בית אפרים חושן משפט פא

זוזי ונתרצה דל שטרא מהכא הא קני בכספא ועיין באבן העזר סימן ואפילו תימא דבאשה וסיקריקין אף בכה"ג לא קני מ"מ ודאי דזה דחיק למאד ולא נזכר לא בדברי הרי"ף ולא בדברי הראב"ד רק כוונתו פשוטה דכל שנתן בסוף מכירה סגי בין שנתן לו בפני עדים אחר המכירה והתלוי' או שרוצה ליתן לו המעות עתה בפנינו ג"כ סוף מכירה מיקרי ולפי שאינו מענין זה קצרתי ועכ"פ בין להסמ"ע בין להש"ך לא מיירי הכא שרוצה לקנות ע"י השט"ח רק לענין אם גמר ומקני או לא: והנה הבאת דברי המחנה אפרים והשונה הלכות מ"ש בשם ר"ה גאון ז"ל והשגת עליהם והנה ס' שונה הלכות אין בידי אך ראיתי בס' דברי אמת להגאון ר' יצחק בכר דוד ז"ל שכ' ג"כ בקונטרס ז' סי' ב' וז"ל ואף שמצינו לר"ה גאון הובא בס' המקח בשם גאון דהמוכר לחבירו ולא משך הקונה רק שנתחייב הקונה בחיוב ובקנין לתת לו מעות נקנה המקח כו' והמבי"ט סי' ר' ורי"ג האריך כו' ואין ספק שאילו הי' רואה דברי ר"ה בס' המקח הי' שמח שמחה גדולה כו'. והנה לפענ"ד יפה אמרת בזה שלא כוונו יפה בפי' דברי ר"ה במחילה מכ"ת הרמה אולם ילדות היתה בך ופיך ענה לדבר גבוהות עליהם ונתקיים בך כל המתייהר כו' ונטית מן הדרך בפירוש כוונתו כי מ"ש בכוונתו שקונה הסחורה ע"י משיכת השט"ח שאע"פ שאינו נקנה בחליפין נעשה חליפין הא ליתא דכיון שאינו נקנה ג"כ אינו נעשה ואדרבה גבי מטבע הי' ס"ד דאע"ג דאינו נעשה מ"מ נקנה מידי דהוי אפירי לר"נ ומסקינן דאינו נקנה וכ' התוס' ולפ"ז כ"ש דאינו נעשה: ועוד דכיון שכ' ר"ה סתם ויקח השט"ח ולדבריך מתפרש שמושך השט"ח לקנות הסחורה וכיון שלא הזכיר שכותב קני לך ג"כ א"כ במאי קני דהא השיעבוד שבו לא קני וא"כ במה יעשה חליפין דבניירא בעלמא ודאי אינו נעשה חליפין דכלי בעינן והרי מבואר בתוס' והרא"ש בב"מ דף מ"ה ובקידושין דמטבע דאיצטרך למעוטי היינו משום דמיקרי שפיר כלי שראוי לשקול בו כו' וגם לפמ"ש הגמ"ר הביאו הסמ"ע דבכל דבר הנעשה בידי אדם כלי מיקרי נלפענ"ד דדווקא בכגון מטבע דמיירי התם מינה אבל לא ניירא בעלמא דכיון שלא קנה השיעבוד לאו כלי הוא וכן נראה מדברי הרמב"ן במלחמות דדווקא מטבע כלי מיקרי דהיינו אם נפסל קונין בו והביא ראי' מדברי ס' המקח שער י"ג שפסק לדר"ל ע"ש ודוחק לומר דמ"מ מיקרי כלי הואיל וראוי לצור עפ"י צליחותו ועוד נלפענ"ד כיון דדעתא אשיעבוד שבו ושיעבוד הא לא קני במשיכה זו רק הנייר בלבד א"כ הוי כאותו שאמרו במטבע דדעתי' אצורתא ועבידי דבטלה וגרע מינה דהתם לשעתה מיהא לא בטלה משא"כ הכא וכן מבואר בדברי הנ"י שכ' שם דעתי' אצורתא כו' וכיון דבטלה לית בי' ממשא והו"ל כאותיות שאין גופן ממון ומ"ה אינן נעשין חליפין ואין נקנין בחליפין עכ"ל מבואר מזה דאותיות ג"כ אין נעשין חליפין. וגדולה מזו נלענ"ד מדברי הנ"י דאף בכ' לו שטר כתיבה קנה לך כו' מ"מ אינו נעשה חליפין דבעינן דווקא שאותו הכלי גופא שקונה ע"י משיכתו יהא גופו ממון דומיא דנעל משא"כ אותיות ולקמן יבואר עוד טעם דל"ש חליפין במה שקונה שיעבוד קרקעות: ואמנם אפילו דבכה"ג שכותב לו קני לך שייך חליפין ע"י שזה קונה השיעבוד ולפ"ז שוב לא הי' מקום לדחות דברי הגדולים הנ"ל דגם בנותן שט"ח על עצמו ומשעבד קרקעותיו שייך חליפין וכמו שכתבת אתה לדחות ראיית מהראנ"ח (אמנם מדבריהם נראה שמתורת קנין כסף הוא אבל אין להעמיד זה בלשון רב האי שכ' סתם ויקח השטר ולא הזכיר כתיבה כלל וגם שהרי מבואר למעיין בגוף ס' המקח ובלקוטי הס' הנדפס עם שערי שבועות יראה שהלקוטים הם מסודרים על הסדר אחת אחת אותן הדינים המבוארים בגוף הס' ואם יש קצת שינוי בלשון הוא לפי שנעתקו הדברים מלשון ערב ונפל שינוי בלשון המעתיקים אבל מ"מ אין שם בליקוטי הס' דין חדש שלא נזכר בגוף הס' והרי גוף ס' המקח לפנינו ולא נזכר מאומה לא מדין שחידש המחנה אפרים בשמו ולא מהדין שכתבת. ואמנם הדבר ברור ופשוט להמעיין בס' המקח גופי' שכ' סוגיא דלא הספיק בעל הפרה כו' ואח"ז כ' והשער הב' הזה כו' אבל אתה מוצא אותו בכל דבר המתחלף כו' והיכא שיש לראובן שטר כו' ואע"פ שראינו לקצת גאונים שהשיבו דאותיות ניקנין בחליפין אין לסמוך על אותו הדעת כו' השער הה' מכירה וכן בס' הקצר בלקוטו מקצר והולך על הסדר הזה ומ"ש שם ויש גאון שאמר אם יתן לו סחורה בקנין שט"ח כו' הדברים כפשוטן בדבר האמור בגוף הס' בשם הגאוני' דהיינו שהוא נותן לו סחורה כדי לקנות שט"ח ומ"ש ויקח השט"ח ר"ל שיקנה השט"ח בכל מקום שהוא ע"י חליפין ודעת גאון דמהני וע"ז חילק וס"ל דלא מהני כמ"ש מקודם זולתי שט"ח וההכרח שהכריחך לכך לפרש דמיירי לענין שיהא נעשה חליפין כמדומה לי דלישנא דולא הכריעה דעתי קו יתיך שהרי באמת הכריע בס' המקח שאין נקנה בחליפין ואין זה דקדוק דודאי ר"ל שלא הכריעה דעתי כהגאון בזה כידוע שע"פ רוב הגאוני' לישנא קטיע נקטי ובפרט בדבר הנעתק מלשון אחר וכן ראיתי בבעל העיטור והביאו הגמיי' והש"ך שכ' על דברי ר"ה על דברי הגאון שאמר דשטר נקנה בחליפין ולא איתברר לי עכ"ל וגם ר"ל במ"ש לא איתברר לי דהיינו שאין זה מחוור בעיניו אלא ס"ל להיפך וכן הוא הכוונה בלשון לקוטי הס' על הדין השנוי בגוף הס' והוא ברור בלי פקפוק והנך גדולים דלעיל לא היו לפניהם גוף הס' רק הלקוטים לבד ולפי שהלשון מגומגם קצת כתבו מה שכתבו וברור כדפירשתי (ועל המחנה אפרים יש לתמוה שכפי הנראה בסי' שאחריו שהיו בידו גוף הספר שהעתיק ממנו משער י"ג בענין המחאה ראובן זבין חפץ כו' יעו"ש וגם שם דבריו תמוהים שנותן טעם לפי שקיבל דמים ואסור לחזור תן כזכי דמי וכתב דדמי להא דסימן קכ"ה אם המקבל עני כו' והא ליתא דהא התם טעמא דהוי כנדר וכיון שמסרו ליד אחר אין מועיל התרה ע"ש בסמ"ע ובש"ך גם מ"ש על הב"י בסי' ר' דלא דק לא ידעתי למה ואדרבא דברי הב"י נכונים עפ"י דברי ספר המקח ומ"ש הש"ך בסימן ר' על דברי הב"י כיון שלא מסרם עתה אין התן כזכי גם לענ"ד אין זה דחויה כלל דלאו מטעם זכיה אתינן עלה אלא כיון שקיבל הנפקד עליו הו"ל כאילו השאיל או השכיר לו המקום לקנות על ידו וכן משמע מספר המקח ועיין בסמ"ג והגמי"י שהביאו תוספתא כיון שקיבל הנפקד לזכות ללוקח כו' ולפי שאין זה מקומו קצרתי). והנה לדבריך צא ופרנס מ"ש בספר הלקוטים קנה כדרך שקונה הכסף ואם בתורת חליפין קאמר הא אדרבא הכסף אינו נעשה חליפין ולא נקנה ולדחוקי ולומר דר"ל כסף שאינו טבוע אין נראה כלל וגם דמה אריא כסף דנקט הו"ל למינקט מטלטלין וכל דבר הנקנה בחליפין וזה דחקו לפרש למחנה אפרים דמיירי בתורת דמים דבכה"ג מבואר שם בלקוטים מקודם דמהני ע"ש שכתב והשיבו כי מי שקיבל הסחורה נתחייב בדמים כו' ועם כל זה אינו נכון דהתם כשמשך הסחורה נתחייב בשומתה משא"כ בזה שאפילו תימא שהשט"ח במקום כסף הא כסף גופיה לא קני רק למי שפרע ומ"ש המחנה אפרים דעדיף מכסף וקונה קנין גמור דל"ש נשרפה חיטך כמ"ש התוספות בק"ס לענ"ד אין הנדון דומה לראיה דגבי ק"ס כיון שאין לזה ראיה בידו שקנה החפץ אצלו ונתחייב בדמים ואפילו היה הקנין לפני עדים טורח הוא לחזור אחריהם שפיר טרח ומציל משא"כ בשט"ח כיון שהשט"ח בידו והוא בטוח במעותיו לא איכפת ליה אם ישרפו חיטין של זה ולא טרח ומציל ואפי' תימא דסברא הוא דגם בשט"ח דטרח ומציל כיון שלא קיבל המעות ולא יסמוך על מה שיכפנו בשט"ח שבידו מ"מ מה זה שאמר כדרך שקונה הכסף נהפוך הוא כסף לא קני ושט"ח קני: ואמנם לפי מ"ש יראה לענ"ד ביאור הדברים ע"פ מ"ש בספר המקח דף כ"ט ע"ב וז"ל וגם מי שמקנה לחבירו שט"ח שיש לו על אחר אין נקנה בחליפין כדגרסינן אין אותיות ניקנין בחליפין עד שיכתוב וימסור כמ"ש ואע"פ שסתם קנין לכתיבה הוא עומד כל זמן שאין כותבין העדים לא הוי כלום לענין אותיות עכ"ל ונראה מדבריו שבא לאפוקי מדעת הגאון שהיה סובר שא"צ כתיבה דהקנין במקום כתיבה וקאמר דליתא וכן מבואר להדיא בדבריו בדף כ"ז שכתב ומצינו לקצת גאונים שהשיבו מי שמוכר שט"ח במטלטלין שדנו בו דין חליפין ונקנה אותו השטר באותן חליפין ולא צריך למיכתב כתב מכירה עליו ואין לסמוך על דבריהם כו' ומעתה