בית אפרים אבן העזר חלק א קד

אין הכוונה לומר שכל שהעיד בתר קלא דלא הוי עדות אלא הכוונה להפליג שאותו עדות מספיק כו' ע"ש ובאמת שמה שהביא מהרא"י שם מהמרדכי צ"ע דהתם לא קאמר דראה ההריגה אומר בדדמי ואם כוונתו למ"ש בשם הר"ש והר"ן נמי לא קאמרי אלא הכרה בט"ע דמסל"ת אינו נותן לב להכיר היטב ובתה"ד סימן רמ"ז כתב לחלק דדוקא אם היה מכירו בחייו אמרינן שסמך לומר בדדמי כשרואה דומה לאותו סימנים אבל אם לא הכירו בחייו לא אמרינן שאומר באומד הדעת ובודאי נסתכל היטב להכירו ע"ש וא"כ אין זה ענין לכאן לומר שאומר בדדמי מחמת הקול שכיון שמסל"ת הוא בודאי הוא אומר דברים כהווייתן והי' אומר ששמע קול שזה נהרג וכוון שאמר סתם אנו תופסין הדברים כמות שהם ולא חיישינן לחששה אחרת ועיין בב"ש ס"ק מ"ם מ"ש על דברי הח"מ לענין חשש שמא שמע מערכאות ע"ש ועיין בב"ש ס"ק ע"ו שכתב בשם התשובה לסמוך על ט"ע עכ"ל ועיין בס"ק קנ"ה ודבריו צ"ע וקצרתי ועכ"פ בנ"ד נראה שאין לחוש לזה שהעדות מחמת הקול ולא מיבעיא לחילוק מהרח"ש דכל שאינו אמיתת הדבר שיש לתלות שאומר בדדמי מחמתו רק קול לא חיישינן וכן נראה שהוא דעת הב"י ומהרשד"ם וכן בח"מ ס"ק מ"ז בתשובה שם וראה שמסכים להב"י אלא שכתב שהב"י כתב שאם אפשר לשאול לעדות הראשונים ו' וכאן בנ"ד שהעד שמע מפי העבד שאמר ששמע מגוים שנהרג פשיטא דלא שייך זה וכיון דליכא לברורי סמכינן ע"ז והכי מסתבר כמ"ש הב"י דאל"כ נפל דינא דמסל"ת בבירא שעל הרוב טרם יזדמן שיבוא אחד ששמע מעכו"ם מסל"ת הקול יוצא ואין לנו להחמיר כולי האי בעגונות אם לא במקום שיש רגלים לדבר דמחמת הקול אמר כן ומכ"ש כי הך סברא דכתיבנא שאם יש לתלות שאדרבה הקול יצא ע"י אלו שהגידו מחמת ידיעתן לית לן למיזל בתר איפכא הוא סברא נכונה וברורה א"כ פשיטא דאין כאן בית מיחוש: וגם אין לחוש ולומר דלפי שאמר אונ מען האט אלי זייני זאכין גפינן שזה היה האומדנא שלו לומר שנהרג דז"א שהרי פירש שיחתו ששמע מפי הגוים שנהרג א"כ מה שאמר ממציאת החפיצים מלתא באנפי נפשיה קאמר ואפילו תימא שבא לומר שגם זה שמע מפי הגוים שהאיש נהרג ומצאו החפיצים שלו מ"מ אין במשמעות לשון זה לומר שאמרו הן לפי שמצא החפיצים שלו רק אנו תופסין הדברים כהווייתן ששמע מפיהם שפלוני נהרג ונמצאו החפיצים שלו ואין זה תלוי בזה כלל וכה"ג אמרינן לענין דיני ממון בביצה דף כ' ההוא גברא דאמר הבו ד' מאה זוזי ולנסוב ברתי אמר ר"פ ד' מאה זוזי שקיל ברתיה אי בעי נסיב כו' ואע"ג דאמרי' דאי אמר איפכא אי נסיב שקול פשיטא דהתם אומדן דעת הוא כיון שהתחיל לומר ברתיה כו' דרך תנאי הוא משא"כ בעלמא אין לתלות זה בזה ומה שאמרו שפלוני נהרג ומצאו החפיצים ידיעות שתים הם ואפשר אפילו אם אמרו מצאו החפצים מפלוני והוא נהרג אין תולין שאמירתם לבסוף נהרג הוא תלוי בזה שמצאו החפיצים שהלשון מורה שלא נאמר בתורת הוכחה ממציאת החפיצים רק להגדה בפ"ע ומכ"ש בזה שהתחלת הדבור היה מהריגתו של זה ועיין בתה"ד סי' ש"כ במי שמצוה לתת עשרים ליטר' ותקנה חגורה כו' הביא מהאי דבינה וכתב דמוכח מרש"י ותוספות שהטעם דאמרינן תפוס לשון ראשון כו' והקשה ע"ז דהא ש"מ מצי למהדר ומייתי מהסמ"ג דטעמא משום דשני צוואת הם כו' וכתב שיש ליישב גם לשון רש"י ותוספות כן כו' ע"ש ובתשו' אחת בענין העגונה מן סטחשיב כתבתי בזה ושם עמדתי על דברי הרמ"א בח"מ סימן רנ"ג שלכאורה דבריו תמוהים והבאתי שם דברי קצוה"ח וכאן קצרתי שזה לרווחא דמלתא משום דאפילו אם נאמר בדבר שבממון י"ל שתלאן זה בזה דרך תנאי מ"מ בכאן אין להוציא ממשמעות פשוטו של לשון שכ"א הוא ידיעה בפ"ע ואם היה הכונה ע"ד זה דרכן של בני אדם לומר פלוני נהרג והראיה שמצאו כל החפיצים ומדאמר אונ מען האט כו' אין לבדות חששא שמחמת זה אמרי בדדמי כלל וגם מחמת דעת הסוברים דבעי קישור דברים אין חשש כשאמר דרך התאוננות וכמבואר באחרונים ובדבר החשש של הרמב"ם צריך מסל"ת שיאמר קברתיו נראה להקל בנ"ד לפי שיש כמה חילוקים בדבר כמבואר באחרונים והנה לדעת ה"ה במזכיר שמו א"צ קברתיו ובנ"ד הזכיר שמו ולדעת הר"ן בתשוב' במכירו א"צ קברתיו וכאן אין ספק שזה העבד שהגיד בשם הגוים שאמרו לו שנהרג ונמצאו כל החפיצים שלו בודאי מכיריו היה שאל"כ מנין היה יודעין לומר שזהו ההרוג וגם יש סוברים שהר"ן מודה לחילוק ה"ה ולדעת הב"ח כשאמר דרך התאוננות אצ"ל קברתיו וכאן היה אמירתו דרך התאוננות כמש"ל ולדעת הר"י סאגיש שהביא הב"י כשלא נמצא בשעת הריגתו אצ"ל קברתיו וכאן נראה שלא היה נמצאים אצל הריגתו שכן נראה ממה שאמרו ער איז נהרג גיווארין ולא אמרו ראינו שנהרג ועכ"פ הו"ל למימר הרגוהו שלשון זה היה מורה יותר שהיה אצל ההריגה ולדעת מהרשד"ם באומר נהרג פלוני א"צ לומר ולדעת הב"י בתשובה בעד מפ"ע א"צ לומר קברתיו וא"כ בנ"ד דאיכא כל הני לטיבותא ומכ"ש לפי מ"ש האחרונים שכל הפוסקים חולקים על הרמב"ם ומסקנת דבריהם שנהגו להתיר בלא קברתיו א"כ אין כאן חשש כלל וגם מצד החשש עכו"ם מסל"ת מפי עכו"ם כבר העלו האחרונים בתשובותיהם להקל בזה ומה שיש לעיין בזה לפי מש"ל דהלשון משמע שהגוים שהגידו לא היה אצל ההריגה וא"כ יש להסתפק שהיה אחר ג' ימים שאין מעידין עליו דשמא תפח ונדמה להם שהוא זה וגם כי בכאן נראה שהיא בודאי אחר ג' ימים שהרי האיש הלז נעלם בתחלת החורף והגדה זו לא היה אלא אחר הפסח ולא מסתבר לומר שהגוים הגידו מה שראו בתחלת החורף דאם איתא היה הקול יוצא מיד ואף שאפשר שעד הנה הוו מתיראים לפנות פה כדמשמע מדברי שאר העדיות שהיה יראים שלא יבואו לידי חשד ואף מי שהוא נקי וידע הענין היה מכחידו תחת לשונו עדיין צ"ע אם יש לתלות בזה אך עדיין י"ל דודאי אחר ג' ימים אין כאן שהרי אם תרצה להחמיר ולומר שזה ההרוג לא היה בעל האשה ע"כ לומר שבעל האשה שהלך מאתנו הלך בדרך למרחוק ועודנו חי באשר הוא שם אף אנו נאמר ששהה כל ימי החורף וחזר לבא לכאן ושם נפל שדוד קודם הפסח ואז ראוהו העכו"ם המגידים עליו שנהרג אך מידי ספק ג' ימים לא נפיק ואמנם גם בספק זה דתוך ג' ימים רבו המתירין ובתשובה אחת הארכתי מאד על ענין כיוצא בזה והעליתי דאף המחמירין בספק תוך ג' יודו בנדון זה ונידון דידן יש מקום לומר שלא היה הכרתם ע"י פרצוף פנים כ"א ע"י הכרת כליו ובכל כליו לא חיישינן לשאלה ומכ"ש לדעת ר"ת דמהני הכרת כל גופו וגם יש לצרף קולא אחת שכתב המבי"ט שאם יש לנו איזה עדים שיצאה מכלל א"א דאורייתא ואם נשאת ל"ת אז מהני אף נכרי שאינו מסל"ת וא"כ בנ"ד האיכא עוד עדיות שהיה מקום להתיר על ידם אלא שקצרתי בהם לפי שא"א לסמוך עליהם שהם מפי עכו"ם ע"י שאלה (ואף שגם באותן עדיות יש מקום לספק תוך ג' מ"מ היה אפשר להתיר ע"י עדיות ההוא שאומר שראוהו שלם בבגדיו ועוד טעמים וקצרתים וא"כ בזה שיש לנו מסל"ת ואף אם נבא לספק תוך ג' מ"מ י"ל דחששא דנתפח ספיקא דרבנן ואף הסוברים להחמיר בספק זה מ"מ מהני נמי עדים העכו"ם ע"י שאלה ואף שלענ"ד אין לסמוך על דין המבי"ט בזה וכמ"ש הוא ז"ל עצמו שהוא דין חדש ומחזי כמאן דשרי תרבה אפ"ה סברא הוא כו' וכן בתשובה גינת וורדים כתב שהוא חידש כו' ועיין בספר עצי ארזים כתב שע"י שאלה הו"ל כספק מל"ת וגם זה צ"ע וקצרתי בכל זה לפי שלענ"ד אין אנו צריכים לזה רק לסניף בעלמא וגם כי לפי משמעות העד הר"מ ב"ר איסר הלוי חייט שאל את העכו"ם בכפר הסמוך להיער שנמצא הראש ושאל להעכו"ם שמצא הראש אם לא מצא רק הראש ושוב אחר החקירה אמר לו דער איצק שניידר פון חעלם כו' אונ האב אים גיזעהין ליגין אין גאנצין אין טין כו' והנה קצת משמע מהלשון שאמר לו אח"כ דער איצק כו' מכלל שמעיקרא לא הזכירו את שמו רק דברו ממציאת ראש או גוף ובכה"ג י"ל דשפיר מיקרי מסל"ת וגדולה מזו כתב מהרשד"ם דדוקא כגון איא חברינו בהניחוהו אצל' ואף אם לא הניחוהו אצל' י"ל דדוקא שאלה על האיש בפרטית בעינן ומצאתי בשו"ת כת"י להגאון בעל פ"י ומג"ש שכתב בענין שיהודים בקשו מהפקיד להיות שיהודי א' בא בעד חיותו בבקעה זו הראינו