בית אפרים אבן העזר חלק א קכה

שירו בו חיצים וכדומה ולא זז ידו מתוך ידו עד שמת פשיטא דבקברתיו לחוד סגי שהרי ראה אותו בעודנו חי והכירו שהוא זה וראה שהמיתו איש זה ולאחלופי ל"ח דשמא המיתו איש אחר וסבר שזהו הוא שהרי עיקר התחלת החשש דבדדמי מחמת שראו אותו שהוכה מכת מות דאל"כ למה ידמה כלל על זה שמת משא"כ במשאל"ס שהוא נטבע ושוהה שם עד שת"נ ועולה אחר כך מן הים מת הרי יש לחוש שמא אחר הוא שעלה ואומר בדדמי שזהו הוא ולכך צריך סי' מובהק שזהו הנטבע ואף שאינו מכירו עכשיו כלל בט"ע סגי כיון שיש לו ס"מ וה"ה במלחמה כה"ג כשראה שירו בו חיצים וכדומה ואחר כך הלך לדרכו ושוב אחר כך מצאו שמת גם כן ל"מ ט"ע דחיישינן לבדדמי (שוב ראיתי בס' הנ"ל בסעיף מ"ח כתב שם ובזה היה אפשר לדחוק דברי הב"ש ס"ק צ"ט כו' ור"ל כמש"ל ולענ"ד הכוונה הפשוטה כך הוא) ומ"ש הרמ"א בסעי' מ"ט וי"א אפי' בע"א כו' וראיתיו אח"כ והכרתיו בט"ע וראיתיו שמת נאמן כו' ע"ש ובח"מ היינו דאיהו ס"ל דל"ח לבדדמי דלמא אחר הוא דס"ל דהכרה בט"ע ודאי מהני אבל לדעת הרא"ש דס"ל דבידע הטביעה צריך סימנים בינונים בצירוף ט"ע ה"ה בידע ההריגה וכ"כ בס' הנ"ל וא"כ בנ"ד אף לפמ"ש הח"מ שם דאם לא ראה ההריגה רק שראה בשעת מלחמה הרוג א' והכירו שהוא פ' מאחר שאינו אומר שנהרג בפני כו' ל"ש בדדמי מ"מ בנ"ד שעכ"פ הי' בעיר שכבשוה כרקום שרובם למיתה שייך ג"כ הך חשש בדדמי כמו בראה ההריגה כמבואר מלשון הרמב"ם שהבאתי לעיל דכל שרובם למיתה חיישינן בע"א לבדדמי (ומ"ש בס' הנ"ל על הב"ש ס"ק נ"ט דמה דנקט משאל"ס אינו מדוקדק דגם במשיל"ס ולא עמד כשת"נ צריך הכרה עם סימנים בינונים מחשש חילוף ולקברתיו מחשש בדדמי לא מת ולענ"ד ז"א דמשיל"ס כיון דאין רובם למיתה ל"ח כלל שיאמר בדדמי וכמ"ש לקמן) וכ"נ ממ"ש הרמב"ן בחי' ליבמות והא מים כמלחמה דמי פי' מכיון שנשברה ספינתו בים איכא למימר בדדמי הלכך גבי ע"א לא מהימן אע"פ שאין האשה יודעת שנשבר ספינתו כו' וא"כ הרי ספינה שנשברה בים ועיר שכבשוה כרקום בני חד ביקתא אינן בהנך ג' דברים דר"א בן פרטא וא"כ פשוט דשייך חשש בדדמי אף בנמצא אח"כ הרוג כמו בספינה שנשבר ואח"כ הועלה דחיישינן לבדדמי ובעינן ט"ע עם סימנים בינונים עכ"פ לדעת הרא"ש והרז"ה ז"ל וגם לשיטת התוס' צ"ע בזה דהרי התוס' ס"ל דאיכא חשש בדדמי על האשה דלא דייקא וא"כ שוב ל"מ ט"ע דע"א כלל כיון דלדעתה לא איפשט האיבעי' כלל: ואמנם בזה הי' אפשר לומ' ע"פ מ"ש בתשו' סי' שצריך להבין דברי התוס' שכתבו להתיר בגופו וצורת פניו שלמה דמה בכך כיון דלא איפשטה בעיין ויש לחוש דהאשה אמרה בדדמי והארכתי בזה. והעליתי ע"פ מ"ש הרמב"ן והרשב"א שכתבו מכאן שיתוודע לה שנטבע בעלה אמרה בלבה לא אדרוש עוד ותסמוך על העד שאמר מכירנו בו ע"ש (והוכחתי דהרמב"ן תברא לגזיזיה מ"ש מעיקרא מכיון שנשברה ספינתו כו' אלא עכ"פ היא חוקרת לידע אם שהה כשת"נ והנה הדין דין אמת ומוסכם בפוסקים דבמלתא דרבנן סמכינן אמלתא דעל"ג לא משקרי עיין בנ"ב סי' ך"ז ולפי"ז א"ש דברי התוס' דכל דליכא למיחש לבדדמי דעד שפיר דמי וא"ל דהא מ"מ האשה אומרת בדדמי ז"א כיון דעכ"פ היא דייקא עד שמתוודע לה שנפל למים א"כ פלטינן מאיסור דאורייתא דהא משאל"ס מותר מדאורייתא ואף דלא דייקא טפי מ"מ שוב שפיר סמכינן על העד במלתא דרבנן מטעם מלתא דעל"ג והארכתי ליישב לפי"ז קו' הש"ס דפריך והא מים כמלחמה דמי כו' וא"כ בנ"ד שהעליתי לעיל דאם הי' ידוע לנו שהעיר היתה מוקפת מכל צד שאין מקום להמלט דאז הוי דינה כעיר שכבשוה כרקום ועכ"פ כהקיפוה כרקום דמהני לדעת הטור והש"ע יצאנו בזה מחשש איסור דאורייתא ע"פ שני העדים שהכירוהו בפ"פ אף שי"ל שהוא אחר ג"י רק שיש מקום להסתפק דשמא לא היתה מוקפת כ"כ ולפמ"ש אתתא דא שרי' ממ"נ דאם היתה העיר מוקפת מכל צד א"כ פלטינן מאיסור דאורייתא וממילא מהני ט"ע דבגדים ול"ח שהאשה אומרת בדדמי דבדרבנן בהך טעמה דמלתא דעל"ג סגי ליה וכן לשיטת הרא"ש נראה כיון דאיבעיא דלא אפשיטא הוא אומר בדדמי א"כ בדרבנן יש להקל ואם לא היתה מוקפת מכל צד עד שאפשר שיברחו אנשיה בהחבא א"כ אין חשש בדדמי כיון שהעד לא ראה ההריגה ומחמת שהיתה העיר במצור לא יאמר בדדמי כיון שיש מקום להמלט ובכה"ג לא הוה רובן לאבד ואין כאן חשש בדדמי כלל ודמי למשיל"ס דל"ש בדדמי דאין אדם טועה לומר מכיון שטבע שוב אינו עולה אלא ממתינין עד שת"נ כו' וזה כוונת הרא"ש ג"כ שכתב והראב"ד כתב כו' ודייק לה מעובדה דחסא כו' ואין נ"ל ראי' דמשיל"ס ל"ד למלחמה דל"ש למימר בהו בדדמי דכיון שעומד ורואה כל סביבות המים ושהה כשת"נ ודאי מת עכ"ל וי"ל דבכה"ג ודאי אינו אומר בדדמי מחמת הטביעה לבד אא"כ עומד ורואה כו' וא"כ ודאי מת והרשב"א בחי' כתב ג"כ על דברי הרמב"ם וז"ל ומדברי הרב ז"ל שכתב במשאל"ס או שטבע בים הגדול נראה דטעמא דע"א משום דאמר בדדמי אבל במשיל"ס שאפשר לו לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד אא"כ עמד שם כו' הלכך כל שמעיד סתם שמת במשיל"ס נאמן עכ"ל ואע"פ שכתב הטעם משום שאפשר לו לעמוד על בוריו של דבר וזה ל"ש כאן מ"מ מבואר מדבריו דכל שלא עמד על בוריו של דבר אינו מעיד וכ"נ מדברי הב"ש ס"ק צ"ט שהבאתי לעיל ונ"ד שאין רובן למיתה כמשיל"ס דמי ולא חיישינן לבדדמי: ועוד נלענ"ד דאין כאן חששא דבדדמי על ט"ע דבגדים ע"פ מ"ש מהרי"ל בן חביב בתשו' סי' קל"ה דתרי גוונא בדדמי יש כגון במלחמה דאיכא חשש בדדמי דלא מת ובמים איכא חשש בדדמי דלמא אחרינא הוא כו' ומאי דכתב הרז"ה דעדיף כשלא ראה העד הטביעה היינו לאפוקי מספיקא דלמא לאו האי גברא הוא דודאי כשראה הטביעה ומיד ראה שהעלו איש א' מת מן המים אומר בודאי היינו האי דעל היינו האי דמפיק ולכן אמר בדדמי ואינו מקפיד לראות אם הוא הוא אבל במלחמה שהספק אם מת מה יועיל יותר מה שלא מעיד על המיתה כו' עכ"ל והובא בקצרה בק"ע סעיף קי"א ונראה מדבריו דס"ל דאף להרז"ה ל"ש בדדמי על הצורה ואע"ג שראה שהוכה והלך ממנו ושב אצלו שפיר שייך בדדמי גם על הצורה דג"כ אפשר שאומר שזהו המוכה מ"מ היכא שלא ראה ההריגה שוב ל"ש בדדמי על הצורה כלל דהא ל"ש לתלות היינו האי דנהרג וא"כ גם ט"ע דבגדים מהני אע"ג דידע שהיה בשעת ההריגה מ"מ מחמת זה אינו טועה לומר בט"ע שזהו הנהרג ואילו הבגדי' שלו ובשלמא התם עיקר סמיכתו על מה שראה שהכוהו מכת מות ומחמת זה שוב אינו משגיח לראות היטב ואומר שזהו הוא משא"כ כאן שלולי שמצאו מת זה מלובש בבגדים אילו לא הי' מעלה על דעתו לומר שנהרג בודאי ועיקר עדותו שזה נמצא בבגדים שיש לו ט"ע שהם של מו' יוסף בעל האשה בודאי לא היה אומר בדדמי אם לא שהי' ברי לו שהם בגדיו: ועוד נלענ"ד דע"כ לא אמרינן בדדמי אלא לענין פרצוף פנים שאף תוך ג"י למיתה לפעמים משתנה קצת ואע"פ שמ"מ ניכר הוא בט"ע ה"ד כשאין לו במה לתלות ולומר בדדמי אז הוא מבחין הבחנה גמורה וסמכינן עלי' משא"כ היכא דאיכא מידי למתלי למימר בדדמי חיישינן דמחמת שינוי קצת נשתנה צורתו במקצת והוא קרוב לפרצוף של זה אומר בדדמי שהוא זה משא"כ לענין ט"ע דבגדים לא חיישינן כלל שיטעה ויאמר שמכיר שהם בגדיו של זה בט"ע כיון שעכ"פ אינם שוים לגמרי ואין לו במה לתלות שינוי הבגדים הלכך לא אמרינן בדדמי וכבר כתבתי בתשו' סי' דלכאורה יש להביא ראי' למ"ש מהרי"ט בתשו' דהיכא דהוה מלתא דרמיה עליה לידע ל"א בדדמי ומשמע דאף בדדמי דצורה לא אמרינן מהא דמהדרינן אבידה לצורבא מרבנן בט"ע והתוס' כתבו דגם ע"ה אית ליה ט"ע אלא דחשדינן ליה במשקר אלמא דאי ל"ה לא חיישינן דלמא מחמת שיודע בעצמו שאבד חפץ כזה במקום זה אומר בדדמי ואינו מעלה על דעתו שמא גם אחר אבד כזה כמו במלחמה ומים וראה הטביעה דחיישינן דלמא אמר בדדמי ואין לחלק בין איסורא לממונא דהא גם גט מהדרינן בט"ע ואף בע"ה היכא דליכא למיחש למשקר כגון שמצאו בעצמו ול"ח דלמא אמר בדדמי אע"כ משום דעליה רמיה לידע אם הוא אבידתו או גיטו ל"א דאמר בדדמי ואע"ג דהתוס' בגיטין דף ך"ז כתבו גבי גט דחיישינן שמא