בית אפרים אבן העזר חלק א קטו

עליו כשת"נ וא"כ אפשר שיחשוב דשמא שכאשר קלו המים חלף הלך לו וגם אפשר דלא האמין לשמועתם וכל כי הא לאו ידיעה אמיתית הוא ואמנם נלענ"ד דז"א דאף מהרח"ש אינו מקיל כ"א כשלא הי' זולתי קול דברים בעלמא לא נודע מבטן מי יצא ומי הי' המגיד הראשון משא"כ בזה ששמע מפי העכו"ם שאמרו לו שנפלו למים ול"מ אם מסל"ת אלא אפי' הי' דבריהם תשובה על שאלתו אי' חבירינו וכמ"ל מ"מ זה ל"ש לענין העד שאעפ"כ הוא מאמין לדבריהם שהרי אין מי שמכחיש אותם ועיין בתשובת הר"ן לענין הגדת הצופה וכ"נ מלשון העד שהאמין לדבריהם ועוד שהרי עיקר בעדותו שהניחו על הביידאק בשעה שגברו המים ונתמלא על כל גדותיו (דמה"ט כתבתי לעיל דאיתרע חזקת חי) והעתיקו את הביידאק ממקומו ואחר שני ימים בא להביידאק ולא מצאו אע"פ שיש לו מקום לתלות שנזדמן לו ספינה קטנה ואזיל לעלמא מ"מ רגלים לדבר שהאמין לשמועתו מהעכו"ם וסמך לבו שבודאי בנהרא טבע וגרע לענ"ד ממה שכתב הריב"ש דכיון שאומר שראה הפניסקל הפוך הרי חושב בטביעת מכלוף ע"ש: אמנם בגוף הדין שהמציא מהרח"ש צ"ע כמ"ש בתשובה אחת ושם ישבתי דבריו אך בנ"ד נראה ברור דמיקרי ידע הטביעה וראיות רבות מתשובת האחרונים ואין להאריך: ואמנם יש לצדד עוד ע"פ מ"ש דברים ה"א להפליא על הריב"ש שמבואר מדבריו דאם אמר קברתיו אף שראה הטביעה מהני וע"ז נפלאתי דקברתיו אינו מועיל רק לענין דלא אמר בדדמי על המיתה אבל מ"מ עדיין יש לחוש דאמר בדדמי על הכרה בט"ע ונראה שהזקיקו לזה מ"ש הרז"ה בראש דבריו דאי אמר מת וקברתיו פשיטא דמהימן דהא אפי' אשה גופה מהימנא ואע"פ שכ"כ לענין מלחמה נלמוד מזה גם לענין מים דהא מים כמלחמה דמי וכמו דגבי מלחמה כיון שאמר קברתיו שנסתלק חששא דשמא לא מת ונדמה שמת שרינן לה ול"ח לשמת טועה בהכרתו וסובר שזהו בעל האשה ואינו זה (וכמ"ש באמת הש"ג בשם ריא"ז דס"ל דאין להתיר כ"א ע"י סימנין) ה"נ גבי מים כיון שאמר קברתיו ל"ח גם לשמא טעה ואמר בדדמי על הצורה כיון דחזיי' ליה לאלתר משא"כ אם לא אמר קברתיו חיישינן שמא לא מת ונדמה לו שמת וכמ"ש לעיל לפרש דברי הרמב"ן והך הוכחה שכתב בעהמ"א דקברתיו מהני במלחמה דהא אפי' אשה גופה מהני שייך נמי גבי מים דכמלחמה דמי ואפ"ה הוצרך לאוקמי הך עובדא דדגלת בלא ראה הטביעה משום דס"ל דאסקוה לקמאי אינו כמו קברתיו וא"כ יש חשש בדדמי על המיתה ובעובדא דב' ת"ח דאוקימנא דחזינהו לאלתר רק מחשש בדדמי וקאמרי סימנים אינו מחשש בדדמי על הצורה כיון דחזיי' לאלתר רק מחשש בדדמי על המיתה אמרינן כיון דהנשים נתנו עיניהם לחפש אחר סימנין והוי כקברתיו כיון דטרחו כולי האי מסתמא דקדקו יפה יפה שלא זה וזה יש בהם רוח חיים או שי"ל במאי דקאמרי סימנין היינו סי' שמת ממש כגון שטלטלוהו ולא היה נודד כנף או שאר סימני מיתה כך נלענ"ד לפרש דעת הריב"ש אליבא דבעה"מ והיינו שכתב אח"כ שהרמב"ן הקשה על הבעה"מ דמי דחקו לאוקמי דקאמרי סימנין לוקמי דקאמרי הנשים קברנום א"ו דמ"מ יש לחוש לבדדמי דאשה וא"כ בנ"ד שהעד העיד קברתיו פשיטא דאף בעהמ"א יודה דאתתא דא שריא לפמ"ש לפרש דבריו אליבא דהריב"ש ז"ל: ואמנם לענ"ד אף שהדברים מוכרחים אליבא דהריב"ש ז"ל מ"מ דוחק בעיני לפרש כן דברי המאור אמנם יראה לענ"ד דהדין דין אמת אליבא דרז"ה דהיכא דמעיד דחזיא לאלתר ואמר קברתיו שפיר מועיל עדותו ואין חוששין לבדדמי דצורה משום דאמרינן כיון דטרח ביה כולי האי ונטפל בקבורתו בודאי הכירו יפה ונתן עיניו ולבו עליו לידע דהיינו הך שנטבע בעל האשה ומה"ט מועיל נמי קברתיו במלחמה ואע"ג דבלא"ה חיוב מוטל עליו לקברו כדין ממ"צ מ"מ כיון שנתעסק עמו כ"כ אמרינן דודאי הכירו יפה ול"א דטעי ואמר בדדמי אלא היכא שי"ל שראה אותו בראיה בעלמא והלך לו וכ"מ בשו"ת מהרי"ט: אמנם היכא דאמר אסקוה לקמאי אע"ג דהוי כמו קברתיו לענין דאין לחוש שמא לא מת כיון שטלטלוהו ולא היה נודד כנף מכל מקום עדיין יש לחוש לבדדמי דצורה שהרי לא טרח ביה כלל ומחמת שראה הטביעה אמר בדדמי שזהו הוא ולכך הוצרך לאוקמי עובדא דב' ת"ח דקאמרי סימנים ועובדא דדגלת בלא ראה הטביעה דאל"כ אף דאסקוה אגישרא ובודאי מת מ"מ חיישינן לבדדמי דצורה וס"ל לבעל המאור דטפי ניחא ליה להש"ס לאוקמי דקאמרי סימנין מלוקמי דקאמרי קברנום: ואמנם בדברי הריב"ש שכתב דבעל המאור ס"ל דאסקוה קמאי אינו כמו קברתיו א"א לפרש כוונתו דאינו כמו קברתיו לענין שלא ניחוש לבדדמ' דצורה אבל מ"מ מועיל לענין בדדמי דמיתה ולא לענין בדדמי דצורה א"ו דהריב"ש מפרש דברי בעהמ"א דס"ל דאין לחוש לבדדמי דצורה אי חזינהו לאלתר וכמו קברתיו במלחמה ועכ"פ בין לפירש הריב"ש בין לפי מה שפרשתי אתתא דא שריא אף לדעת בעל המאור ז"ל: איברא שלענ"ד מה שביארתי ההכרח שהכריחו להריב"ש לומר דקברתיו מועיל אף בראה הטביעה לבעל המאור ממה שכתב במלחמה מועיל קברתיו יש לדחות ולומר דשאני מלחמה כיון שאומר נהרג יצא היה חבול וקברתיו שפיר יכול להכירו היטב ע"י ט"ע בפרצוף פנים עם החוטם ולא ניחוש ליה דלמא אמר בדדמי שאינו משתנה כלל משא"כ במים אע"ג דלא אשתהי מ"מ המים משנים קצת צורת הפנים ויש לחוש שאומר בדדמי: ואפשר ליישב בזה מה שהקשו התו' על רש"י שכ' שהמים משנים צורת הפנים ואין ניכר כ"כ שהקשו דלקמן אמרי' דאי אשתהי תפח ולפי מ"ש י"ל דרש"י דייק בלישניה ואין ניכר כ"כ ור"ל דבאשתהי אין ניכר כלל משא"כ בזה דחזינהו לאלתר ואי לאו חשש בדדמי היה מועיל ההכרה מ"מ אין ניכר כ"כ וחיישינן דאמר בדדמי וכמ"ש התוס' דע"י שינוי מועט יאמרו שאלו בעליהן (ולעיל כתבתי ליישב באופן אחר) וא"כ אפשר שזהו שיטת בעל המאור ולכך בההיא דדגלת שלא ראה הטביעה אי חזייה בשעתיה שפיר דמי כיון שלא ראה הטביעה אין כאן בדדמי ולפי זה נפל הך היתירא בבירא דבמים וראה הטביעה אף קברתיו אינו מועיל לדעת בעל המאור ז"ל: אמנם כן נלענ"ד שאעפ"כ יש להמציא תרופה בנ"ד דע"כ לא קאמרינן אלא היכא שהעד מעיד בסתמא דאמרינן שמא נשתנה צורתו קצת ע"י המים ומחמת שראה הטביעה ויש כאן שינוי תולה בזה שהוא בעלה של אשה זו ואע"פ שאינו בדומה ממש מ"מ תולה דאיכא שינוי מחמת המים שמשנים קצת אבל הא ודאי אין אומרים שישתנה ע"י המים עד שידמו פניו ממש לדמות דיוקנו של זה וכן מבואר בנ"ב סימן דבט"ע דגוף שמשתנה קצת הוא תולה במה שמכירו היטב הוא מחמת שנשתנה ע"ש דמחלק בין ט"ע דבגדים שמועיל אף בראה הטביעה ולפי זה בנ"ד שהעד מעיד להדיא שהסתכל בפניו היטב והיה כמו בחיים חיותו בלי שום נפוח כלל ובלי שום השתנות וכמו שמבואר בג"ע שהעיד מוהר"ר שאול בשמו ששמע מפיו אם כן י"ל דבכה"ג ל"ש בדדמי כיון שלא היה שום שינוי בפרצוף והיה כמו בחיים חיותו ולהא ליכא למיחש שמא נשתנו פניו ממש לפניו של בעל האשה הנטבע וא"כ ע"כ שהוא בעל האשה ואין כאן בית מיחוש וא"ל דא"כ לוקמא בההוא דב' ת"ח שהעידו דחזינהו לאלתר ולא היה שום שינוי כלל ול"ל לאוקמי דקאמרי סימנין ז"א די"ל דכיון שאורחא דמלתא שהמים משנים קצת לא מוקי ליה בהכי דהו"ל לפרושי וגדולה מזו כתבו התוס' והרא"ש דהכא מיירי שאכלים כוורי ונשחת צורת פניהם וצ"ל דאורחא דמלתא הוא דאל"כ מי דחקו לאוקמי בסימנים נימא שצורת פניו שלמה ועיין מ"ש אא"ז מהר"מ בזה: ועוד י"ל דלכאורה קשה דאיכא סימנים לאלתר ל"ל וד"ל כמ"ש הב"ש דדרך רבותא נקט וצ"ל כמ"ש התוס' דהנך סימנים סימנים אמצעים דמהני בצירוף ט"ע והשתא אתי שפיר דכבר כתבתי ליישב קושיות הרמב"ן על הרז"ה דנוקמא בלא ראה משום דמשמע ליה הא דנקט היו באים בספינה וטבעו שהוא אך למותר אתי לאשמועינן שהנשים העידו גם על הטביעה ואשמועינן דאע"ג שראו