בית אפרים אבן העזר חלק א קט

ראה הטביע' ע"ש ולהך פירוש' ניחא מה שהקשיתי מלשון הרא"ש דנקט ומצאו שמת ולדבריו א"ש דכיון שאומר שמצאו שמת תלינן דחזי ליה בשעתי' כיון שלא ראה הטביע' אבל עדיין צ"ע דלשון הרא"ש שכתב אבל מי שלא ראה הטביע' ומצאו שמת כו' משמע שכך הי' הענין באמת שהוא לא הי' בשעת הפליט' ולדברי מהרב"א הו' למנקט בלשון זה ואמר שראוהו שמת והכירו כו' ותולין לומר שכוונתו שראוהו לאלתר משא"כ בלשון הרא"ש שלפנינו אין נלענ"ד לפרש כן ואם נפשך לומר דכוונת הרא"ש הוא שאנו תולין שראייתו היתה תיכף אחר שנפלט מן המים טרם בואו אע"ג דהר"ן בתשו' כתב דמן הסתם אין לתלות ולומר שתוך אותו שעה שנפלט ראוהו שיותר מצוי שראוהו אחר שעה אחת מ"מ י"ל דהיכ' שלא ראה הטביע' ליכ' למיחש שאומר בדדמי ומדחזינן שהכירו היטב שזהו הוא הכרת פניו ענתה בו שמסתמ' בתוך שעה שפלטו הים בא זה ומצאו שמת דאין לטעות שאחר היה ומחמת ששהה הרבה נשתנה צורתו עד שזה דימה בנפשו שזהו הוא ז"א דהא ודאי לא שכיח שיהי' קלסתר פניו דומה ממש לצורתו של זה וא"כ לא הו"ל לרואה זה לומר שזהו הוא כיון שהוא ראה הטביע' ולא אמר בדדמי כלל א"ו שבאמת הוא זה שמעיד עליו ותלינן שזה בא לשם תוך שעה לפליטתו ולכך הוא מכירו משא"כ בראה הטביע' דאז אמרינן כל שנשתנ' צורתו קצת הוא אומר בדדמי ואפי' לאלתר ל"מ בלא סימנין כן י"ל לשיטת מהרב"א אבל לפי"ז ישאר דקדוק שלי מ"ש ואין מדקדקין אחריו כיון שמיירי שהעד אומר כל לבו שבא ומצאו מת והכירו בט"ע אלא שאנו תולין שהי' תוך שעה לפליטת המים א"כ מה לנו לחקרו ולדקדק אחריו ואמנם לענ"ד משום הא לחוד לא ארי' דבאמת כוונת הרא"ש דאין מדקדקין אחריו לחקרו ולדרשו על ידי סימנין וכמו שכתוב הרמב"ן במלחמות שהוא ע"ד דרשהו אם הוא רמאי בסימנים ע"ש אלא אין מדקדקין בזה ועוד י"ל בפשיטות דלשון ואין מדקדקין אחריו היינו דל"ח דאמר בדדדמי והוא כלשון שכתב הרא"ש לעיל מיני' בתר סהדות' דבי תרי לא דייקינן ה"נ מתפרש האי לישנ' אבל בלא"ה דברי הרא"ש אין מורים בפירוש מהרב"א דלישנ' דנקט הרא"ש ומצאו שמת ואמר שמכירו בט"ע לחודי' נאמן כו' תיבת לחודי' מורה דאסימנים קאי ור"ל דנאמן בט"ע לחוד בלא סימנין והיינו דנקיט אחר כך בדברי ר"י גם כן כי האי לישנ' ואתי למיעוטי סימנין א"כ ה"נ למעוטי סימנים אתי ולאו למעוטי היכא שלא פירש דחזיי' לאלתר ועוד אכתוב לקמן מה שקשה לפירוש זה: ואחר אחרון אני' בא מה שפירוש בזה מופת דורינו הגאון מוהר"ר יחזקאל נ"י בספרו נ"ב סימן כ"ח והאריך בחריפתו ובקיאתו ותוכן דבריו בישוב דברי הרא"ש הוא דקשי' ליה דהכא נקט חזינהו לאלתר והתם נקט בשעתי' א"ו שיש חילוק דבלא ראה הטביעה אף דלא חזינהו לאלתר אם ראה בתוך שעה סגי והיינו עובד' דדגלת משא"כ לאחר שעה המת משתנה באמת וא"א להכירו משא"כ בתוך שעה אין חשש שינוי כ"כ רק משום העד דאמר בדדמי וכיון שלא ראה הטביעה ל"ח ומש"ה העתיק הרא"ש בעצמו בהאי דדגלת וה"מ דחזיי' בשעתי' אף דמיירי בלא ראה הטביעה תוך שעה בעינן ולפיכך כתב בעובדא דידיה כיון דאשתהי כמה שעות בלא טעמ' דבדדמי המת משתנה (מעצמו ובטלה עדותו אף לשיטת הרא"ש ואני תמה ע"ז שהרי הרא"ש כתב אח"ז שנהגו להתיר ע"י ט"ע לחוד וכתב למאי דפרישת שיש חילוק בין אותן שראו הטביע' לאותן שלא ראו ניחא אלמ' דהרא"ש מתיר באותן שלא ראו הטביע' אף לאחר כמה ימים שא"ל שבאמת לא נהגו להתיר רק בתוך שעה דוקא ז"א כמבואר ממ"ש אח"כ אבל אם גופ' שלם מכירין אפילו אחר כמה ימים משמע דאף בכה"ג נהגו להתיר וע"ז כתב דלמאי דפירש וחילק בין ראה הטביע' ניחא וא"ל דנקט בצירוף הך סברא שהגוף שלם וכ"נ מדברי הטור מ"מ קשה על הגאון הנ"ל שכתב שאין עדות לשיטת הרא"ש והרי בעובד' דידי' היה הגוף שלם כמבואר שם ואם כן לדעת הרא"ש פשיט' דבכה"ג מעידין אפי' אחר כמה ימים ואמנם באמת מבואר למעיין בדברי הרא"ש שמתחלה הביא דעת ר"ת ליישב המנהג שנהגו להשיא ע"פ ע"א שמעיד בט"ע משום דכיון דהגוף שלם שפיר הוי הכרה וע"ז כתב ולמאי דפרישת שיש חילוק בין אותן שראו הטביע' ניחא משמע מדבריו דלפי פירש זה אין אנו צריכין לפירש ר"ת רק דניחא המנהג דמתירין על ידי הכרה בט"ע משום שלא ראו הטביע' ומשמע דאף לאחר כמה ימים מעידין כמו לפר"ת אם הגוף שלם כן להרא"ש בלא ראה הטביע' וזהו שקשה גם לפירש מהריב"ל ולפירש מהרב"א דלדידהו אף דלא ראה הטביע' כל שלא ראה לאלתר אין מעידין עליו: ועוד אני תמה על הגאון נ"י שכתב לחלק בין לשון לאלתר ללשון בשעתי' ונסתייע ממה שהעתיק הרא"ש בהאי דדגלת וה"מ דחזי' בשעתי' ולענ"ד צ"ע שאף אם היינו יכולין לפרש כן בלשון הש"ס דאיתא וה"מ דכי אסקו' דחזיי' בשעתי' כו' אבל ברי"ף והרא"ש איתא הגירס' וה"מ דחזי ליה בשעת' דאסקי' והכוונ' מבוארת שר"ל שראה אותן בשעת העלאתו מן המים והוא מכוון ללשון לאלתר ממש ולשון בשעת' אינו ר"ל שעה כמו שפירש הרמב"ם דברי הש"ס רק פירושו אותו העת שהעלוהו וכמו שמצינו לשון זה פעמים רבות בב"ק משעת' דאסהיד כו' ובב"מ דההיא שעת' הוה לפקדון גבי' וכהנ' רבות וכן בזה הפירוש הפשוט שראוהו בעת העלאתו (אמנם גם לשון לאלתר יש לו שיעור כמו שכתוב הריב"ש והביא ראיה מש"ס דגיטין ע"ש) וכן בלשון הרי"ף בתשוב' סימן נ"ד דעו כי מה שטבע במשאל"ס אין אשתו ניתרת עד שיבא מי שיאמר אני ראיתיו בשעה שהשליכו הים ליבשה והכרתי בו ובסי' קפ"א כתב בלשון כי ראיתיו אחר שהשליך הים לאותו מת ואני הכרתי בו שהוא בעצמו ונראה דגם בסימן קפ"א ר"ל שהי' שם בשעה שהשליכו וראוהו מיד לאחר ההשלכה: ועוד יש להקשות לכל הפירוש דמשמע מהם דהרא"ש לא ס"ל כהרי"ף דבעיין אפשיט' מההיא דדגלת ומוקי לההי' דהתם בלא ראה הטביע משא"כ בראה הטביעה בעינן סימנין דוקא ובאמת לא משמע כן מלשונו שכתב בתחל' לשון הרי"ף בסתם ואח"כ כתב ויראה הא דבעינן כו' ולא הזכיר כלל שבא לדחות בזה ראיית הרי"ף ולחלוק עליו נראה דמלת' באנפי' נפשי' קאמר ומודה בה הרי"ף ז"ל ומכ"ש דקשה טפי לפי' הגאון בנ"ב דמחלק בין עובדא דב' ת"ח ובין עובד' דדגלת ופסיק להו בסכינ' חריפ' לומר דהתם נקט לאלתר ומיירי בראה הטביע' והתם איתא בשעתי' ומיירי בלא ראה וכל כה"ג הו"ל להרא"ש לפרושי שבזה דוחה ראיית הרי"ף ועוד יקשה לפירושו כמ"ש לקמן ואשר אני אחזה לי ושיירתי דרך לעצמי בביאור דברי הרא"ש הוא ע"פ מ"ש המרדכי בר"פ האשה ותסבר' כו' תימא לר"י אפילו למאי דקאמר ואסקינהו כו' ונראה לר"י דל"ש בדדמי אלא כשמעיד שטבע ולא יצא משם והיינו בדדמי דאפילו לא ידע' בבירור אמר' מסתמ' לא יצא משם אבל בעדות שמעיד שהועל' מן המים וראהו מת ל"ש בדדמי דאין לו במה לטעות כו' ודקאמרי סימנין פי' א"נ לא ראוהו לאלתר אלא שהו בין העלאה לראי' כגון דאמר סימנין שמועיל העדות כו' ואע"פ שאין כתוב א"נ בספרים כו' והנה מ"ש דגבי העלאה ל"ש בדדמי דאין לו במה לטעות ע"כ צ"ל דט"ס הוא וצ"ל דאין לה במה לטעות דאל"כ לא תירץ כלום על עיקר קושייתו דנהי דהעד לא טעי מ"מ דלמ' משקר והיא לא דייק' דאמר' בדדמי א"ו דס"ל דלענין העלא' מסתמ' דייק' לידע אם בצדק אמרי פי העד שאומר שראהו שהועל' מן המים מת והכירו לאלתר או בסימנים משא"כ בס"ד שהי' סובר שהעד מעיד שטבע ולא יצא משם שייך בדדמי לגבי האש' דלא דייק' רק לידע שטבע ואע"פ שאין יודעת בבירור שלא יצא היא אומרת מסתמ' לא יצא אבל למסקנא דותסבר' דמשאל"ס אשתו אסור' א"כ ע"כ עיקר דיוקא דידה אינו לענין הטביע' שאין בזה כדי להתיר ועיקר דיוקא דילה לענין העלאה ובזה אין לה במה לטעות וע"כ דדייק' לידע שהעד אומר אמת ואמנם דברי ר"י הללו שהביא המרדכי הם סותרים למ"ש התוס' בשם ר"י בדף קט"ו ד"ה וקאמרי סימנין אבל ע"י ט"ע אין להאמינם דאמרי בדדמי ובדבר מועט יאמרו שאילו בעליהן של אילו אבל מה שפירש בקו' דמים משנים צורת הפנים