בית אפרים חושן משפט פב

אני אומר שמ"ש בספר הליקוטים כדרך שקונה הכסף הוא ט"ס וצ"ל כדרך שקונה הכתב ור"ל שהקנין הוא כמו כתיבה וזה ברור ותימה בעיני על הרמב"ן הביאו בעה"ת בשער נ"א שהשיב עליו דדעת הראב"ד דחליפין במקום מסירה אבל כתיבה בעי ואולי מה שהזכיר רבינו האי שמצא למקצת גאונים ע"ד תשובת שאלה שאותיות ניקנין בחליפין ע"ז הדרך נאמר כלומר בחליפין וכתיב' אע"פ שלא נכונו דבריהם אצל הגאון ז"ל עכ"ל בעה"ת בשם הרמב"ן וזה תימא דלהדיא מבואר בספר המקח דהגאונים ס"ל דל"צ למיכתב כתב מסירה עליו וכפי הנראה לא הי' לפניו ספק המקח רק מה שהעתיק לו הבעה"ת משמו וכמו שמעתיק שם קודם לזה דברי ס' המקח מ"ש בג' מקומות שאין שטר ניקנה בחליפין ולא הזכיר מדברים אלו הכתובים בדף כ"ז: ואמנם לענ"ד גם ממ"ש בדף כ"ט ע"ב יש לדקדק דשכנגדו היה סובר דקנין במקום כתיב' וכמש"ל וכן בבעה"ת שם מתחלה נסתפק בזה והביא דברי הר"י מיגאש בזה דלא מהני קנין ע"ש ואמנם לפי מה דמסיק בעה"ת בשם הרמב"ן דקנין חליפין אינו מועיל שיהא במקום מסיר' דלא סמכא דעתי' עד שיגיע לידו יעו"ש א"כ איכא למימר דאדרבא הגאונים ס"ל להיפך ממ"ש הרמב"ן ורצה להעמיד בדבריהם אלא ס"ל דמסירה ודאי בעי מהטעם שכתב הרמב"ן רק כתיבה לא בעי דהקנין הוא במקום כתיבה כמ"ש להדיא בס' המקח בשמם ובזה חולק ר"ה וס"ל דבעינן שיכתוב ג"כ וכן משמע לענ"ד קצת ומדקדק במ"ש ולא צריך למיכתב כו' משמע שאינו עולה רק במקום כתיבה: ומעתה מ"ש בליקוטים ויקח השט"ח אין ר"ל שיקנה השט"ח אם אמנם שזה אינו רחוק לרגיל בלשונ' ז"ל אבל לפי מ"ש עתה א"ש כפשטי' דמיירי שנותן לו סחורה בעד שט"ח וזה מושך הסחורה וזה לוקח דהיינו מסירה קונה כדרך שקונה הכתב דהקנין הוא במקום כתיבה: והנה רבינו ירוחם הביאו הב"י כתב בשם רבינו האי דחליפין שוה בשוה קנה אף בפירות ונראה לדקדק כן ממ"ש בשער הא' דמיירי בחליפין דק"ס שאינו שוה בשוה דברי ר"נ ואח"כ לא הזכיר וכן יש לדקדק עוד מדבריו כאן ובשער מ"א ע"ש ולפי זה נראה מ"ש בסוף שער א' וגם מי שמקנה לחבירו שט"ח היינו בתורת חליפי ק"ס ובסוף שער הב' שכתב והשער השני הזה שפרשתי בחליפין לא יתכן אלא במקח וממכר כו' יעו"ש דמיירי חליפין בהעריכו זה נגד זה ע"ז כתב והיכא שיש לו לראובן שטר כו' לומר דאף בחליפין שוה בשוה נמי לא מהני בשטר ולפי"ז צ"ע דלכאורה בחליפין שוה בשוה ל"ש סתם קנין לכתיבה עומד וא"כ מ"ש בשם הגאונים בדף כ"ז מי שמוכר שט"ח במטלטלין דנו בו דין חליפין ול"צ למיכתב כתב מכירה דהא כיון שנותן מטלטלין משמע שבתורת שוה בשוה הוא וא"כ ל"ש קנין לכתיבה עומד ולמה לא יצטרך לכתוב וזה צ"ע ג"כ בליקוטין דמיירי ג"כ שנותן סחורה תמורת השט"ח ואפשר דס"ל כיון דשוה בשוה הוא וגם יש בו תורת חליפין אלים תורת קנין חליפין כמו כתיבה ואף בקרקע דעת קצת פוסקים דאע"ג דשטר לא קני עד שיתן דמים אלים כח קנין טפי: ועתה אשובה אראה מ"ש לדחות דברי המחנה אפרים שהביא ראיה מקידושין וכתבת שלפי דברי הרשב"א שכתב דלמסקנא דגופו קנוי לא מהני איני יודע מה חידשת בזה הרי המחנה אפרים שם במקומו כתב שראיה זו דחויה לפי דברי הרשב"א והתוספות רי"ד יעו"ש ומ"ש בשם התוספות בב"מ דף צ"ט דהא דע"ע גופו קנוי היינו בהענקה דווקא ולא משמע כן בס' המקח שער ב' גם בש"ס ב"ק דף קי"ג לא משמע כן עכ"ל. הנה מ"ש בשם התוספות דהיינו בהענקה בין הענקה לגרעין נתחלף לך וז"ל התוספות אע"ג דאמרינן בקידושין ע"ע גופו קנוי היינו לענין שאין גרעין מחיל אם מחל בע"ע אלא בשטר עכ"ל וכוונתם דהא דאמרינן בב"מ דע"ע לא קני ליה גופו היינו ענין זה שיש לו יד בפ"ע ולא אמרינן גבו יד עבד כיד רבו ומה דאמרינן בקידושין שגופו קנוי היינו שהגוף הוא משועבד למעשה ידיו וקנוי לו הגוף לענין זה ולכך לא מהני ביה מחיל' וא"כ מה לך כי נזעקת מדברי רב האי דשפיר כתב דאף שמעשה ידיו אין בו ממש מ"מ כיון דגופו קנוי למעשה ידיו שפיר הוי מכירה וא"ש נמי בב"ק כיון דהגוף קנוי למעשה ידיו אין זה בכלל הפקעת הלוואה ועיין בס' מחנה אפרים הל' עבדים ובספר בני דוד שם ואין להאריך כאן: ומ"ש לדחות ראיות ראנ"ח מפדיון בכור וקידושין וגם הא דמשמע מתוספות רי"ד דלא קני בשט"ח וכתבת די"ל דשפיר קונה ומטעם חליפין שהרי נשתעבדו קרקעותיו של זה וראיה מהרמב"ן שכתב אם צוה לכתוב שטר ללותו א"י לחזור דכיון דנשתעבדו נכסיו של זה בשטר מיקני בחליפין כו' והתם אגב שיטפי' נקט חליפין והארכת בזה: והנה אוכיחך ואערכה לעינך דאגב שיטפך רהיט לך ונעלם ממך פשט דברי הרמב"ן. ומה אעשה לך בני שנהגת עם הרמב"ן ז"ל מנהג בני גליל דלא דייקי לישנא וכתבו שאגב שיטפיה נקט ולא כן אנכי עמדי ידעתיו אף אם מהרה ירוץ דברו לשונו תמהר לדבר צחות כאספקלרי' המאירה ואיך לא יראת לדבר ברבינו משה טרם ירדת לעומק הענין: ובאמת דברי הרמב"ן בזה פשוטי' כמו שאבאר אך כדי להשתעשע עמך אמרתי להרחיב הדבור קצת ומתחלה אען ואומר שלפי הבנתך במה נשתעבדו קרקעותיו של זה הלוה שיקנה המעות בחליפין הרי מיירי התם אף שלא מסר לו השטר רק שנכתב עפ"י ציוויו ומה בכך אכתי לא משעבדי נכסי דלוה עד שיגיע השטר ליד המלוה והרי אין המלוה רוצה לקבלו כלל ומה חליפין יש כאן: ואמנם הדבר ברור דהתם בשטר שיש בו קנין מיירי דאל"כ אין כותבין כלל עד שימסור לו בפנינו וא"כ כבר נשתעבדו נכסי הלוה משעת קנין וממילא שנתחייב המלוה ליתן המעות תמורת השיעבוד כמו אם משך חפץ שהוא מתחייב ליתן דמי החפץ ולא מתורת חליפין רק מתורת דמים וכדאמרינן הזהב מחייב כו' וכמו שאבאר אי"ה: ומעתה יתבאר לך שמ"ש ה"ה פרק כ"ג מהלכו' מלוה בשם הרמב"ן שכיון שנשתעבדו לו נכסי הלוה בחליפין מעכשיו אף הוא חייב ליתן לו דמים כו' והבנת הדברים שתיבת בחליפין מעכשיו נמשכין אחריהם לומר שמתורת חליפין הוא מחויב ליתן דמים ואין זה מכווין בלשונו כלל וגם דהא אין מטבע נעשה חליפין כלל ומה שנדחקת לומר דאולי ס"ל דשוה בשוה מהני כמ"ש בש"מ בשם תוספות שאנ"ץ הם דברים של מה בכך דלהדיא מבואר שם בש"מ תיכף אח"כ שיטת הרמב"ן בפי' הסוגיא דלא כר"ת וגם מבואר למעיין במלחמות יעו"ש ועוד דלפי זה אם לא היה אז הדמי' בעין ביד המלוה א"כ לא שייך לומר שיהיו ניקנין ללוה והרמב"ן סתמא קאמר שמחויב להלוות לו משמע בכל גווני: ועוד אבאר לך שלענ"ד אין מועיל בזה קנין לפי מ"ש דמיירי אף שלא נתן השטר ליד המלוה רק שע"י הקנין כבר נשתעבדו נכסיו וא"כ ע"י הסודר שנתן המלוה ללוה הקנה לו קרקעותיו שישתעבדו בתורת חליפין ושוב איך שייך לומר שיחזרו מעות המלוה להיות ניקנין ללוה ע"י חליפין הללו שאין זה דרך חליפין רק בפעם אחת זה תמורת זה ואין דרך להיות חוזר וה"נ הקרקעות הם תמורת הסודר שנתן המלוה ותו לא מידי וכוונת ה"ה בשם הרמב"ן כפשוטו דכיון שנשתעבדו נכסי לוה בחליפין מעכשיו ר"ל ע"י הקנין שהוא תורת חליפין נשתעבדו לו הנכסים מעכשיו אף הוא חייב לתת דמים ר"ל שהוא מתחייב בדמים כמו כל קונה מחבירו חפץ ע"י ק"ס וכה"ג מיד נתחייב הלוקח דמי החפץ למוכר וה"נ נתחייב המלוה הדמים תמורת שיעבוד הקרקעות שקנה ולא בתורת חליפין וכ"ז מבואר להדיא בבעה"ת שער מ"ח בשם תשובת הרמב"ן שכתב ועכשיו נחזור לענין השאלה דבר פשוט הוא לך שהלוקח קרקע וקנאו בשטר או בחזקה אין אחד מהם יכול לחזור בו והדמי' מלוה על הלוקח וכן במטלטלין שקנאו במשיכה או בהגבהה ומשנה שלימה שנינו הזהב כו' ותני מחייב ומתני' ומאי דאיתמר בגמרא בהדיא בכולא נזיקין שהקונה כלי מחבירו ומשך נתחייב זה ליתן לו דמים: ומעתה יש לדון במלוה כיון שנשתעבדו לו נכסי הלוה בחליפין מעכשיו אף הוא חייב לתת לו דמים כלומר שמחויב להלוותו עד זמן שקבע לו כו' הרי מבואר להדיא דבתורת דמים