בית אפרים חושן משפט צו

הוא מבשא"מ בשם העצם ל"ב לרבנן א"כ אכתי תיקשי הא דצ"ג כו'. ואפשר שדבריו ז"ל אמורים דעכ"פ מהא ליכא למשמע מינה אלא שיתבטל היתר בהיתר במבשא"מ אבל במב"מ גם בעצמם י"ל דשפיר לא בטל ולא גרע מדשיל"מ ומ"מ מה שדחה הפר"ח לחלק דשעטנז לעולם אסור ואין זה מועיל לחזק הביטול לומר דלאו היתר בהיתר כיון שאם יצטרף עם פשתן יהיה אסור דאם היינו אוסר' מצד הסברא אפשר שיש לחלק בכך משא"כ לפימ"ש הר"ן דהיינו דקאמר לרבנן מכאן שעולין שאין מבטלין זא"ז לפי ששניהם כשרים לזריקה אין אחד מבטל חבירו א"כ מה יושיענו זה שאיסור שעטנז נוהג עכשיו מ"מ הם תערובת היתר בהיתר הוא. (ומקרוב נדפס ספר מק"ח על הל' פסח לש"ב הגאון מוהר"ר יעקב נ"י אבד"ק ליסא וכתב דהתם שאני דבשעה שבא עליו תערובת הפשתן ה"ל איסור בהיתר וגם ז"א לפי טעם הר"ן דהא כשאנו באים לדון דין ביטול ע"כ אנו צריכין לעשות הביטול בשני מיני הצמר ולומר שצ"ר נתבטל בתוך הצ"ג והרי היא כאלו כולו צ"ג וזה א"א כיון שמין אחד של היתר אינו מחליש את חבירו רק אדרבה מחזיק וזה נלמד ממ"ש הר"ן להרי"ף בפת שאפאה כו' דלא אמרינן שהביטול בא בשעה שהוא מתחבר אל הכותח וקצרתי): והנה בכמה תשובות הארכתי בדברי התוספ' דתמורה שהקשו אהא דפריך ונברור הך דלהדי כלב כו' דא"כ בכל איסורים נימא ברירה ותירצו לחלק בין נולד קודם התערובות או בתוך התערובות וכ"ת הביא זה לתרץ קושית התוס' בחולין גבי הא דמשני דאית ליה שותפות וכבר הרחבתי הענין בזה במקום אחר. אך מידי עברי הלום ראיתי לידון בדבר החדש מה שי"ל ביישוב קושית התוספ' ע"פ מ"ש בתשובה דהתם גבי הך דעשרה טלאים אין לדון דין ביטול ברוב ע"פ מ"ש הר"ן ס"פ הנודר מן המבושל גבי הא דאמר התם גידולי איסור כו' דכמו דהיתר בהיתר לא בטל כך איסור באיסור ג"כ לא בטל. ולפי"ז נראה דה"ה בספק איסור אם כולם הם עומדים בספק איסור לא בטל ולפ"ז התם קודם שבורר א' נגד הכלב שם ספק איסור על כ"א הלכך לא בטל ברוב וקושית הש"ס ונברור היינו למ"ד יש ברירה אפי' בדאורייתא ע"ש ולפי"ז דע"כ לא פריך ונברור אלא לפי שלא ע"ד של ביטול וכיון דכל חד לחודי' קאי והוא ענין לעצמו שפיר י"ל בזה דין ברירה משא"כ היכא דשייך ביטול (כגון מב"מ או אפי' מבשא"מ היכא דאיכ' שייך ביטול על הממש רק דטעמא לא בטל ברוב כמ"ש הרשב"א) כיון שנתבטל בתערובות לא שייך נברור דמחמת הביטול נעשה כגוף אחד והרבה סוברים דע"י ביטול האיסור נהפך להיות היתר מגזה"כ דאחרי רבים להטות ושוב אין הברירה מועלת בזה: ואפשר שגם התוס' יודו לזה אלא דקשיא להו בתערובות חד בחד או במב"מ לר"י דלא בטל וע"ז תירצו לחלק בין נולד קודם התערובות. ועפ"ז יש ליישב חומרת רש"ל שהביא המג"א בסימן תלמ"ד שיאכל מעט קודם פסח והמג"א הקשה דהא קמח בקמח הוי לח בלח: ולפי מ"ש י"ל דודאי אין החשש שמא נפל חמץ ממקום אחר רק החשש שנולד בתוך התערובות חימוץ מעט ולכן יש לחוש דלמא היתר בהיתר לא בטל וחוזר וניעור בפסח אבל כשיאכל מעט קודם פסח אמרינן ממ"נ אם היתר בהיתר בטל הרי נתבטל בס' ואם נימא דהיתר בהיתר לא בטל שוב מהני ברירה ותולין לומר דמה שנאכל הוא היה החימוץ מעט שנולד בתערובות אבל בפסח עצמו לא מהני שישליך מעט דכיון שהגיע הפסח כבר החמץ שבו נתבטל בתוך ההיתר דשפיר בטל כמו שאר איסור בהיתר מדאוריית' וכיון שיש לו ביטול מדאורייתא שוב לא מהני ליה ברירה כמש"ל דכל שישנו בדין ביטול אינו בדין ברירה וא"כ שוב ממילא דנשאר באיסו' דרבנן במשהו (ולמאן דס"ל דבע"פ אחר שש מדאורייתא ואפ"ה בטל בס' צ"ע) אבל כשלוקח מעט קודם פסח שפיר י"ל דמסתמא אם נתחמץ מעט בתוך התערובות אינו רק מעט מזער ואף שתאמר דהיתר בהיתר לא בטל שוב הברירה מועלת וכמ"ש. אך כ"ז אינו אלא לפי מה שנראה משו"ת חוות יאיר שהבין מדברי התוס' דבכל גווני מהני ברירה בנולד בתוך התערובות אף אם האיסור מיוחד ועומד לעצמו בתוך התערובות בנידון דידיה שהיה ג' פרות ונשחט בתה של אחד וא"י של איזה נשחט ע"ש: אבל לפי מ"ש בתשובה באורך שאין זה כוונת התוספ' דכה"ג שהאיסור מיוחד אינו בסוג ברירה כלל דבשביל שהוא מעורב ואין ידוע לנו איזה הוא א"א לבררו רק היכא שהאיסור חל ע"ז מחמת הברירה שלנו כגון שני לוגין שאני עתיד או כההוא דפריך ונברור וכיוצא בו ע"ש א"כ גם כאן הרי האיסור מבורר לעצמו כשנאמר שנעשה כאן חימוץ בתוך התערובות אלא שאין ניכר לנו ובכה"ג לא מהני הברירה וע"כ הכוונה כפשוטו לפי שתולין במה שנאכל כדין איסור דרבנן ולפי שאין כאן מקומו קצרתי: ומה שהאריך כ"ת בשארי סוגיות בעניני ברירה ובשאלת הגאון בעל שאגת אריה והח"י בענין ישראל ועכו"ם שהיו שותפים בחמץ כבר הרימותי ידי בכמה תשובות ועוד יש לי לישא וליתן על כל פרק ופרק בעזה"י ולפי הפנאי אמרתי די: דברי ידידו הדורש שלומו באהבה רבה ואהבת עולם זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה כו נדרשתי לאשר שאלוני על דברי ריבות בשערים המצוינים על אודות החניות שבשוק שקמו אנשים סוחרים ופתחו חניות בחומה אחת העומדת לצד צפון החניות ובין החומה ובין החניות יש דרך רחב שרבים בוקעים בו כפי הציור אשר הובא לפני. ובעלי החניות הישנים מעכבים עליהם באמרם כי הבא דרך זה מצד הבתים שנגד החניות הוא מוכרח לעבור לפני החניות אלו החדשות וקא פסיק לחיותייהו וכך הורה גבר חכם בעוז ימינו תעוז. וזרועו הושיעה למו. וסמיכות שלו מדברי אא"ז רמ"א בשו"ת שלו סי' ט' ונחלקו עליו קצת חכמים ודחו ראייתו והחזיקו ביד בעלי החניות החדשות. ונשאל מעמדי לחוות דעתי בזה: תשובה עמדתי על יסוד גבעת המורה. אם יש בו כדאי להעמיד עליו חומה בצורה. ולהשמיע קול ענות גבורה. סורו מעל אהלי אנשים האלה כי זאת לפנים על התמורה ועל הגאולה. ישובו יחיו יושבי בצילה. ואבינה בענין. כי רוצה לבנות בנין על קו תוהו ויסוד נופל והנה הוא קיר נטוי וגדר הדחויה וחייץ טפל. ואף כי החכם המורה אם אמנם אדמהו אכנהו ולא ידעתיו. לשמע אוזן שמעתיו. כי רב גוברי' דיין אמת ותלמודי מובטחני בזה כי יחזור לומר דברים שאמרתי טעו' הן בידי. כמדת לכל רוח חכמים נוחה. לא יגבה במשפט ודעתו לא זחה. כי תהיה תפארתו על הדרך הזה. ירתקו מדרך גבר יהיר דרכיו בוזה ואם אמנם אני איני כדאי. וגם כי הזמן קצר ואפס הפנאי אולם למען אהבת האמת. אשר היא לטוטפת בין עיני ועל ימיני שמתי' כחותמת. מנעורי החזקתי בימינה. לא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה. וכך דעתי נוטה שזו עכבה שאינה. אם לא כי הענין נשתנה. ופתגם המעשה לא כאשר דמיתי כן היתה. אולם אני אתנהלה לעטי לרגל הציור אשר היה לפני צייר וחתוס מידי מנהיגי העיר ונכבדים. כי החניות כלפי אחוריהם ביתה. ולעומתם וביניהם דרך רחב שרבים בוקעין בו ומתהלך לפניהם וביניהם כדרך כל מקום שווקים. ולא אמר אדם צר לי המקום. ולא רמו תיגרא כ"א אהנהו חנותאי דלדידהו חדתי עבדי להו. ומאן דאתי מהכא ברישא פגע בהו. ועד השלשה בא. והכצעקתה של מריבה זו הבאה אלי אומר אביע ואם כי לקוצר הזמן לא אוכל לבא בארוכה ואין הקומץ משביע עכ"ז להוציא נוגה כאור צדקת האמת לא אפריע ואצריח אף אריע. דכאי רוח להושיע וצור האמת לא יעתק ממקומו. וכל מבין עם תלמיד ישמע ויאמר. הנה אמת נכון הדבר. בנימוקי וטעמו. הלא כה דברי בעז"ה: גלוי וידוע לפני כל יודעי דת ודין הא דאמרינן ב"ב דף ך"א אמר רב הונא האי בר מוביאה דאוקי ריחייא ואתא בר מוביאה חבריה ומוקי גביה דינא הוא דמעכב עליה דאמר ליה קא פסקת לחיותו כו' א"ל רבינא לרבא לימא ר"ה דאמר כר"י כו' אפי' תימא רבנן ע"כ לא פליגי רבנן התם כו' והדר אותביניה עליה דר"ה מברייתא דתניא עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו כו' מפני