בית אפרים חושן משפט ט

ערב ויהי בוקר שניהם היו יום אחד. ועד"ז אמרו בברכות להזכיר מדת לילה ביום כו' ולפי שמדה"ר בלילה וב"ד של מטה אין דנין בלילה כדאמרינן בסנהדרין מה נגעים ביום אף ריבים ביום ולכן אמר כאן שנעשה שותף כדכתיב ויעמוד כו' מן הבוקר עד הערב והיינו לפי שיש דין ביום למטה. ואמרו חז"ל במקום שיש דין למטה אין דין למעלה והרי זה כאלו הם שותפים. ועד"ז י"ל מדוע אתה יושב כו' ע"פ מה שפירשו ושפטתי בין איש ובין רעהו שאיני צריך לעדות וראיה רק אפילו מה שנעשה בין הבע"ד לבד אני שופט מפי הגבורה ואמרינן דגמר דין מותר בלילה דכתיב ושפטו את העם בכל עת דהיינו אפילו בלילה לגמר דין כמבואר בסנהדרין דף ל"ד וא"כ י"ל שיתרו שאל שאין נצבים רק עד ערב לבד ומי לא מתרמי גמר דין שנמשך גם בלילה ולזה השיבו ושפטתי כו' ואין כאן תחלת דין וגמר דין כלל שאפילו הטענות אני יודע שהדבר בעצמו בא אלי ולכן אין דינם רק ביום בלבד וע"ז השיבו יתרו נבול תבול כו' אלא תעמיד שופטים ואע"פ שיומשך ע"י הטענות ולא יספיקו לגמור ביום ע"ז אמר ושפטו את העם בכל עת שהגמר דין יכול להיות אף בלילה. והנה בסנהדרין שם אהא דקתני במתני' גומרין בלילה אמרינן עלה מתני' דלא כר"מ דתניא ר"מ אומר על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום דכתיב וביום הראות בו הנגע אף ריבים ביום ואכתוב כאן מה שהעלתה מצודתי בזה ענין נאה ומתקבל ואף שהכנסתי הדברים בדרך דרוש לחבר בלולאות הלכה ואגדה ולענבינהו מענב בהדדי מ"מ הענינים בעצמם הם במסילת יושר דברי אמת וינעמו לנפש היפה כי יתן את רוחו עליהם הנה בסנהדרין דף י"ד אמרינן ר' זירא הוה מטמר מלסמכי' דאמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים ם (פירש"י קבל לשון אפל ר"ל הוי עניו ושפל ותחי') כיון דשמעה להא דאמר ר' אלעזר אין אדם עולה לגדולה אא"כ מוחלין לו כל עונותיו אמצי ליה נפשיה עכ"ל ויש לדקדק דא"כ דברי ר"א סותרין זא"ז ומאי חזי ר' זירא דסמיך אהא דר"א טפי עד דאמצי ליה נפשיה ועוד קשה דלקמן בסנהדרין דף צ"ב איתא ג"כ להא דר"א דאמר לעולם הוי קבל וקיים ואמרי' עלה אמר ר' זירא אף אנן נמי תנינא בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות נגעו ש"מ (פירש"י משום דכתיב כנגע נראה לי ואמרינן לי ולא לאורי אלמא אפלתו הצלתו מלטמא) וא"כ כיון דר"ז גופא מייתי סייעתא להא דר"א ממתני' דבית אפל איך דחי הך קמייתא דר"א מקמי אידך דר"א דמוחלין לו דאכתי סייעתא דמתני' במאי קא דחי לה ולמה אמצי ליה נפשיה. ונלענ"ד דהנה בחולין דף י' ע"ב אמרינן מנא הא מלתא דאמור רבנן אוקי מלתא אחזקי' אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אמר קרא ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים דלמא אדנפק ואתי בציר ליה שיעורא אלא לאו משום דאמרינן אוקי אחזקי'. מתקיף ליה רב אחא ב"י ודלמא כגון שיצא דרך אחוריו דקא חזי ליה כי נפק א"ל אביי שתי תשובות בדבר חדא יציאה דרך אחוריו ל"ש יציאה ועוד אחורי הדלת מאי איכא למימר וכי תימא דפתח ביה כוותא והתנן בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו א"ל רבא דקאמרת יציאה דרך אחוריו ל"ש יציאה כה"ג ביוה"כ יוכיח דכתיב ביה יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו ודקאמרת בית אפל כו' ה"מ היכא דלא אתחזק אבל היכא דאתחזק אתחזק (ופירש"י כ"ז שלא ראה הכהן את הנגע שהיה במקום אופל אין לראות ע"י נר וחלונות אבל עומד אחורי הדלת שכבר הכיר שהיא נגע וא"צ חלון רק להעמיד בחזקתו פותחין) ותו אמרינן מנ"ל דאזלינן בתר רובא דליתא קמן אמר ר"א אתיא מרישא של עולה וכן עוד שם כמה לימודים ולבסוף אמרינן אמר רב אשי אמריתא לשמעתיה קמיה דרב כהנא ואמר לי ודלמא היכא דאפשר (ופירש"י היכא דאפשר לעמוד על בירור הדבר בודקין כגון טריפות דבהמה או קטן וקטנה שאפשר להמתין עד שיגדלו ויתברר שאינו סריס היכא דלא אפשר לא אפשר כו' (ופירש"י אלא ודאי הלכה למשה מסיני הוא דסמכינן ארובא אפילו היכא דאפשר א"נ משום דאחרי רבים להטות משמע בכל גווני כו'). והקשו התוס' אהא דפריך מנ"ל דאזלינן בתר רובא וא"ת כיון דמוכח דאזלינן בתר חזקה כ"ש דאזלינן בתר רובא דהא רובא וחזקה רובא עדיף (ור"ל וכיון שאין לנו לימוד ע"ז ע"כ דמסברא אמרינן הכי דרוב עדיף מחזקה וכיון דמוכח חזקה מקרא כ"ש רובא) וי"ל דלראב"י בעי דלא קים ליה חזקה מקרא (פי' מהרש"א דודאי גם ראב"י לא פליג על חזקה רק דלא יליף ליה מקרא רק ס"ל דהוא הלכה ל"מ ואין דנין ק"ו מהלכה) ולמאי דמפרש רבינו חיים דמאי דאמרינן דרובא עדיף מחזקה אינו מחמת סברא אלא ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא אע"ג דאיכא חזקה נגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא א"ש הכא עכ"ד התוס'. ויש לדקדק בדבריהם שכ' ולפי מאי דמפרש ר"ח כו' ולא כתב ועוד י"ל וגם סיימו דבריהם א"ש הכא ולא כ' נמי א"ש משמע דלא ניחא להו בתירוץ קמא לבד אם לא בצירוף מ"ש לפי' ר"ח וכ"כ המפורשים בסוגית התוספות בכה"ג שהם כותבין ועוד י"ל שני התירוצים צריכים להדדי. ולכאורה צריך להבין כ"א הוא תירוץ נכון לעצמו ולמה צירפו התוס' שניהם יחד גם מ"ש התוס' א"ש הכא תיבת הכא הוא אך למותר. וכדי ליישב דברי התוס' נקדים פלוגתת הפוסקים בענין חזקה אם סומכין על החזקה אף במקום שיכולים לברר או לא. ולכאורה מוכח מהתוס' דסומכין על החזקה אף במקום שיכולין לברר דאם נאמר דבחזקה לא אזלינן בתרה היכא שיכולין לברר א"כ מה קא קשיא להו דהא מוכח דרובא מהני מק"ו מחזקה דהא רובא עדיף מחזקה ומאי קושיא דהא בפשיטות י"ל דהא דקי"ל דרובא עדיף מחזקה היינו למאי דמסקינן דאזלינן בתר רובא אף היכי דאפשר וכיון דבחזקה לא אזלינן כ"א היכי דלא אפשר מוכח דרובא עדיף מחזקה אבל כל כמה דלא ידעינן רובא באמת מצד הסברא אין הכרח דרובא עדיף כי היכא דנילף רובא מק"ו מחזקה וא"כ לא מקשין התוס' מידי אלא ע"כ מוכח דהתוס' סוברים דגם בחזקה מהני אף היכא שאפשר לברר וא"כ ע"כ הא דאמרינן דרובא עדיף מחזקה ע"כ דהוא מצד הסברא ושפיר מקשין דנילף רובא ק"ו מחזקה. אך לפי"ז קשה על תירוצם דלפירוש ר"ח לא מסברא אלא משום דיליף מפרה כו' דלפי"ז קשה מאי פריך ודלמא היכא דאפשר אפשר כו' דהא כיון דע"כ מפרה ילפינן דרובא עדיף מחזקה דלא מוקמינן לגברא שמזין עליו בחזקת טמא וכיון דחזינן דרובא עדיף ממילא דאית לן למיזל בתר רובא אף היכא דאפשר קל וחומר מחזקה דאזלינן בתרה אף היכא דאפשר כיון דרובא עדיף כדמוכח מפרה (ואע"ג דרובא דפרה הוא רובא דלא אפשר מ"מ לענין זה דרובא עדיף מחזקה אין מקום לחלק דס"ס מוכח דרוב עדיף מחזקה וממילא דאף באפשר ילפינן רוב ק"ו מחזקה דאזלינן בתרה אף היכא דאפשר) והוא תימא לכאורה על תירץ זה של התוס' ועל תירץ ראשון של תוס' דלרב אחא ב"י בעי דלא קים ליה חזקה מקרא קשה טובא דא"כ באמת תיקשי לר"ש בר נחמני א"ר יונתן ולאביי דסבירא להו דחזי שפיר ילפינן מקרא א"כ מ"ט דר"מ דלא אזיל בתר רובא דהא גם ר"מ מודה דאזלינן בתר חזקה וא"כ מכ"ש רובא כיון דרובא וחזקה רובא עדיף ופשיטא שאין סברא לומר דר"מ ורבנן פליגו בסברת הפוכות דר"מ ס"ל חזקה עדיף מרובא ורבנן סברי רובא עדיף ואף לפי מ"ש התוס' דף י"ב ד"ה פסח וקדשים דר"מ לא חייש למיעוטא רק מדרבנן נמי תיקשי כיון דבחזקה אזיל בתרה אף מדרבנן למה נחמיר ברובא מדרבנן כיון דרוב עדיף מחזקה וגם בלא"ה דעת התוס' בכמה דוכתא וכן דעת הראשונים דר"מ מדאורייתא לא אזיל בתר רובא. ועיין בתוס' דחולין דף פ"ו בד"ה סמוך מיעוטא) וא"כ אנו צריכים לתרוצי מלתא דרשב"נ אמר ר' יונתן ואביי אליבא דר"מ כיון דלדידהו איכא הוכחה גמורה מנגע דאזלינן בתר חזקה א"כ כ"ש דאית לן למיזל בתר רובא לפום מה דס"ל להתוס' בהך תירוצא דמסברא אמרינן דרובא עדיף מחזקה: אמנם בזה יובן לשון התוס' דצריך לצרף שני התירוצים יחד דעל כל תירוץ בפ"ע קשה על תירוץ קמא קשה לאביי אליבא דר"מ אמאי לא יליף רובא ק"ו מחזקה ולתירוץ הב' קשה קושית הש"ס דלמא היכא דאפשר אפשר דהא מפרה מוכח דרובא עדיף וא"כ אף באפשר ילפינן רובא ק"ו מחזקה אך בהצטרף יחד שני התירוצים א"ש הכל. ונקדים ליישב דברי הרמב"ם פ"ג מהלכות