בית אפרים אבן העזר חלק א קז

הוראת ב"ד התם עשתה בעבריינית והכא עשתה בטעם ומבואר בסימן י"ז סעיף ל"ד לענין טביע' במשאל"ס לחלק בזה ועיין בח"מ וב"ש שם ולא עוד אלא שכל מעשיו לא עשת' אלא ע"פ שעשה פסק דין בין הבע"ח והפס"ד היו למרא' עינים כתוב בו נידון העיזבון אשר נשאר מהמנוח הקדוש הר"ר יצחק כו' ובסוף נהרג ר"ל ובא הנגיד כו' הרי שהזכיר מיתת האיש ההוא בפשיטות וגם הגבה הבע"ח מהעזבון שאין לעשות כן כשלא נתברר מיתתו ופסק הזה היה מספיק להתירא לולי שנראה מדברי הרב הנ"ל שלא סמכו על פסק הרב הנ"ל בזה מסתמא נתברר שמה שזה הרב שפסק בין הבע"ח על פי הקול עשה כן ובאמת לאו דסמכא הוא ועכ"פ האיש והאשה שעשו מעשה על פי זה וע"פ האגרת דק"ק אוקניע אין עליהם אשמה שלא שאלו פי בית דין אחרי ראותם שהרב הזה כתב בפשיטות שנהרג וחלק העזבון סברו שנתברר לו בירור גמור ואף שבאמת אינו כן מ"מ הרי באמת היתר האשה ברור בלא זה ואין מקום לקנוס אותה בשביל דעבדא איסורא בתחלת נשואין כיון שלא עשתה במרד רק בטעות וכ"ז לדברי הגאון מהרא"ב אבל הח"צ חולק על זה ועוד שו"ת אחרונים ועיין בפ"י שכתב דאפילו לר' מנחם ברבי יוסי אין הטעם משום קנס ע"ש ובשו"ת ר' זוסקינד ונראה מדבריו שלעיקר הדין הלכה כהח"צ בזה ואם כן פשיטא דאתתא שריא לבעלה ומ"ש שם אם לא שיראה בעיני חכמים לקונס כו' התם באמת לא נתברר היתרא עדיין והבעל אינו רוצה להמתין על היתר הברור ורוצה לגרשה מיד בע"כ והיא ממאנת על זה כתב שאם יראה כו' אבל היכא שאין דעתו לגרשה כלל ושניהם רוצים בקיומו של מקחם פשיטא שאין לאסור האשה עליו עד שיוציאנה שלא לרצונו ומכ"ש בזה שעשתה ע"פ אומדן דעתה שהיתרא ברור וא"צ לשאול לשום אדם מה קנס יש בזה וגם הרב הנ"ל כתב שלפי ראות עיניהם לא עשו במרד רק מחמת שאינם בני תורה וכו' ובמה כחינו גדול לקנוס להוציא אשה מבעלה אחרי שכבר הורה זקן הגאון ח"צ אף בנידון שלו להקל ומכ"ש כאן נראה דכ"ע מודו דאתתא שריא לבעלה ולענ"ד הדברים פשוטים ואע"פ כן נכון לצרף עוד חכם אחד מובהק שיהיה מסכים הולך ע"ז כי היכא דנמטי שיבא דברי זעירא הקטן אפרים: יז שאלה אשה אחת קרה לה מקרה בלתי טהור דטהר גברא במדינת קרסאן וקא שלפא ומחויא גב"ע שהוגבה שמה כאשר באו הדברים ברוב ענין בגוף הג"ע והיא מחזרת על בתי מדרשות ועיניה מטיפין ונפשה בשאלתה אם יש לה מתירין ע"פ העדות הלז וכל חכם לב יבואו ויעיינו בדינה אשור הייא כי היכא דמשלם צערא דהך איתתא ואת פי שאלו לחוות דעי בזה: תשובה אני איני כדאי לדון בדבר ערוה החמורה וכמוני היום לא חזי לאיצטרופי בצירוף דרבנן כי היכא דלימטינהו שיבא מכשורא ולא מלאני לבי להקל מתוך חומר בלי צורה האי קולא דאתא לידי חומרא. והענין עמוק מי ימצאנו כי חזק הוא ממנו. אף כי אנכי אעננו. ואירא מבוא בדמים, להכניס ראשי בין ההרים הרמים. והמה חכמים מחוכמים. אנא לא מצינא לאסגויי בהדייי. הני ברכי דשלהי מנייהו. ואיך גמול ידו הדה בין חשמני תעוז שני העדה. היעלה שועל ופרץ חומת אבני מגדל עדר עופל. להיות גדר הדחויה וחייץ תפל. יגע ורפה ידים. יאמר נא לבנות לו מגדל גבוה וראשו בשמים טלה חלב ותינוק יונק. מי יתיצב לפני בני ענק. אפרוח שלא פתח עינים היעשה לו כנפים. לעופף דרך הנשר בשמים. כן הדבר הזה כי הענין ים גדול ורחב ידים. גאו מימיו לא יעמדו בגבהם כל שותי מים. ראוי שיפתח בגדולים ויסתיים. ומה לי עוד אפרים. אבל דברתי אני עם לבי הכל מסייעים למלאכת שמים. עתיקי משדים. כאיש הביניים. וירך הלבב לצבא צבא ויתאמץ לעלות במרכבה, לא יערוץ מפני המון רבה. אי לזאת הואלתי לדבר. וחיילים אגבר. לאגחא קרבא בהווייות אביי ורבא ואנא בעינא אבא. הוא יהיה עם פי. בעת הטיפי. שלא אבוש ולא אכלם. וכגון דא פתח פיך לאלם. ואחרי אשר לקצבי הרים ירדתי ואבינה אל עומק הדין. וחזרתי על כל הצדדין. ואנכי הרואה במראה ולא בחידות. כי תמר תמרורים בתמרוריתה עומדת. ועם כי גדול הכאב מאד לעלובה זו דקא מעגנא ויתבא תזעק בחבליה. על בעל נעוריה. כעת יגעתי ולא מצאתי היתר לאיסורה. שיהא כדאי להפקיע עצמה ולהפריד לויתה. ואמינא לעיין במילי דידה לידע מה הוא צריכה להושיב ב"ד על כך להטיבה באחריתה. ואתנהלה לעטי לרגל המלאכה אשר לפני לומר עם קני את אשר מן השמים יורוני ואציע דברי הפוסקים אשר ממקור הש"ס נובע מעיינם. ראשון לציון הנה הנם. הנה גלוי וידוע לכל יודעי דעת ודין דעת הרי"ף פרק האשה שלום דבעיין בע"א במלחמה אפשיט מעובדא דדגלת דמהימן וסיים בה וז"ל ודוקא הכא דאמר חזיתיה לאלתר ואשתמודענא דאיהו פלוני או במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא קמסהדי הכי אפילו תרי וכ"ש חד סמכינן דחיישינן דלמא אאומדן דעת קמסהדי וכן הלכתא עכ"ל ובעל המאור ז"ל חלק ע"ז וס"ל דאי אמר קברתיו ודאי מהימן ובעיין בלא אמר קברתיו וס"ל דלא אפשיטא דההיא עובדא דב' ת"ח אוקמינן דקאמרי סימנים דלאו עלייהו סמכינן ודוקא בראה הטביעה אבל בלא ראה הטביעה ל"ש בדדמי ובהכי מיירי ההיא דדגלת: והריב"ש סי' שע"א כתב בדעת הרי"ף שאף בטביעה במים צ"ל קברתיו אלא דס"ל להרי"ף דאסקוהו לקמאי הוי כמו קברתיו ובעל המאור דס"ל דבעיין בלא אמר קברתיו והוצרך לאוקמי ההיא דדגלת בלא ראה הטביעה ולא רצה לומר משום דהתם הוי כמו קברתיו אלא קברתיו ממש בעינן ועל כן חילק בין ראו הטביעה ללא ראו הטביעה עכ"ל משמע מדבריו דאם אמר קברתיו מהני אף לדעת בעה"מ ז"ל אף בראה הטביעה וא"כ בנ"ד אף שנאמר כיון ששמע הטביעה הוי כראה דמה לי ראה ומה לי ידע כמ"ש הריב"ש שם מ"מ כיון שהעד העיד שקברו יש מקום להתירה לדבריו ז"ל אבל באמת אין זה מעלה ארוכה לנ"ד שהרי אף בלא ראה הטביעה פשיטא דדוקא לאלתר בעינן שהרי הוא מוקי לההיא דדגלת בלא ראה הטביעה ועלה מסיק הש"ס וה"מ דכי אסקיה חזיוה בשעתיה וכפי המבורר מעדותו של זה בודאי אשתהי כמה שעות כיון שבעת בא המגיד אליו לאמר שמוטל מת על שפת הים היה מהלך פרסה בינו ובין המת הזה ופשיטא דאי אשתהי אין קברתיו מועיל בזה: ועוד דגוף דברי הריב"ש נפלאו מאד בזה שנראה מדבריו דס"ל דעיקר חששא בדדמי הוא שמא לא מת ונדמה לו שמת ולכך קשיא ליה דלוקמא האי דדגלת באמר קברתיו ומתרץ דס"ל דאסקוה לקמאי ל"ה כמו קברתיו וזה חששא בעיני דנהי דעל ידי קברתיו אזדא ליה חשש בדדמי על המיתה מ"מ עדיין יש חשש בדדמי על הצורה דשמא נדמה לו שזה בעל האשה וכן מוכח דהא משמע התם דלא מיירי ששושביניה הוא שהעיד כן דאסקוה אגישרא והכירו אלא מבואר דאסקוה אגישרא וראוהו ב"ד וכל ישראל שהוא מוטל מת ולא קמה בו עוד רוח רק ששושבינא הוא שהכירו בט"ע שהוא בעלה של אשה זו וא"כ אין חשש שמא אומר בדדמי שמת מחמת שראה הטביעה ובאמת לא מת שהרי בזה שבודאי מת לא הוזקק לעדות שושבינין כלל ועוד דלפי דעת הריב"ש אליבא דבעה"מ א"כ הא דקאמר בכוכזלו דב' ת"ח מיירי בראה הטביעה וחיישינן שמא לא מת ואמרי בדדמי שמת ומאי דקאמרי אסקינהו קמן אינו כאומר קברתיו א"כ מאי קמשני וקאמרי סימנים דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים ולפי דבריו מאי הועלנו בזה הרי אנו חוששין שמא אמרי בדדמי שמת ובאמת לא מת כלל אם כן יצאו חנם אלו סימנין דאטו מחמת הסימנין נאמר שע"כ מת הלא אין בהם מועיל רק להורות שאלו בעליהן של אלו ונראה שלמד לפרש כן דברי בעה"מ ממש אח"כ בשם הרמב"ן במלחמות שאם כדברי בעה"מ הו"ל לאוקמי בדאמרי נשים קברנום. ובאמת שהרמב"ן במלחמות כתב מתחלה שיש לפשוט האיבעי' מההיא דכרקום היתר וכתב שאם תאמר ש"ה דאמר קברתים ז"א דהא אין גריעות מלחמה רק משום דאשה לא דייקא וא"כ אין חילוק בין קברתים או לא ועוד דהא העד