בית אפרים חושן משפט עט

מבואר עבור הקהל כי אין דינו כשותף כלל שהרי מבואר בסי' קס"ג דלענין פרעון חוב הולכין אחר שעת הגביה או הערכה לשיטת הט"ז וא"כ כיון שהוא אינו מפורעי המס עכשיו א"כ לא משתעבד כלל כי לא נשתעבד להמלוה תחלה רק אותו שיהיה מפורעי המס בשעת גביה כללא דמלתא לדעתי הקצרה אם לא נכתב רמ"ג ואצל החתימה ב' עבור הקהל והוא עכשיו ת אי דין שם ואינו חייב מדינא לפרוע מס ופרעון חוב כפי המנהג אזי אין עליו תביעה מזה השטר: ואשר כתבת בענין שטר בעיסקא אם המקבל יכול לחזור יש חילוקים בדבר באם שהעיסקא הוא בדרך זה שהזמ"פ הוא לשנה והרווחים כתוב בו בדרך משל ג"ג לשבוע או כך וכך לרבע שנה או לחודש אזי יוכל לחזור בו אף בתוך שנה או חודש אבל אם כתוב בו דרך כלל עשרים למאה לשנה אינו יכול לחזור בו אא"כ יתן הרווחים או ישבע שלא הרוויח עשרים למאה לפי היתר אחד בנחלת שבעה שתחלה יעמוד באחריות המלוה עד שיעלה כ"כ רווחים וכל הרווחים יהיה למלוה ואחר כך יהיה באחריות הלוה וכל הריווח ללוה א"כ יוכל להשביע שמא הרויח ואין כאן שבות יעקב ח"ב: ובענין נר הנופל על פאפורקי ונכבה אני מורה בדבר להקל ולהחמיר כי אם נפל ראש הפתילה שכבר נשרף ונעשה אפר אינו אוסר אבל מה שלא נעשה אפר עדיין ודאי דאוסר ואם שהה על הכלי בכדי שהיד סולדת בו בכלי הוי כנבלע ע"י האור ובעי ליבון ואם לא נשתהה עכ"פ בעי הגעלה או גרידה והכא לא שייך זה והטעם דבעי הגעלה או גרידה משום שהדבר ידוע שהפתילה שבראש הנר הוא מלחלוחית חלב וכאשר תכבנה בידים תמצא באצבעותיך שמנים מחלב ולכן כיון שנפל בעוד שהנר דולק אף שנכבה תיכף עכ"פ כיון שנגע הפתילה בכלי והפתילה היתה רותחת מחמת האור ולא גרע מנר טרוזיול. ועיין בתה"ד: ובענין החלה שנפלה לתבשיל מקצתה חוץ לרוטב וסילקו אותה מיד הנה בלא"ה אני מורה בה תמיד להקל כדעת הט"ז ס"ס שכ"ג דבאיסור דרבנן כזה פשיטא ששומעין להקל כיון שאין לו עיקר. ולרווחא דמלתא אני מצוה לשאול עליו ע"ש. ואמנם מה שרמזת הפלוגתא שבין רש"י ור"י בטיפת חלב אבאר לך דעתי אף לדעת המחמירין וס"ל דבעינן ס' והנה לכאורה לשיטת רש"י ולשיטת ר"י לדעת הט"ז גם הכא בעינן ס' נגד כולו: אבל האמת דאינו ענין כלל לכאן דהתם הטיפה מתפשטת בכל החתיכה מטעם לח או מטעם שהוא שמן עיין בש"ך ס"ק אבל הכא הוא כחוש גמור כמבואר בחמץ ואינו מתפשט הטעם חוץ לכדי נטילה וגם לדעת רש"י לשיטת הש"ך לא דמי דהתם הוא איסור בלוע ואינו יוצא מחתיכה לחתיכה ובענין זה יש להאריך בלא"ה להבין שיטת רש"י וכבר הקשה הרא"ה על הרשב"א והרשב"א בת"ה אחר שהרבה להשיב על הרא"ה לא השיב על עיקר הקושיא ואין פנאי להאריך בזה אבל הכא הוי איסור מגופו וכל דאיסורו מגופו וחם בחם בלא רוטב וכחוש לגמרי נכנס כדי נטילה ואין לחלק בין שני חתיכות לחתיכה אחת. עיין בט"ז ס"ס ובאו"ח סימן תס"א במצה כפולה ודוק. ולפ"ז צריך בכאן ס' נגד מה שבתוך הרוטב ונגד כדי נטילה למעלה ממנו ועיין בש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז במ"ש בשם הב"ח דכדי נטילה בעינן הכוונה לשיטת ר"י אם החתיכה שתחתיה מקצתה חוץ לרוטב ואם היה כדי נטילה חוץ לרוטב נאסרה ובאמת אם אינו כדי נטילה צריך ס' נגד כדי נטילה שלמעלה לשיטת הב"ח דמיקרי איסור מגופו ודו"ק היות כמדומה שבכרתי נתקשה בזה וזה ברור כוונת הש"ך נידון הקדירה לדידי' שריא כדכתיבנא על הגעלה ג"פ ולדעת מחמירין יש להחמיר אבל התבשיל שרי אף אם לא היה ס' כיון שהיא ספיקא דרבנן אי מפעפע או לא דברי דודך הק' אלכסנדר סענדיר מרגליות מבראד חונה פ"ק זבאריז ואגפיה: הלכות גביית חוב תשובת שאלה יח רב שלום לכבוד אהו' שארי נ"ד החריף ובקי בחדרי תורה ידיו רב לו בפלפול וסברא כש"ת מוהר"ר מאיר הלוי הורוויץ נ"י אחד"ש זה שבתי בבית ורעיוני נחו מעט. אהבת כלולותיך וילידי שעשועי זכרונך בא לפני. והזכירוני אשר אמרת להשיב את הארי הגאון בעל קצה"ח ז"ל בסימן קט"ז דמייתי מהתוספות ב"ק דף ח' בהא דאמר אביי ראובן שמכר כו'. והקשו לימא שקול ארעא בזוזך ותירצו כשהוזלה ורוצה להוכיח מזה כהטור דבאחריות משלם כפי דמים שנתן בשעת המכר ע"ש וכ"ת קרא ערער ע"ז דמייתי מטריפת נגזל לטריפת בע"ח דבנגזל כ"ע מודו כיון שהוא מקח טעות והוא בטל לגמרי משלם כדמעיקרא. וענית ואמרת שכן מבואר החילוק בנימוקי יוסף בריש פ"ק דב"מ והטבת לראות: ובאמת שצ"ע על הש"ך וכנה"ג ומ"ל שדברו בזה והביאו דברי ה"ה ולא הזכירו הנ"י וראיתי שדברי הנ"י בזה הועתקו מדברי הר"ן בחידושיו הביאם בש"מ לב"מ שם ע"ש. אך נלענ"ד להליץ בעדו ועדיין יש לו פתחון פה להוציא את דינו מהתוספות שלכאורה צ"ע בהא דקי"ל שגם בטריפת נגזל חוזר הלוקח על הגזלן לטרוף ממנו שבח היתר על היציאה ואפי' שבחא דממילא כגון ארעא ואסקא שרטין ולכאורה כיון שיש כאן ביטול מקח מה זכות יש לו לזה בהא דאסקא ארעא שרטין הרי לא היתה שלו מעולם וזוזי דידיה הלואה נינהו גבי דגזלן וגם השבח שיותר על הוצאה אין לו לגבות כמו העודר בנכסי חבירו וכסבור שלו הם שאין לו אלא שכר מלאכתו בלבד. ולכאורה היה אפשר לומר דאף שנמצאת שאינו שלו מ"מ עביד אינש דזבין ארעא ליומא: אך מדברי התוס' בב"מ דף י"ד מבואר דלענין אחריות דנגזל לא אמרינן הכי כיון דמקח טעות היא וה"ל כשטר הלואה ולכך אף לשמואל אמרינן ביה אחריות ט"ס ע"ש (וכ"כ המפרשים הביאם בש"מ. אך שם הביא בשם הראב"ד שבאמת סובר דאמרינן עביד אינש כו'): ובתשובה אחת הארכתי בדברי התוספ' אלו ובדברי הפ"י שם שכתב הטעם לפי שצריך להחזיר הפירות ולכאורה ז"א דהא הוא יחזיר על הגזלן ע"ש בתוספ' דמיירי גם אם כתב לו אחריות על הפירות וכתבתי שי"ל דלשמואל כ"כ דס"ל דלוקח מגזלן ל"ל שבחא וה"ה פירי והקשיתי ע"ז והעליתי שטעם התוס' כיון דמ"מ עיקר חזרתו של זה על הגזלן אינו מצד מכירה דהא המכר לא חל כלל רק מצד קבלת אחריות הוא צריך לשלם לו שבחא ופירי אין זה זבינא ליומא וקצרתי כאן ומכ"ש לדידן דאף בטריפת בע"ח אמרינן אחריות ט"ס אף במכר ולא קי"ל כשמואל דאמר עביד אינש דזבין ארעא אף ליומא וא"כ פשיטא דביטול מקח גמור הוא ומאי אית ליה גביה דהאי בשביל דאסקא ארעא שרטין הא לית ליה גביה אלא זוזי דהלוואה וצ"ל דמ"מ לענין זה שקיבל עליו אחריות שבח תנאי שבממון הוא וקיים שהרי מ"מ קיבל עליו דמי שויא של הקרקע שכותב לו השטר עליו וכיון דהשתא מיהא האי ארעא אסקא שרטין ושויא אלפא זוזי כך הוא צריך לשלם לו ולפי"ז ק' על סברת הר"ן ונ"י שכ' דאם הוזלה מחזיר הדמים שנתן שיש כאן ביטל מקח דא"כ אתה מגרע כחו של מוכר בשני הצדדים שאם הוזלה אתה אומר שהמקח בטל מעיקרא ויחזיר מעותיו ואם הושבחה ונתייקרה אתה אומר שישלם לו כפי שויו של עכשיו זיל בתר איפכא כיון שהלוקח ביקש זאת מידו לכתוב לו אחריות השבח הרי הוא רוצה בקיומו של מקח עד שעת טריפה וסבר וקיבל שכאשר יהיה שיווי דמי הקרקע בעת ההוא כן ינתן לו: ועוד אני אומר הגע עצמך מי שמכר קרקע לחבירו באלף והוזלו קרקעות ועמדה קרקע כזו על ת"ק רק שקרקע זו אסקא שרטין והיא שוה אלף והלה אומר הנה נתתי אלא כסף ונתחייבת להחזיר לו ועוד מה שנתחייבת לי אחריות השבח ג"כ ת"ק זוז וזה אומר כיון שאתה רוצה באחריות של שבח א"כ אין לך לקבל יותר כ"א שויא של קרקע זו עכשיו והרי אינה שוה עכשיו כ"א אלף אף לבתר דאסקא שרטין והיכא לידייני דייני להאי דינא. והנה אף אם נאמר שמטילין על המוכר חומר שניהם ע"כ לומר דודאי הוא צריך להחזיר לו דמי המקח כיון דאין כאן אפי' זבינא ליומא והוא ביטול מקח גמור שהלוקח לא ידע מאומה ומ"מ תנאה