בית אפרים אבן העזר חלק א קכב

דהא אינו רק ספק תוך ג' כמש"ל ובספק תוך ג' יש להקל לדעת רוב הפוסקים א"כ בכה"ג שפיר יש לסמוך על הפוסקים דבעד מפי עד תולין להקל ועוד נלענ"ד דהא הטעם דמחמרינן בכל ספק עדות בעגונה אע"ג דבעלמא אמרינן דבעגונה הקילו היינו משום דאמרינן בבכורות דלא הקילו רק בסוף עדות אבל בתחלה עדות לא הקילו: והנה לכאורה זה תלוי ג"כ בשני התירוצים דאי אמרינן דפ"פ עם החוטם מדאורייתא בעינן משום דהכרת פנים לחוד שוב א"צ לחלק בין תחלת עדות לסוף עדות דהא הך דאין מעידין כו' אתי כפשטא וא"כ מנ"ל לחלק בזה כלל א"כ בספק בלשון העדות יש להקל ובאמת דעת המ"ב להקל בפלוגת' ועיין בב"ש ס"ק מ"ז שכן דעת הט"ז ואם נאמר להחמיר בתחלת עדות א"כ להך תירוצה הא דבעינן עם החוטם אינו רק מחמת שהחמירו רבנן שוב י"ל שיש לסמוך על מה שהגידו העכו"ם שהכירוהו ושמא אז הי' גם החוטם קיים ואף שי"ל דדוקא היכא שלא ראהו אח"כ כלל אמרינן שהעד הראשון ראהו שלם והרי הוא בחזקתו שהי' שלם מתחלה משא"כ כאן שראינוהו שחסר ראש החוטם א"כ אדרב' אית לן למיזל בתר שעת מציאתו דגם בשעת ראיית העכו"ם הי' חסר מ"מ אפשר דיש לסמוך זה על ט"ע דבגדים: וגם אפשר שהכוונה מה שאמרו העדים שראו החוטם הי' חתוך קצת אין פירושו שנחתך ממנו אלא שנחתך קצת ברחבו שאל"כ הול"ל שנחסר בראש החוטם קצת ונראה שהעד אמר בל"א איז ניווען צו שניטן שמשמעותו שהי' חתוך באמצע באופן שאין חסרון באורך רק ברחבו ניקרו קצת השרצים בפיהם ואף שתלוי בו עיקר ההכרה מ"מ אפשר דבכה"ג שפיר ניכר הוא בט"ע וע' בתשובת צ"צ סי' מ"ה שאע"פ שנקלף העור מן הפדחת והחוטם לא מיקרי חסרון ומשמע שם שאם הי' חסרון קצת ג"כ אין מעידין עליו: ולכאורה הי' אפשר לומר דאפי' לאידך לישנ' דבכורות דוקא פדחת בלא פ"פ ל"מ אבל עם פ"פ אף בלא החוטם מהני מדאורייתא והא דקתני בבריית' עד שיהיו שניהם עם החוטם מדרבנן הוא דאחמירו בזה וזה מוכרח לכאורה דהא בגמ' נסיב לה קרא דהכרת פניהם ענתה בם והתוס' הקשו על רש"י שפי' בבכורות דמהך קרא מוכח דפ"פ נמי בעי והקשו ע"ז דהא ביבמות משמע דקרא קאי על פדחת דחוטם בכלל פ"פ הוא ולכך פירוש ביבמות הכרת פניהם היינו הפדחת של הפנים כו' והנה מ"ש דחוטם בכלל פ"פ הוא תמוה דהא מדקאמר אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם אלמא דגם בלא החוטם מיקרי פ"פ וכן בבריית' איתא עד שיהיו שניהם עם החוטם אלמא דחוטם לאו בכלל פ"פ הוא וגם מלשון דקאמר פדחת ולא פ"פ כו' ולא קאמר פדחת ופ"פ ולא חוטם אין מעידין עד שיהיו שלשתן משמע דפדחת ופ"פ מדאורייתא בעינן ולכך נקט להו ברישא דאין מעידין עליהם מדאורייתא וסיים בה עד שיהיו שניהם עם החוטם ולא כללינהו עם פדחת ופ"פ דבאמת חוטם לא בעינן מדאורייתא רק מדרבנן לחוד: אמנם הירושלמי קאמר דהכרת פניהם ענתה בם זה החוטם והביאוהו התוס' א"כ משמע דגם הכרת החוטם הוא מדאורייתא ואף בנחסר מקצתו אין להעיד עליו דל"ש בזה רובו ככולו ודוקא גבי בכור י"ל כן דכיון שנולד כבר אותו הדבר שראוי להיות ניכר על ידו קרינן בי' יכיר והו"ל כילוד משא"כ כאן דבעינן שיכיר ממש ופשיטא דהכרת רובו ל"מ אלא שעכ"פ יש כאן מקום קולא עפי"ז להקל בנחסר בראש החוטם באמצע הרוחב ומכ"ש כשאין ניכר שם רק כמו חתוך לבד בלא חסרון כיון שכל תמונתו הוא שלימה לפניו באורכה וברחבה שפיר הוא יכול לשער תמונת הפרצוף אף שיש שם חסרון קצת: והנה בתשובת מיימוני סימן ט' כתב מהר"מ וז"ל ועוד שהרי כתב ר"ת בתשו' א' וז"ל וזכורני שכך דנתי לפני ר' שמואל והתרנו אשת אחיו של ר' שלמה כו' וע"כ האי אין מעידין אלא עד ג' ימים לאו אאדם ידוע וניכר למעידים דאפילו עד ק' ימים מהני כיון שיודעים שזהו אע"פ שאין ידוע אלא ע"י סימנים פרצוף ופדחתו וחוטמו כו' עד וכ"כ בה"ג כו' עכ"ל רז הוא האריך ואני קצרתי אלמא אם המעיד עליו היה מכירה מקיים ומעיד עליו לאחר מותו שהכירו בט"ע מעיד עליו אפי' לאחר מותו כמה ימים וה"ה בעדות עכו"ם המסל"ת המכירו ומעיד עליו אפילו לאחר כמה ימים מהימן ובשו"ת מהרי"ט סי' קל"ט כתב בשם הגאון מוהר"ר אליהו מזרחי סי' ל"ט שהביא דברי הא"ז בשם תשו' ר"ת דהא דקתני אין מעידין אלא עד ג"י לא קאי אאם ידוע וניכר בחייו למכיריו דההיא אפי' אחר ק' ימים מעידין עליו והביא ראיה מרב יהודאי גאון שכתב דבט"ע גמור שישנו ראשו ורובו שלם אפי' לזמן מרובה כו' ועיין במהרי"ט ח"ב סימן ל"א ול"ב: והנה מכל זה מבואר דר"ת מפרש דמתני' מיירי כגון שזה המעיד לא היה מכירו מחיים כלל רק עתה ראה אותו ומעיד לפני ב"ד שמצא א' מוטל מת ומצייר תבנית פרצופו פדחתו וחוטמו ואנחנו יודעים שכך היה צורת בעל האשה הזאת בזה אין מעידין אלא עד ג' ימים משא"כ אם היה העד מכירו בחייו ומכיר אותו גם עכשיו בט"ע גמור אף לאחר כמה ימים מעידין: וראיתי תשו' א' שכתב הגאון בעל קצות החושן נ"י על דברי דברי התוס' ביבמות מ"ש ועוד דשמא דוקא בסימנים הוא דקאמר הכי אבל בט"ע ניכר הוא כו' הביא דברי מהרח"ש שרצה לפרש כן דברי התוס' בסימנים היינו שהעד אינו מכירו אלא שאומר סימני פרצופו אבל בט"ע ניכר הוא היטב (ומ"ש ע"י סימני הגוף כבר כתב הב"י בתשובה שהוא ט"ס ובנ"י ליתא) אלא שמהרח"ש דחה זה דהיינו ארוך וגוץ דלא מהני והוא נ"י חיזק פירוש זה ע"פ דברי תשובת מיימוני הנ"ל וכתב דממ"ש וכ"כ בה"ג מבואר דס"ל דבסימני פרצופו וחוטמו שפיר מהני סימנים כי הני ודוקא בסימני גופו ל"מ ארוך וגוץ וכ"ה בבה"ג לגבי א"א אחמירו רבנן עד דאמרי סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו כו' והאריך בזה ולענ"ד לא כיון ר"ת לדברי בה"ג אלו כמבואר בא"ז בשם תשובות ר"ת הנ"ל שכתב בשם רב יהודאי גאון שכל שישנו ראשו ורובו שלם מעידין עליו ומי יודע באיזה מקום כ"כ בה"ג ואפשר שכ"כ בתשובה וגם כי התוס' מביאים כ"פ מה שחסר בבה"ג שלפנינו: וראיתי לדודי מ"ו הגאון מוהר"ר סענדר נ"י השיב לו ודחה פירוש זה ופירוש פירוש אחר ולא ראיתי רק דרך העברה בעלמא רק זכורני שהקשה דלפי זה מאי מייתי מהך דדגלת דהא אמרינן דאנסבא רבא אפומא דשושבינא דהא ליכא לשנוי כמו שתירצו הפוסקים שהיה ידוע דעובדא הוו שלא היה גופו שלם וה"נ ידוע שלא היה מכירו דז"א דהא שושביניה פירושו שהיה שושבין שלו ומכירו היטב: ולענ"ד נראה דר"ת מפרש הך עובדא מיירי דאסקוה אגישרא וראו שם תמונת פרצופו וגופו ואז לא היה מי שמכיר אותו ואנסבא רבא לדביתהו אפומה דשושביני' שהוא העיד לפנינו שבעל אשה זו היה לו אותה התמונה עצמה ואם כן הוא בגוונה דמיירי ביה מתני' לפי' ר"ת (אמנם לפי מ"ש אף לר"ת ובה"ג ראשו ורובו שלם בעינן וכבר תירצו הפוסקים דידוע היה דעובדא הוה באין גופו שלם אם כן בלא"ה אתי שפיר): ומצאתי בס' פענח רזא סוף פרשה שופטים בענין עגלה ערופה וז"ל אמר רבינו בכור שור שכל היגיעה הזאת שיהא פרסום גדול ויבואו מכירים רחוקים ויעידו ויגידו ולא תהא אשתו עגונה שכל עדים שיאמרו מכירים אנו שהוא זה ודאי מועיל אף אחר זמן רב ומה שאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם היינו כשאומרים מעידים אנו על פרצופו שהוא כך וכך והם אינם רואים ההרוג והרואים ידמו מכח עדותם שהו' זה כההי' גברא דטבע בדגלת כו' עכ"ל ונראה שמפרש עובדא דדגלת כמ"ש וזכורני שראיתי לשון זה בס' דעת זקנים שנדפס זה מקרוב והוא חיבור מרבותינו בעלי התוס' על רש"י על התורה ושם ראיתי הלשון הזה בשם רבינו יוסף בכור שור קצת באריכות יותר (ורבינו יוסף בכור שור הוא היה ראש משפחת א"א זקני הגאון בעל תבואות שור כמבואר בכ"י אא"ז הנ"ל בסדר שלשלת היחוס שלו שכך קבלה בידו שהוא מיוצאי