בית אפרים אבן העזר חלק א קכד

אם א"י אם השאילן או לא אמרינן דמסתמא לא השאילן ואף על גב דל"ש בזה מיגו כיון שהוא מסופק בעצמו ואפ"ה כשר והרי הב"י גופיה מודה דאי ליכא מיגו דמי מיתה לגט ובאמת שהראיה שהביא הב"י מדברי הרא"ש דאוקי ההיא דמצאו בחפיס' במצאו בעצמו כו' הוא תמוה דחפיסה ודלוסקמא שפיר מושלי אינשי ולכך הקשו התוספות והרא"ש בזה דניחוש לשאלה ותירצו שמצאו בעצמו ומכירו ונאמן במיגו אבל בכיס וארנקי בלא"ה ל"ח לשאלה ואפשר שכוונתו כמו דמוקי הרא"ש ההיא דחפיסה כ"כ יש לפרש הא דכיס וארנקי למ"ד סי' דרבנן וצ"ע אבל מה שהקשיתי מלשון הב"י סי' קל"ב הוא תימא ודבריו סותרים למ"ש בתשובה דדוקא במיגו נאמן ונראה שתשובה זו כתבה קודם שחיבר הב"י שהרי בכל התשובה הארוכה ההיא שפירש פרטי דיניה לא הזכיר מחיבור הב"י כדרכו בתשובות אחרים שכתב אחר החיבור ובב"י חזר בו ולכך השמיט סברא זו בב"י ולא כתב אלא בסתם דחיישינן לשאלה דלא כהפוסקים דס"ל ל"ח לשאלה ולא כתב דיש להחמיר אף בכלים דלא שכיח דמושלי משום דבזה חזר והודה שיש להקל כדמוכח מדבריו בסימן קל"ב: ומ"ש הב"ש דהיינו שיטת הריטב"א שהביא הב"י לא ידעתי כוונתו כי בב"י לא כתב מזה דבר וגם בתשובה לא הזכיר הריטב"א כלל (וגם כי נראה שהב"ש לא היה לו תשובת הב"י ומ"ש בשם תשובת הב"י ע"פ מה שהועתק בס' ח"מ בק"ע סעיף קע"ט בקצרה) ואפשר דצ"ל העיטור שהביא הב"י ואע"פ שמדברי בעה"ע שהביא הב"י אין מבואר כן מ"מ מכללא שמעינן ליה כיון שהב"י כתב שהעיטור סובר דחוששין לשאלה אף למ"ד סי' דרבנן וע"כ שלמד כן מלשון העיטור שהביא שם שכתב וההיא שינויי דמשני גופו דארוך וגוץ סימנים דאורייתא דחייתא נינהו ולא סמכינן אלא בפ"פ עם החוטם עכ"ל משמע דשום סי' לא מהני אף בכלים והיינו דחיישינן לשאלה ולפ"ז שוב מוכח דבכל הכלים חיישי' דהא סתם וכתב דלא סמכינן אלא בפ"פ כו' אך באמת צ"ע על הב"י גם בזה דבעה"ע לא מיירי שם אלא לענין סימנים שבגופו ובזה ל"מ סימנים אם לא שהם מובהקים ממש כמ"ש הב"י אבל מכלים לא מיירי התם ואפשר דגם הוא מודה דל"ח לשאלה (אמנם הב"י כתב בשם הרי"ף והרמב"ן כן וכבר תפסו עליו כמה גדולים ואין להאריך) אך עיינתי בבעה"ע דף כ"א כתב וז"ל ואם מצאו בחפיסה או בדלוסקמא ומכירו כשר וצרפתים אומרים דבעי תרתי דלוסקמא ומכירו דהוה סי' מובהק והלכך הא דתנן אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו ואוקמיה בחיוורא וסומקי ליתא להאי אוקימתא אלא אליבא מאן דס"ל סי' דאורייתא אבל לדידן דס"ל סי' דרבנן אע"ג דאית בהו סימנא אחרינא דכליו לאו סי' מובהק הוא אלא בצורת פנים עם החוטם וכן הלכתא עכ"ל ומ"מ נלענ"ד שאין כוונתו לענין חשש שאלה אלא דס"ל דלא שכיח סי' מובהק בכלים אבל אם מכיר הכלים בט"ע או דמתרמי סי' מובהק אדרבה משמע מדבריו דל"ח לשאלה שהרי כתב דבעי תרתי דלוסקמא ומכירו דהיינו שמכיר הדלוסקמא בט"ע כמ"ש בגיטין כ"ח ומהני אע"פ שאין ברי לו שלא השאיל ואפשר דמ"ש תרתי בעי דלוסקמא ומכירו ר"ל שצריך שידע שאיבדו בדלוסקמא כמ"ש התוספות שם בתשובה ב' דאל"כ חיישינן לשאלה: ועכ"פ בכלים דלא שכיח דמושלי נראה דהב"י תברא לגזיזיה מ"ש בתשובה וכ"נ ממ"ש בש"ע סתם אע"פ שיש סימנים מובהקים ביותר בכליו אינם כלום דחיישינן לשאלה כו' וחידש גדול כזה היה לו לבאר דאפילו בכלים דל"ש דמושלי חיישינן א"ו דהדר ביה וכן דעת הב"ש דבכלים אלו יש להקל ולקמן אבאר עוד בזה אמנם מה שיש לפקפק בזה שהרי בש"ס איבעי' לן בע"א במלחמה אי מהימן דדלמא אמר בדדמי ולדעת התוספות הספק דלמא האשה אומרת בדדמי והנה התוספות ס"ל דלא אפשיט בעיין כלל ולדעת הרי"ף באומר קברתיו אפשיטא מההיא דדגלת ולדעת הרז"ה יש לחלק בין ראה הטביעה ללא ראה הטביעה דאם ראה הטביעה צריך ט"ע וסימנים וכמבואר כ"ז באורך למעיין בפוסקים והשתא בנ"ד שאם באנו להתיר ע"י ט"ע בבגדים הרי לא נזכר זה אלא בדברי העד הראשון בלבד והו"ל ע"א במלחמה דהו"ל כראה הטביעה ול"מ ט"ע לחוד בלא סימנים ומה יועיל הט"ע דבגדים דהא איכא למימר דאמר בדדמי לפי שידע שהיה לבוש בבגדים אלו ובשלמא לענין הכרת הפרצוף כיון דאיכא תרי דקמסהדי ל"ח דאמר בדדמי כמש"ל משא"כ בט"ע דבגדים: ומצאתי בנ"ב סי' כ"ח שכתב ג"כ דבראה הטביעה ל"מ ט"ע דבגדים כי היכא דל"מ ט"ע בגוף לדעת הרא"ש והרז"ה ודקדק כן מלשון רמ"א שכתב והיה לו סי' מובהק בבגדים משמע מזה דט"ע דבגדים ל"מ ע"ש וא"כ הרי הדבר פשוט ומבואר באשרי שם ובכל הפוסקים דמים ומלחמה חד דינא אית להו דחיישינן לבדדמי וכ"מ מלשון הרמב"ם והש"ע סי' י"ז סל"ג ע"א שאמר ראיתי שמת במלחמה או במפולת או שנטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אילו שרובם למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת ל"ת עכ"ל ומ"ש המ"מ והכ"מ והל"מ שם לפרש דהך ומת היינו ששהא עליו כו' אינו מחוור לענ"ד דהא הך דינא דמשאל"ס אם נשאת ל"ת קתני לה בבבא שאח"ז וד"ל דהכא קתני לה אגב גררא דאם אמר קברתיו נאמן שתנשא לכתחלה ואגב אמר דאם לא אמר קברתיו ל"ת אבל לענ"ד ברור בדעת הרמב"ם דבהכי לא מיירי כלל אלא דהכא קאי למיפסק דין המבואר בש"ס בע"א במלחמה דהיינו שאומר שראוהו ממש מת אלא שאומר סיבת מיתתו היה ע"י מלחמה או ע"י מפולת או ע"י טביעה בים הגדול דמים כמלחמה דמי ומ"מ מיירי שאומר שראוהו מת שנטבע ועלה תיכף וראה אותו מת וכדאמרינן בש"ס דאסקינהו קמן או בעובדא דדגלת דאסקוה אגישרה והלכך כיון שדברים אילו רובן למיתה (וכמש"ל מש"ס דב"ב דקאמר בהלך ג' דברים דר"א בן פרטא שרובן לאבד וא"כ ה"ה בשטפו נהר או נפלה מפולת שהוסיפו עליהם) יש לחוש שאומר בדדמי שמת ובאמת לא מת וניצל ע"י איזה סיבה במלחמה דעביד ליה סמתרי וכן בשאר דברים ולכך צריך שיאמר קברתיו ומ"ש שאם נשאת ל"ת אינו מטעם משום שרובן למיתה וכדמשמע בדברי הב"ש ס"ק ק"ב שכתב ל"ד במשאל"ס אלא ה"ה בכ"מ שע"פ הרוב הוא מת ל"ת. ובאמת ז"א דהא הרמב"ם וש"ע כתבו גם במלחמה ומפולת שרובם למיתה וכ"ה באמת כמש"ל מש"ס דב"ב ואפ"ה אם לא העיד העד שמת תצא שהרי הוסיפו על הג' דברים מפולת ושטפו נהר כמבואר לקמן סי' קמ"ה (ומ"ש הב"ש ס"ק י"ח בדין הגוסס צ"ע דגם בגוסס נותנין עליו חומרי חיים כמבואר ברמב"ם פ"ו מה"ג ועיין בגיטין שם ואין כאן מקומו) רק מצד עדות העד שהעיד שראהו מת דלכתחלה חיישינן לה דאמר בדדמי ובדיעבד אם נשאת ל"ת ואזיל בזה בשיטת הרי"ף רבו דס"ל דבלא קברתיו אם נשאת ל"ת וכמ"ש הח"מ בשם תשו' בן לב שמצא בספר העיטור תשו' להרי"ף בע"א במלחמה בלא קברתיו אי אינסבא לא מפקינן ליה (וע"ש בשו"ת מהר"י בן לב ח"ב סי' ט"ז ובסי' י"ד הביא דברי הרי"ף שהוא אמרה לענין טביעה במים וכ"ה תשו' זו בשו"ת הרי"ף שנדפס מקרוב סי' והרמב"ם ס"ל דגם במלחמה הדין כן וכדעת הריב"ש ודלא כתה"ד ובסי' הארכתי בזה) ע"ש בח"מ ס"ק ק"ב ובטעמא דמלתא כתב ה"ה דבעיא דלא איפשטא ובב"ש כתב בס"ק קמ"ג דקברתיו אפשיטא ובלא קברתיו אע"ג דיש לחוש לכתחלה לבדדמי מ"מ בדיעבד ל"ת ועיין בזה בשו"ת מהריב"ל הנ"ל ואין להאריך וע"ש בתשו' הנ"ל סי' י"ד דמפרש ג"כ דברי הרמב"ם בבא קמא דמיירי שמעיד שנטבע ופלטו הים וראה אותו מת אלא שאינו אומר קברתיו וכ"כ בתשו' מהר"מ אלשקר בסי' וברור בדברי הרמב"ם כמ"ש: ותבנא לדיננא דודאי מלחמה ומים חד דינא אית להו ואיכא למיחש היכא שאמר שראה אותו מת ע"י סיבת המלחמה דאמר בדדמי וצריך שיאמר קברתיו ואף דבנ"ד הוי כמו קברתיו מ"מ לדעת הרא"ש כל היכא דשייך בדדמי צריך שיהיה ט"ע עם הסימנים וא"כ ט"ע דבגדים לחוד ל"מ ומ"ש הב"ש בס"ק צ"ט אם אמר קברתיו כו' ואם נטבע במשאל"ס צריך לו' בו סי' מובהק פשוט שאין ר"ל במלחמה ל"ב סימנים כמו במשאל"ס ובקברתיו לחוד סגי וכן ראיתי שהבין בס' בית מאיר ותמה עליו דמים ומלחמה דין א' להם אמנם כוונת הב"ש פשוט דבמלחמה דמיירי שאומר