בית אפרים אבן העזר חלק א קטז

הטביעה וליכא חשש בדדמי מ"מ התיר רבי על פיהם כיון דאמרי סימנים מובהקים גם כן משא"כ אם נימא דמיירי שראו שלא היה שם שינוי בפרצוף ממילא דאזיל ליה חשש בדדמי לגמרי א"כ הא גופא קשיא דלאיזה צורך נקיט במלתיה שהנשים ראו הטביעה ג"כ כיון שהעידו דליכא שינוי ואין כאן חשש בדדמי כלל מה לי לא ראו ומה לי ראו אלא שהעידו להדיא שלא היה שינוי סוף סוף אין כאן בדדמי ובאמת משמעות הברייתא שבא התנא להורות לנו דאע"פ דהמעשה כי הוה בראו הטביעה והיה שם חשש בדדמי אפ"ה התיר רבי והיינו ע"י סימנים אמצעים דמצרפין להו עם הט"ע דכיון דלאו עלייהו לחוד סמכינן אלא אסימנים ג"כ שפיר דמי וההיא דדגלת לא בעי לאוקמי בהכי דא"כ ל"ה מצי למפשט דאינהו דעביד כריב"ב דדלמא שאני היכא דמעיד להדיא שלא היה שינוי גם ת"ק מודה ועוד דלא משמע כן ממאי דמסיק אבל אשתהי כו' וא"כ בנ"ד שהעיד שהסתכל היטב בפנים והיה כמו בחייו בלי שום נפוח כלל ובלי השתנות יראה שאין לחוש דלמא אומר בדדמי ואף בעהמ"א יודה מזה דאע"פ שראה הטביעה מועיל עדותו ומכ"ש בזה שאין כאן ראיה גמורה רק ידיעה בלבד מיקרי ובלא"ה דעת קצת פוסקים דידיעה אינו כראיה וא"כ פשיטא שיש להקל בכה"ג: ועוד יש לצדד להקל ע"פ מ"ש מהרי"ט סי' ל"ג דכי אמרינן דהיכא דראה הטביעה אמר בדדמי היכא דלא איכפת ליה כלום דמלתא דלא רמי' עליה דאינש לאו אדעתיה אבל הכא מלתא דרמיא עליה הוא לחזור עליו לחמדת הממון אשר שם בחגורתו וטרח טובא לבקשו ולהכירו ומסתמא לא היה פורש משם אם לא שמצאו בודאי והכירו יפה ובידוע כשהלך לבדקו בחגור אשר על בשרו חשיב כמו קברתיו כו' והנה אע"פ שמהרי"ט סיים שם שזו סברה הוא ואינו סומך עליה למעשה לפי שאין לו ראיה נראה קצת דלענין חשש קברתיו הוא שכ"כ לפי שהיה פקפוק בעדותו של עכו"ם שלא הגיד בפירוש שטלטלו והפשיטו ואפילו תימא דאכולא מלתא קאי מ"מ נלענ"ד דבתשו' שאח"ז קבע בה מסמרות שהרי כתב בפשיטות להתיר אשת השמאלי אע"פ שהעכו"ם ראה הטביעה ע"ש וא"כ י"ל דבנ"ד שמבואר בג"ע שהאיש מרדכי היה נאמן ביתו והיה בא עמו בספינה בעסקי מו"מ שלו דבכה"ג הבעה"ב שלו צריך לקבל תשובה כמבואר בפוסקים ובפרטות בשו"ת צ"צ סי' צ"ג דכיון שהנער היה משרתו ובעסקו הלך עמו הוי כגורם מיתתו שמת בדרך בצינה ובקור כו' ע"ש וא"כ נראה דבכה"ג ודאי עליה דידיה רמיא לחזור עליו ולבקשו ולהכירו באופן שיתוודע לו ממיתתו ואפי' תימא דלאו כ"ע דיני גמירי מ"מ הא קמן דטרח טובא וכמבואר בעדותו שטרח לחזור עליו עד פרסה וא"כ מסתמא לא פירש משם עד שמכירו יפה וכמ"ש מהרי"ט בנידון דידיה וכ"מ בק"ע סעיף דמייתי דברי מהרי"ט בקצרה דהיכא דהוה מלתא דרמי' עליה לידע לא אמרינן דאמר בדדמי ומשמע בין בדדמי דצורה ובין בדדמי דמיתה לא אמרינן בכה"ג: ונלענ"ד ראיה מהא דמהדרינן לצורבא דרבנן אבידה בט"ע והתוס' כתבו דאף ע"ה נמי אית ליה ט"ע אלא דחשדינן ליה במשקר אלמא דאות ל"ה ל"ח דלמא מחמת שהוא יודע בעצמו שאבד חפץ כזה אמר בדדמי ואינו מעלה על דעתו שמא גם אחר אבד כזה כמו במלחמה ומים וראה הטביעה דחיישי' דלמא אמר בדדמי וסובר שזהו ואינו מעלה על דעתו דלמא האי אחרינא הוא שנטבע והיינו משום דהתם עליה דידיה רמיא מלתא לידע אם היא אבידתו או גיטו מעיין ביה שפיר ולא אמר בדדמי ואע"ג דהתוס' בגיטין דף כ"ז כתבו גט דחיישינן שמא הוא סבר שהוא שלו לפי שא"י שיש יב"ש אחר או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד גט ולכך אומר שהוא מכיר אע"פ שאינו מכיר כו' הרי להדיא דבאמת גם בגט חיישי' בכה"ג אבל כי מעיינת בה לאו מלתא הוא דהתם ה"ט דכיון דלאו מלתא דעל"ג הוא א"כ חשדינן ליה במשקר כדמשמע לשון התו' שהוא אומר שמכיר אע"פ שאינו מכיר משא"כ בנ"ד דל"ח למשקר רק לדלמא אמר בדדמי והיכא דרמיא עליה לידע לא אמר בדדמי ובהכי ניחא לי מה שהקשה הפ"י שם על התוס' ד"ה מצאו קשור כו' דמיירי שמצא בעצמו ומכיר שהיה שלו ונאמן במיגו דאי בעי אמר לא אבדתי וע"ז הקשה דלפמ"ש התוס' לעיל א"כ הוה מיגו בדדמי ולפמ"ש לק"מ דדוקא אם נימא מחמת בדדמי אינו מוציא שקר מפיו אז לא אמרינן מיגו וכמ"ש התוס' לענין מלחמה בעולם משא"כ בזה דנימא מחמת שדומה לו שמסתמא הגט שלו אומר שמכיר בט"ע שזה הגט שנאבד אע"פ שאינו מכיר שפיר שייך מיגו דהיינו הפה שאסר כו' דמה לו לומר שאבד ויצטרך להוציא שקר מפיו שמכיר שתיקתו יפה לו מדיבורו שיסברו שלא אבד כלל: אמנם לענין קושי' הפ"י אפילו תימא דמ"ש התוס' שיאמר שמכיר אע"פ שאינו מכיר היינו שידמה לו בט"ע שזהו הוא מ"מ י"ל דהפה שאסר שאני אלא דקושטא דמלתא הוא דהך בדדמי היינו שיוסיף לשקר מחמת בדדמי שלא נאבד גט מאדם אחר יאמר שמכירו בט"ע אע"פ שאין בו ט"ע כלל וגבי מלחמה וטביעה ל"ח לבדדמי כה"ג שיוסיף לשקר בשביל שהוא מדמה כך דהא חזינן להרז"ה דס"ל דאי אמרתיו נאמן אלמא דל"ח שיוסף לשקר בשביל דמיונו (וכמש"ל דה"ט דהרמב"ם דס"ל דאין קברתיו מועיל אף לאשה עצמה דס"ל כטעמא קמא כו' הני דאיקטול כו') ואין חשש רק שידמה לו באמת שזהו הוא וזה אנו למדין מגט ואבידה דל"ח לזה היכא דדמי' עליה: איברא שיש לדחות ולומר דהתם שאני שאין שם שינוי כלל ואין בכח המדמה להטעות עינו שיסבור שזהו שאבד זהו שנמצא שהרי החפצים לא ישוו ואין לו במה לתלות השינוי הלכך ל"ח לבדדמי כה"ג משא"כ בזה שיש לתלות השינוי מחמת המים שמשנים קצת וכמש"ל וא"כ אע"פ שלא ישתנה ממש לפרצופו של זה מ"מ מחמת בדדמי שפיר טעי ואמר דהיינו ההיא שנטבע אבל מ"מ נראה דסברה טובה היא דהיכא דבשעת ראייתו רמי עליה לידע לא אמר בדדמי דדוקא היכא שבשעת מעשה ראה סתם ולא רמי עליה מידי אמרינן דאומר בדדמי שזהו הוא ואע"פ שעתה שבא לפנינו להעיד להתיר אשתו ודאי רמי עליה למימר קושטא דמלתא מ"מ חיישינן דלמא בשעת ראיה לא הוי מסיק אדעתיה ואינו מועיל מה שאמר עתה ברי לי דוגמא לדבר במי שאינו יודע הלכות שחיטה אע"פ שאומר ברי שלא שהה ולא דרס אחר שלמד הלכות שחיטה אינו מועיל ה"נ דכוותיה אבל היכא דרמי עליה בשעת ראיה מי הוא זה אמרינן דודאי מידק דייק ולא אמר בדדמי ויש לסברא זו ראיות הרבה בש"ס ולא רציתי להאריך לפי שלפ"ז היה יוצא לנו קולה גדולה היכא שהעד הלך בכוונה לראות המת ולהכירו בכדי להעיד להתיר אשתו וא"כ נאמר דבכה"ג ליכא חשש בדדמי אף שראה הטביעה ולא משמע כן בפוסקים ועוד דא"כ למה מוקי הרז"ה עובדא דדגלת שלא ראה הטביעה נימא דמיירי בכה"ג ואמנם בנ"ד שהעד העיד להדיא שלא היה שום השתנות כלל דשפיר נלמוד מגט דל"ח בכה"ג לבדדמי דכולי האי לא ניחוש שמא היה שינוי קצת ונדמה לו שאין כאן שינוי מחמת שראה הטביעה ולפיכך אמר שהוא כמו בחיים חיותו שהרי מדברי מהרי"ט מבואר דכל שיש אומדנא דמוכח דטרח ביה לבקשו ולהכירו אז אמרינן דודאי הכירו יפה א"כ ק"ו בנ"ד שפירש העד ישראל להדיא שנסתכל בו היטב ולא ראה שום שינוי והכירו יפה שאין לנו לתלות דאמר בדדמי ומכל הלין טעמי נראה דאתתא שריא לאנסובי אם יסכימו שני חכמים כו' דברי זעירא הק' אפרים: יט שאלה איש אחד מפה קהלתינו ושמו מוהר"ר יוסף במו' צבי הלך מפ"ק לפראגא אצל עיר ווארשא ואח"כ באה העיר במצור וכאשר נכבשה העיר נהרגו שם נפשות הרבה והקול נשמע פק"ק שגם מוהר"ר יוסף הנ"ל נהרג ולא נודע בבירור ואח"כ נשלח משם גב"ע שנמצא מוהר"ר יוסף הנ"ל שהכירוהו בפרצוף פנים עם החוטם ובראשו היה חתוך קצת מה שאכלו השרצים וגם הכיר הבגדים שעליו שהיה לבוש בהם בחייו וההריגה היה ביום ג' י"א חשוון וההכרה היה ביום א' ט"ז חשוון ויתר הדברים באו ברוב ענין בג"ע מב"ד שבעיר פראגא ונמנו עליה מגדולי הדור להתירה ודבריהם באו בארוכה בתשובותם וענוותם תרביני לחוות דיעי אף אני: תשובה אם אמנם כבר קדמוני רבנן חכמי תעודה. עיני