בית אפרים אבן העזר חלק א קיד

שאני מיא דצמתי ואין מניחין אותו לתפוח וכיון דחזינן דהאי לא תפח אמרינן שזהו שטבע בתוך ה' ימים ול"ח שאחר שמונח כבר ה' ימים במים דא"כ הי' לו לתפוח וכן יש ליישב לפי"ז מ"ש בשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ל"ג וכן הקשו בכנסת יחזקאל וכן בנ"ב דלהמחמירין בספק תוך ג' ל"ל למנקט עובדא דדגלת דאסקוה בתר ה' יומא ת"ל דמחמת ספק שמא שהה תוך ג' נמי אין מעידין ולפמ"ש י"ל דאי מהא לא אריה דשמא ראו בבירור שלא נתפח ואין להחמיר בספיקו ואמנם על קושי' זו בלא"ה הי' אפשר לומר דמספיקא לא מצי לאקשויי דהוה מ"ל דהתם בדגלת בידוע שטבע ושהו עליו דאזיל ליה איסורא דאורייתא הלכך שפיר מצינו להקל אשתהי ג' ימים משא"כ היכא שהוא ודאי אחר ג"י אז אע"ג דאזיל איסורא דאורייתא אפ"ה אין מעידין וכמבואר בשו"ת הריב"ש דבודאי נשתהה ג"י אין כאן עדות כלל אלא דק"ק לפי"ז דאם איתא דמצינן לאוקמי בידוע א"כ השתא נמי מנ"ל לאקשויי דלמא יש חילוק אף באשתהי ג"י בין היכא דאזיל ליה איסורא דאורייתא אבל לפמ"ש א"ש דלא מסתבר ליה לחלק ולומר דאף בידוע שהוא אחר ג"י אם לא נתפח מעידין כיון דסתמא נקט אין מעידין אלא עד ג"י משמע דבכל גווני אין מעידין ואע"ג דלהמחמירין בספק תוך ג' קאי לשון זה דדוקא בידוע שהוא תוך ג' וא"כ משמע דאף בלא נתפח בודאי אפ"ה אין מעידין בספק י"ל דמה שאינו מחלק בין לא נתפח בודאי היינו משום דלשון זה קאי גם באם הוא ודאי אחר ג' ובכה"ג בכל גווני אין מעידין: ובזה י"ל מה שהקשה מהרי"ט בח"א סי' קל"ט ובח"ב סי' ל"ה שכתב דמלשון המשנה שבנוסחת ירושלמי ובויקרא רבה אין מעידין לאחר ג"י משמע דוקא בברי לאחר ג' הא סתמא מעידין כו'. ולפמ"ש י"ל דלכך נקט הכי משום דמתני' רוצה להשמיענו דבכל גוונא אין מעידין אף בידוע בבירור שלא נתפח משא"כ בסתמא אז היכא דידוע בבירור שלא נתפח שפיר מעידין ועכ"פ בנ"ד כבר כתבתי דעדיף טפי מספק אשתהי פשיטא שיש לנו לומר דכיון שלא נתפח מסתמא היו הגלים עוברים ושוטפים עליו ומכ"ש לפי מה דנקטי הרשב"א והר"ן ל' הרמב"ם בפשיטות דבאשתהי נמי דוקא אם נתפח אין מעידין אלא שהם הקשו עליו מל' הש"ס דמשמע דאמרינן שתפח ואינו ניכר וי"ל דזה דוקא היכא שאין מעיד שידוע לו בבירור שלא הי' נתפח אלא דלכאורה יפלא יותר דלפי דברי הרמב"ם מאי קפשיט הש"ס דלמא התם לא נתפח דא"ל שהי' ידוע להש"ס דל"ה עובדא בהכי ז"א דהא משני שאני מיא דצמתי ואין מניחין לתפוח אלא דמיירי בכה"ג שלא תפח וראיתי בנ"ב שהרגיש להקשות בזה על המרדכי שכתב דאם לא נתפח מעידין אפילו אחר כמה ימים ע"ש ואמנם לענ"ד בשיטת הרמב"ם דס"ל דאשתהי דמים קיל טפי מאחר ג' ימים שמת או נהרג ביבשה דשם אף בודאי שלא נתפח אפ"ה אין מעידין דפרצוף פניו משתנה ג' ימים אחר מיתה כמבואר מדבריו שם ובהפ"מ ולכך פריך שפיר מדגלת לפי מה דס"ד דמיא לא צמתי ואין חילוק ביניהם ומשני דמיא צמתי ואינו משתנה אבל אי אשתהי אחר שהועלה אף על גב שלא שהה ג' ימים שיעור שישתנה מ"מ זימנין דתפח ואין מועיל בו הכרה אבל כ"כ דלא תפח ל"ח שמא תפח ואינו ניכר כיון שהעד אינו אומר בדדמי אמרינן מסתמא ידע ביה שלא נתפח והכירו היטב ובהכי ניחא מה דקשה לכאורה בעובדא דב' ת"ח ל"ל דחזינהו לאלתר נימא דלא נתפחו ולפי מ"ש י"ל דודאי למאי דס"ל למסקנא דנפשטה האבעיא מדגלת דל"ח שיאמר בדדמי אם כן אם לא תפח לא בעינן לאלתר משא"כ התם דנשים כע"א דמיין ובס"ד דש"ס הוה בעי למימר דחיישינן דאומר בדדמי והתם משמע שהת"ח לא הובאו לפנינו כלל רק שהנשים אמרו דאסקינהו קמן אם כן אי לא קאמרו דחזו לאלתר יש חשש שמא נתפח ואמרי בדדמי הלכך צריך לאלתר דוקא: וכ"ז בסתם אבל במעיד בבירור שלא היה שום נפוח ושום השתנות כלל וגם יש ספק אי אשתהי דשמא היו הגלים עוברים ושוטפים נראה דכ"ע מודים דשפיר מעידין ומכ"ש שיש כאן קצת סימנים אף על פי שאין לדונם אף כסימנים אמצעים מ"מ יש לצרף כה"ג להקל וכדמשמע בק"ע בתשובת ר"א בן חיים ע"ש סימן רע"ז ואף שהוא החמיר בנידון דידיה (וגם שי"ל דהתם כוונתו היכא שמעיד שראה את זה לבוש בנזם כזה) מ"מ בנ"ד עדיף טובא מההיא דהתם דספק גלים שוטפים עדיף מספק אשתהי שעה א' וגם שיש עדים שלא היה נפוח והשתנות פשיטא שיש לצרף סימנים אילו ולומר דל"ש שיתרמה שנשתנה פניו בדומה ממש לדמות דיוקנו של בעל האשה וגם היה לו זומר שפרענקליך ונקב באזן ימין ואתרמי שעתה פלטו הים לזה האחר ומכ"ש בזה שכל גופו שלם הי' לכ"ע שריא ומבלעדי כל זאת מדברי רבינו בצלאל אשכנזי בתשובה מבואר דס"ל דאע"פ שהמסל"ת לא הגיד בפירוש שהיה מונח במקום שגלי הים שוטפים רק אמר שנמצאו על שפת הים מ"מ אמרינן כיון שהיה מונח על שפתו מסתמא זרם המים שטפוהו ומחלק דוקא באסקו' אגישרא שהוא יבשה ממש בכה"ג אי אשתהי אתפח אבל מאי דסח עכו"ם זה דנמצאו על שפת הים היינו ממקום שגלי הים עוברים ומגיעים ומ"ה הכיר אותם היטב וע"ש עוד דכתב שהר"ן ז"ל בתשובה מיירי כשראוהו על היבשה במקום שאין גלי הים מגיעים מש"ה החמיר הר"ן ע"ש ולפי זה בנ"ד שהעיד בהדיא שהיה מונח במקום שהיו גלים יכולי' לבוא ולעבור עליו ורגלו אחת עדיין היו מונח תוך המים אמרינן דסתמא דמלתא עבר על נפשו המים בכל עת ומצמת צמתי ליה ודרך אגב אכתוב מה שראיתי דבר תמוה בשו"ת הרי"ף סימן קי"ט שכתב וז"ל וא"צ שיראו תוך ג' שלא הצריכו רבותינו ז"ל כך אלא במיתת המים שמשתנה צורתו במים כו' והוא דבר תמוה מאד ולא האמנתי שיצא מפה קדוש הרי"ף ז"ל לולי שמצאתי בפסקי מהר"מ רקנטי סימן הרי"ף אינני מבין כלל ודבריו שגבו ממני וצ"ע: ועתה אשובה אראה היתכן להתיר אשה זו לשיטת הרז"ה ז"ל דס"ל בע"א שראה הטביעה אמר בדדמי ומבואר בריב"ש וגם בתשובת האחרונים דידע הו"ל כראה לענין זה דאמר בדדמי והיינו אף דחזינהו לאלתר דהא מוקי הך דב' ת"ח בראה הטביעה מש"ה אין מועיל מה דחזינהו לאלתר אי לאו דקאמרי סימנים ואין לצדד ולומר כיון דכפי העדות שמעיד זה נחסר מהספינה גם שני א"י ואם כן בכה"ג לא אמר בדדמי וכמ"ש מהרי"ט סימן ל"א אפילו אם ראה ממש הטביעה של זה דלמה יאמר בסמיכות דעתו שזהו פלוני הן רבים הנטבעים והנחנקים מי מפיס כו' דנראה דמהרי"ט לא החליט דבר זה היכא שראה או שמע שזה בעצמו טבע רק שנשא ק"ו בעצמו דאף היכא שראה הטביעה יש סברא לומר דלא אמר בדדמי בכה"ג שהיו שם עוד א"י וישראלים וכ"ש בנידון דידיה שלא ראה ושמע טביעתו של זה בעצמו רק טביעת הספינה ואפשר לו שימלט ע"י דף או חבי' ולמה ידון וישפוט שזהו הוא משא"כ בנ"ד ששמע טביעתו של זה בעצמו אף מהרי"ט לא החליט לומר דלא נימא בדדמי ועוד שסברת מהרי"ט בזה צ"ע כיון דעכ"פ יודע הוא שזה טבע ג"כ אף שיודע שהיו שם עוד נטבעים מ"מ במעט שינוי שמשתנה בפרצוף ונדמה לצורתו של זה אמר בדדמי שזהו הוא ומצאתי בנ"ב סימן מ"ז שכתב גם כן דבכה"ג שייך בדדמי ע"ש ועוד דבנ"ד אפילו תימא שהכירו בפניו טרם הבט לברית שמזה נודע לו כי הוא איש עברי מאחיו וכיון שלא היה בספינה רק יהודי זה אמר בדדמי דהיינו האי דטבע אמנם בנ"ד אף שלא הביט לברית מ"מ כיון שמבואר מעדותו שהא"י שמצאו מת הגיד לו אשר הוא יהודי. והוא הי' ידוע לו שלא הי' בין הנטבעים רק יהודי זה הלכך אמר בדדמי בשינוי מועט לדעת הרז"ה ז"ל: והנה בנ"ב מוכיח דידע הוה כראה דאל"כ תיקשי על הרז"ה קושית הרמב"ן כו' ועיין מה שכתבתי ליישב והוכחתי דאין מוכרח דידיעה הוה כראיה וכ"כ בבאר היטיב בשם מהר"א ששון שכתב דדעת כל הפוסקים אחרונים להתיר בלא ראה הטביעה אפי' שמע הטביעה. ועוד יש לצדד ע"פ מ"ש שם בשם מהרח"ש סי' נ"ו דאפי' למ"ד אם שמע הטביעה ראה מיקרי היינו דוקא כשידע ידיעת אמיתית אבל אם לא ידע אלא מכח השמועה וקול הברה לא וא"כ י"ל דכאן כיון שלא שמע רק מפי העכו"ם שאמרו לו שביום השבת השליכוהו המים מן הביידאק אין זה ידיעה אמיתית כיון שלא הגידו לו ששהו