בית אפרים חושן משפט ע

דקעביד לאו בשליחותו קעביד רק לפי שאמר לו השואל שיעשה כך כשירצה להגיענה לידו הוא עושה כך מדעתו שהוא בעל דבר ולא בשליחותו של זה וכ"ש כשאומר שלחה ע"י פלוני שאין זה כעושהו שליח למסור לפלוני רק נתינת רשות בעלמא שבידו למסור לפלוני וכיון שאין כאן בנ"ד שם שליח על המלוה רק הוא בעל דבר ויש לו רשות למסור לזה אין כאן תקנת חנוני ע"פ שנתקנה היכא דבשליחות' דבעה"ב קעביד דהבו דלא לוסיף עלה: עוד נלענ"ד לפי מ"ש התוס' דף ע"ב ד"ה בשלמא סיפא לחומר' דנהי שאם הנכרי היה מפקיר מעותיו היה יכול לזכות לחבירו השתא מיהא שהנכרי אינו מפקירן אלא בא לזכות מעותיו למלוה ע"י זה הלוה אין לו כח לזכות שא"כ היה ישראל המקבל שלוחו של הנכרי לזכות לישראל ואין שליחות לנכרי כו' וכ"כ בש"מ ב"מ דף י"ב בשם הר"ן גבי חצר משום יד איתרבי כו' דמ"ד מגביה מציאה לחבירו קנה הוא מטעם מגו דזכי לנפשיה ולא מטעם שליחות וטעמא לפי שא"א לזכות לחבירו בתורת שליחות אא"כ נעשה שלוחו של בעל הממון והיינו דליכא דעת אחרת מקנה אין כאן בעל ממון שיהא זה שליחו כו' והביאו הנ"י שם בקצרה ועיין בתשובה בענין גט בע"כ שהבאתי שכן איתא בירושלמי דגיטין פרק התקבל לענין מתנה שאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו רק בגט לפי שהתורה זיכתה אותה לקבל את גיטה ע"ש ולפ"ז נראה דמה שעוש' הלוה שליח לקבל המעות מהמלוה אין בזה תורת שליחות שהלוה יעשה שליח לקבל מהמלוה מה שאינו שלו שהרי אפי' במלוה ששולח לקבל מעות שלו מן הלוה כתבו התוספ' שאין לו כח לזכות עבור המלוה אא"כ יעשנו הלוה שליח שיזכה במעות בשביל המלוה וא"כ גם כאן אין השליחות חל אם לא שהמלוה נותן לו ועושהו שליח לו ע"י פלוני שהמלוה נעשה שלוחו של הלוה ומקיים שליחותו של הלוה בזה שנותן לו המעות שיזכה בהם ללוה שהרי בעת שנותן המעות צריך להיות בתורת בעל הממון ולעשות זה שליח שלו שיזכה עבורו וא"א שיהיה עליו שם שליח ושם בעל הממון כאחד וכן נראה ממה דאמרינן בגיטין דף כ"ד והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ופרש"י שליח לא מיקרי אלא המשתלח בזה לזה שראוי לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחותך (נראה שט"ס וחסר תיבת ונתתי) לחבירך וזו אינה ראויה לחזור שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה ואח"כ נעשית היא בעל המעשה ובטל השליחות קודם שתחזור עכ"ל וה"נ דכוותה שאם נאמר שנעשה המלוה שלוחו של הלוה לזכות מעותיו של המלוה ע"י פלוני נמצא ששליחות זה הוא משתלח לעצמו שיעשה את פלוני שליח שיזכה במעותיו בשביל המלוה ושליחות כה"ג לאו כלום הוא ולכן דוקא בחנוני על פנקסו שמצוה לו לתת לבנו או לפועלים שהמעות מקבל הבן או הפועלים לעצמם שפיר חל על החנוני תורת שליחות של בעה"ב וכל שנעשה שליח מן הדין אנו אומרים שמיד בעת שקיבל עליו ושליחות נגמר בדברים וא"צ קנין אפילו במכירת קרקע וכל מילי ואף ע"פ שלא זיכה השליח בהקרקע או בהמטלטלין אנו רואין כאילו מסרם לידו וזיכה אותו בהם ומה שעשה עשה וה"נ כיון שנגמר השליחות שיתן המעות רואין כאלו מסר לו המעות שיתן ומה שמצוה שיתן לו הלואה אית ליה גביה ומשתעבדי נכסים מיד להחנוני ומה שהבעה"ב טוען עתה שאינו יודע ה"ל כספק פרעון כן הוא בחנוני ע"פ מדינא והתקנה היה דלא נימא דשייך לתקוני כו' כדמשמע מהרמב"ן או עכ"פ מצד התקנה כן הוא שעשו שליחות זה של חנוני כאילו נשתעבד לו הסך ההוא תיכף שא"ל תן וזה קיבל עליו ונגמר השליחות אבל זה שהלוה שלח למלוה אחר מעות כיון שע"כ אין המלוה שלוחו של הלוה ולא נשתעבד לו כלל בעת אמירתו שלח לי ע"י פלוני רק שהשעבוד מתחיל שזה נותן לשליח שיזכה בו בשביל הלוה אז אם הלוה טוען איני יודע אם נתת שום דבר לשליח פשיטא דה"ל כא"י אם נתחייבתי ומכ"ש אם השליח כאן ואומר שלא קיבל כלל: ומצאתי בשו"ת מהרי"ט צהלין סימן י"ט במלוה שכתב ללוה שלח לי המעות שבידך וזה אומר ששלח לו ע"י איש אחד ולקח ממנו חתימה ששלח על ידו והמלוה טוען שהחתימה אינה מקויימת והשליח טבע בים עם המעות והאריך בזה ומסקנת דבריו דבמלוה ע"פ מהימן אף שלא נתקיים אבל במלוה בשטר צריך לברר שפרע ואם לא ימצא קיום לחתימה ההוא צריך לפרוע שנית ע"ש וא"כ ק"ו הדברים כיון דבשטר צריך לברר שפרע ואם לאו אע"פ שכתב המלוה בידו שישלח לו לא מהימן שלחתי ע"י פלוני ואע"פ שיש לו כתב ממנו ואע"פ שהוא בא להוציא וא"כ כ"ש היכא שכתב הלוה ביד המלוה שישלח לו מעות שאין לחייב הלוה ע"פ טענת המלוה שאמר שלחתי ביד פלוני (וע"ש דקאי אפי' לשיטת הסוברים דכשאומר שלח לי סתם יכול לשלחם ביד מי שירצה אלא שאח"כ כתב דאפי' ימצא קיום מטעמא אחרינא דכתיבנא מחייב כיון שלא א"ל שלח לי ע"י פלוני כסברת הרי"ף והרמב"ם כו' ע"ש) ומ"מ אפשר לחלק דבכה"ג שאמר לו שלח לי ע"פ פלוני וטען ששלח על ידו אף בשטר מהימן וכמ"ש הש"ך סימן קכ"א ס"ק מ"א דגם המלוה בשטר הלוה או הנפקד נשבעין שנתנו לשליח ופטורין והביא ראיה מחנוני ע"פ שיכול להוציא הואיל והרשהו ליתן כו'. (וכבר כתבתי דאין ראיה מחנוני ע"פ שהחנוני נעשה שליח וכמו שהארכתי לעיל) ולפי"ז י"ל דגם במלוה שבא להוציא ע"פ מה שכתב לו הלוה או אמר לו בע"פ שלח לי ע"י פלוני ואומר שמסר לפלוני מהימן בשבועה כמו חנוני ע"פ ואין פנאי להאריך דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד תשובת שאלה יב שלום וברכה. שמורה וערוכה. לאשר לו ככה. ה"ה כבוד אהו' מחו' מוהר"ר ישראל זלמן נ"י: הגיעני מ"ש שנית בענין הקדושין (עיין בחלק אה"ע סימן) ולאפס הפנאי לא עיינתי כעת רק במה שחזרת ושנית בענין הקושיא שהבאת בשם הגאון החסיד מוהר"ר שקי ז"ל בהא דקדושין דאמרינן הן הן שלוחיו הן הן עדיו דלשיטת הרמב"ם אם הכחשה בצירוף הזמה לאו כלום הוא א"כ ה"ל עדות שאאי"ל ותיקשי למ"ד דבממון בעינן ג"כ עדות שאאי"ל והארכת: והנה כבר כתבתי לך בקצרה ורמזתי לך ג"כ קושיית הגאון מוהר"ר חיים יונה ז"ל בהא דפלוני רבעני וע"ש באו"ת בסופו שכ' לתרץ הקושיא ממיפך והזמה דדוקא היכא שהכחשה ללא צורך שאלו אומרים פלוני הרג ואלו מזימים והוסיפו לומר שפלוני חי ומה צורך לזה ודאי הם מכוונים גם להכחשה ומי יאמר הזמה עיקר דלמא הכחשה עיקר כו' והנה מקרוב זכינו שיצא לאור ספר הבהיר היא ספר המקנה על קידושין ממחותני הגאון החסיד נ"י האב"ד דק"ק פפ"ד (ומידו הקדושה שלח לי הספר למנה) וכתב בסוגיא דהן הן שלוחיו קושיא זו משמיה דנפשיה וסיים בה ויותר נראה בדעת הרמב"ם דדוקא כשאומרים עמנו הייתם וגם ההורג כיון שלא היו צריכים לומר וגם ההורג אלא דכוונתם להעיד שגוף המעשה שקר בזה בטלה הזמה אבל אם כוונתם רק להזימם אע"ג דממילא מתכחש לא בטלה ההזמה ובהא מתרצא נמי הא דמקשה העולם מריש סנהדרין דף ח' מפלוני רבעני לאונסי דקשה ג"כ כנ"ל וצ"ע עכ"ל והנה דבריו מטין למ"ש האו"ת אך הסברא צ"ע וביותר שא"א להעמיד כן בלשון הרמב"ם שם פרק י"ח מהלכות עדות שכתב וז"ל הזמה בעדות עצמם ואינם יודעים אם נהיה הדבר או לא נהיה וכן בסוף דבריו כתב הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של העדות כלל אם אמת היה או שקר כו' ומשמעות לשונו דכל שעכ"פ מתוך העדות מתברר ההכחשה של העדות עצמה שהוא שקר לא הוה הזמה ואין חילוק בין אם אומרים בפירוש או מכללא שמעינן והנלענ"ד בדעת הרמב"ם דלכאורה לרבא דאמר פ"ד ואמרי' שרבע אחר אע"פ שהוא אומר שרבעו וא"כ עכ"פ אומר שקר ועכ"פ לומר דאף שאומר שקר לא בטלה העדות שאין העדות תלוי בכך דלא איכפת לן מי שרבע יהיה מי שיהיה וכמ"ש בזה בתשובה (עיין באה"ע סימן י"ד) באורך דכל שאינו מתברר שאמר שקר בענין שגוף העדות תלוי בזה לא מפסל והרי זה כמי שנתפס בשקר שאמר לפני ב"ד באיזה ענין אחר שאינו שייך לגופה