בית אפרים חושן משפט נב

התם לשיטת רש"י דזכיית קטן לעצמו מדבריהם והיינו כתירוץ קמא דהרשב"א בדף ל"ט דמה שאמרו אקניה לבנו קטן אינו רק גזל מפני ד"ש ואהא שפיר מקשה דליכפיה להאב כו': איברא דמה דכתיבנא בדעת הרשב"א דאם נימא דאין דעת א"מ זוכה מה"ת שוב אין לחלק בתקנתא דרבנן לענין דעת א"מ וגם בזה אינו רק מפני ד"ש אין זה דעת הר"ן הביאו בשי"מ ב"מ דף י"א שכתב וז"ל והר"ן כתב אבל מר אמר חדא כו' נקטינן השתא דקטנה יש לה יד כו' אבל קטן אין לו יד ולא חצר מדאורייתא דאי אית ליה יד חצר נמי אית ליה והא דאמרינן צרור וזורקו כו' זוכה היינו מדרבנן והא דתנו מציאת חש"ו כו' מפני ד"ש אלמא מדרבנן נמי לא זכה רק מפני ד"ש התם במציא' דליכא דעת א"מ אבל במכר ומתנה זכיה גמורה אית ליה מדרבנן כו' וכן דעת הריב"ש הובא בשי"מ ב"מ בסוגיא דמציאת קטן לאביו ד"ה ופליגא דרחב"א ובשיטת הר"ן רבי' אמרה וכך הוא דעת היש מי שאומר שהביא הריטב"א בסוכה גבי לא ליקני לולבא (אבל שיטת הריטב"א גופא נראה דס"ל דדעת א"מ מה"ת שבש"מ ב"מ בסוגיא הנ"ל בהא דאמר רבא עשו שאינו זוכה כו' כתב דדעת א"מ הוי דאורייתא) וכן נראה מדברי הר"ן בחידושיו פרק בן סורר שכתב אם גר זה שנתגייר שהוא קטן קשה כו' וכיון שאין לקטן זכיה מה"ת האיך היה לגר זה הקטן ממון כו' ע"ש ונראה שיש שם חיסור לשון וט"ס וצ"ל וגם קשה כיון שאין לקטן כו' ושני קושיו' הם כמבואר למעיין בתוספות וכן דעת הנ"י פ"ק דב"מ ומעתה מה שהחליט בשער המלך שדעת הר"ן דהוי מה"ת ממ"ש בפ"ק דקידושין גבי אומר לבתו קטנה כו' ומיהו כי אמרינן דקטן אית ליה זכיה מדאורייתא לנפשיה ה"מ כי איכא דעת א"מ אבל במציאה כו' ותמה בזה על הפר"ח שפי' דברי ר"ן בסוכה ע"ש ולפמ"ש אדרבה מבואר דהר"ן ס"ל דדעת א"מ אינו מה"ת ובקידושין לדברי האומר כן קאמר וגם י"ל דכוונת הר"ן מ"ש דקטן אית ליה זכיה כו' ר"ל דמהני זכייתו מדאורייתא דהא ממילא הכי הוא דכל שתיקנו לו זכיה מדרבנן הדר הו"ל זכיה דאורייתא ולא אתי אלא לאפוקי מציאה דזכייתה לא מהני מדאורייתא כיון שאינו רק משום ד"ש ומה שנסתפקו בזה בדעת הר"ן דסוכה אם יש לפרש כוונתו דזכיה דרבנן מהני כדאורייתא הנה הדבר מפורש יוצא מדברי הר"ן דגיטין פרק התקבל בההיא דצרור וזרקו שכתב דכיון דרבנן תיקנו זכיה הא קי"ל הפקר ב"ד הפקר ומיהו אשכחן זכיה דרבנן דקלישא מזכיה דאורייתא בפ"ב ומודה שמואל שאם נתנו במתנת ש"מ כו' אלמא כיון דממונא לא אתי לרשות זוכה ולא זכי ביה אלא מדרבנן לא אלימא זכיה דיליה כדאורייתא ומצי מחיל כו' ומיהו התם איכא למימר דרבנן הכי תיקנו הם אמרו והם אמרו אבל הכא היכא מפרקינן בפשיטות דלא מהני בדאורייתא ולפיכך נראה דברי רש"י עיקר עכ"ל. מבואר דס"ל דמלתא דרבנן שפיר מהני למלתא דאורייתא ומכאן מוכח ג"כ דלא כמ"ש במק"ח שאין כח ביד ב"ד לעשות הפקר וכיון דלא אתי לרשות זוכה אינו קונה מה"ת ולכן במעמד שלשתן מקודשת מדרבנן וכבר הזכרתי סברא זו בק"א לתשובת ב"ח החדשות אך מדברי הר"ן מבואר שז"א דהא שם איירי בשיתופי מבואות דהקטן זוכה לאחרים מדרבנן ואפ"ה ס"ל דהוי מהני לדאורייתא אף דמדאורייתא אין יכול לזכות ולא אתי ליד זוכה וע"כ לומר דהפקר ב"ד מצי לאוקמי ברשותיה אף דלא אתי לידיה ולכן נלענ"ד שהר"ן בסוכה לא נחית לדיעות אלו אי קני מדאורייתא או מדרבנן דבין כך ובין כך אם הגיע לעה"פ מהני מה שחוזר ומקנה אף דנימא דדעת א"מ הוי זכיה דאורייתא ומכ"ש אם נימא דאף דדעת אחרת מקנה לא הוי רק דרבנן דכשם שקונה מדרבנן כך חוזר ומקנה וכמ"ש הריטב"א (וקצת צ"ע בדברי הריטב"א שם שהוכרח לומר דזכיה דרבנן זכיה גמורה היא דהפקר ב"ד כו' ואינו יוצא אף לד"ת דל"ל כולי האי דהא אפילו תימא דד"ת היה יוצא בו מ"מ כיון דזוכה מדרבנן ולא מצי לאקנויי אף מדרבנן כיון שלא הגיע לעה"פ אם כן עכ"פ מדרבנן לא נפיק ואפשר דא"ש לפי מ"ש הר"ן פרק התקבל שם דעיקר כשיטת רש"י דאין זוכה לאחרים אף מדרבנן ומ"מ בשתופי מבואות דרבנן זוכה אף לאחרים ע"ש ולפי זה י"ל דה"ה בלא הגיע לעה"פ אף דלא מצי מקני אף מדרבנן מ"מ בדרבנן הקילו משום מצות חינוך שיהיה מועיל חזקת הקנאתו ולכן הוצרך לומר דזכיה דרבנן מועלת שאין יוצא ד"ת וכולי האי שיהיה מועיל חזרת הקנאתו לד"ת לא הקילו משום מצות חינוך) ומ"מ מדברי הר"ן בגיטין שם שכתב דלר"י אף ע"ג דזכיה מדין שליחות מ"מ בזכיה כיון דאיתיה בדנפשיה דהא זוכה לעצמו הו"ל כגדול ושמואל פליג וס"ל דלאו בר שליחות היא כו' מבואר דס"ל דלכ"ע ס"ל דבזכיה לנפשיה מיהא איתא מדאוריית' ואם כן דברי הר"ן לכאורה סותרים זה את זה ונראה שהר"ן כ"כ בשיטת התוספות דס"ל דפלוגתייהו בזוכה לאחרים היינו בדאוריית' ואם כן פשיטא דזוכה לעצמו נמי היינו דאורייתא משא"כ למאי דמסיק שם דעיקר כשיטת רש"י דזוכה לאחרים מדרבנן גם הא דזוכה לעצמו היינו מדרבנן דוקא ושם לעיל מינה כתב הר"ן החילוק בין הא דאמרינן זוכה לעצמו והתם אמרינן מציאת חש"ו כו' משום ד"ש דדעת אחרת מקנה שאני סתם הדברים ויש לפרש שר"ל שקונה מדאורייתא ואיכא למימר שאינו רק דרבנן וכמ"ש בש"מ ב"מ בשמו וכמש"ל: והנה מ"ש הר"ן דר"א ושמואל פליגי אי מהני שליחות בזכיה דאיתיה בדנפשיה כ"כ התוספ' שם ובהכי א"ש לענ"ד מ"ש התוספות בסנהדרין פרק בן סורר אחר שכתבו דדעת אחרת מקנה מה"ת ובא"נ משמע דאית ליה זכיה מדאורייתא דגרסינן ברוב הספרים קטן נהי דשליחות לית ליה זכיה מדרבנן אית ליה ויש ספרים דל"ג מדרבנן ולכאורה תימא דהתם לענין שיזכו לו אחרים מיירי וזה מדין שליחות וכיון דשליחות לית ליה גם זכיה אין לו מה"ת רק מדרבנן וכמ"ש התוספות בתחלת דבריהם משא"כ לענין אם הוא בעצמו זוכה שפיר י"ל דקונה מה"ת אם הוא בן דעת ולפי מ"ש התוספות והר"ן בגיטין אליבא דר"א דלכך זוכה לאחרים משום דאיתא בנפשיה שהרי זוכה לעצמו והרשב"א בקידושין דף י"ט כתב שדעת התוספות לפסוק דזוכה בין לעצמו בין לאחרים וא"כ שפיר דייקו התוספות למלתייהו דמדקאמר התם דאין זכין לו רק מדרבנן מוכח דגם דעת א"מ אין זוכה מה"ת דאל"כ הו"ל לזכות ע"י אחר מדאורייתא דאף דנימא דזכיה מטעם שליחות הא איתא בדנפשיה ובזה יש לו תורת שליח ומה לי שהוא יהיה נעשה שליח לאחרים לזכות להם אז אחרים יהיו שלוחים לזכות לו: ועוד י"ל דהתוספות ס"ל הכא כמ"ש התוספות בכתובות דף י"א די"ל דאף דזכיה מטעם שליחות ואין לקטן שליחות מה"ת ה"מ בדבר שיש בו קצת חובה כגון תרומה כו' אבל היכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות והתוספ' כתבו שם להך גרסא דל"ג מדרבנן אך באמת אף לפום הך גרסא זכיה מדרבנן אית ליה שפיר מצינן לקיומי הך סברא דבזכות גמור יש לו שליחות אך דמ"מ אין השליחות מועיל משום דקטן לא מצי זכי לנפשי' מה"ת וכל מלתא דאיהו לא מצי עבד לא משוי שליח ולכן אף אם זוכה לו אחר אינו רק מדרבנן ובעי רבינא למילף מיניה לעכו"ם דאפשר שתיקנו לו רבנן זכיה אף דל"ל שליחות (וא"ל דבעכו"ם נמי נימא דבזכות גמור מהני שליחותיה ועכו"ם הא מצי זכי לנפשיה כמש"ל דז"א כמבואר להדיא בתוספ' דכתובות שם שכתבו דכיון שבא להתגייר חשבינן ליה כישראל קטן ואע"ג כו' משמע דאף זכות גמור לא מהני לעכו"ם לעשות שליח וטעמא דדוקא בקטן דילפינן מנין שזכין כו' ועיין בשי"מ ב"מ דף ע"ב בשם הרשב"א ויבואר לקמן) ולפי זה שפיר כתבו התוס' דלפום הך גרסא דגרס זכיה מדרבנן אית ליה מוכח דאף ע"י עצמו אין לו זכיה מה"ת דאם נימא דע"י עצמו זוכה מה"ת כשדעת אחרת מקנה אז אף ע"י אחרים זוכה היכא שהוא לו זכות גמור ויותר נראה שכוונתם דפשטא דלישנא דקאמר זכיה מדרבנן אית ליה הוא כולל בין זכיית עצמו ובין זכיה ע"י אחרים וכן משמע מדברי הרשב"א בקידושין פרק האיש מקדש שהבאתי לעיל מ"ש: ובזה מיושב דברי הנה"כ ביו"ד סימן ש"ה שכתב שוב מצאתי להדיא בתוספ' ר"פ בן סורר כו' ובקצה"ח סימן רמ"ג כתב שאינו ענין כלל דהתם מיירי שזוכה הקטן מנפשיה בדעת אחרת מקנה והך דרב גידל מיירי במזכה ע"י אחר ותמה במה