בית אפרים חושן משפט צג

את הרבים ועוד שהרי הסמ"ע סי' קס"ב ס"ק י"ח כ' ומסיק המחבר וכ' דאפי' לפתוח עד פתח יכולין פנימי' לעכב מפני שצריכין להקיף דרך הליכתן ולא לעבור לפני הפתח מפני שרגילין להעמיד ולהניח שם עניני' ע"ג הפתח ולפני הפתח עכ"ל. וא"כ פשיטא דע"י הפיר לייבין יש עיכוב גדול לרבי' דגם לפני הפתח הבית תחת הפיר לייבין קשה להם לצאת ולבא. הן אמת שלענ"ד דברי הסמ"ע אין מוכרחין בזה שי"ל בטעם הרמב"ם שהפנימים מעכבין לפתוח פתח אינו מטעם עיכוב הלוכם רק לפי שאין לחיצונה רשות להשתמש רק מן נגד פתח' ולחוץ אבל לצד פני' אף שהוא כנגד חצירם לאו הוא שייך לרשות הפנימי והלכך אין להם רשות לפתוח עוד פתח כיון שאין זה רשות שלהם כלל והוי כמרבה הדרך במבוי אחר דאסור וגם אפשר שרשות לפנימים לסתום עד הפתח של עכשיו וכשיפתח פתח למעלה ה"ז גוזל את הפנימים וכמ"ש הרשב"א וכ"נ בד"מ שזהו טעם הרמב"ם בזה ע"ש: ועפ"ז הי' אפשר ליישב קצת דברי אא"ז רמ"א בהג"ה במ"ש וי"א דאין טענת רבוי הדרך כו' שדבריו תמוהים מאד דהרשב"א מיירי לענין רבוי הדרך מצד נכנסין ויוצאין בפתח החדש וע"ז קאמר דלא שייך במבוי משא"כ התם לענין להקיף האיצטבא מיירי וכבר הרגיש בזה בט"ז וצריך נגר דיפרקינהו ולפי מ"ש י"ל דהג"ה זו מקומה בסוף דברי המחבר במ"ש אבל אם פתח הפתח כו' וס"ל להרמ"א דאין רשות לפנימי' לסתום שם כמ"ש בסוף בשם הרמ"ה רק משום דכיון דמ"מ רשות הפנימ' הוא הו"ל כמרבה את הדרך ע"ז קאמר וי"א דאין רבוי הדרך טענה כו' כ"ז אני אומר בחפזי כדי ליישב דברי רמ"א שלא יהיו מוקשים כ"כ וצ"ע שם בט"ז וש"פ וגם בד"מ שבידי בכתיבת יד לא משמע הכי וצ"ע. ועכ"פ דברי הסמ"ע הנ"ל אינם מוכרחין אבל מ"מ ודאי דמילי דסברא נינהו וגם פשוט דבהני פיר לייבין יש קלקול גדול לבני ר"ה שצריכין לנסוע בעגלות ומשאות רחבות וכדומה וא"כ פשיטא דבני ר"ה מעכבין עליו: ועוד נלפענ"ד שאין מקום לזכותו עפ"י מ"ש בתולדת אדם להרשב"א סי' הנ"ל וז"ל ואעפ"י שנחלקו ר"י ור"ל גבי כונס לתוך שלו ורצה להחזיר כתליו כו' דשמעית מיניה דבר"ה פליגי דווקא הא במבוי וא"נ בחצר השותפין לכ"ע כנס מחזיר כתליו למקומן התם כשעדיין פתח פתוח שם והלכך אי לאו דאסור לקלקל מיצר שהחזיקו בו רבים מותר אבל כאן כשפרץ פצימיו הרי גילה בדעתו שהוא מפקיר זכותו שהי' לו שם אצל השותפים כו' עכ"ל והאריך שם וא"כ בזה שכבר העמיד בנין מתחלה ולא הוציא לחוץ רק בית הצוואר של המרתף אפילו תימא שגם זה היה גבולו הוי כפרץ פצומיו וכאילו מחל לגבי שכינו שהוא צריך לאותו דבר ולבני ר"ה ואינו יכול לחזור בו וכל זה אפי' אם היה מתברר שכדבריו כן הוא וכ"ש בנ"ד שאין כאן בירור רק שאומר מחמת אומדנא וכבר הבאתי מדברי הרשב"א ששם האומדנא טובה יותר שכל הבנין הוא משוך לחוץ רק מקצת הכותל עקום ואפ"ה כתב שעליו להביא ראיה: ומ"ש הגאב"ד שדיין א' היפך בזכות בעל הבנין על פי מ"ש בסי' תי"ז שר"ה הוא של מושלי העיר יפה כתב הגאב"ד דודאי גם הרשב"א שם ר"ל דכיון דחזינן דכך נהגו י"ל דמסתמא ע"ד כן נמסר להם כגון מחילות וזיזין משא"כ בגוונא דנ"ד מאן לימא לן שנמסר ע"ד כן שיכול לגזול בני ר"ה לעשות לעצמו פיר לייבין: ועוד אני אומר דאם מכח המושל אתינן עלה שנתן ע"ד כן א"כ אין זה מועיל רק לגבי בני ר"ה לפי שהדרכים של אדוני הארץ הם ורשות בידם להסב אותם אחורנית אבל לגבי יחיד שהורע כחו על ידי זה שא"א לבא בתוך ביתו בריווח ע"י בנין זה כי חוסמת הוא את העוברים לשם א"כ ודאי שלא נתן ע"ד כן מתחלה שיגיע ע"ז נזק לאחר שהרי הוא מושל על כל העיר וכמות זה כן זה כולם משועבדים לו ובצל כנפיו יחסיון ובודאי דלא ניחא ליה לזכות לזה ע"מ לחוב לזה והוא פשוט בסברא והרשב"א לא כתב כן אלא לענין דרך הרבים שלא נאמר שיהא כגוזל את הרבים קמ"ל דלא דמעיקרא נתן להם המלך הרשות שיהא רשות ביד מי שירצה לעשות מחילות כו' אבל פשוט דלא שייך לומר שנתן רשות באופן שיגיע היזק לחבירו דמאי חזית דדמא דידיה סומקא כו': ובר מן דין נלענ"ד דאדרבה מדברי הרשב"א גופיה מוכח להפוך שאין מקום להתיר כגוונא דנ"ד שהרי הרשב"א סיים שם והרי זה ככונס לתוך שלו ע"ד שיוציא זיזין או מחילות לכשירצה עכ"ל ור"ל כיון שהרשות ניתן מתחלה ע"ד כך הו"ל ככונס לתוך שלו שיכול להוציא אח"ז וא"כ הרי מבואר שם בסימן תי"ז בזיזין דאע"ג דיכול להוציא מ"מ אינו יכול להחזיר כתליו למקומן מטעם מצר כו' והוא מדברי הש"ס דקי"ל כר"י וא"כ מה בכך שניתן ע"ד כך והו"ל ככונס לתוך שלו מ"מ בזה גופיה אסור להחזיר הכתליו למקומן וכמ"ש וע"כ לא קאמר הרשב"א אלא במחילות שאינו מקלקל הדרך רק שעושה חלל תחת ר"ה והא לזיזין דמי ובהא מהני מה שר"ה של מושלי העיר כו' כי היכא דתהוי ככונס לתוך שלו כיון שאין מקלקל הדרך שדורסין בו רבים וכמ"ש בסימן תי"ז בשם רי"ו דאם עשה איצטבא במקום שכנס לתוך שלו וא"א לרבים לדרוס שם מותר להחזיר כתלים למקומן משא"כ בחזרת כתליו דאף בכונס לתוך שלו גופי' אסור פשיטא דלא מהני הך טעמא להתיר בכה"ג אך לכאורה בתשובות הרשב"א שהביא הב"י בסי' קס"ב כתב וז"ל אבל עכשיו יש למלכי האומות בני מלוכה כו' דדינא דמלכותא דינא עכ"ל משמע אף היכא דשייך דינא דמצר שהחזיקו בו רבים מ"מ ש"ד עפ"י דינא דמלכותא: ומ"מ נראה דהרשב"א לא סמך שם ע"ז לבד דסיים בה ואפשר עוד כי מלכי ישראל כו' ובשו"ת תולדת אדם סי' קל"ד איתא תשובה זו ומסיים בה א"כ מה שצוה המלך לעשות פתח ודלתיים לשמירת העם הרשות בידן ונמצא דין מלכי ישראל שוה לדין האומות בדבר זה וזו ראיה כי זו דינא דמלכותא ולא גזלה דמלכותא וש"ד עכ"ל: ועוד דשאני התם דנתן רשות בפירוש להעמיד דלתות ועוד דכבר כתבתי דלגבי היחיד ל"ש זה כלל וא"כ אף שיהא רשות עתה מ"מ אין זה דינא דמלכותא ולא מהני כמבואר בפוסקים ובתולדת אדם סימן שנ"ו: ועוד נלענ"ד דע"כ לא אמרינן דהחזיקו רבים אסור לקלקו אלא כשנתן הדרך לחלוטין משא"כ אם מתחלה התנה בפירוש שאין נותנו רק לזמן א"כ אם מחזיקין בו אחר הזמן הו"ל כהחזיקו שלא ברשות ואע"ג דכתב הנ"י בפ' המוכר פירות דכל שהוא מדעת בעלים אף בטעות מהני ז"א דעכ"פ בשעה שהחזיקו היה דעתו שיהא חלוט ביד הרבים לעולם ואף שיהיה בטעות מהני משא"כ הכא ומכ"ש לפי דעת הרז"ה בס' המאור שם והלכך כיון דהו"ל של המלך והשרים שיש להם רשות לבנות ולסגור מעיקרא ניתן לרבים ע"ת שאימתי שירצו יחזירוהו ולכך שפיר יכול לעשות מחילות וזיזין וגם לצוות להעמיד דלתות דמעיקרא היה ע"ת שאם ירצה יסתום דרך הרבים שהולך למבוי משא"כ בזה שזה היחיד גופיה העמיד בנין ופתח בית הצוואר לחוץ ונסב הגבול לצד פנים וא"כ מראין הדברים שהיה בדעתו להחליט לעולם ביד הרבים וא"כ הא קי"ל כר"י דאמר אינו מחזיר. ומה"ט נ"ל דמה שכנס מתחלה ג' רבע אמה לצד הרחוב כמו שנזכר בשאלה שפיר הוא יכול להחזירו לכלל הבנין משם דמסתמא לא ניחא ליה להחליט רק שיהיה פנוי כשיצטרך לבנות איזה חדר וכדומה כאשר הוא מעשים בכל יום ולכך אין בו דין מצר כו' ומ"ש הגאון אב"ד טעמ' משום דלא הוי רק צידי ר"ה דזימנין דחקי רבים ולא ניחא תשמישתי' צ"ע דהא במבואות המפולשין כו' נמי אמרינן הך לישנא דדחקי רבים כו' ולכך הוא כר"ה: אך מ"מ יש להתיר בזה לענ"ד כמ"ש ובפרט אם אין בזה היזק ניכר כ"כ לשכינו אבל בפיר לייבין כיון דברי היזקא לשכינו ולבני ר"ה איכא איסורא. והדין דין אמת כמ"ש הגאב"ד נ"י דברי זעירא דמן חברייא החותם על דבר אמת מוצאי ש"ק טו"ב מנחם ולא תסיג הגבול לפ"ק בראד. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד, תשובת שאלה כה גבר חכם בעוז ותושיה. אמריו נעמו מנופת מנופי' כסולת נקי' ה"ה כבוד אהו' ידידי הרב הגדול החריף ובקי המפורסים