בית אפרים אבן העזר חלק א קכ

שנהרג ונהי דהשתא אסהיד בתר ג"י מה בכך הא כיון דאמר סתמ' פ' נהרג נימא דברור לו דחזיה תוך ג' או ראה כו' דבפשיטות הו"ל דהא מ"מ הו"ל ספיקא דלמא חזיא תוך ג' ושריא אע"כ שבא לומר דהכא עדיף טפי טפי מספק תוך ג' שיש לתלות שהא"י סתם ברור לו שהי' תוך ג' או שהי' עם ההורגים אמנם באמת צ"ע דמה לי ספיקא דתוך ג' מה לי הספק שאנו מסופקים בדברי העד אימתי ראוהו שהרי אין בכח דבריו יותר על תוך ג' מן על לאחר ג' וכמ"ש הק"ע שהביא הב"ש בשם איזה תשובה החולקים על מהריב"ל וא"ל דא"כ לא הי' לומר בסתם פ' נהרג כיון שיש להסתפק שמא הוא לאחר ג' ונשתנו פניו אע"כ שברור לו שהוא תוך ג' הנה זה הי' אפשר לומר אם שמע כן מפי ישראל שכוון להעיד להתיר האשה (וגם בזה צ"ע דלאו כ"ע דיני גמירי דלאחר ג' אפשר להשתנות לצורה אחרת אבל בשומע מפי עכו"ם מסל"ת מה"ת לא נאמר שהעכו"ם אומר כן ע"פ ט"ע של הצורה שמצא מוטל לפניו ובאמת שאחר היה ונשתנו פניו והרי העכו"ם לא ביחן דבריו אימת היה: ועוד דהגאון נ"ב שדא ביה נרגא דאפילו להמקילין בספק תוך ג' י"ל משום חזקת חי וכאן ל"ש זה כיון דמסופק באיזה יום ראה וכמש"ל בשמו שמזה הוכיח טעם המקילין דס"ל דספיקא דרבנן הוא אמנם ע"ז אומר דאדרבה איכא למימר איפכא שהרי הט"ז בי"ד כתב טעם המחמירין משום דאזלינן בתר שעת מציאתן ואמרינן דכמו דנמצא מת בשעת מציאה כך הי' מקודם דחזקת חי אינה ח' כיון שמעותד למות ע"ש ולפי"ז זה שייך דוקא בספק תוך ג' דאמרינן דמסתמא כבר הוא לאחר ג' שגם קודם ג' הי' מת כאשר הוא עתה אבל אם באנו לדון על שעת ראיית העד אימת הי' אם הי' תוך ג' או אח"כ מה חזקה דשעת מציאה שייך כאן שהרי עכ"פ הי' פעם א' תוך ג' מהריגתו ואיכ' לאסתפוקי שמא ראוהו אז ומכ"ש היכא שידוע לנו יום ההריגה אלא שאנו מסופקים על שעת הראי' דשפיר י"ל שראוהו תוך ג' וא"כ אדרבה איכא ח' דשעת מציאה שלא נשתנה מפרצוף זה כמות שהי' בשעת שמצא העד כן הי' קודם ולא נשתנה כמ"ש הנ"ב ואע"ג דכתב דכ"ז אינו מועיל כיון שיש כאן ח' א"א אומר אני דאע"פ שאין כאן חזקת חיים לומר שהעד ראוהו תוך ג' מ"מ כשאנו באים לדון על ראיית העד שאומר שמצא איש א' יש לנו לאחר יום מיתתו כל מה שנוכל ואנו אומרים שמסתמא מצאו העד מת זה מקרוב וא"ל דזיל בתר שעת מציאה ונאמר דמסתמא הי' מת כמו כן קודם ג' ז"א דזה שייך על שעת מציאה שלפנינו ואנו מסופקים בדבר אבל אם אנו מסופקים בדברי העד שאומר סתם ואינו מברר דבריו אימת ראה הרי י"ל שהעד ראה או ידע בבירור שהוא תוך ג' ואיך שייך ע"ז חזקה כיון שעכ"פ הי' פ"א תוך ג' ושמא אז ראהו העד ובשלמא אם הי' מקום ספקי גם לעד א"כ י"ל מה חזית דאזלת בתר ח' חיים ניזל בתר שעת מציאה משא"כ היכא שיכול להיות שהי' מבורר לעד בשעת מציאה וא"כ לק"מ על מהר"מ דהנ"ב הקשה כן לפמ"ש בשם מהר"מ דמיירי שהי' ידוע יום ההריגה אימת הי': ולפי"ז שפיר כתב דל"ש ח' חיים אבל באמת לא נמצא כן בדברי מהר"מ רק דמיירי שהי' יותר מג"י משעה שנאבד עד שעה שהעיד וכמבואר שם שהקרובים הוציאו קול בעיירות שמסביב ואפשר שגם מתוך דבריו של העכו"ם הי' ניכר שיש יותר מג"י משנהרג עד עתה ולכך חששו כיון שמעיד אחר ג' ל"מ ולזה בא מהר"מ לומר דמה לנו לשעה שמעיד אנו דנין על שעת ראייתו שאומר שמצא מת ונמצא שכל מה שאנו יכולין לאחר מיתתו עד שעת ראייתו יש לאחר משום חזקת חיים וא"ל דניזל בתר שעת מציאה ז"א דעל הספק שלנו שאנו מסופקים אימת ראהו ל"ש שעת מציאה כלל ועל שעת ראיית העד גופא ל"ש חזקה דשעת מציאה שהרי י"ל דמה שאמר סתמא היינו שנתברר לו שהוא תוך ג' כו' כיון שעכ"פ היה פ"א תוך ג' משנהרג שמא באותו פעם ראהו ואם כן שפיר יש להתיר ולתלות שהוא תוך ג': ומעתה בנ"ד אע"ג דלכאורה הו"ל כידוע יום ההריגה ואזדא ליה חזקת חיים מ"מ גם חזקה דשעת מציאה ליכא כמ"ש לעיל ואדרב' יש ח' דשעת מציאה להתיר דלא נשתנה מפרצוף זה וחזקת א"א איתרע לה כיון שהיה בעיר שכבשוה כרכום כמש"ל ומכ"ש אם נאמר דבאמת חששא דנתפח ספיקא דרבנן היא ואיתרע לה ח' א"א דאורייתא רק דמחמרינן בספק תוך ג' משום חזקה דשעת מציאתן שהוא חזקה גמורה כמ"ש הט"ז והח"צ וא"כ בזה דאין כאן ח' דשעת מציאה כמ"ש יש להתיר אתתא דא לאנסובי אף להמחמירין בספק תוך ג' שהרי מהר"מ כתב להתיר בזה ששמע מפי עכו"ם מסל"ת שפה שוכב הרוג ותולין שראה תוך ג' ימים ואיך שיהי' בטעמו דמהר"מ כדאי הוא לסמוך עליו להתיר בנ"ד שהוא ממש כגוונ' דמהר"מ ופשיטא שאין להתעקש ולומר דדוקא התם שבאמת לא הובא לפנינו ולא ראינוהו כלל עדיף טפי דאמרינן מסתמ' העכו"ם שהכירו בפרצוף פנים ראה אותו תוך ג' ימים משא"כ כאן שעינינו הרואות עתה שהוא ודאי אחר ג' ימים ואפ"ה הוא בפרצוף זה אם כן י"ל שגם הם לא ראו עד אחר ג' ימים ומצאוהו בפרצוף זה שהוא לפנינו אבל באמת דבר פשוט הוא שז"א גם בעובדא דמהר"מ מה בכך שלא ראינהו והעכו"ם הכירו בפרצוף פנים אדרב' נימא דלמא אחר הוא שמצאו העכו"ם אחר ג' ימים ונשתנה פרצופו לפרצוף של בעל האשה ואף אם היה בא לפנינו היה נשאר בפרצוף זה ובאמת אחר הוא א"ו דליכא למיחש להא כלל ומכ"ש שכבר כתבתי שאע"ג שההריגה היה קודם ג' ימים מ"מ י"ל דהמיתה לא היה רק תוך ג' וגם בשעת ראיית הישראלים עדיין תוך ג' ואדרבא עדיף טפי מה שהובא לפנינו דהא התם איכא למיחש שמא לא נתן העכו"ם לב לדקדק היטב בט"ע כיון שהוא מסל"ת כמ"ש התה"ד בשם הר"ש ור' נתן סמך מהר"מ להתיר וס"ל דכל מה דמהני בישראל המעיד מהני בעכו"ם מסל"ת ומכ"ש כאן שעינינו הרואות שהעכו"ם דקדקו היטב בט"ע שהוא פרצוף של ר"י מבראד והם המדברים על עסק ר' יוסף זה בעל האשה יש להתיר: עוד יש מקום להתיר בזה ע"פ משמעות לשון העדים שאמרו שהכירו יפה בט"ע שהוא בודאי האיש הזה ואפשר הוי כאילו מעידין שבודאי לא נשתנה ובכה"ג מעידין עליו בספק תוך שלשה כמ"ש בתשובה מהרי"ט סימן דאם מעידין עליו שלא נשתנה בגוף אלא כמת שעבר עליו יום אחד או יומים דמתוך האי חזקה י"ל דודאי תוך ג' ראו דאי לאחר ג' היה ראוי להשתנות ובזה אף הרמב"ן והרשב"א מודים כו' וא"כ בנ"ד שי"ל שעדיין הוא תוך ג' ממיתתו כמש"ל שפיר יש להתיר אף להרמב"ן והרשב"א: וראיתי בתשובה של הגאון אב"ד פה ק' בסופה שכתב וז"ל ועוד יש לצדד להקל ע"פ תשובת מהרי"ט הובא בק"ע וז"ל הא אין מעידין וא"כ בנ"ד שהעיד כו' מותרת אפילו ודאי אחר ג' ימים עכ"ל והסכים על ידו הגאון אבד"ק טארניפאל וכתב שלזה הוסכם בנ"ב סימן ל"ב ואני תמה על הני תרי גברא רברבי שתפשו קיצור לשון הב"ש כפשטיה דמשמע דאף לאחר ג' ימים מעידין בכה"ג וליתא שאין הדברים אמורים רק לענין ספק תוך ג' וכדמייתי הב"ש גופיה שם לענין ספק אשתהי ודברי הנ"ב בסימן ל"ב אמורים שם בנ"ד שהיה ספק תוך ג' כמבואר שם ומצאתי בנ"ב סימן מ' שחכם אחד ביקש ג"כ להביא ראיה מדברי הב"ש בק"ע הנ"ל והוא השיג עליו דליתא דלא נאמר זה אלא לענין ספק תוך ג' כמבואר במהרי"ט להדיא והוא ברור ועכ"פ בספק תוך ג' יש מקום לסברא זו דאם לא נתפח בבירו' שפיר מעידין עליו: ומצאתי סעד ממ"ש בשו"ת רבינו אלפסי סימן קי"ט וז"ל שאלה ראובן שמעון ולוי כו' וכשחקרנו עליהם יצא לפנינו שטר בעדות על אחד מהן ששמעו עליו שנהרג ועמדו עליו וראו אותו מת וע"א אומר ששמע מעכו"ם אומרים כי ראובן נהרג בדרך כו' תשובה כל העדות אלו מתירין נשותיהן כיון ששמעו מעכו"ם שהרגוהו או שאמרו שראו דיין ואין אנו צריכין שיראו אותו בתוך ג' ימים שלא הצריכו רז"ל כך אלא במיתת המים שמשתנה צורתו במים וכן אין אנו צריכין שיאמר העכו"ם מת וקברתיו שאין אנו צריכין לכך אלא במת במלחמה דאמרי בדדמי כו' ולכאורה הוא תמוה דהא להדיא מבואר בש"ס להיפך דהא דאין מעידין אלא תוך ג' היינו ביבשה אבל מיא מצמית צמתי ולאחר שהועלה מן המים חזיוה בשעתיה בעינן דאל"כ מתפח תפח וכ"כ האלפסי גופיה