בית אפרים חושן משפט עח

השאלה ונחלקו הדיינים בזה יש מי שרצה לדמות זה לדין המבואר בסימן קע"ו בשנים שיש להם חוב אצל שר א' וא' דר תחתיו שאף ע"פ שהוא עשה החוב אינו יכול לכפותו שינגוש השר לגבות ממנו החוב ע"ש וכאן שזה לוה הראשון דר תחת האדון וגם הוא היה הלוה הראשון לכך היה רשות בידו לסלק החוב להאדון אע"פ שהלה עומד וצווח ושכנגדו חולק עליו שאין הנידון דומה לראיה וביקשו ממני לחוות דעי בזה: תשובה נראה לענ"ד אם האדון פטר את הלוה הראשון בכתב מפורש באופן שלא היה יכולת בידו לחזור עליו כלל פשיטא שאין זה מועיל מה שהתחלת החוב נעשה על ידו ודמי כאילו כבר פרע זה וזה האחר הלך ולוה אצלו אלו המעות וקא משתנה גביה ממלוה ישינה למלוה חדשה וזה שהלך ופרע דינו כפורע חובו ש"ח שלא מדעתו ואף להסוברים דבכותי לא דיינין הך דינא היינו דוקא כשטוען שהיה פוטר עצמו בפיוס דבריו ואנן סהדי דאינו מתרצה כ"א ברצי כסף כמבואר שם סימן קך"ח ואף בזה חולק הש"ך שם משא"כ בזה שיש לו בידו כנגדו ממונא מעליא הוה לסלק את חובו ומי ביקש זאת מידו להכניס עצמו בתגר שאינו שלו ומי שרצה לדמות לדינא דסימן קע"ו נפלאתי מאוד עליו דלא דמי כאוכל' לדנא דהתם מבואר הטעם שאינו מחויב להקניט שר שלו לגבות חובו של ראובן. אבל בנ"ד אף אם זה יברר לפנינו שהי' השר עוש' עמו רעה אם לא היה פורע לו החוב מ"מ אין זה רק כאילו מעליל עליו שאינו יכול להציל עצמו בממון של חבירו שאין אדם נתפס על חבירו אלא בארנינות והרי אפי' אם היה השר אנס אותו ולוקח ממנו בחזקה אעפ"כ הוא מחויב לשלם לזה שפוטרו על ידו ונכנס תחתיו כמבואר בסימן קך"ו סעיף ך"ב: ואף שהש"ך שם גמגם בדבר מ"מ כתב לבסוף ליישב סברת הרא"ש בזה וה"נ כיון שהלוה הראשון היה אתו עמו ומדעתו ובמעמדו נתחייב זה עבורו ונפטר על פיו ואותו חוב שהי' להאדון על הלוה הראשון מסר זכותו לשני הנכנס תחתיו וע"ד כן פטרו לזה א"כ הרי הוא מתחייב לשלם לו מן הדין ואונס השר אינו פוטר אותו ומכ"ש בזה שלא היה כאן אונס כלל אע"פ שאפשר שעשה כן מעצמו כדי שימצא חן בעיני השר ולא יעליל עליו מ"מ בשביל זה לא היה רשאי לפרוע חוב של אחר אפי' במקום שחייב מן הדין כמ"ש בסימן קך"ח בש"ך ס"ק ומכ"ש דלא מיבעיא אם הדבר ברור שזה יש לו כנגד החוב ביד האדון דאין כאן חוב מעיקרא ומה שנתן זה משלו נתן והגיעו אלא אפי' אין הענין ברור מ"מ עכ"פ טענתו טענה שהיה יכול לפטור עצמו שיצא זה בזה והרי אף ר"ת החולק בפורע חובו מ"מ בכה"ג מודה שהרי עיקר חילוקו דדוקא במזונות אשתו שאין החוב ברור כ"כ כו' וא"כ פשיטא דבגוונא דנידון דידן שעכ"פ אין כאן חוב ברור שלא היה לזה לפרוע ואף שי"ל דשאני במזונות אשתו דמעיקרא אין החוב ברור כמבואר שם משא"כ כאן שאפשר שזה לא ידע מהחוב שיש לזה אצל האדון והיה סובר שהוא חוב ברור מ"מ מה איכפת לן בזה שנעלמה הידיעה ממנו והו"ל לאסוקי אדעתיה ועיין בש"ך ס"ק ה' בהג"ה מ"ש דחובות אחרים הדומין לאלו כגון מזונות אשתו קאמרי שאפשר שלא היה מתחייב כגון שפרנס את בתו כו' או שאר חובות שאינם ברורים כו' ע"ש ומכ"ש בנ"ד שלפי דברי זה אין כאן חוב כלל וגם התרה בזה שלא ישלם עבורו דלית דין צריך בושש שזה ששילם איהו דאפסיד אנפשיה ואינו חוזר עליו: ונראה דאפי' אם כששילם זה החוב להאדון קיבל השט"ח של זה מ"מ הרי דעת אא"ז השארית יוסף בתשובה דאף בכה"ג כשפורע שלא ברשות ישראל יש לו דין פורע חובו ש"ח של"מ ופטור ואף להסמ"ע והש"ך ר"ס קך"ח מ"מ אין חולקים בזה דדוקא כשלקח השט"ח מתחלה בתורת קנין והמלוה נתן לו את כחו אבל אם לא נתן לו בתורת קנין רק בתורת תשלומין כותי מכי מטא זוזי לידיה אסתלק לי' וחוב על ישראל אין כאן כלל ומכ"ש בזה שטוען כי השט"ח פרוע מחמת החוב שבידו כנגדו שאפי' בישראל שמכר שט"ח והלוה טוען פרוע שאין יכול לגבות בלא שבועת המוכר וכיון דהאי לאו בר שבועה הוא הרי הניח זה מעותיו על קרן צבי וזה פטור לגמרי ולהיות כי לפענ"ד הדברים ברורים ופשוטים וכעת טרידנא טובא אני אמרתי בחפזי מבלי עיון בספרים כדרכי מעולם ת"ל להכנס בפילפולין רק כתבתי מה שהוא מן הצורך לשורש הדין כאשר ינוד הקנה וכהאי תנא דלא בעי כוונה. ד"ז מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה יג שלום לכבוד אהובי בן אחי חביבי כ"ש מוהר"ר אפרי' זלמן נ"י: הגיעני דבריך בדבר השאלה קהל א' לוו מעות וחתמו כולם על השטר. ועתה בא הבע"ח ותובע לאיש א' שכבר עקר דירתו משם אלא שהוא מהחתומין והמעות הנ"ל לקחו כדי ליתן להשר שאנס אותם והמלוה יודע היה מזה מה דינו אם יכול לתבוע כולו מאיש הלזה: תשובה נלענ"ד פשוט לא מיבעיא אם מבואר בשטר רמ"ג ורמ"ג כנהוג כעת לכתוב בשטרות דיכול לתבוע הכל אמנם אם לא נכתב רמ"ג אפ"ה כל שלא נכתב אצל חתימתן עבור הקהל כנהוג בכל מקום שהראשים לוים לצורך הקהל כותבין אצל חתימתן שהוא לצורך עבור הקהל ואם בזה השטר לא נכתב עבור הקהל אזי יש להחתומין דין שנים שלוו שהם ערבים אבל לא קבלנין כמבואר בש"ע סי' ע"ז ואבאר עוד בסמוך ואינו יכול לדחותו רק ליתר החתומין אבל לא לכל בני העיר משום שמעשים בכל יום שהקהל צריכים למעות ואין מוצאים מי שילוה להם באופן שיהי' שעבודו על קופת הקהל כי מעולם קשה להשתלם מקופת הקהל בכ"מ לכך צריכים ראשי הקהל או שאר יחידים בטוחים להמלוה סתם ממרנים בחתימתם בכדי שיוכל לתבוע מעותיו מהחתומים לבד וזה מעשים בכל יום: אמנם אם מבואר אצל החתימה עבור הקהל היה מקום לדון ולחלק שהרי הקהל הם רק כשלוחי בני העיר וכמבואר במקומות הרבה ועיין בי"ד סי' קס"ט סעיף י"ז בהג"ה ובגוף תשובת הרשב"א שהובא בב"י שם ובח"מ בב"י שם סי' קכ"ח וזה ברור בכל מקום שהקהל הם כאפוטרופסי היתומים ואף שהט"ז שם ס"ק כ"ב כתב וז"ל ועוד נראה דעכו"ם שמלוה יודע שההלואה הוא לצורך הקהל והבטחתו על כל הקהל באם לא יהיה לו מאלו לשלם הרי משמע דאף ע"פ כן עיקר החוב הוא על החתומים ז"א דהתם מיירי שחתמו סתם ועוד דמיירי בנכרי והרשב"א כתב בתשובה דבדיניהם אין לתבוע כלל רק להחתומין וע"ז כתב הט"ז דהבטחתו גם כן על כל הקהל אבל בודאי דנכרי דוקא עיקר הבטחתו על החתומים דלא גרע אצלו מערב דנכרי בתר ערבא אזיל ואף דאסור להיות ערב כמבואר ר"ס קע"ו מ"מ אינו אלא דרבנן כמבואר שם בהג"ה ואף הט"ז מודה שהלוה משלם בעצמו ולכך מותר לצורך מצוה כגון קהל אבל אם המלוה ישראל נראה ברור דכל שמבואר אצל החתימה עבור הקהל אינו יכול לתבוע הגע עצמך אם אפוטרופוס לוה לצורך יתומים או שליח לצורך משלח ומבואר בשטר שביד המלוה שאינו לוה לצורך עצמו רק לצורך יתומים או משלח פשיטא שאינו יכול לגבות מנכסי לוה האפטרופוס ומזה הטעם בעצמו המנהג שכותב אצל החתימה עבור הקהל. אבל ברור דאף אם נכתב עבור הקהל מ"מ אם עדיין דר שם והוא מפורעי המס אכתי לא גרע משנים שלוו לצורך שותפות שגם הוא היה שותף בהלואה עכ"פ ואף שאינו יכול לתבוע ממנו כל החוב תחלה שאינו קבלן ואף דמבואר בטור ח"מ סי' קכ"ח ובהג"ה שם בסוף הסימן בשם הרא"ש דאחד שתפס לאחד מהקהל בשביל חוב תפיסתו תפיס' בעד כל החוב ע"ש דמס שאני הא בהלואה אינו יכול לתפוס אחד בעד חבירו: אמנם אכתי נ"מ דבשלמא אם החוב הוא רק על החתומין שייך לומר דהם אלמים אבל אם החוב על כל בני הקהלה קשה לומר ח"ו על עדה קדושה שכולם אלמים ובדין אם המלוה אלם עיין סי' קכ"ט סעיף יו"ד ובסמ"ע וש"ך שם וכל זה דוקא אם עדיין דר שם ומפורעי המס אבל אם אינו דר שם ואינו מפורעי המס עתה ולפרעון חובות לפי מנהג א"כ אינו יכול לתובעו כלל אם