בית אפרים חושן משפט סח

החנוני שבועה וכן להיפך מועיל ברי של החנוני לחייב הפועלים שבועה אף ע"פ שהחנוני נוגע. אבל בלוה ששלח שליח למלוה אין השליח שאומר שהמלוה לא נתן מיחשב נוגע דהא אית ליה מיגו דאמר נתתים ללוה יכול לומר לא לקחתי מהמלוה ואף דהשתא דתיקנו היסת לא חשיב עד מטעם שהוא עד הצריך שבועה מ"מ נוגע לא מיקרי לפסול ברי שלו דהא בין כך ובין כך יצטרך לישבע וא"כ שפיר יכול הלוה לטעון טענת ברי ע"פ שלוחו ובכה"ג שיש לחשוב טענת הנתבע טענת ברי אע"פ שהוא ע"פ אחר נראה דלא תיקנו ולא מיבעיא להר"י בן פלאט שכל יסוד דין חנוני הוא מחמת ברי ושמא ונגד חזקה דממונא איכא חזקה דשליח עושה שליחותו אלא אפי' להרמב"ן דמה שנשבע ונוטל הוא מצד התקנה מ"מ נראה דהבו דלא לוסיף עלה ודוקא היכא שאין לבעה"ב שום טענת ברי לא בעצמו ולא מפי אחר משא"כ היכא שהבעה"ב טוען ברי אף שטוען ברי מפי אחר נראה דהרמב"ן מודה דלא תיקנו בכה"ג: ואמנם בהא דתן לבני סאתים חטים לכאורה נראה דאף בכה"ג שטוען ברי מפי אחר תיקנו דהא התם נמי טוען ברי מפי הבן שלא נטל ושם אין הבן נוגע דהא אינו חייב לבן כלום רק שנותן לו דרך מתנה ומה איכפת ליה לבן אם היה אומר שנטל אפ"ה תיקנו שהחנוני ישבע ויטול ואפשר דגם בכה"ג מיחשב הבן נוגע דניחא ליה לומר שלא נטל ויתן לו אביו מה שהבטיח לו אף אם לא הבטיח לו מ"מ כיון דחזי דמקרבה דעתיה דאבוה למיתב ליה מימר אמר אימא לא שקילנא מהחנוני והדר יהיב לי משא"כ כאן שאינו נוגע באמירתו שלא נטל שהרי המלוה יכול להשביעו בטענת ברי שלו שנטל ממנו וא"כ מה הוה איכפת ליה אם היה אומר שנטל ומסר להלוה ג"כ לא היה עליו רק שבועה ועכ"פ אחר שנשבע יש להועיל טענת ברי שלו לפטור את הנתבע בלא שבוע' רק בק"ח לבד ואפי' תימא דמהך דאמר תן לבני מוכח דבכל גוונא תיקנו דגם התם לא מחשב נגיעה מחמת שחושב בדעתו שיתן לו פעם אחרת מ"מ י"ל החילוק אשר כתבתי דלא תיקנו כ"א היכא דנעשה שלוחו של זה ליתן על פיו למי שחייב לו משא"כ בזה דאינו שליח של הלוה רק הוא מורשה מאתו ליתן לזה: וכיוצא בזה מצאתי בקצות החושן סימן קלמ"ד לענין ערב דלא שייך הכא חזקה שליח עושה שליחותו דבשלמא גבי ממונו דעשאו שליח ליתן אמרינן ודאי עשה שליחותו ונתן אבל ערב כו' ואפי' אומר לו ערבני ושלם נמי לאו לשליחות איכוון שיפרע דוקא עבורו אלא נותן לו רשות לפרוע חובו שלא מדעתו אבל חזק' דשליח לא שייך ביה ע"ש סק"ד אך מ"ש שם דלמאן דס"ל בחנוני מצד התקנה נשבע ונוטל גם בזה הדין כן לא נהירא לפענ"ד דודאי כל שלא נעש' שלוחו אין כאן תקנה כלל ועיין בספר נתיבות משפט שחיבר שארי הגאון האב"ד דק"ק ליסא שהשיג ג"כ עליו ע"ש: ועוד נלענ"ד דכאן לא שייך לומר שהמלוה ישבע ויטול מטעם חזקה שליח עושה שליחותו שנעשה שלוחו של הלוה למסור ליד שלוחו דזיל בתר איפכא שהרי השליח שעשה המלוה לקבל המעות ולמסור לידו אומר שלא נטל ממנו ולא מסר כלום ליד הלוה ואם איתא שהיה נוטל ממנו אית לן למימר חזקה שליח עושה שליחותו והיה מוסר המעות ליד הלוה וכמ"ש הרשב"א בקידושין גבי הן שלוחיו כו' דמשביע הלוה למלוה כיון דל"ה ברי ששלח לו וחזקה שליח עושה שליחותו והעדים טוענין ברי שנתנו לו עושין טענת מלוה כברי וא"כ ה"נ אית לן למימר איפכא דאם היה נותן לו חזקה שהיה עושה שליחותו והרי זה טוען ברי שלא נתן לו ולכך לא עשה שליחותו והו"ל טענת הלוה כברי ואף שהשליח נוגע דשמא עיכב המעות לעצמו ולכך לא עשה שליחותו א"כ בטלה נמי חזקת המלוה שהוא נוגע ושמא לא נתן כלום לשליח ופשיטא שא"ל דחזקה שהמלוה עשה שליחותו ומסר לזה ואמרינן דגם השליח באמת עשה שליחותו ונתן ללוה דז"א שהרי טוען הלוה בברי שלא מסר לו כלום והשליח עצמו מודה לו בזה וע"ז אינו נוגע כמש"ל ומלבד השליח טענת ברי של הלוה לחוד מהני בזה שלא עשה השליח שליחותו ולא מסר לו מידי וא"כ לא דמי לתקנת חנוני ע"פ שלא נתקנה אלא על טענת שמא של בעה"ב דאז מצרפין חזקה שליח כו' לברי דחנוני אבל נגד ברי דבעה"ב לא מהני כלל וה"ה כאן כיון דלפי טענת ברי של הלוה אזלא לה חזקה שליח כו' א"כ אין כאן דינא ולא תקנתא כלל ומכ"ש שהשליח גופא אומר שלא נתן ליד הלוה כלל דאז לולי שהיינו אומרים דכל שמסר המלוה לשליח הלוה נתחייב מיד לא היה למלוה דין על הלוה לחייבו מחמת חזקה שליח כו' והלכך כיון שיש ספק שמא לא נתן לשליח כלום אף שנאמר שאילו נתן הו"ל כנתן ליד הלוה השתא דמספקא לן הו"ל כא"י אם הלויתני וחזקה דשליח כו' אינה מסתייע לברי שהרי יש נגדה חזקת השליח להליכה של הלוה שע"כ לא עשה שליחותו והדרינן לדינא דא"י אם נתחייבתי לך פטור: ועוד נראה דע"כ לא שייך חזקה שליח כו' אלא היכא שהבעה"ב נתן קצבה שיתן לו כך וכך או שתלה הדבר במאמר הפועלים שיתן להם מה שיצטרכו כמבואר בסימן צ"א משא"כ בלא נתן קצבה ולא תלה הדבר במאמר הפועלים וגדולה מזו כתב הש"ך שם ס"ק כ"ב דבמוציא הוצאות על נכסי חבירו ברשות ליכא חזקה דשליח כו' הלכך צריך לישבע אע"ג דליכא מאן דמכחיש ליה ע"ש והביא מדברי בעה"ת שכתב לחלק בין הך דמוציא הוצאות על נכסי אשתו וחבורהון כו' ולענ"ד דברי הש"ך בזה צ"ע דמה בין זה לההוא דסעיף ז' שלא נתן הבעה"ב קצבה כמה יתן לפועלים ומ"ש הש"ך ס"ק כ"ט לתרץ דשאני הכא הואיל ותלה הדבר במאמר הפועלי' כקצץ דמי וכן מחלק בבעה"ת להדיא כו' אמת שכן הוא בבעל התרומות וכתב שם להדיא דגם בלא קצב ותלה במאמר פועלים שייך חזקה כו' ודבריו נכונים ואין סותרים למ"ש דבמוציא הוצאות ליכא חזקה משום דהתם קאי שמוציא הוצאות על נכסי אשתו דאף ע"ג דעביד ברשות מ"מ לא שייך ביה חזקה כו' דמאן שויה שליח דנימא חזקה שליח עושה שליחותו איהו לגרמיה הוא דעביד ואינו שליח משום אדם רק דחכמים נתנו לו רשות להוציא הוצאות על נכסי אשתו מה שהנכסים צריכים אבל הש"ע דמיירי בהוציא על נכסי חבירו ברשות חבירו והיינו ע"כ שהרשהו ואמר לו ראה מה שנכסי צריכות ואחזור לך א"כ מה בין זה לאמר תן מה שהפועלים צריכין וכמו דהתם אמרינן דחזקה שעושה שליחותו ונותן מה שהפועלים צריכים כמו כן לענין הוצאות על הנכסים ואף דבאמת יש לעיין דמה בכך שתלה הדבר במאמר הפועלים לתת מה שצריכים דמאן לימא לן שאמרו לו שצריכים כ"כ ובאמת עשה שליחותו ונתן להם מה שאמרו לו אבל הם לא אמרו שצריכים כ"כ ומכ"ש היכא דהפועלים מכחישין ואומרים שלא אמרו לו כ"כ מה סיוע יש מחזקה דשליח כו' לטענת החנוני שהרי גם לפי דברי הפועלים נתקיימה החזקה ועשה שליחותו ואפשר לומר כיון דעכ"פ מחמת החזקה אמרינן שנתן להם קצת שוב נאמן על הכל דהו"ל כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא שהרי במקצת הב"ד מחייבין אותו ואף שגם על המקצת צריך שבועה אם הפועלים מכחישין לגמרי ואומרים שלא נטלו כלום מ"מ בעה"ת לשיטתו דס"ל דאף שהחנוני צריך שבועה אמרינן מתוך כו' ואף ע"ג דהש"ך כתב דבעה"ת מיירי שהפועלים מודים שנטלו אלא שהבעה"ב אומר שלא צוה לתת להם א"כ היה החנוני נוטל בלא שבועה ע"ש ס"ק כ"ו לענ"ד אין נראה כן למעיין בבעה"ת שער כ"ט חלק ח' שכתב מאי דליכא גבי שליחות סתמא בדא"ל זיל הב ליה מה דמיצטרך כו' וה"ה נמי היכא דלא קיץ ליה כו' משתבע חנוני ושקיל מטעמא דבעה"ב לאו בר אודיתא הוא דבשלמא אי איסתפק בעיקר שליחות כגון שאמר שדרתיך למיתב חמשין והשאר א"י כיון דבר אודוי הוא הו"ל משואי"ל משלם אבל הכא כיון דתרווייהו מודו בעיקר שליחות מיהו בעה"ב טוען שנתן כך וכך ומסתפק ליה לבעה"ב במה דיהיב חנוני לפועל אית דאמרו דחייב בעה"ב שבועה וליתא דהא לא ידע כי היכא דלודי עכ"ל: ומדבריו נראה דבחד גוונא מיירי הא דמסתפק בעיקר שליחות והא דמסתפק כמה יהיב וחלוקים בדינם דבהא הו"ל בעה"ב משואי"ל ובהא משתבע חנוני ושקיל. והנה בהא דקאמר משתבע חנוני היינו כשהפועלים מכחישין דאל"כ שקיל בלא שבועה כמ"ש שם חלק ז' וכן סיים להדיא בסוף חלק ח' והאי דאמרינן משתבע חנוני בדמכחש ליה פועל וא"כ הך מלתא דמסתפק בעיקר שליחות נמי בכה"ג מיירי בהכחשת פועל ואפ"ה קאמר דהו"ל