בית אפרים אבן העזר חלק א קב

מקרי בפרט בצירוף הקרחה בראשו והשבר במתניו עכ"ל עכ"פ מבואר דקרחה שכיח טוב' ולכן י"ל דאפי' צמצום מקום לא מהני בכה"ג דמלת' דשכיח' לפעמים הוא במקום זה ופעמים במקום זה ובסימן מובהק בעינן שיהי' מופלג וזה הרבה שלא ימצא באלף אנשים וקצת יש להוכיח כן גם מדברי הנ"ב שהרי שם בלשון השאלה אית' אני זיינוויל מעיד בתו"ע שהקרח' שהיה בראשו של פייבוש הנטבע הוא מנעוריו ואני גדלתיו מנעוריו וראיתי בו קרח' והשגחתי בו גם עתה הטיב ומצאתיו כמו כן וכמו כן אמרו כו' שהיו יודעים מהקרח שקורין פלאס שהיה לפייבוש בחייו כמו עתה באיש הנמצא עכ"ל וא"כ כיון שהיודעים ומכירים אותו מעידין שהקרח' שראו בחייו הוא עתה כמו כן ודאי שהכירוהו בט"ע שהוא באותו מקום שהי' בחייו הקרחה באיש הלז וזה יש לחשבו לצמצום מקום כיון שע"פ ט"ע שלהם מקומו מצומצם במקום שהי' בבעל האשה וכ"כ בשו"ת ח"צ סימן קל"ד בהעיד שהיה לו פציעה במצחו אע"פ שלא צמצמו אם בראשו או בסוף או באמצע אפשר לצדד כיון שאותן האנשים שמצאוהו הרוג וראו בו הפציע' שהית' במצחו ואמר שעל ידי כן הכירוהו מסתמ' בהיותו בחיים היו יודעים באיזה מקום שהרי רגילין ותדירין היו עמו ומסתמא באותו [מקום] מן המצח מצאו עתה כו' ואם כן לא היה לו להגאון ז"ל לדחות הסימן קרח ואף שהח"צ כתב שלא יעשה מעשה על סמך זה לבד מ"מ לא היה לו לנ"ב לדחות לגמרי כלאחר יד וגם הנ"ב גופיה שם בתשובת סי' א' כתב מסברא דנפשי' כהח"צ אך באמת בכה"ג בסימן קרחה דשכיח טובא אף שמכירין בט"ע שהוא במקום מצומצם שהי' בבעל' של זו לא מהני ודוקא היכא שהסימן מצד עצמו גם אינו מצוי כ"כ אזי בצירוף צמצום המקום חשבינן ליה לסימן מובהק לדעת קצת פוסקים וכן נראה מהאחרונים וגם מצד העקמומית שבגבו כעין חטוטרו' פשיטא שעכ"פ אינו סימן מובהק ובאנו למחלוקת הפוסקים בצירוף סימנים אמצעים ולא רציתי לישא וליתן בזה שמלא בכל התשובות ואם באנו לכתוב אין אנו מספיקין ולא מפסיקין: ובענין סימני הכתונת ראיתי בנ"ב מהדורא תנינא סימן סמ"ך כתב וז"ל ועל דבר הכתונת אם הוא כמו כיס וארנקי דלא מושלי אינשי אמינא אם פרידתו של זה מביתו ומציאתו של ההרוג היה הכל תחת שבת א' כו' אבל אם עבר עליו יום השבת חיישינן אפילו לא לקח מביתו רק חלוק שהיה לבוש בו אולי אירע לו לקנות חלוק וקנאו ולבשו לכבוד שבת וזה שהיה לבוש מביתו השאילו לאחר ומ"ש בעסק שאלה דיחיד בשם הח"צ עיין בח"ר נ"ב ושם הוכחתי דלרבא אין חילוק בין יחיד לרבים אפילו בשאלה כו' ובסוף סיים שם שאם האשה העגונה מכרת כתונתו ע"י סימן הטלאי לא אזדקק להתירה אבל אם מכירה בט"ע והיה מציאתו קודם שעבר עליו השבת הוא דומה לכיס וארנקי ומגבבים לזה גם שאר שערי ההיתר עכ"ל והנה בנ"ד אף שעבר עליו השבת נראה דלא חיישינן שמא אירע לקנות לו חלוק כו' דבענין זה אין לנו לבדות חששי' אלא הכל לפי הענין וכמ"ש הגאון ז"ל באם שלא עבר השבת שאין דרך במדינות פולין ללבוש חלוק אחר אפילו עשירים א"כ לא חיישינן ליה והיינו משום אומד הדעת כמו כן אף שעבר עליו השבת אם לפי הענין נראה דהאי גברא לאו בר הכי שיפשוט את כתונתו להשאילו ולעצמו יקנה כתונת אחר וחשש רחוק הוא ביותר ועדיף מכיס וארנקי: וגם כי אין כאן חשש שאלה דיחיד ומ"ש בנ"ב דלרבא אין חילוק וכן הקילו עוד בכמה ספרים אנכי תקנתי עמודי הח"צ ובררתי בתשו' שדבריו נכונים אך מה שאני חוכך בזה ממה שנראה ממכתב הב"ד תוכן המעשה לא היה על הכתונת הכרה בט"ע רק שדימו האפטשעבקי כו' להכתונת שהיה לו משעת נשואין והיה שוה ממש בלי שינוי כלל וצ"ע אם זה מועיל כמו ט"ע וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה ומבואר ביורה דיעה סי' ל"ו שאין אנו בקיאין בהקפה להכשיר וביש"ש חולין כתב דלהקיף ולראות אם הנקבים דומים בקל יוכל לטעות שידמה במושג הפשוט שהדבר דומה ואינו כן כו' וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת ורמזתיו בקצרה בחיבורי בית אפרים סימן ל"ו ס"ק נ"א והבאתי שם דברי הח"צ שדעתו דבכה"ג מקיפין ומדמין לענין איסור וצ"ע אם היה מיקל בזה באיסור אשת איש ואפשר בעגונה יש להקל כמו שהקילו אפילו מפי שפחה וצ"ע וקצרתי והנה מצד מה שהחייט הכיר בט"ע את המכנסיים שתיקן אותם לו והכיר בתפירת שלו לכאורה י"ל דמכנסיים לא חיישינן לשאלה בפרט כשלא לקח עמו אחרים והארכתי מזה קצת בתשובה א' עם הגאון המפורסם מוהר"ר מאיר ז"ל האב"ד דפה קהלתנו והוא ז"ל היה דעתו כן והביא ממ"ש בשו"ת שבות יעקב דמנעלים לא מושלי כו' והה"ד מכנסיים והסכמתי עמו לדינא ועיין בשו"ת זכרון יוסף חלק אבן העזר שהביא מש"ס דמעילה דלבושא עילאה ותתאי מפגמי לאלתר וכתב שם אות י' דלפי מ"ש שם רש"י טעמא דלבושא תתאי דע"י זיעה נפגם מיד וכ"ש פוזמקאים דאיכא זיעת הרגל וזוהמא וכו' יע"ש וא"כ נראה דהה"ד במכנסיים כאלו ואף שבזכרון יוסף שם כתב וכי בשביל שאנו מדמין כו' מ"מ כבר כתבתי שהכל לפי הענין וא"כ גם כאן נמצא בקעשני של המכנסיים אגרת מאיש אחד בדבר סתר והאיש אומר שהוא כתב ידו שכתב למוהר"ר לייבוש בעל אשה זו וא"כ נצטרך לומר ששאל לאחר המכנסיים ושכח בתוך הקעשני האגרת הנ"ל לזה לא חיישינן כיון דהאגרת דבר סתר הוא בודאי מדכר הוה דכר ליקח האגרת טרם ישאיל המכנסיים לאחר ואף שהב"ש הביא בשם הב"י דאי סימנים דרבנן חיישינן אף לכלים דלא מושלי כבר חלקו האחרונים בזה והסכימו להתיר וגם אני הארכתי בתשובה והבאתי דברי הש"מ בשם הרשב"א להתיר ומקרוב בא לידי חידושי הריטב"א על יבמות כתב ג"כ הלכתא דלשאלה לא חיישינן אמנם הריטב"א שם פסק סימנים דאורייתא ומ"ש בשמו דאי סימני דרבנן חיישינן לשאלה ואפילו בכלים דלא מושלי לא נזכר שם דבר מזה וגם ידוע מ"ש הפוסקים להתיר בסימנים אמצעים בגוף וסימן מובהק בכלים משום ממ"נ ולפי שהארכתי בכמה תשובות בתכלית האריכות בענין זה קצרתי כאן: ואמנם במ"ש לצדד מצד האגרת הנמצא בקעשני של המכנסיים דמחמת זה יש לנו לומר שלא לחוש לשאלה כיון דדבר סתר הוא מזהר זהר בי' ועיין בב"ש ס"ק מ"ט שכתב וז"ל וכל זה איירי כשנמצא בבגדיו אשר לבוש ארנקי כו' וכן גדולי האחרוני' בתשובותיהם הרבה פעמים תמכו יסוד ההיתר כו' ולא חיישינן לשכחה וצ"ע וא"כ כיון שיש כאן כמה פנים להתיר אף כשיש לפקפק קצת מ"מ בצירוף כל הני היתרים יש להעמיד יסוד ההיתר שהתחלנו בו לפי שנמצא קרוש לפנינו ולא מבעי' אם יתברר ע"י עד ישראל או עכו"ם מסל"ת שהיה קרוש הרבה בעת יציאתו מן המים שיש לסמוך ולהתיר אלא אפילו אם אינו ידוע אם היה קרוש בשעה שהוציאוהו דאז הו"ל כספק אשתהי מ"מ נראה ברור דבנ"ד אתתא שרי' כיון שמבואר בגב"ע שהעידו בבירור שלא היה נפוח ובכה"ג כתב מהרי"ט סימן ל"א וכל זה בסתם אבל במעיד בבירור שלא היה שום נפוח ושום השתנות כלל וגם יש ספק אי אשתהי קודם שנקרש נראה דכ"ע מודים דשפיר מעידין ומכ"ש שיש כאן קצת סימנים שעכ"פ יש לדון בסימנים אמצעים שאף שבש"ע סעיף רע"ז בשם תשובת מהר"א בן חיים החמיר קצת מ"מ הנך סימנים עדיפי וגם ספק אשתהי גרע מספק אם היה קרוש וגם שיש עדים שלא היה נפיחה והשתנות פשיטא דיש לצרף סימנים אלו ולומר דלא שכיח שיתרמה שנשתנה פניו בדומה ממש לדמות דיוקנו של בעל האשה מחמת דאשתהי קצת קודם שנקרש וגם היה לו קרחה בראשו במקום המצומצם וכמו חטוטרות בגבו והאגרת בא לידו דרך נפילה ומציאה אז ע"י שאלה פשיטא דלכולי האי לא חיישינן לכ"ע ואתתא שריא: וגם יש מקום לצדד בזה שעכ"פ יצא מחשש אשת איש דאורייתא לפי שאין לחוש לרובא דעלמא בזמן שהקור גדול והרבה מקומות שבנהר הם נקרשים וכדאמרינן בבבא בתרא לענין חביות שצפה בנהר דאם איתא דמההיא דקרא אתאי עקולי ופשורי הוי טבע לה וא"כ כיון שבכל האקלים סביב לא נשמע שנטבע שום איש יהודי אית לן למיזל בתר קורבא שהרי ידוע שבכל הסביבות הקרובים לנהר לא נפקד מהם איש ופשיטא דאין לתלות דאיש אתי מעלמא למקומות אלו ונטבע שי"ל כאן נמצא כאן היה וכמ"ש