בית אפרים אבן העזר חלק א יא

דויצא הכהן כו' אפשר דשפיר מהני מיגו דסברא הוא שכך אירע הענין במקרה שנשתנה. וכה"ג חילק מהרי"ק ומהרי"ט בתשובה לענין הא דאמרינן בעלמא לאוקומי חזקה נגד חזקה. ואמנם נראה כוונת הרא"ש בזה דס"ל דהתם שהיה מוחזק באחים והוא אומר אין לי אחים ואנו רוצים להאמינו ע"ז במיגו כמיגו במקום חזקה מצד סברא דמי דבשלמא אם היה אומר שיש לו אחים ומתו או יש לו בנים אין זה רק כסותר החזקה דמעיקרא שהיתה מוחזקת ליבום אבל כשהוא מוחזק באחים והיינו שהוחזק כן זמן רב וע"י המנהג ההרגל ועתה הוא אומר שאין לו ובא לעקור דבר זה שהיינו מוחזקין בו מצד אומדן הדעת גם זה חזקה מצד סברא הוא ולא מהימן במיגו ועיין בדברי אא"ז בבכ"ש בקידושין שהשיג על הב"ש שהקשה על ראיי' הרמב"ם ממכה אביו ואמו והוא מהירושלמי דא"כ הוה ליה למילף בש"ס דידן דאזלינין בתר חזקה וע"ז כתב שאין הנידון דומה דהתם הדבר ידוע בבירור וספק שמא נשתנה אח"כ אבל בההוא דמלקין כו' הוא דבר שאין ידוע בבירור אלא מחמת אומדנא מחזיקין שהוא כך ע"ש ונראה שר"ל די"ל חזקה זו שהוא מצד סברא ואומדנא עדיף. ולפ"ז גם בנ"ד דהוחזק זמן רב וחזקה דמחמת אומדנא הוא ולא נימא בו מיגו לדעת הרא"ש אבל כבר כתבנו דחזקה דהכא שאינה רק מפיו לכך גרע טפי וכמ"ש הרא"ש בתשובה וכן משמע חילוק זה במהרי"ק ועיין בספר קרן אור שהביא שם תשובת אא"ז הגאון בעל ת"ש ותשובת הגאון בעל פ"י ז"ל בענין מיגו במקום חזקה ומצאתי שם בדברי הגאון בעל פ"י שכתב שם ג"כ חילוק זה דהיכא דאין החזקה רק מפי עצמו שפיר אמרינן מגו במקום חזקה ושמחתי ועכ"פ אין לדמות הך החזקה לחזקה דאין אדם פורע שהוא חזקה אלימתא שמוציאין ממון על פיו משא"כ כאן דאפילו תימא דספקא אי חזקה כי האי עדיפא או מיגו ספיקא לקולא. וגם דעת כמה פוסקי' דהאי בעיא נפשטה בדוכתא אחריתי דאמרינן מיגו במקום חזקה ועוד נלענ"ד דע"כ לא מספקא לן אלא היכא דאע"ג דנימא מיגו מ"מ החזקה בדוכתא קיימא כגון ההוא דאין אדם פורע שהרי אי אפשר לומר דחזקה זו מעיקרא טעותא הוי וכן בההוא דקידושין אע"ג דמחמת המיגו אמרינן דחזקה דאחים מעיקרא בטעות הוי מ"מ אדרבה גרע טפי שבאנו לסתור במיגו זו ולעקור החזקה לגמרי וכמ"ש הרא"ש שם משא"כ בנ"ד שזה באמת אומר אמתלא אלא שאנו מפקפקים באמתלא זו החזק הוא הרפה וע"י המיגו אנו מחזקים האמתלא לומר שכדבריו כן הוא והחזקה שהחזקנו ע"י דבריו הראשוני' בטעות הי' שלא אמר כן רק מחמת האמתלא אין זה דומה למיגו במקום חזקה כלל. וכה"ג כתב המרדכי הנ"ל פ"ג דקידושין מתשו' מהר"מ בענין השליח שלא אמר מקודשת לי דאע"ג דעד אחד לא מהימן היכא דאיתחזק איסורא היינו דוקא היכא שגם לדברי העד עכ"פ ג"כ אתחזק משא"כ היכא שלדברי העד מעיקרא לא איתחזק כלל ע"ש. וה"נ לענין מיגו י"ל כה"ג וזה י"ל טעם רמ"א ופ"י דמבואר מדבריהם דאף בחזקה דלמ"ד יום מהני אמתלא משום דע"י האמתלא אנו עוקרין החזקה למפרע ואמרינן שהוחזק בטעות והב"ש סבירא ליה דאין לעקור החזקה מחמת האמתלא. אבל היכא דאיכא נמי מיגו נראה דגם הב"ש מודה דע"י המיגו אנו אומרים שהאמתל' אמת והחזקה מעיקרא ליתא ובנידון זה שהוא דרבנן נראה שאין להחמיר בכה"ג שיש מיגו ואמתלא אף שאין האמתלא טובה כל כך ומכ"ש שיש מקום לומר שהאמתלא טובה ואין לומר בזה ספיקא לחומר' כיון דרק מנהג הוא וכד"ס שספיקו להקל כמ"ש הב"ש בשם הד"מ להדיא וגם כי חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מפקע לו ממצות פ"ו ושבת שהוא דאורייתא. ואדרבה אית לן למיזל לחומרא בספיקא דאורייתא ומכ"ש כשהוא בעצמו כן שעדיין הוא פנוי ומוטל עליו מצות פ"ו ושבת איך נבטלם ממנו ע"י ספיקא דידן במידי דרבנן ומ"מ נראה שיש לאיים עליו בב"ד ולהודיעו חומר חרגמ"ה הכל לפי מה שהוא אדם ואם כה יאמר כי בצדק אמרי פיו כי פנוי הוא לא נחשדו ישראל על כך ובפרט שהוא ג"כ מילתא דעל"ג כמש"ל כנלע"ד וה' ירום קרנו ישוה עליו הוד והדר. בקודש נאדר. דברי אוהב בא בחיבה ותדיר זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: סי' ב שאלה באיש אחד שאירע לו חולי ורקבון בביצה השמאלית שלו בעודנו נער קטן והיה מסוכן מאוד. ושאלו לרופאים ואמרו שאין לו תקנה עד שיחתכו הביצה וכן עשו לו וכעת הגדיל ונפשו בשאלתו אם מותר לבוא בקהל ישראל. ונשאלתי מחכם מופלג אחד שצידד בזה בכחא דהיתרא וביקש ממנו לחוות דעי בזה תשובה עיקרא דהא מילתא תליא באשלי רברבי דאמרינן ביבמות אמר ר"י בנו של ר"י ב"ב שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר סריס חמה ס"ד אלא הרי הוא כסריס חמה וכשר ודעת ר"ת וסייעתו דריב"ב מיירי אף בידי אדם. והרמב"ן וסייעתו סוברים דריב"ב מיירי בידי שמים דווקא. והנה הרמב"ן נשען בזה על דברי בה"ג שכתב וז"ל וה"מ כ"ש בידי אדם אבל בידי שמים כשר אמר רבא דיקא נמי כו'. למימרא דפצוע ממעי אמו כשר והיכא דכי איתיילד בחדא ביצה הוא דהוא כשר דתניא אמר ר"י בנו כו'. והיכי דמי פצוע דכה כדתנן פצוע דכה כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהן כו'. ומזה מבואר דמפרש דברי ר"י דווקא שנולד כך ממעי אמו וצריכין אנו לדחוק לפי"ז הא דנקט דאתיילד בחדא ביצה הוא לאו דוקא דה"ה אם נולד בלא ביצים כלל אלא משום דלא שכיח שהוא נולד ושני הבצים יהיו חסרים וכמו שנדחקו בדברי הש"ס בזה ואני תמה מאוד דמלבד שהדוחק הגדול מבואר ובפרט בדברי בה"ג דדינא קא בעי לאשמעינן דממעי אמו כשר אף שנחסרו הביצים לגמרי והו"ל למינקט בהדיא דאף בשני בצים כשר בכה"ג ולא הו"ל לסתום כ"כ במקום דאיכא למיטעי. ובשלמא בעדות של ר"י ששמע בכרם י"ל דנקט הכי לפי ששמע אז על עובדא כזו דאיקלע קמייהו אבל פוסק וודאי צריך לפרש דבריו בכל כה"ג אף גם זאת תמה אקרא על מה שבאו לכלל ישוב בהא דנקט ביצה אחד משום דשכיח נקט דהתינח לשיטת הש"ג בשם ריא"ז דבי"ש היינו שנולד כך ממעי אמו. משא"כ לפי מ"ש רש"י דאף ע"י רעמים וברד מיקרי בי"ש והוא דעת כל הפוסקים וגם רוב הפוסקים סוברים דגם ע"י חולי מיקרי בי"ש וכמ"ש לקמן א"כ מאי פסקא דנקט ביצה א' דאטו רעמים וברד או חולי בביצה א' שכיח דשלטי ובשניהם לא שכיח דדבר ברור הוא ששניהם מקרה א' להם ואין יתרון לשנים מן האחד לעמוד נגד חמת המציק אשר כונן להשחית אותם. ולפי הגירסא דירושלמי דאיתא שם ר"י אומר כו' כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו מוליד. וזהו סריס חמה כו' איכא למימר דבא להשמיענו דאפילו יש לו ביצה אחת מ"מ אינו מוליד ונ"מ דצריך לחזור על בניו כו' ומ"מ הוי כסריס חמה וכשר לבוא בקהל כיון דבי"ש הוא וה"ה לחסרו שניהם דפשיטא דאינו מוליד ומ"מ כשר. אבל לפי גרסת ש"ס דילן דליתא בדברי ר"י הא מילתא דאינו מוליד א"כ מדנקיט ביצה א' משמע דאם חסרו שניהם אין דינו כסריס חמה וא"כ ע"כ דבידי אדם מיירי. ולולי דברי קדשו דהרמב"ן היה אפשר לומר דלענין פציעת ביצה שפיר מסתבר לחלק בין בי"ש ובין בני אדם. דאם נולד בביצה אחת אפשר דהדרא בריא והפצוע מתרפא משא"כ בידי אדם ומה דאיתא בספרי פ"ד חוזר יבואר לקמן משא"כ אם ניטלו הבצים לגמרי דוודאי ליתא בחזרה אף אם הוא בי"ש א"כ אין לחלק בזה בין בידי אדם ב"ש ואדרבה היה אפשר לומר דחסרה אחת בי"ש גרע טפי שלא היה מוכשר מעולם להזריע כדרך כל הארץ שמולידים זרע ע"י שני בצים משא"כ היכא שניטלו אח"כ אפשר שאין חדרי הזרע מתקלקלין ע"י נטילת ביצה וכמ"ש ר"ת וסייעתו דטובא איכא דמולידין ע"י נטילת ביצה אחת. ולכן קאמר בה"ג דאף אי אתיילד בחד ביצה הוי דינא שהוא כסריס חמה וכשר. וה"ה כשניטלה דהכי קים להו דניטלה לגמרי אינו מבטל זריעתו והיכי דמי פ"ד כגון שנפצעו כו'. ולפ"ז אפשר דאם חסרו שני הביצים אפילו נולד חסר הוא פסול דע"כ לא מכשרינן בנולד כך אלא בפצוע משום דבי"ש חוזר להכשירו וכדכתיבנא. וקצת סיוע יש לדברי מסוף דברי בה"ג שם שכתב פ"ד וכ"ש סריס אדם כו' ואם קדם לייבם קנה ואסור לקיימה ומוציאה בגט ואפילו ניקבו ביציו או נימוקו בצים או חסרו בצים או שניקבה ביצה או שנימוק' ביצה אחת לא יבא בקהל ה' עכ"ל. עיניך הרואות דלענין ביצה א' נקט ניקבה ונימוקה ואלו חסרה שיירה וזה משמע דס"ל דחסרון ביצה א' אינו פוסל ואפילו חסרון במקצת אינו פוסל כל שאינו דרך פציעה ואפילו תימא דדווקא חסרה כולה אינו פוסל וכמ"ש ר"ת