בית אפרים אבן העזר חלק א קיח

נמי נותנין עליו חומרי חיים כו' ובנכבשה כבר אפילו בשל אותה מלכות הדין כן וכתב בפרישה הטעם דנכבשה אפילו בחיל של אותה מלכות אינם חסים על הדרים בתוכה שהרי באים עליהם למלחמה ע"ש ולפ"ז כאן אף אם נידון אותם רק כהקיפוה לבד מ"מ כיון שהוא של מלכות אחרת ג"כ נותנין עליו חומרי חיים כו' ובדברי הטור בזה הם מהירושלמי שהביאו הרא"ש והרשב"א בגיטין דדוקא כרקום של אותה מלכות אבל של מלכות אחרת כלסטים הם עיין בב"י שפירוש עפ"ז דברי הטור ותמה על הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו הירושלמי ולענ"ד אדרבה תימה על הרשב"א והרא"ש שנראה שהירושלמי בגיטין לא בא אלא לפרש מהו כרקום ומייתי עלה הא דאיתמר בכתובות כגון זוגין ושלשלאות וכלבים כו' המקיפין את העיר ואגב גררא מסיק עלה כל מה דאתמר התם וכדקאמר היה פירצה א' מצלת כו' דל"ה רק לגביה שבוי' ועלה קאי גם הך חילוק בין כרקום של אותה מלכות ומלכות אחרת וכדאיתא ג"כ בש"ס דידן ומצאתי בקרבן העדה שהרגיש בזה גם תמהני מה שהביא הב"י בשם הרשב"א שהביא הירושלמי לעזר לדברי הטור ולענ"ד הם כנגדן דהרי הרשב"א מציין על עיר שכבשה כרקום ומייתי עלה דברי הירושלמי דקאמר ובלבד כרקום של אותה מלכות כו' משמע דגם בכבשוה כרקום אם היא של מלכות אחרת אינם רק כלסטים שאימת מלכות שבכאן עליהם ואין הורגין הכל ולכך הם בחזקת קיימים וכמ"ש המפורשים בכתובות לענין שבויה וכ"נ עיקר לענ"ד דהא הירושלמי קאמר הך לישנא גופא בכתובות גבי שבויה ושם לא מיירי כלל מהקיפוה כרקום רק מן כבשוה כרקום וא"כ גם בגיטין אם נפרש דקאי אמתניתין דנותנין עליו חומרי חיים כו' קאי אכבשוה כרקום וגם כוונת הרא"ש לענ"ד היא כן דקאי אדסליק מיניה שכבשה כרקום וזה תימא גדול על הטור וב"י לענ"ד: וא"כ בנ"ד אף אם נדון כדין עיר שכבשוה כרקום מ"מ לדעת הרשב"א בכרקום של מלכות אחרת הם בחזקת קיימים אמנם מצאתי ברבינו ירוחם נכ"ד ח"ג שכתב וז"ל ועוד בירושלמי דוקא חיל של אותה מלכות אבל כרקום של מלכות אחרת כלסטים הם ואם כבשוה בחזקת מתים הם עכ"ל ואפשר דגם פי' דברי הרשב"א כן אבל קולא גדולה היא ולא מצאתי לדברי רי"ו חבר בפוסקים. ולפ"ז לדעת הטור והש"ע דבהקיפוה כרקום ממלכות אחרת כנכבשה דמי ונותנין עליו חומרי חיים כו' א"כ נראה דגם בזה רובן לאבד כמו בכבשוה ויש מקום להקל בנ"ד אף אם לא נודע שהיה בשעה שכבשוה העיר ולפי דעת הרי"ף והרמב"ם שסתמו הדברים מ"מ אם יתברר שהיה בעיר בעת ההוא ג"כ יש להקל ומכ"ש לדעת רי"ו דס"ל דבכבשוה כרקום של מלכות אחרת בחזקת מתים הם ועכ"פ רובן לאבד חשבינן להו ולדעת הב"ח סי' י"ז בהנך ג' דברים דר"א אם נשאת ל"ת להרמב"ן בתשובה וחולק על הריב"ש אמנם באמת דבריו תמוהים ואדרבא בתשו' המכונות להרמב"ן סימן קנ"ח מבואר להיפך דבספינה שנשברה נותנין עליו חומרי חיים כו' ואפילו נשאת תצא ע"ש וכבר השיג עליו הח"מ בזה: אמנם בנ"ד שנמצא והוכר בפרצוף פנים אף שהוא אחר שלשה ימים לענ"ד כ"ע מודו בזה שיצא מכלל איסור תורה וחזי לאצטרופי דעת ר"ת דס"ל בגופו שלם מעידין עליו וט"ע דבגדיו ולסמוך על הפוסקים דל"ח לשאלה הא חדא מה שיש לצדד להיתרא דהך איתתא אמנם צריך לחקור אם היה ענין המצור שהיה מוקף מכל צד שלא היה יכול להמלט שזהו דין כרקום כמבואר בבבלי לפירש"י ובירושלמי וכ"כ הרמב"ם והש"ע סי' ז' עיר שבא במצור ונכבשה אם היה כותים מקיפים את העיר מכל רוחותיה כדי שלא תמלט אשה א' עד שיראו אותה כו' ומשמע דלאו דוקא לענין שבויה אלא גם לענין הא דנותנין עליו חומרי חיים כ' שנית אמינא בה טעמא להתירה מצד שהעידו שהכירו אותו בט"ע בפרצוף פניו שהוא בודאי האיש הזה ואע"ג שהיה אחר ימים להריגה ותנן דאין מעידין אחר ג' ימים מ"מ ה' כשידוע אימתי שיצאה נשמתו וכאן אין ידוע רק שרגלים לדבר שנהרג בשעת הזעם שהיה ביום י"א חשוון וא"כ י"ל שלא מת מיד רק אחר כמה ימים כאשר החוש מעיד שאף אם סקל יסקל או ירה יירה יוכל לחיות אח"כ וכדאמרינן זימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברו מת זימנין דעבדי ליה סמתרי והכי קי"ל דאין מעידין עליו מה"ט דדלמא עבדי ליה סמתרי וחיי ואם לא עבדינן ליה הוא מת אבל אינו מת כ"א יום או יומים יקום בחיים ולפעמים יותר וא"כ הו"ל ספק תוך ג' והרבה פוסקים מקילין בדבר וסברא זו כתבה הגאון בעל ח"מ ס"ק ק"ח בתשובה להתיר ע"פ הריסטור שנזכר שם בתוך תושבי לובלין נמנה עמהם ר' דוד בר' שעפטיל שהובא לקבורה וכתב דאע"ג שהקבורה היה זמן מרובה אחר ההריגה י"ל דלא מתו מיד רק היו מתמצי' משך כמה ימים שלא יצאה נשמתו כו' ע"ש שעפ"ז סמך להתיר האשה ואף שהיה שם הכחשה ברייסטור עד שהוצרך ליישב עדותן וא"כ ק"ו בנ"ד שיש להתיר עפ"ז ולומר דהוה כספק תוך ג' ימים. שוב פקחתי עיני וראיתי בדברי הגאב"ד דפק"ק בסוף תשובתו שכתב שיש לצדד להתיר מחמת זה דהוי כספק תוך ג' דשמא לא מת מיד ונפלאתי שלא הזכיר מדברי הח"מ שכ"כ בפי' וסמך להתיר מחמת זה וראיתי שהגאב"ד פקפק בדבר דדלמא הא דמקילינן בספק תוך ג' הוא מחמת חזקת חיים דאמרינן השתא הוא דמת כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז וא"כ בעיר שכבשוה כרקום כנ"ד דליכא חזקת חי דהא נותנין עליו חומרי חיים כו' ואינו רק ספק חי א"כ י"ל דבספק תוך שלשה אזלינן לחומרא אמנם לפמ"ש יש כאן היתר ממ"נ דאם היה הענין המצור שהיה מוקף מכל צד עד שהוא בכלל כבשוה כרקום וכל הנמצא שם יצא מכלל חזקת חי א"כ בלא"ה שריא הך אתתא אם נודע שגם בעלה היה בשעה שכבשוה דכיון שרובן לאבד וגם נמצא מוטל מת לפנינו בצורת בעל האשה ולדעת הטור והש"ע אף אם לא נודע שהיה בשעה שכבשוה כיון שהקיפוה כרקום ממלכות אחרת וכמש"ל באורך ואם לא היתה מוקפת סביב ויצאה מכלל כבשוה כרקום א"כ שוב יש לתלות שהיה בחזקת חי משך כמה ימים וזה מקרוב שמת ועדיין לא עברו עליו ג' ימים ומהני ביה הכרה. אבל מה שיש לפקפק בזה הוא דנהי מצד כבשוה כרקום שפיר הוה מוקמינן ליה בחזקת חי עד עתה מחמת שיש מקום לנוס משם מ"מ כיון שעכ"פ נודע לנו כי הוכה מכת מות ביום הזעם כאשר כתב הגאב"ד שראה במכתב כתוב לאמור כי הביטו אל אשר דקרו אותו וגם יורוהו המורים וא"כ אע"פ שאין מעידין עליו מחמת זה שמת מ"מ עכ"פ איתרע ליה חזקת חיות וגרע מכבשוה כרקום וא"כ שאין הרגלים לומר דהשתא הוא דמת ואע"ג שלפעמים נמצא איש אשר רוח בו אף לאחר שהוכה מכת אויב אכזרי מ"מ חזקת חיות אין כאן ומאן לימא לן דהמקילין בספק תוך ג' יקילו בזה דלמא דוקא היכא שיש להעמידו בחזקת חי הוא שהקילו ולפ"ז צ"ע גם על הח"מ שהרי גם בעובדא דידיה הגידה האשה שהוכה מכת מות ואפילו הכי כתב שיש להתירה מחמת עדות הרייסטור מהנקברים דשמא לא מת תיכף והיה קבורתו תוך ג' למיתתו ע"ש אך דז"א דדברי הח"מ נכונים דהתם שהעידה האשה על בעלה שהוכה מכת מות שפיר כתב הח"מ להתיר מחמת עדות הקבורה שהרי אם תאמר מחמת שכבר איתרע חזקת חיותו לא תלינן שחי כמה ימים מה לנו בכך ס"ס הרי בעלה של אשה זו מת ואין לנו לתלות שזה הנקבר אחר הי' שנשתנה צורתו שהרי האחר לא יצא מחזקת חיות כלל משא"כ כאן שזה שנמצ' הרוג לפנינו נראה לעין ששלט בו יד האויב בדקירה ואבני בליסטראות ומאז הותרע חזקת חיותו ואף שבשעתו לא נודע לנו מ"מ הרי ניכר למפרע שיצא מחזקתו מאז והורע כחו וא"כ י"ל דלמא אחר הוא אשר הוכה ביום הרג רב ומת ונשתנה צורתו. אלא דלפ"ז לא היה הח"מ צ"ל דלא מתו מיד רק מתמצי' משך ימים כו' וע"כ לומר דהתם נמי כיון שעדות הרייסטור היה על קבורת ההרוגים שנהרגו והי' ידוע שבין קבורה להריגה היה זמן רב ולכך הוצרך לומר שהיה מתמצי' וא"כ גם בדברי הח"מ קשה כיון שזה הנקבר עם הרוגים נמנה א"כ משעת ההרג איתרע חזקת חיותו ומנ"ל לתלות שמת אח"כ תוך ג' ימים לקבורה וע"כ