בית אפרים אבן העזר חלק א קו

בעל האש' ובזה ודאי מועיל הס"ס להחזיק שפרצוף האיש לא נשתנ' ממה שהי' וגם דבכה"ג עדיף משאר ס"ס שאין הספקות מסייעים זה לזה כגון ספק תחתיו כו' דכל ספק לחודיה קאי וספק השקול הוא רק כשמצרפין שניהם מתרבים צדדי ההיתר אבל מ"מ אין צד ההיתר שבספק זה מסייע צד ההיתר שבספק האחר משא"כ בזה שצדדי ההיתר שבספיקות מסייעין זה את זה שלדעת ר"ח אין רגילות לטעות בהכר' אם גוף שלם אף בודאי אחר ג' והצורה נשתנ' מ"מ ניכר היטב לרגיל בו בחייו ויודעין ומכירין בו שאי אפשר שתשתנ' כ"כ עד שיהי' דומה לאיש אחר לגמרי וא"כ אף החולקים בזה וס"ל דבג' ימים אפשר שישתנ' שידמ' לצורה זו ממש מ"מ מודה דעכ"פ לא שכיח שיהי' כן ואף דמשום חומר א"א חוששין הבו דלא לוסיף עלה ודיינו שנחוש באם בודאי עברו ג' ימים אבל לא בספק ואמרינן דפרצופו וגופו השלם שלא נראה בו שינוי מורה עליו שהו' תוך ג' ימים ואף שיש מקום להוכיח מדברי קצת פוסקים דס"ל להחמיר בספק תוך ג' ימים אף בגופו שלם מ"מ כל האחרונים החזיקו להתיר בזה וכן פשט המנהג אך בנ"ד אין אנו צריכין לזה לפי מ"ש מהרי"ט דמעיד שמצאו הרוג בלא שום נפוח שרי אף בספק תוך ג' ובתשובות הארכתי והבאתי ראיה לדבר מהרי"ט מדברי הרי"ף בתשוב' וגם מדברי מהרי"ק שכתב בשם הרדב"ז כן ועיין בתשובת מהרשד"ם סימן נ"ד ובנ"ד שמבואר בגב"ע שהבי' השליח שאמרו העדים בזה הלשון ער איז גיווען גאר גאנץ ניט גרירט ער איז גיווען נאך גאר פריש כל המענטשין שהיו בשעת קבורתו כולם העידו אז ער איז גלייך מא האט אים ערשט גהרגת בזו השעה כו' וא"כ פשיט' שיש להתיר אף להמחמירין בספק תוך ג': והנה במ"ש הרב הנ"ל שיש עוד צד להתיר לפי שמצאו אותו במים ומיא מוצמת צמית וכתב דמ"ש בתשובת ב"י בדברי השואל דבהרגוהו קודם שהושלך למים י"ל דלא צמתי מדברי שאר פוסקים לא משמע כן האמת כדבריו בזה וגם הב"י גופיה בתשובתו שם לא חש לה כלל וכן מבואר מדברי הרשד"ם הביאו הב"ש בס"ר ע"ט אך מ"מ לא חזי לאצטרופי להתיר מחמת זה לדעת המחמירין בספק תוך ג' דהדבר פשוט אם שהה ג' ימים קודם שהושלך למים אין מועיל מה שהושלך למים אחר כך והתם מיירי שבתוך ג' ימים להריגתו הושלך למים בזה מסתפק השואל בתשובת ב"י דשמא אף בכה"ג לא צמתי אבל אם כבר שהה ג' ימים ביבש' פשיט' דלא מהני מה שבא במים אח"כ וכיון דקיימינן השת' למאן דמחמיר וחושש שמא כבר עברו ג' ימים א"כ שפיר יש לחוש שמא שהה ג' ימים ביבש' וא"ל דאמרינן כאן נמצ' כאן היה ז"א דזה לא נאמר רק לענין שאין להחזיק מרשות לרשות ולומר דממקום אחר בא אל רשות זה וכמבואר בכתובות גבי מומין ומה"ט אמרו אין מחזיקין ממקום למקום ועיין סימן תס"ז אבל בזה שנהרג ביבש' וע"כ ממקום אחר בא לכאן אמרינן השת' הוא דבא לכאן ואע"ג דמחזיקין מזמן לזמן להחמיר היינו משום דאזלינן בתר שעת מציאתן לחומר' ודוק' בתרומ' וקדשים או משום חומר' דחמץ הא בלא"ה אדרב' אמרינן השת' הוא דנפל והדברים ארוכים בסימן תס"ז וביו"ד סימן ק"ד לענין עכבר שנפל ועיין בכו"פ שם ועיין ביבמות בדברי הרמב"ן והרשב"א בענין תרי יצחק בגט שנמצ' שלא במקום שנכתב והארכתי בתשוב' וכאן קצרתי שלענ"ד בכאן מסתבר שלא הושלך למים רק על ידי הרוצחים עצמם וא"כ פשיט' הוא שמיד אחרי שהכוהו נפש השליכוהו למים ונמלטו על נפשם וקיימתי' מסבר' ומצאתי שהרי הרב אומר כן בשו"ת והרשד"ם הביאו בק"ע סעיף שמ"ב דכל שמצאנו אותו במים אין לנו לתלות שהושלך שם אחר כמה ימים שנהרג ביבש' כו' וכן נרא' מתשוב' ב"י שלא חשש רק למכה וקצרתי שנרא' דנ"ד עדיף טפי מההי' דתשובת הב"י שהוא ג"כ הנדון דמהרשד"ם דהתם נמצ' קשור בשק וא"כ אפשר שאיש אחד נהרג והרוצח טמנו בשק ואחר ששמע שמחפשין אחריו השליכו למים משא"כ כאן שאין לעשות חששה זו שהיה טמון אצל הרוצח ואח"כ יקחהו ישאהו וישלך אותו אל המים רק בשעת הריגתו ממש ואפשר שהיה הריגתו שם אצל המים שרצו להטביעו ושוב הרגוהו והשליכוהו על שפת הנהר ולכן אף לדעת הר"י נחמיאש בתשובת ב"י שמסתפק ושואל בנהרג קודם יש לצרף קולא בזה די"ל דלפעמים אין גומרין הרוצחין ההריגה לגמרי ועוד בו נשמתו הם משליכים אותו למים וא"כ פשיטא דבכה"ג אמרינן דצמתי ועכ"פ ס"ס הוי אך כפי לשון העד נראה שעיקרו היה מוטל על שפת הנהר רק פניו היה במים וכשהפכוהו הכירו אותו כו' וא"כ מסתמא לא הניחו בחיים לגמרי על סמך הטביעה כיון שלא הטביעוהו בנהר ממש רק הניחוהו על שפתו וגם י"ל דכל שלא הקיפו המים מכל צד לא צמתי וגם י"ל דשמא זה זמן רב שמונח שם ולפעמים שפת הנהר יחרב ויבש בעת נפילת המים ואשתהי ג' ימים אך אין לנו לגבב חומרות אחרי שאין סמיכתינו להתיר מחמת זה רק לצירוף ההיתר דספק תוך ג' שבלא זה רבו המתירין ובפרט ששנים מעידין דזיו אנפוהי לא אשתני וגם הא סיועא מסייעא מה דאשתכח בדוכתא דאיכא מיא ואשתמודענא דמיתנא הוא בעל האשה ויש לסמוך על עדות זה ועיין בק"ע סעיף רל"ח בשם תשובות דברי ריבות שכתב להתיר משום ס"ס שמא הלכה כר"ת דבגוף שלם מעידין אפילו אחר ג' ימים או שמא תוך ג' השליכוהו למים כו' וקצרתי שוב עיינתי בשו"ת דברי ריבות סימן ט"ז וראיתי שדבריו הם על אותו הנדון המבואר בשו"ת ב"י וכתב דהמחמירין בספק תוך ג' ימים דדוקא כשמצאוהו ביבש' דאיכא ריעותא די"ל כאן נמצא כאן היה זה כמה יותר מג' ימים אבל בנ"ד כ"ע מודו דלא חיישינן שהושלך לבור אחר ג' ימים דאדרבא נאמר כאן נמצא כאן היה משעה שנהרג ועוד דאנן סהדי ואומדנא דמוכח שהרוצח מיד שהרגו בקש והשתדל להטמינו ומיד השליכו לבור ותו דהוה ס"ס שמא הלכה כר"ת ע"ש והנה במ"ש שי"ל כאן נמצא כו' כבר כתבתי דליתא לכאן נמצא לא נאמר לענין שיש להחזיק למפרע רק לענין שלא להחזיק שבא ממקום אחר וכל שבודאי בא ממקום אחר והספק על זמן שבא לשם אין להקדים הזמן מחמת כאן נמצא אלא אדרבא אמרינן דהשתא נפל דהא חזקה דמעיקרא עדיפא שלא היה שם מתה וחזקת שעת מציאתן אינו רק לחומרא (וכן צ"ע בשו"ת נ"ב חלק אה"ע סימן מ"ו כתב ג"כ לענין נפל לים והעלו ממנו רגל פלפל בזה לומר כאן נמצא שהיה מכבר ולענ"ד ז"א וכמ"ש) ומ"ש דאומדנא דמוכח כו' נראה אע"ג דבגוונ' דנ"ד לא שייך הך מילת' שהשתדלו להטמינו מ"מ אומדנ' הוא שמיד השליכו למים וכמש"ל וגם יש לי לצדד מטעם שכתב מהריב"ל ועוד פוסקים דבעד מפ"ע תלינן להקל בספק תוך ג' ימים והגב"ע שהעתיק הרב היה עד מפ"ע וגם יש צד היתר מחמת הגב"ע שהבי' השליח שהעידו שני עדים ולדעת כמה פוסקים אף לענין בדדמי דהכרת הצורה מהני בשני עדים למימר דלא חזיוה בשעתיה דשנים לא עבידי דטעו ויש סוברים דאפילו בשני עדים פסולים הדין. כן ובתשובה הארכתי ונראה דבמקום ספק תוך ג' יש לסמוך על זה וגם לפי דברי העדים שבגב"ע שהביא השליח מבואר שהכירוהו גם כן בסימנים שהחוטם היה קצת עקום וגם השינים האמצעים רחבים ושן אחד גדול על חבירו כו' אף שי"ל שאין זה בכלל סימנים מובהקים מ"מ עכ"פ מחשבי סימנים אמצעים להוציא מחשש ספק ג' סימנים ועיין בק"ע סימן רע"ז משו"ת מהראנ"ח שכתב דאף דספק אשתהי מ"מ צריך לומר שנשתנו פניו שדומה לזה וגם הנזם דומה לנזם זה ואף דשם בסימן רע"ט משמע שלא הכריע להקל התם חשש לשאל' שמא שאל הנזם וגם דספק אשתהי דים חמיר טפי כמ"ש הר"ן שאינו מצוי שיראנו תוך שעה משא"כ בספק ג' ימים דיבשה ודאי יש להקל דמה"ת נאמר דאתרמי אחד אשר היה לו חוטם עקום קצת ושן אחד גדול על חבירו ונשתנ' פרצוף פניו עד שנדמ' לבעל' של אשה זו שהיו סימנים כן דמה"ת לומר כן וזה עדיף משאל' דיחיד שהסכימו הפוסקים להתיר ע"כ הדבר ברור דאתת' שריא: ואמנם אע"פ שיש כאן שני עדים מ"מ יש להושיב ב"ד להתיר' כדין נשאת ע"פ ע"א שהרי אנו לוקחין לצירוף מה שהועד בגב"ע של הרב שהיה במים והעדים הנ"ל הוא עד מפ"ע ובכן צריך להתיר' ע"פ ב"ד כדין הניתרת בעד א' ואחר ההתר' יש להיתר' לבעל' בפשיטות שאף הגאון מו' אברהם ברודא ז"ל שהביא בשו"ת ח"צ וס"ל התם דקנסינן לה שתצא בנשאת בלא