בית אפרים אבן העזר חלק א קג

הרמב"ן והרשב"א בההיא דיצחק ר"ג וגם י"ל שזהו שאבד זהו שנמצא ובכל הענינים אלו הארכתי הרבה בתשובות ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ג סימן ב' כתב ג"כ להתיר כיוצא בזה והביא שם הך דבבא בתרא יע"ש וקצרתי כי אנחנו א"צ לבא לידי מדה שיש די בצדדי ההיתר שכתבנו ואצ"ל אם יתברר ע"י ישראל או כותי מסל"ת שהיה נקרש בעת שהוציאוהו מן המים דאתתא שרי' בלא פקפוק. והנה כבר הסכימו בהיתרא דהך אתתא הרבנים המופלגים ב"ד הצדק דק"ק מאהלוב יע"א ולפי שאני מיראי הוראה ובפרט משום חומר איסור א"א וכי היכא דנמטי שיבא מכשורא אזי אם יסכימו עוד שני חכמים מפורסמים דפקיעי שמייהו ודרו דורא דלינא ודינא קאמינא דאתתא שריא ויושיבו ב"ד ויתירו לה מאחר שע"י צירוף היתרא אנו באים ויש שאין שם אלא עד א' א"כ יש לדון בזה דין נשאת ע"פ עד אחד שצריכה רשות ב"ד: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים: טו שאלה עגונה אחת מק"ק חעלם שהיא עגונה זה כמה שנים והרבנים המופלגים ב"ד הצדק מק"ק הנ"ל גבו עדות בב"ד מאנשים ששמעו בו שנהרג גם נמצאו כל הבגדים שלו שהוכרו כל הבגדים שלו בט"ע וסימנים מובהקים ביער הסמוך לכפר שהיא דרכו לעשות מלאכתו שם וגם ביער ההוא נמצא ראש אדם בלי עור ובשר רק העצם והועד שהיה לו שני שינים רחבי' ובצד שפה העליונה ובדקו בראש ההוא ומצאו שני שנים רחבים ועקומים קצת ע"כ קצת תורף הענין והנה הרבנים המובהקים הנ"ל חילו פני לעיין בשריותא דהאי אתתא שלחו לכאן העגונה בעצמה לשקוד על דלתותי יום יום ולכן אף כי כעת תש כחי ולא אוכל לעיין כראוי ומכ"ש להאריך בפלפול הוצרכתי לעיין בדינה של ריבה זו אולי אוכל למצוא איזה צד היתר תשובה עברתי על העדיות וראיתי שיש מקום לחתור פתח ההיתר מן העד האחרון ששמע מהעכו"ם מסל"ת שנהרג האיש הזה כי מחמת הבגדים אין כאן היתר אחרי שלא נמצא ההרוג מלובש בהם ואף אם היה מונח הרוג סמוך אצלם משמע מהב"י שאין להתיר ואף שבתשובה אחת הארכתי והבאתי דעת תשובת אחרונים דמהני סמוך לו מ"מ כאן שנראה מענינו שהגולגלת מצאו רחוק ממקום מציאת הבגדים אף שאפשר לתלות שחיה רעה אכלתהו וכמו שכתוב בגב"ע שהרועים אמרו שהזאבים אכלוהו וא"כ גררו הראש ממקום למקום מ"מ עכ"פ אין לדרוש סמוכים שראש זה הוא של האדם שהיה לבוש בבגדים אלו והבגדים בעצמם אין מועלים להתיר כלל וסימני השינים ג"כ לאו סימנים נינהו דשכיחי אינשי טובא שיש להם שינים רחבים וכ"כ בש"ע דשינים גדולים לא הוי סימן ולקמן אכתוב בזה והעד השני שמעיד ששאל לעכו"ם א' האם אינו יודע מן החייט כו' והשיבו ששמע שיחת הרועים זה לזה שראוהו מונח ביער ואח"כ אכלוהו הזאבים פשיטא שאין מקום לסמוך ע"ז כלל כיון שמעיד להדיא שהעכו"ם לא היה מסל"ת רק השיב לו ע"י שאלה אינך יודע כו' והוא ממש כמ"ש בש"ס והא אי' חברינו קאמרו לה כו' ומבואר שם דכה"ג לאו מסל"ת הוא ולא מהני עדותו את והעד השלישי ששאל להערל שמצא הראש אם לא מצא רק הראש לבד כו' ג"כ אין לסמוך עליו שנראה ג"כ שהיא כל אמירתו ע"י שאלה וידע על מי הם מדברים וכיון שאין כאן התחלת מסל"ת כלל לא שייך לומר דהדרינן ומגלינן מלתא מינין כו' ומעתה אין לנו על מה להשען כ"א על עדות העד האחרון מוהר"ר אברהם במהר"ב צורף שהעיד וז"ל אשתקד אחר הפסח בין גישטאנין בשוק איז גיקומין דער קנעכט פין כפר בינטשע וואס דער חייט איצק פלעגט דארטין צו ארביטין אונ זאגט איין שאד אויף דעם איצק חייט וואס ער פלעגט בייא אונז צו ארביטין וואס ער איז נהרג גיווארין האב איך אים גיפרעגט פון וואניט וויסטו האט ער מיר משיב גיוען גוים האבין מיר גיזאגט אז ער איז נהרג גיווארין אונ מען האט אללי זייני זאכין גיפינן עכ"ל. והנה זה מסל"ת גמור איברא דאכתי כמה תיוהא איכא הכא דנהי דמה שלא הזכיר שם אביו ושם עירו אין בית מחוש כיון שהזכיר שם מלאכתו ואמר שהיה רגיל לעשות אומנתו אצלינו וידוע בעיר שאין שם איצק חייט אחר שהיה רגיל לעשות בכפר ההיא רק בעלה של אשה זו וגם אין לחוש שמא איצק חייט מעיר אחרת ג"כ היה רגיל לעשות שם כיון שבא לעיר הזאת ואמר בלשון דעם איצק חייט אין ספק שכוונתו על האיש הזה מעיר הזאת שהיא ידוע בכאן וכמבואר בשו"ת מהרי"ט ובשאר תשוב' ובתשו' הארכתי ג"כ בזה ממ"ש חז"ל ועשה כן למרדכי א"ל טובא מרדכי איכא כו' דקשיא להו שהיה לומר לאיש יהודי ששמו מרדכי אך לפי שהיה עומד בסיפור ממרדכי והיה ידוע ביניהם אמר אחשורוש סתם מרדכי דמסתמא ידעו שכוונתו על מרדכי הידוע והמן שלא היה אצל הסיפור וגם מרשעתו לא רצה להרגיש ואמר טובא כו' ע"ש אך שמ"מ יש לפקפק דשמא מחמת שנמצאו המלבושים ומציאת הראש יצא הקול מהרוגה של בעל האשה ומחמת זה אמור יאמר העבד הנ"ל שזה נהרג ואף שאמר שגוים אמרו לו ומצאו כל הדברים שלו ובלשון זה יש לצדד דחדא ועוד קאמר חדא ששמע מהגוים וגם לפי שמצאו כל הדברים וגם י"ל דמה שאמר אונ מען האט אללי כו' הוא ענין בפ"ע שמודיע לו ולא בתורת הוכחה על ההריגה מ"מ עדיין לא פלטינן מחששה שמא אותן העכו"ם עצמם ששמע העבד מהם לא היה להם ידיעה ברורה רק מאמת קול הברה אשר בעיר וסביבותיו ע"י מציאת הבגדים והראש שני יש לפקפק שדעת הרמב"ם בהיתר ע"פ מסל"ת צ"ל קברתיו שלישי יש חשש דלהריב"ש לא מהני מסל"ת מפי מסל"ת וגם דשמא לא היה המגידים הראשונים מסל"ת רק שהשיבו לעבד הלז ע"פ שאלתו ובעכו"ם המשיב לעכו"ם ע"פ שאלה יש סוברים דלא מהני עדותו: והנה בדבר החששה שמא מה שאומר כן הוא ע"פ הקול שיצא הנה רב א' מהר"י בהר"ש סאמוט חשש לזה כמ"ש בתשו' ב"י הביאו בק"ע סימן קל"א ע"ש והב"י השיב לחלק בין קול של טביעה לקול של הריגה דאל"כ לא שבקת חיי לשום עדות שעל הרוב מי שנתעלם אומרים עליו שנהרג והביאו בק"ע סעיף קמ"ו וזהו דעת מהרשד"ם שהביאו בק"ע סעיף שלו ועיין בב"ש ס"ק ל"א וקצת אחרונים הקשו על חילוק זה מפסקי מהרא"י סימן קס"א דאף בענין הריגה חיישינן שאמר כן מחמת הקול ע"י שכתב עדות זה מספקת יותר מכל העדיות כו' וליכא למימר דקאמר בדדמי כמו באינך עדיות שכל מה שסחו הגוים היינו לאחר שיצא קלא דלא פסיק דנהרג דאיכא למיחש שסחו בדדמי כדמשמע במרדכי בגוי מסל"ת דנהרג דשמא אמר בדדמי כו' והנה בעזרת נשים ס"ק ע"ח כתב בשם שו"ת פ"מ ח"ב ס"ס כ"ז דמחלק דמ' שמעיד מפי גוי שנהרג חיישינן טפי שהגוי אומר פ' נהרג מחמת הקול כו' יע"ש והנה באמת שכן משמע מלשון תה"ד שהבאתי שהביא ראיה מהמרדכי אך לענ"ד נראה ברור דכל זה לא מיירי אלא היכא דידעינן בודאי שהקול שיצא אינו מחמת המגיד הלז רק מצד אחר נתפשט הקול וא"כ י"ל שגם זה שמגיד נהרג פלוני תמונה לא ראה זולתו קול דברים שמע וסמך ע"ז להגיד בסתם פלוני נהרג אבל אם אין אנו יודעין מאין היה התפשטות הקול מה"ת נתלה שזה אמר מחמת יציאת הקול אדרבא אנו אומרים להיפך שהקול יצא מחמת זה האיש שהגיד פ' נהרג ועי"ז יצא קול ואמירה דהאי ע"י שראה או ידע בבירור שנהרג ולכן בהא דתה"ד סימן רמ"ו ובפסקיו סימן קס"א ששם מיירי שידוע שהקול נתפשט שלא מחמת אמירה דהני א"כ חיישינן שגם זה אינו יודע יותר רק משמיעות קול משא"כ כה"ג דנ"ד מה"ת לתלות שמה שאמר זה מסל"ת ששמע מגוים שאמרו שפלוני נהרג שמחמת ששמעו הקול אמרו כן אדרבא אנו אומרים שעי"ז נתפשט הקול מחמת שעכו"ם הללו ראו וידעו מהריגתו של זה ועל פיהם יצא הקול בעיר והחילוק ברור לענ"ד ובק"ע למהרח"ש הביאו בע"נ כתב ג"כ לחלק דדוקא היכא שהטביעה היתה ידועה באמת ולא קול הברה בזה חייש התה"ד שמא ע"פ שידע שנטבע מעיד שרוב הנטבעים מתין אבל כשיצא רק קול לבד פלוני נהרג או פלוני טבע לא חיישינן שמחמת הקול העיד ומ"ש מהרא"י סימן קס"א