב סי' י"א ותרצתי ע"פ מ"ש בשיטה מקובצת בב"מ דהא דל"ח למכירה דאין לנו להוציא החפצים מחזקת מרא קמא והנה התוספות כתבו דלמאי דס"ל סימנים דאורייתא מפרש הך דמצאו קשור מיירי שאחר מצאו ומחזיר לו ע"י סימן זה שהוא קשור בכיס ולפ"ז א"ש דהשתא קאי להך לישנא דסימנים דאורייתא ופריך וניחוש לשאלה ומשני שפיר דלא מושלי אינשי וא"ל דניחוש לאבידה דהיינו שהוא אבד הכיס לבד ומצאו אחר והניח בו הגט ז"א דאם הכיס בלבד הוא שנפל ממנו א"כ לא היה לו בו סימן שהרי גם עתה אין לו סימן אחר רק מה שקשורים זה בזה וכיון שאין בו סימן הרי נתיאש ממנו וזכה בו המוציא וא"כ אנו מוציאין אותו ע"י חששא זו דשאלה מחזקת מריה ולכל כי הא מלתא שיצא מחזקת מריה ל"ח כמו דל"ח למכירה מה"ט וגם בנ"ב הסכים לתירץ זה גבי מכירה: ולפ"ז י"ל דגם הב"ח שחשש חששא זו דחליפין מודה בהא דודאי הסברא נותנת כדעת מהרי"ט שאין לחוש שיעשו דברים של בטלה רק דעיקר חששא שמא החליף לאיזה צורך שהיה לו ואם כן בנ"ד לא מסתבר לתלות באיזה צורך אחר דהי נינהו מילי דכדי ודברים של בטלה (והתם בדברי הב"ח אפשר שהיה מקום לתלות באיזה ענין כגון שהיה הולך בדרך) רק שיש לתלות שמחמת אימת המלחמה נעשה חילוף זה או מצידו או מצד אחר ולפ"ז אם אנו אומרים שהחליף בגדיו עם אחר כדי להמלט ודאי שנעשה חילוף זה לחלוטין דלא מסתבר לומר שהיה בדעתו שכאשר תשקוט הארץ יחזור לקחתם מיד מי שנתנו לו שהרי כיון שנכבשה העיר הכל בחזקת אבוד כמבואר בח"מ סס"י מ"א לענין שטר שהיה בעיר שכבשוה כרקום שהוא בחזקת אבוד ויכולין לכתוב לו שטר אחר וכ"כ באה"ע סימן מ"ו לענין כתובה שכתובת הנשים אשר שם הם בחזקת אבודים והוא מדברי מהרי"ק שורש קט"ז וא"כ גם בזה אם ניחוש לחליפין א"כ הרי אנו מוציאין את הבגדים מחזקת מרייהו שהרי ודאי כבר נתייאש מהם והרי זה כחשש מכירה דל"ח ליה ולפ"ז אפשר לומר דמה"ט גופא אין לחוש בנ"ד לשאלה דשאלה זו כמכירה היא שיצא מרשות קמא וכיוצא בזה כתב ג"כ הגאון בנ"ב לענין מי שנמצא מת והוכר בבגדיו שהוא אותו שנשתטה שאין לחוש שדרך שטות פשט בגדיו ומצאם אחר זה לא אמרינן דהא הו"ל הוצאה מחזקת מרא קמא ע"ש אלא שעדיין יש לפקפק דע"כ ל"ש למימר הכי אלא כשאנו חוששין שזה אבד וזה מצאו משא"כ בזה דאפילו תימא שזה מתייאש מ"מ זה לא כוון לזכות וכל כה"ג לא מהני כדאיתא בב"ב בעובדא דרב ענן הדר גודא בארעא דחבריה כו' אנת גופך אי הות ידע לא הוה עבדית ע"ש וכן מבואר בדוכתי טובא ועוד שהרי י"ל שלא נודע לו שנכבשה העיר עד