בית אפרים חושן משפט ח

הרחמים למדת הדין והקדימו רצה לומר שעל ידי מדת הרחמים למען ייטב אחריתו עונשין מן הדין וכמ"ש לעיל שלעולם הבא כולו הטוב והמטיב אף על בשורות הרעות כי אז ישכילו יבינו לאחריתם כי טבותא הוא לגבייהו ועל דרך זה נראה לי לפרש מ"ש חכמינו ז"ל בשבת כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית כו' והכוונה הפשוטה על דרך שאמרו על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. ועיין בטור ריש חלק חשן משפט בשם רבינו יונה דגרס העולם קיים ומה שכתוב שם בטור בזה ואני אבאר קצת יותר שהנה יש דין שיוכל להיות שאינו אמת כגון שודא דדייני או המע"ה וכיוצא שאף על פי שהדין הוא כן. מכל מקום יוכל להיות שאין האמת כן. אבל יש דין שהוא אמת לאמתו שעל ידי חכמתם וחקירותם מתאמת להם הענין וכענין משפט שלמה המלך עליו השלום וכיוצא בזה. וכיון שנעשה דין כזה נעשה שלום כדאמרינן בסנהדרין האי מאן דשקליה לגלימא בבי דינא לזמר וליזל מנ"ל דכתיב וכל העם הזה על מקומו יבא בשלום. ולכן דין אמת לאמתו היא כולל השלשה דברים שהעולם עומד עליהם והנה מי שבנה בנין מפואר ועל ידי סיבות המתהפכות הוא קרוב ליפול ולהתמוטט ובא אחד ובנה ויקף עמודים גדולים לסמוך הבנין שיעמוד על עמדו נעשה שותף במעשה הזה בקיום הבנין ההוא. ולכן המשילו הדן דין אמת לאמיתו לשותף במעשה בראשית לפי שזה קיומם וכן אמר הכתוב בתהלים שפטו דל כו' לא ידעו ולא יבינו רצה לומר שאם אינם רוצים לתת לב לדעת ולהבין לדין לאמתו אז בחשיכה יתהלכו רצה לומר כענין שהיה קודם בריאה והארץ היתה תהו ובוהו וחושך כו' שעל ידי ריחוקם מדת אמת ימוטו כל מוסדי ארץ רצה לומר אותן הדברים שהעולם עומד עליהם ולפי דרכינו על פי מה שכתב רש"י בסנהדרין שם לזמר וליזל הואיל ודין אמת דנו לא הפסיד כלום אלא גזלה הוציאו מתחת ידו עכ"ל. וכן אמרינן שם משפט לזה שהחזיר לו ממונו וצדקה לזה שהוציא גזלה מתחת ידו נמצא שזה הדין לאמתו אף על פי שדן לזה במדת הדין מכל מקום צדקה ורחמים הוא לו שעל ידי זה יצא הגזלה מתחת ידו ובזה משתתף עם הקדוש ברוך הוא שברא העולם גם כן בדרך הזה לקיים הדין על ידי מדת הרחמים. ועל דרך זה י"ל מה שאמר הכתוב ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דהיינו מדה כנגד מדה אז סימן לדבר שהוא בא לעוררו על מעשה התשובה ועל ידי מדת החסד הוא ועוד יש לפרש בכמה פנים וקצרתי): וגם נראה לפרש על פי מה דאמרינן בעירובין פרק כיצד מעברין מניין שחייב להראות לו פנים שנאמר אלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ופירש"י מדלא כתיב אשר תלמדם מוכח שצריך להסביר ולתת טעם לדבריו המתיישב על לבם ולכאורה למאי דבסנהדרין מוקמינן הך קרא בדיינים ובחשן משפט מבואר דאף באמר כתבו לי מאיזה טעם דנתני אין צריך לכתוב לו הטעמים וראיות רק הטענות והפסק. אך שם מבואר שיש חילוק בין אם דנו בכפיה או מרצון הבעל דין והוא על פי מה שכתבו התוספות והרא"ש בבבא מציעא דף ס"ט בעובדא דהני כותאי דעבדי עסקא כו' דאמר רב פפא כגון דא צריך לאודעי. ובסנהדרין אמרינן אשר תשים לפניהם נגד מקל ורצועה תהא זריז והיינו לדון בכפיה ואם כן בזה שפיר קאמר שצריך להסביר לו פנים אמנם שם מבואר דאף בדנו ברצון אם יש מקום לחשדו לפי שרואה שני פסקים שאין הדיין משוה מדותיו צריך להודיעו חילוק טעמים שביניהם. ועל דרך זה כתב בצפנת פענח בשם מוהר"ר יחיאל מה שכתוב כי יבא אלי העם לדרוש האלהים זה חלוקה ראשונה שדנים ברצון בזה איני מודיע אך כי יהיה להם דבר בא אלי רצה לומר שאחד מבע"ד קובל על חבירו ואז הדין בכפי' אז ושפטתי בין איש ובין רעהו רצה לומר שאני צריך לשפוט משפט חלוק לזה ולזה כך אף על פי שנדמה שהיא ענין אחד כיון שאיני משוה מדותי ובזה אני צריך להודיע טעם הדברים והודעתי כו' ודפח"ח. ואמנם נראה שלא נאמרו הדברים אלא אם הבע"ד הם ע"ה ולפעמים נדמה להם שהדין מתנגד להשכל בזה חיוב על הדיין להסביר לו פנים כי דרכי' דרכי נועם. מה שאין כן אם הבעל דין תלמיד חכם אלא שהוא בא להתוכח אין חיוב על הדיין רק לומר לו שורת הדין כך היא אלא שצריך לכתוב לו הטענות והפסק אם רוצה לשאול מבית דין הגדול ובזה יצא ידי שמים וחובת הבריות כמו שכתוב בסמ"ע סימן י"ד ס"ק כ"ד ויש לפרש מה שאמר הכתוב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל שע"ה הם מכונים בשם יעקב וכדאמרינן ולבית יעקב חטאתם אלו עם הארצים כו' וישראל הוא כינוי לת"ח ולכן אמר שלע"ה צריכים להורות משפטים דהיינו להשמיע לאזנם הדברים בטעמם ולהעביר להם פנים למען דעת שצדקו יחדו ואין מתנגדים אל השכל ותורתך לישראל שלת"ח אין צריך לבא במשפט עמו בטעמי הדברים רק לומר לו כך הוא משפט התורה. ואמנם הדיין המתנהג בענוה יתירה הוא דן דין אמת לאמתו ר"ל לאמת הדברים להבע"ד שיסבירו להם פנים עד שהם בעצמם יאמרו יפה דנתם יפה זכיתם יפה חייבתם. וזה היה ענין משה רבינו ע"ה שהיה עניו מכל האדם שאע"פ שבמקום שלא היה משורת הדין שיתן טעם היה מטעים דבריו ולכן אמר כי יבא אלי העם כו' וכן כי יהיה להם כו' והודעתי את חוקי אלהים (וגם י"ל דכלפי מ"ש יתרו מדוע כו' שהיה לפלא בעיניו שכולם יהיה צריכים לדין זה עם זה וע"ז השיבו שהם מחולקים לשלש מחנות הא' כי יבא אלי העם לדרוש את אלהים והוא מה שצורך להם לשאול מפי הגבורה דרך נבואה ע"ד ותלך לדרוש את אלהים וגם בחליו לא דרש וכמוהו רבים והחלוקה השנית כי יהיה להם דבר כו' והוא מה שצריך לשפוט בעסקים שביניהם. והשלישי הוא והודעתי כו' שהם באים ללמוד החוקים והתורות. וע"ז השיבו לא טוב הדבר כו' ר"ל שע"י שכולם באים בערבוביא יוכל להיות שיצא משפט מעוקל אלא יתחלק לחלקים היה אתה כו' וקצרתי ושוב ראיתי שכ"כ הרמב"ן בפירוש התורה על הדרך הזה ושמחתי מאד) וכיון שמסביר להם פנים עד שהם בעצמם מבינים הדברים בטעמם הרי הם בעצמם גומרים הדין עמו והוא א' ממדותיו של הקב"ה כשבא לשפוט את הארץ ע"ד שכתבתי במקום אחר לפרש מ"ש באיוב אף ע"ז פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך. והנה במ"ש הכתוב נעשה אדם אמרו חז"ל שהוא ללמד ענוים דרכו להיות הקטן נמלך כו' ולכן אע"פ שעשה בעצמו אמר לשון נעשה כביכול כאילו המלאכים נשתתפו עמו במעשה ההוא ולעומת זה אמר כל הדן כו' שאז אוחז מדת הענוה וע"י מדה זו נעשה שותף כו': וגם י"ל ע"פ מה שמבואר בח"מ בדיין שדן את הדין אי קם דינא אזי אמרתו הוי כמעשה משא"כ אם טעה בדבר משנה שחוזר אמירתו לאו כלום הוא ולאו מידי קעביד. ולכן בדן דין אמת שאז בדיבורו קעביד מעשה דוגמת בריאת העולם שבעשרה מאמרות נברא העולם ואמרינן בראשית נמי מאמר הוא והוי מעשה כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו ויומתק בזה מ"ש שותף במעשה בראשית דאמירת בראשית נמי מעשה הוא ויש לי עוד מילין וקצרתי: ומה שאמר נעשה שותף כו' כתיב הכא ויעמוד העם על משה מבקר עד ערב וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום א'. ונראה ע"פ מה שפרשתי ביחזקאל ועל ריב המה יעמודו למשפט במשפטי ישפטוהו וי"ל ע"פ מה דאמרינן בשבועות שאם ת"ח בא לפניו לדון יש לעמוד לפניו ועיין בש"ע ח"מ סי' י"ז ובש"ך שם. וגם מבואר בשבת בהא דקאמר תיתי לי כו' מהפכינא בזכותיה וכן פסק בסי' ט"ו וכן הקב"ה כי בא לשפוט את הארץ מהפך בזכות ישראל כמ"ש ז"ל. ולזה אמר ועל ריב כו' שאם הריב הוא בענין שגם המה דהיינו הכהנים היושבים על מדין יעמדו ג"כ למשפט לפי שהוא דין ת"ח אז במשפטי ישפטוהו ר"ל שיהפכו בזכותו כאשר אני עושה במשפטי וגם י"ל ע"פ מה שאמרו הוו מתונים בדין לפי שאז יצא לאור משפט ופירשו בזה מ"ש הכתוב כי אקח מועד אני משרים אשפוט ועמידה הוא לשון מתינות ועכבה ולכן אמר אם על ריב יעמדו למשפט שיהי' מתונים בדין אזי במשפטי ישפיטוהו שבודאי יצא מתוקן ומקובל ע"פ משפטי התורה. ולכן אמר ויעמוד העם כו'. ויתרו היה סובר שהיו מתונים עד שיוציא אותו לאמתו ולכן אמר מדוע אתה יושב לבדיך וכל העם כו' שבודאי יש ביניהם ת"ח שצריך לעמוד לפניהם אף בשעת הדין והוא השיבו שאין כולם על הדרך הזה רק שבאים רובם למתבע אולפן ודינא הכי שהרב בישיבה והתלמידים בעמידה. ומ"ש וכתיב ויהי ערב כו' נראה דא"ש ע"פ מ"ש שמה שאמרו נעשה שותף ענינו שבמעשה בראשית שיתף הדין ברחמים והוא נרמז במ"ש ויהי