בית אפרים אבן העזר חלק א קא

דהתם אין לחשוב כלל מה שנמצא הנגע חסר לחזקה דהשתא לומר כמו שהוא חסר עתה כן הי' חסר בשעת' דנפיק ואתא קודם שהסגיר דז"א דהא כל עיקרו של ההסגר היא להיות סיבה ופעולה שתתחסר הנגע ויגרום טהרה לבית ואם אירע שההסגר לא פעל לחסרו עד שנעשה מוחלט סימן לדבר שרצון השם לנתוץ הבית וא"כ אין לעשות מהשינוי שעל ההסגר חזקה דהשת' ללמוד ממנו על קודם ההסגר ואע"פ שהוא מזמן לזמן הו"ל כממקום למקום וגרע מיני' כיון שההסגר הוא סיבה לזה שיצא בגרעון (ועי' בשו"ת ח"צ סימן ג' כתב ג"כ דודאי מסתבר לתלות שנחסר בשעת ימי ההסגר ואע"פ שהוא מזמן לזמן ראי' להסגר ואפשר דבמקוה כו' ולפענ"ד א"צ לבא מטעם שהוא זמן ארוך אלא מטעמ' דכתיבנ') אך גם במקום שנמדד שרגילות הוא שיהי' הלוך וחסור במשך הזמן הוי כמו התם ע"י פעולת ההסגר ולכן אין דנין בו דין חזקה דהשת' ולכן שפיר הוי קשי' להו להתוס' דכמו בנגע לא מוקמינן גברא בחזקת טהרה כיון שבודאי נכנס לבית שיש בו נגע ולא אמרינן הרי חסר לפניך לגרע חזקת הנגע משום דחזקה קמיית' מילת' הוא ומה שחסר לפניך אין לו דין חזקה דהשת' כיון שדרכו שנחסר ע"י ההסגר ולא קודם ה"נ גבי מקוה נימ' דלא אמרינן העמד טמא על חזקתו כיון דודאי טבל ומה שהמקוה חסר לפניך השת' הוא דחסר כיון שרגילות להתחסר במשך הזמן ואין בו דין חזקה דהשתא כלל ולא נגרע בזה חזקה קמייתא: ובזה מובן היטב תירץ התוס' שכתבו לחלק בין נגע שרגילות להתחסר בב"א לפחות מכגריס בזה שפיר אמרינן השתא הוא דחסר מחמת הרגילות שיתחסר ע"י ההסגר משא"כ במקוה שאף שתאמר שרגילות להתחסר ע"י משך הזמן מ"מ הרי הרגילות הוא שיתחסר מעט מעט כו' (ומ"ש בספר הנ"ל בפי' דברי התוס' במ"ש וכשטימא הכהן את הבית דקשי' להו לישנ' דש"ס דקאמר אדנפיק ואת' כו' הוא תמוה דאין זה ענין כלל לתירוצם בזה ובתשובה א' כתבתי לבאר לשון כוונת התוס' בזה על נכון ואין כאן מקומו) וכל זה לענין שאין מקום לתלות בחזקה דהשת' כגון שרגילות הוא להשתנות עתה ולא גרע מזמן לזמן היכ' שיש לתלות השינוי בזמן מהא דלא מחזיקינן ממקום למקום לפי שיש לתלות במקום וזה מבטל שלא לילך בתר חזקה דהשתא ואין מועיל צירוף חזקת טהרה דאיתרע מחמת שבא לבית המנוגע וכן במקוה אי לאו דחסר ואתי מעט מעט לא היה מועיל צירוף חזקת טומאה כיון דודאי טבל משא"כ היכא שאין לתלות החזקה דהשתא מחמת הזמן או המקום בכה"ג חזקה דהשתא מלתא הוא מדרבנן להחמיר ומהני נמי מדאורייתא להקל בצירוף חזקת טהרה כיון שאין לתלות חזקה דהשתא שמה שהוא כן הוא מחמת הזמן או המקום בזה שפיר אזלינן בתרה בצירוף החזקת טהרה ובזה היה נראה לענ"ד ליישב בפשיטות הא דפריך ממחט לימא מחט מעלייתא הוא כו' י"ל דהכי קא קשיא ליה כיון שממקום למקום אמרת דתולין דבזה לא מהני חזקה דשעת מציאתן משום שהמקום גורם להשתנות א"כ חלודה נמי אע"פ שאין כאן שינוי מקום מ"מ הזמן גורם להשתנות שדרך הוא ברבות הזמן להעלות חלודה וכחזקה דממקום למקום דמי' ולחזקי' דס"ל דאין מחזיקין ממקום למקום י"ל דס"ל דחזקת טהרת חזקה אלימתא היא משא"כ אליבא דר"י דס"ל תולין ודבר זה צריך אריכות בסוגיות הש"ס וקצרתי: וממוצא דבר אנו למדין דהך דלא אזלינן בתר שעת מציאתן כשהוא ממקום למקום לפי שאנו תולין במקום שהמקום גורם מה שיצא מחזקתו ונשתנה ודון מינה אם הוא חזקה העשויה להשתנות מחמת הזמן או שכך הוא בטבע או מחמת סיבות שנתחדשו לא אזלינן בתר שעת מציאתן והא דנגע באחד כו' לכאורה קשיא הא גם חיי האדם בזמן תלוי ואפ"ה אזלינן בתר שעת מציאתן לומר דכשמצאו מת אמרינן שקודם לכן היה מת. אך באמת החילוק מבואר דאע"ג דכל אדם מעותד למות מ"מ אע"פ שהרבה מתים כאשר שנותם למספר יאתיו. מ"מ נפישי גמלי סבי ואמרינן רב סליק לבי קברי לחיש ואמר צ"ט מתים בעין הרע כו' ולכן שפיר אזלינן בתר חזקה דהשתא משא"כ היכא שהדבר ידוע שהשתנות בא ע"י משך הזמן מה"ת להחזיק למפרע כמו דאין מחזיקין ממקום למקום אך כל זה לענין חזקה דהשתא משא"כ לענין חזקה דמעיקרא אי אזלינן בתרה אף להחזיק ממקום למקום נראה דתליא מלתא בפלוגתת הפוסקים אי אזלינן בתר חזקה העשויה להשתנות אם לא שהרי כבר בארתי דעיקר טעמא דאין מחזיקין ממקום למקום משום דתלינן במקום כשיש לתלות שנשתנה על ידו וא"כ למ"ד דחזקה קמיית' מהני אף בעשויה להשתנות א"כ גם ממקום למקום ודאי אזלינן בתרה דמה בכך שיש לתלות במקום שעשוי שישתנה מ"מ לא נפיק מחזקתיה מחמת זה ובגוף הענין דחזקה העשויה להשתנות הארכתי הרבה בתשובה ובדברי הר"ן בתשובה במקוה שמימיה נתמעטין והענין עמוק ורחב ידים וכעת אין בידי לבא בארוכה רק נקוט מיהא בידך דלענין חזקה דהשתא אע"ג דשעת מציאתן הוא מ"מ אין מחזיקין ממקום למקום כשיש לתלות במקום ולענין חזקה דמעיקרא דעת כמה פוסקים דאף בעשויה להשתנות אזלינן בתרה ואל תתמה למה יגרע חזקה דהשתא מחזקה דמעיקרא שהרי דעת התוס' דחזקת שעת מציאתן לאו דאורייתא רק לחומרא לענין קדשים ולדעת הח"צ בתשובה סי' ג' חזקת שעת מציאתן הוי דאורייתא להרמב"ם מ"מ במקום חזקה דמעיקרא ליתא והיינו דמחלקינן בין ראוהו חי מבערב ועיין בדברי אא"ז בבכור שור במ"ק דף י"ט בענין זה וממנו נקח לנ"ד שהביאו לעיר כשהוא נקרש בזה לא נתברר לנו שהי' קרוש בשעה שעלה מן המים דאי משום כשעת מציאתן אין להקל לשיטת התוס' שאין לילך בתר שעת מציאתן כ"א לחומרא או היכא דאיכא חזקת טהרה וכאן אדרבה איכא חזקת חי וחזקת אשת איש לומר דאחר הוא שנשתנה אחר דאשתהי ביציאתו מן המים והשתא הוא דנקרש וגם לשיטת הרמב"ם כבר כתבתי דכאן שהוא ממקום למקום ויש לו לתלות במקום דהיינו כשהוליכוהו מכפר לעיר נקרש הרבה ואדרבה מצד חזקה קמייתא י"ל שלא הי' נקרש בעת יציאתו מן המים ואע"ג דהיא עשויה להשנות מחמת הסיבה שנפל למים מ"מ י"ל דלא נפיק מחזקתי' שלא הי' נקרש ומכ"ש שיש מקום בזה לומר שזה הנמצא הי' חי עד עתה וזה מקרוב ממש שנפל למים ולא שהה שם כדי קרישה ולכן בתר דאשתהי נשתנה והשתא הוא דנקרש ואם הי' לפנינו מי שמעיד שמיד כי מן המים משיתיהו הי' קרוש ומלא קרח הי' מקום בפשיטות לסמוך ולהתיר מחמת ההכרה בט"ע ובצירוף שאר סימנים אבל כפי משמעות המעשה שכתבו הב"ד שם נראה שלא הי' שם איש מישראל בשעה שהועלה וגם לא נזכר אם הי' עכו"ם מסל"ת עכ"פ שאמר שהי' קרוש אז מועיל אומדן דעת אין לסמוך כיון שאין כאן אפי' חזקה דשעת מציאתן וכמש"ל: ועתה נבא לבאר אם יש מקום בזה להתיר מצד שהכירוהו בט"ע של פניו וגופו שלפי דברי הטור יש להתיר בכה"ג כשצורתו וגופו שלם אם לא ראה הטביעה אע"פ שלא ראוהו לאלתר והב"ש ס"ק מ"א כתב דמדברי הרמ"א משמע שחושש לדברי בעל המאור דמצריך לאלתר ובדעת הרא"ש בזה נחלקו בתשובת מוהרי"ק ומהרב אשכנזי ושאר תשובות לפי שדבריו נראה כסותרים ועיין בח"מ שהביא דבריהם בקצרה: והגאון בנ"ב בירר לו דרך א' בפירוש דברי הרא"ש (עיין בתשוב' עגונה מחארסאן באורך) והר"מ בתשובתו הראה פנים לכאן ולכאן ולא העלה דבר ברור להקל אף שהי' שם כמה מילי מעליותא כמבואר למעיין שם ואף שנראה שסיום התשובה חסר שם ואפשר שהעלה לבסוף להתיר מ"מ כיון שעכ"פ לא חזינן כי האי סימנא שסמך להקל בזה אנן יתמי דיתמי היכא נעביד עובדא להקל ומה שיש לצדד בזה מצד הסימנים שבגופו הנה דבר ברור שהקרחה שבראש מצד עצמו לא הוה סימן כלל כיון דשכיח טובא בהרבה בני אדם רק שמצד צמצום ג"כ יש לעיין בזה שאף לפי מה שמקילין קצת פוסקים מחמת צמצום מקום היינו היכא שהסימן מצד עצמו לא שכיח כולי האי אבל סימן כזה שהוא שכיח טובא ועיין בשו"ת נ"ב מהדורא תנינא חלק אבן העזר סימן ס"א כתב וז"ל והסימנים שבגופו הקרחה שבראשו זה שכיח מאד בהרבה בני אדם והציפורן הנשחת כיון שכיונו האצבע שהוא סמוך לאגודל וגם ביד שמאל אולי מקרי סימן ועיין בב"ש סקע"ד ומ"מ נראה דאין זה צמצום מקום לגמרי ועיין בב"ש סקע"א ועכ"פ סימן אמצעי