בית אפרים אבן העזר חלק א קי

אין נרא' דהא אמרינן לקמן דמים מצמת צמתי ואי סימנים לאו דאורייתא איירי הכא בסימנים מובהקים א"נ מהני ע"פ ט"ע ר"י עכ"ל התוספות ולפ"ז קשיא דמאי קא קשיא להו על רש"י שהרי לפמ"ש ר"י גופיה דהך ודקאמרי סימנין או קאמר ור"ל אף ששהה בין העלאה לראיה וא"כ שפיר פירש"י דאי לאו סימנין חיישינן דלמא אחרים הם לפי שהמים משנים צורת פנים והיינו דאי אשתהי מתפח תפח ולכך בעי סימנים ומנ"ל דרש"י אינו מפרש כן וע"ק על התוספות שכתבו דע"י ט"ע אין להאמינם דאמרי בדדמי והרי כתבו בד"ה טעמא דלעולם לא יאמר העד בדדמי כמו האשה עצמה וע"ק דל"ל למימר משום דהעד אומר בדדמי ות"ל דהא השתא קיימינן דבמלחמה אשה לא דייקא ונהי דהעד אינו אומר בדדמי מ"מ האשה אומרת בדדמי ובאמת שזה קשה לכאורה גם על רש"י דלמה הוצרך לומר דלכך בעינן סימנין משום שהמים משנים צורת הפנים ת"ל דזהו עיקר דחיית הש"ס דלא תפשוט ע"א במלחמה משום דאמרי בדדמי וכאן מיירי דקאמרי סימנין דלאו עלייהו סמכינן: אמנם לזה היה אפשר לומר דידוע סוגיית הש"ס כל היכא שאומר ותסברא כוונתו דלפי דבריך שאתה רוצה לפשוט האבעיא מזה קשה קושיא אחרת וע"כ תירוצי קא מתרצה לה וממילא דלא תפשוט ולפי"ז תיקשי מאי קפריך ליה ותסברא כו' דלמה לדידיה הוה ניחא דמוקי לה דאסקינהו קמן וחזינהו לאלתר ואי משום שהאשה תאמר בדדמי להא ל"ת דעיקר טעמא משום מלתא דעבידא לגלויי ונפשטא האבעי' משא"כ אם נימא טעמא משום דייקא ומנסבא אכתי תיקשי וצריך להוסיף דבר חדש דקאמרי סימנין וזה לא ס"ל להפשטן וא"כ ל"ה פריך מידי ותסברא כו' ולכך פירש"י דאף לדברי הפשטן נמי צריך לאוקמי דקאמרי סימנין דאל"כ יש לחוש שמא המים משנים צורת הפנים כו' ולדברי התוספות צריך לאוקמי דקאמרי סימנין משום דאל"כ יש חשש שהעד יאמר בדדמי אבל ראיתי להגאון בנ"ב סימן למ"ד שכתב דמצינן למימר דהא דקאמר ותסברא היינו דע"כ מוכרח לפרש שראו ההעלאה מה שלא נזכר בברייתא אף אני מוסיף לומר דמיירי דקאמרי סימנין ולא תפשוט א"כ לפ"ז הדק"ל על רש"י ותוס' כנ"ל ועוד דאכתי קשה על התוס' שכתבו דמיירי בסימנים מובהקים ומשמע אע"פ שאין מוצנעים וא"כ קשה מה תועלת יש בעדותו דהא האשה אומרת בדדמי וכן הקשה הב"ש ס"ק קמ"ג: והאמת יורה דרכו ע"פ שיטת הר"י שבמרדכי דל"ש בדדמי על ההעלאה וזהו שהוצרך רש"י לפרש דטעמא דבעינן סימנים משום שהמים משנים צורת הפנים דאי משום בדדמי כיון דמוקי שראו שהעלום תו ל"ש בדדמי והתוספות בשם ר"י לא הושוו בזה עם המרדכי בשם ר"י דהמרדכי בשם ר"י ס"ל דל"ש בדדמי בהעלאה גם בהעד ומה"ט הוצרך לפרש הא דקאמר וקאמרי סימנין או קאמר אבל התוס' בשם ר"י ס"ל דאע"ג דאם נאמר שהעד אינו אומר בדדמי ל"ש בדדמי לגבי האשה בהעלאה כיון שאין לה במה לתלות מ"מ יש לחוש שמא העד גופיה יאמר בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו וכ"כ הרא"ש בשם הר"י היכא דראה הטביעה ואע"פ שכתבו התוספות לעיל דהעד לעולם לא יאמר בדדמי אפשר דס"ל דוקא לענין מלחמה וכה"ג אמרינן דודאי לא יאמר העד על האומדנא דכל הני דאיקטול כו' משא"כ בזה שנפלו למים חיישינן דאמרי בדדמי ובעי סימנים דוקא וכיון שאומרים שמכירין אותו בסימנים אע"פ שאין מוצנעין ליכא למיחש למידי דא"ל דאשה לא דייקא דאמרי בדדמי ז"א דכיון שהעד אומר שראה שהעלוהו ל"ש בדדמי לגבי האשה דאין לה במה לטעות (ולקמן אי"ה אכתוב מלתא בטעמא דדוקא גבי הטביעה שייך בדדמי ולא לגבי ההעלאה) וממילא דנתיישב בזה קושי' אא"ז מהרש"א על התוספות שכתבו השתא ס"ד שראו שטבעו ולא ראו שהעלום וע"ז כתב דמצינן למימר שראו שהעלום אלא דהוה ס"ד דלא מיירי דקאמרי סימנין ואפ"ה פשיט' הש"ס שפיר דל"ח דאמרי בדדמי כמ"ש התוספות לפר"י כו' ולפמ"ש א"ש דכוונתם כמ"ש המרדכי דלגבי העלאה ל"ש בדדמי לגבי האשה רק לגבי העד א"כ אי הוה ידע המקשן דמיירי שמעיד שהועלה והכירו ל"ה מצי למפשט מיניה מידי לע"א דמלחמה דשם איכא למיחש לאשה שאומרת בדדמי ועוד דא"כ ע"כ הוה מוכרח לאוקמי דקאמרי סימנים דאפילו תימא דטעמא משום מדעל"ג ול"ח לבדדמי דאשה מ"מ גבי טביעה במים חיישינן לבדדמי דעד דדוקא גבי מלחמה ס"ל דלא יאמר העד בדדמי משא"כ לגבי הכרה אפשר שהועלה אז בדבר מועט יאמרו שאלו בעליהן של אלו ומ"ש עוד אא"ז חילוק בין פיר"י לפירוש ר"ת משמע שחלוקים הם וזה צ"ע כמש"ל אי"ה והב"ש ס"ק פ"ג כתב וז"ל עיין בתוספות דף קט"ו כו' וצ"ל וא"ו של וקאמרי וא"ו המחלקת היא כו' ובאמת ז"א דא"כ ל"ה מקשו מידי על רש"י ואפשר שאין כוונתו לפרש כן דברי התוספות רק דהב"ש גופיה ס"ל לפרש כן דברי הש"ס ואמנם כדי דלא תיקשי על התוספות דל"ל לאלתר כיון דאיכא סימנין מובהקין צ"ל כמ"ש הב"ש גופיה בס"ק קמ"ג דהא דקאמר וחזינהו לאלתר דרך רבותא קאמר דאע"ג דחזינהו לאלתר מ"מ בעינן סימנין: ועתה אבוא לבאר דברי הרא"ש על הסדר וז"ל איבעי' להו ע"א במלחמה מהו כו' א"ד טעמא דע"א משום דהיא גופא דייקא והכא לא דייקא דאמרי בדדמי וסומכת על דברי העד כו' וזה כדברי התוספות והרמב"ן במלחמות אליבא דהרי"ף דבעיין משום דחיישינן לבדדמי דאשה ואלו לשטת בעה"מ דס"ל דבעיין דלא אמר קברתיו אבל בקברתיו פשיטא דמהימן אלמא דל"ח לבדדמי דאשה רק לבדדמי דעד ולכך במים ולא ראה הטביעה ס"ל דלא אמר העד בדדמי וליכא למבעי מידי דודאי מהימן משא"כ הרא"ש דמפרש דהאיבעי' מחשש בדדמי דאשה ליכא לפלוגי בהכי ושוב מייתי הרא"ש עלה לשון הרי"ף שכתב ואתינן למפשטא מהא דתנינן מעשה בשני ת"ח כו' ומיהו כיון דאמרינן לקמן ההיא גברא דטבע בדגלת כו' שמעינן דע"א במשאל"ס נאמן כו' וה"ה לע"א במלחמה כו' והנה מכאן נלמד דהרי"ף לא ס"ל כסברת הר"י שבמרדכי דל"ש בדדמי דהאשה לגבי ההעלאה דהא לסברא זו ליכא למפשט מדגלת לע"א במלחמה אלא ס"ל דשפיר שייך בדדמי דאשה וכמ"ש הרמב"ן דכשיתוודע לה שנפל למים שוב אינה מדקדקת וסומכת על העד שאמר מכירנו בו ואתינן למפשטה ממעשה דב' ת"ח ודחי לה דמיירי דאסקוה וחזו ליה לאלתר שאין מקום עוד לעד לטעות ואי משום בדדמי דאשה וניחוש דלמא משקר העד מוקי לה דאמרי סימנין והיינו מוצנעין וכמ"ש הרמב"ן וכיון דחזינן בהאי דדגלת דאנסבא רבא ש"מ דטעמא דע"א משום מלתא דעל"ג הוא הלכך ע"א במלחמה ובמים מהימן דל"ח לדיוקא דאשה כלל וע"ז מסיק הרא"ש בשם הרי"ף ודוקא היכא דאמר אסקוה לקמן וחזיתיה לאלתר ואשתמודענא דאיהו פלוני או במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא קמסהדי הכל אפילו תרי וכ"ש חד לא סמכינן דחיישינן דלמא אאומדן דעת קא מסהדי וכן הלכתא כו' מבואר מזה דדעת הרי"ף הוא דהא דקאמר בעובדא דדגלת ודוקא לאלתר אבל אשתהי מתפח תפח ה"פ דאי חזי ליה לאלתר אין מקום לעד לטעות כלל ולשמא משקר ל"ח דמלתא דעל"ג הוא ולא איכפת לן אם האשה אומרת בדדמי משא"כ היכא דאשתהי מתפח תפח ואינו ניכר ויש לחוש אאומדן דעת קמסהדי שטועה בדמיונו לומר שאלו בעליהן של אלו (או במלחמה היכא דלא אמר קברתיו חיישינן לעד דאמר בדדמי שמת ובאמת לא מת) ואין מועיל ט"ע שלו דחיישינן דלמא טעי ובעינן סימנין דוקא: ועתה נבא לביאור דברי הרא"ש דקמסיים אחר שכתב דברי הרי"ף בסתם וז"ל ויראה הא דבעינן אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר ר"ל מ"ש לעיל בשם הרי"ף דדוקא היכא דאמרו אסקוה לקמן וחזיתיה לאלתר הא לא אמר לאלתר חיישינן דאאומדן קמסהדי ולא סגי בט"ע לחודיה היינו לאותן שראו הטביעה דהנה אמרי בדדמי כו' אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ר"ל שלא ראוהו גם בשעת הפליטה ואמר שמכירו בט"ע לחוד נאמן ור"ל וא"צ סימנין והיינו דקאמר ואין מדקדקין אחריו ר"ל לדרשו ולחקרו בסימנין ואהא מייתי שכן פיר"י הא דבעינן הכא סימנין ולא סגי בט"ע לחודיה היינו משום שראה הטביעה ואמרי בדדמי ור"ל