בית אפרים חושן משפט ז

הקדמה אמר אפרים אהללה את אלהי אשירה אתה אמרת אברא ארץ אמתח אוהל אכונן אור אאזור את אדרתי אבהיק את אדמה אמלא ארץ אורה אפס אמר אחר אשר אנכי אחזה אויבי אדני אנשי און איך אגיה אורי אליהם אין איש אבני אדמה אשר אתוודע אליו אהבת איתן אט אליו אוכיל אותו אסבלנו אור אדיר אמיץ אך אגנוז אותו אל אוצרי אוציא אותו אל אנשי אמנה אחרי אשר אחיה אטומי אדמה אשמע אנקת אסור ארץ אופיל אליהם אפשיט אורי אעדין אותם ארפאם ארצה אכבד אותם. אולם אני אל אל אדבר אותו אדרוש אכריע אליו אפים אלי ואנוהו אלהי אבי ארוממנהו ארחיב ארשי אמלאנו אף אני אהודנו אשר אמר אברא אדם אליו אזיל אמרתי אולם אמר אני אמרתי אלהים אם אקצוף אפאיהם אשבית' אנוש אם אהיה אכזרי אשפוט אותם ארדוף אשיג אחלק איש איש אמדוד אותו אוולתו אמחץ אכלה אותם אך אשתף ארך אפי את אשר אאהב אותו אוכיח אתחסד אל אשר אחון אשר ארחם. וכן אמרו חז"ל בראשית ברא אלהים שבתחלה עלה במחשבתו לבראו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפו למדת הדין והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. והענין מובן על פי מ"ש בצל"ח פסחים דף מ"ט בשם הרב המפורסם מוהר"ר אפרים רישר ז"ל בהא דאמרינן בפסחים דף נו"ן בעוה"ז על בשורות טובות הטוב והמטיב על בשורות רעות דיין האמת לעולם הבא כולו הטוב והמטיב ופירוש שהוא ע"ד אודך ה' כי אנפת בי שאפילו הפורעניות אינה רעה אבל טובה להכניע יצרו הרע כו' אלא שהאדם אינו מבין כמו החולה שעושין תחבושת של יסורין השוטה צועק להסירו והחכם מקבל בשמחה כו'. ולכן בעוה"ז על הרעה אומר דיין אמת שלפי דעתו הוא מצד מדה"ד ולעוה"ב כולו הטוב והמטיב שיראה למפרע שהכל מדת טובו יתברך ע"ש והבאתי הדברים בקונטרס מספד רב וכתבתי שמטעם זה לא נזכר עונש הרוחני בתורה שהוא רע ומר בתכלית. משא"כ עונש הגשמי שהוא כדי לפשפש במעשיו ויחזור בו וא"כ עיני ה' מראשית להטיב באחריתו. (ושוב מצאתי דברי הרב ז"ל בספר עוללות אפרים מאמר כ"א ע"ש בנעימות אמריו) ע"ש ומטעם זה כל העונש בהשגחה הוא בא במדה כנגד מדה שע"י העונש ירגיש אשר חטא על הנפש והעונש הזה הוא תקנתו וטובתו ולכן בא לפעמים נבואת הנביא על העונש בדרך שליחות אף שהנבואה שע"י שליחות אינו רק בנבואה לטובה כאשר פירשו ז"ל במ"ש ישעיה את מי אשלח כו': ועד"ז פירשתי בפרשת שמות מה שאמר משה למה הרעות כו' ופירש"י וא"ת מה איכפת לך קובל אני על מה ששלחתני שלכאורה הוא תמוה. ולפי מ"ש נדרש כמין חומר על טעות מה איכפת לך שמסתמא הם ראוים לעונש ע"ז אמר קובל אני על מה ששלחתני שלא היה לנבואה זו לבא בדרך שליחות והשיב לו עתה תראה כו'. וכן כל נבואה לרעה אם היא לתכלית טוב שיהיה נרגש ויעשה תשובה או דלשקול למטרפסיה בעוה"ז כמ"ש דוד המע"ה ולא תוריד שיבתי בדם שאול יכולה היא להיות בדרך שליחות משא"כ עונש הסתרת פנים היא רעה בתכלית שמה שהגיע עליו מעונשין המקריים אין בו די נקיון מעונותיו כמלך שכעס על עבדו וגרשו מעל פניו וכל מוצאיו הכוהו פצעוהו שאע"פ שהוא לקח כפליים ככל חטאתיו אעפ"כ לא עלתה לו לשכך חמת המלך מעליו משא"כ כשהעונש בהשגחה הוא מנוקה מעון ע"י העונש והמופת ע"ז שהעונש בהשגחה כשהוא בא שלא כדרך טבע העולם. ועד"ז פירוש הגאון מוהר"ר יהונתן ז"ל מ"ש בברכות מזמור לדוד בברחו כו' סתם ברא חייס על אבא כו'. וכיון שזה אינו חס ע"כ שהוא עונש בהשגחה והוא טובה לו לטהרו מחטאו והן צדיק בארץ ודפח"ח: ועד"ז פירשתי בפרשת קרח בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות כו' אם בריאה יברא ה'. ור"ל כשהוא שלא בטבע אז הוא בהשגחה ואם כן הוא בא לטובה ויש בו נבואה על ידי שליחות משא"כ אם יהיה בטבע שקרוב הדבר שהיא על ידי הסתרת פנים שהוא רע בתכלית לא ה' שלחני ואינה רק בדרך הליכה ) וכמ"ש ישעיה הנני שלחני והיינו רק לטובה. והשיב לו הקדוש ברוך הוא לך ואמרת השמן כו'. כי כשהחוטא אינו שב מרעתו על ידי העונש היא רעה בתכלית) וגם פירשתי בזה בפרשת חוקת במה שאמר הכתוב ולו גווענו בגוע אחינו שנעשו חוץ לטבע ולכן הם לפני ה' ולא נדחו ממחיצתם מאחר שקיבלו עונשם ולמה העלתנו אל המדבר הרע כו' שהיא ציה ועיף בלי מים מצד הטבע ואנו מקבלים עונש שעון עצמו אינו נמחק למות שם רצה לומר לעולם הבא אנחנו ובעירנו כבהמות נדמו היורדת למטה לארץ. וגם פירשתי בענין זה הכתוב בזכריה רני ושמחה בת ציון כי הנני בא כו' וידעת כי ה' צבאות שלחני אליך והמשכת הכתובים בדברים נאותים לעינים וקצרתי כאן: סוף דבר הכל נשמע כי על הרוב אין דבר רע יורד מן השמים להיות רע גמור ועיקרו אינו בא מתחלתו אלא לעורר האדם ולהקיצו לאמר מה לך נרדם ועל דרך שאמרו בברכות אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו. ולפי מ"ש י"ל שיתן לב ביסורים אילו להבין מתוכם מה חטאו שמסתמא הוא נענש מדה כנגד מדה ולכן אמר פשפש ולא מצא רצה לומר שימצא לו עון אשר חטא במדת פורעניות הבא עליו יתלה בביטול תורה. שהרבה פורעניות כלולים בעונש עון זה כאשר כתבו ז"ל בפסוק ומצאוהו רעות רבות כו' וזה ענין מה שכתוב שם ר"ה תקיפו ליה כו' אמר ליה לעיין מר במיליה ופירוש שרצה לומר בדברי עצמו דאיהו דאמר אם רואה אדם כו'. ולפי מה שכתבתי יבואר יותר דהיינו שיתן לב על עונשו במדה זאת ולכן אמרו שמיע לן דלא יהיב מר שבשתא לאריסיה כו'. שאף על פי שאין הדין נותן שישמעו ויקבלו לה"ר אך שעל ידי שהעונש במדה זו ששמע לן כו' רצה לומר שזה רגלים לדבר שכן הוא ולית ביה משום לישנא בישא ושמיע לן כלומר סבירא לן שכן הוא והוא לטובתך. וכאשר פתרו כן היה דכי קביל עליה הדר חלא כו'. ועל דרך זה פירשתי בירמיה (י"ח) וארד בית היוצר כו' ונשחת הכלי אשר הוא עושה כחומר ביד היוצר. ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות. והענין הוא כי היוצר הזה כאשר תשמיט ידו ומתקלקל הכלי מתבניתו הנרצה אליו ברצותו אוחז ומתקנו כלאחר יד במיעוך ומשמוש בחלקת ידו במקום המעוות. אפס הלא אם שוה פניו במקום ההיא בלבד אינו חוזר עליו תבנית הכלי אשר עלה במחשבה לפניו בתחלה ולא כאשר דימה כן הוא כי רושם המקום ההיא לא יסור ממנו. והאומן שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן כראוי דרכו שיאחז ונפץ אותו לגמרי ואז יקרב לעשותו ולא יבצר ממנו כל אשר יזם לעשות וזהו שאמר והנה נשחת כו' רצה לומר השחתה בעלמא והיה בידו בנקל לתקן בהעברת ידו. אך הוא לא עשה כן רק שב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר כו' ועל זה אמר הנה כחומר ביד היוצר אתם בידי בית ישראל רצה לומר שאם לא תשובו תענשו עונש חזק לסתור על מנת לתקן וככלי יוצר תנופצו רגע אדבר כו'. ועל זה אמר בריש ירמיה ראה הפקדתיך כו' להאביד ולהרוס לבנות ולנטוע לומר לך שהריסה זו לצורך בנין ונטיעה היא וכן אמר מקל שקד אני רואה ויאמר ה' אלי הטבת כו' ושמעתי זה כביר מכבוד דודי מ"ו הגאון ז"ל לפרש על דרך שאמרו בגיטין דף פ"ח וישקוד ה' כו' שהקדים ב' שנים לונושנתם וזה שאמר הטבת לראות כי שוקד אני כו' ששקידה זו למהר הרעה היא טובה גמורה וצדקה מאת ה' וכמדומה שראיתי אחר כך באלשיך שמפרש כן): ועל דרך זה שמעתי לפרש בתהלים (כ"ח) דוברי שלום עם ריעיהם ורעה בלבבם תן להם כפעלם כו' כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם והוא על דרך מ"ש שהעונש מדה כנגד מדה בכדי לעוררו שידע את חטאו וישוב בתשובה. ואולם המדברים שלום עם רעיהם ולבם חורש רעה שלא ירגיש שהוא שוקד על הרעה. אז המדה נכונה לתת לו עונש גם כן שלא ירגיש בו על חטאו ואם העונש היה בא בהרגשה אז ההריסה ההוא על מנת לבנות. מה שאין כן כשאינו מרגיש לשוב על חטאו הוא הרוס עולם וזה שאמר דוברי שלום כו' תן להם כפעלם כו' רצה לומר למדות פעולתם אל חיקם לתת להם גם כן עונש כזה אשר לא יבינו בו אל פעולות ה' ומעשה ידיו ואז יהרסם ולא יבינם. מה שאין כן אם היה מבינים בו שהוא לעונש על חטאם אין זו הריסה בהחלט ונידון ע"ש סופו שיזכה להבנות ממנה: ואחרי הודיע כל זאת מובן בפשיטות דברי חכמינו ז"ל שעלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין דהיינו הדין גמור ועונש שהוא רע בהחלט. ולפי שאין זה קיום העולם שותף מדת